לא תשא שמע שוא על פיך. דוגמא ובל אשא את שמותם על שפתי. פירוש אל תוציא מפיך דבר שקר.אל תשת ידך עם רשע וכל שכן אני מזהירך שלא תצטרף עם רשע בעדות שקר וחמס.ולא תענה על רב אפילו אם אתה חריף בעיניך להראות טעם לנטות הדין וחבריך אינם חריפין כמוך לירד לעומק הדין הכתוב מזהירך שלא תענה אותו טעם לנטותם.אחרי רבים להטת אלא צריך שיגמר הדין אחר הרוב.ודל לא תהדר סמכו כאן אחר לא תענה להזהירך שלא תעזוב לעזור את הדל בבית דין.השב תשיבנו לו כמה פעמים אתה מצווה להשיב לו.וחדלת מעזב לו חדל לך והשמר בך מהיותך עוזבו רובץ תחת משאו אך עזוב תעזוב עמו, כתרגומו משבק תשבוק מה דבלבך עלוהי ותפרק עמיה פי׳ זה ברמז בפרש״י בפרשת ראה גבי מסית.תעזב עמו כדאיתא בבבא מציעא שלא יהא בעל החמור הולך ויושב לו ואומר הואיל ועליך המצוה אם רצית לפרוק פרוק לכך נאמר עמו אם הוא מניחו הרשות בידך להניחו.עמו אי אפשר לפרוק משאוי בהמה אלא בשני בני אדם זה פורק מצד זה וזה פורק מצד זה.לא תטה משפט אבינך בריבו כדי לחייבו בדין. זו אזהרה לדיין. אעפ״י שלא הזכירו. דוגמא לפני ה׳ אלקיך תאכלנו דגבי בכור שאינו רק לכהן. למעלה הזהיר שלא יטנו לטובתו של עני מחמת רחמנות וכאן הוא מזהירו שלא יטהו לחובה.ונקי וצדיק נקי מי שהוא נקי מעון. וצדיק שיצא צדיק מן הדין כמי שעשה עבירה בלא עדים ובלא התראה ונצדק בדין.ושחד לא תקח אפילו לעשות דין אמת. מיהו שכר ביטולו מותר לקחת משני הבעלי דינים ובפניהם כמו שהיה עושה קרנא.ושחד לא תקח סמכו כאן כי מנהג הוא שהעשיר נותן לדיין שחד להטות דין שכנגדו.ויסלף דברי צדיקים וישנה טענת הצדיקים והזכאים בדין להפכם לחובה.וגר לא תלחץ להטות דינו. ולמעלה הזהיר עליו אפילו שלא בשעת הדין סמכו כאן לפי שאין לו גואלים וקל ונוח הוא ללחצו ולעוותו בדין.שש שנים סמכו כאן בשביל ואכלו אביוני עמך.ונטשתה שלא תלקט בה לעצמך שום פרי.ואכלו אביני עמך וכתוב אחר אומר לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך, כיצד יתקיימו שני מקראות הללו אלא כשהפירות מרובין הכל אוכלים וכשהן מועטים לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך, ד״א עד שלא הגיע זמן הביעור עוד מבערים אותם עניים ולא עשירים.ששת ימים סמכו כאן בשביל וינפש בן אמתך והגר שהוא עני ושכיר שלך.וביום השביעי תשבת לפי ששביעית נקראת שבת סד״א אין צורך לשמור שבת אחרת קמ״ל וביום השביעי תשבת.ובכל אשר אמרתי אליכם מכל מה שהזהרתי אתכם בשבתות של שאר השנים תשמרו בשבתות של שביעית, ד״א לא בשביתת שור וחמור ובן אמה בלבד אני מזהירך אלא אף בכל דבר שצריך שביתה אני מזהירך כגון כלים. ד״א ובכל אשר אמרתי אליכם מיום שנתנו עשרת הדברות עד עכשו. תשמרו תהיו נזהרים חוזר וכולל כל אזהרותיו דוגמא ארור אשר לא יקים וגו', ד״א אזהרה לכל מצות עשה כמו שפרש״י. מכאן אמרו בכל התלמוד עשה דוחה לא תעשה שהרי בכלל עשה יש לא תעשה עמו, דתשמרו הוי לא תעשה. ד״א ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו. לא קאי הוא אלא אלא תעשה דאי קאי הוא אעשה א״כ כל מצות עשה ישנן בכלל לא תעשה כדאמרינן כל מקום שנאמר בו השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה והיכן ימצא עשה לבדו בלא לאו.ושם אלהים אחרים סמכו כאן לומר בכל אשר אמרתי אליכם יש לכם להזכיר, אבל לא בשם אלהים אחרים.שלש רגלים אין אתה צריך לטרוח בעבודתי ולבטל בשבילה רק ג׳ פעמים בשנה ומה לך אצל אלהים אחרים.תחג לי לשמי שבשלשתם אתה שמח.את חג המצות על שם יציאת מצרים לחרות.שבעת ימים תאכל מצות חזר להזהיר בשבילו למועד חדש האביב ללמד שצריך לקבוע חג המצות בחדש שיהא ראוי להקריב בו מנחת אביב שעורים, ובשביל שלא יראו פני ריקם.ולא יראו פני ריקם הם פני הזכרים העולם לרגל הנראים לי שהם ובניהם שלי.וחג הקציר זמן שמחה כדכתיב שמחו לפניך כשמחת בקציר כאשר יגילו בחלקם שלל.אשר תזרע אתה הזורע בשדה האדון על כן תעלה אתה הראשית למס הארץ והקב״ה האדון נותנה לעבדיו.וחג האסף כשאדם אוסף כל פרותיו אז הוא שמח וכשתעשו השמחה אחר מצותי הרי החג לשמי.בצאת השנה ותכנס שנה אחרת.שלש פעמים אהדריה קרא בשביל יראה כל זכורך.ולא ילין חלב חגי אמורי פסח.עד בקר כדין גופו של פסח שנאמר בו ולא תותירו ממנו עד בקר.חגי קרבני דוגמא אסרו חג בעבותים. למעלה בפרשת בא הזהיר בפסח מצרים וכאן הזהיר בפסח דורות.ראשית בכורי למה נאמר לפי שנאמר ולקחת מראשית פרי האדמה. אין לי אלא פרי, משקין מנין ת״ל תביא, מכל מקום, ומה הפרש בין אלו לאלו אלו מביאין וקורין ואלו מביאין ואינן קורין. הזכירו אחר לא תשחט על חמץ שהרי מפסח יתחילו הבכורים.לא תבשל גדי בחלב אמו לפי שברגל אוכלין הרבה בהמות הזהיר בפרשת רגלים שלא לבשל ושלא לאכול גדי בחלב אמו.[ ד״א שהוא דרך רעבתנות ואכזריות].[לא תבשל לשון הכנת אוכל והזמנה].הנה אנכי שלח מלאך לפניך כל זמן שאתם עושים רצוני אני מהלך לפניכם בעמוד ענן אבל כשתשובו מאחרי אין אני משלח אלא מלאך. ד״א הנה אנכי שלח מלאך נביא ושליח. ועל יהושע נאמר וליכא למימר מלאך ממש שהרי הקב״ה לא אמר לשלוח מלאך עד שעשו העגל ואעפי״כ לא קבלוהו.כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו אף כי שמי בקרבו לא ישא לפשעכם. דוגמא וסלחת לעוני כי רב הוא, כי מנשה הבכור, כי מלאו מחשכי ארץ.כי שמי בקרבו רשאי הוא לומר אני ה׳ הוא מטטרון ששמו כשם רבו ה׳ אך נקרא ה׳ הקטן. וכן יסד הפייט בפזמון אל נא שאומרים בארץ אשכנז בראש השנה.כי אם שמע תשמע שהרי שלוחי הוא ועבדא דמלכא מלכא.ואיבתי את איבך בשאר עממים הכתוב מדבר אבל החתי והאמורי נאמר בהם כאן והכחדתיו. ובמקום אחר הוא אומר לא תחיה כל נשמה.כי ילך שהרי ילך.והביאך אל האמרי ואל החתי וגו׳ לא חש להזכיר הקטן שבכולם הוא הגרגשי.לא תשתחוה למעלה הזהיר על עבודת כוכבים שלך וכאן על עבודת כוכבים של אחרים.וברך את לחמך ואת מימיך ברכה תהא מצויה בהם. כל מיני מאכל קרויין לחם וכל מיני משקין קרוים מים כדכתיב לחמי ומימי והכתוב משיב לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו היה לו לומר מימי.והסרתי מחלה מקרבך שתהא בריא כי מה יועיל מאכל לחולה שאינו יכול לאכול.את מספר ימיך אמלא שתהיה זקן ומלא ימים ועל הרשעים הוא אומר ושנות רשעים תקצורנה.את אימתי כמו ששאלת תפול עליהם אימתה ופחד. כל העם אשר תבא בהם אפילו אינה משבעה עממים. וסופו מוכיח לא ישבו בארצך פן יחטיאו, ואילו בשבעה עממים כתיב לא תחיה כל נשמה.ושלחתי את הצרעה פרש״י מין שרץ, והיא לא עברה את הירדן ומה שכתוב וגרשה את החוי ואת הכנעני וגו׳ אמרינן במסכת סוטה ריש לקיש אמר על שפת הירדן עמדה וזרקה בהם מרה. רב פפא אמר שתי צרעות היו חדא דמשה וחדא דיהושע, דמשה לא עברה ודיהושע עברה. ולפי הפשט משל הוא לא בחרב ולא בקשת אני מגרשם אלא בדבר קל.ושתי את גבלך מים סוף ועד ים פלשתים מים סוף שמתחלת במזרח א״י ועד ים פלשתים שבמערב כדכתיב ארם מקדם ופלשתים מאחור.וממדבר שבדרום שהלכו בו ישראל ארבעים שנה.ועד הנהר הוא פרת שבצפון. יש אומרים מושש שנים תזרע עד כי יהיה לך למוקש נאמר בסוף ארבעים יום האחרונים. ומה שכתוב בפרשת תשא הנה מלאכי ילך לפניך ושלחתי לפניך מלאך ושמור לך עד בחלב אמו, נאמרה בסוף ארבעים יום ראשונים. וכאן לסוף ימים אחרונים כשנתרצה מכל וכל רצה לסיים דבריו בענין שמיטה ורגלים אזהרת בשול בשר בחלב, שליחות מלאך וביאת הארץ. כמו שעשה במ׳ יום ראשונים, אלא שמכאן ולהלן הפרשיות מסורסות.
