פסוק א:וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: בֹּא אֶל פַּרְעֹה, וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו: כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים: שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי.
פסוק ב:כִּי אִם מָאֵן, מסרב אַתָּה לְשַׁלֵּחַ, וְעוֹדְךָ מַחֲזִיק בָּם,
פסוק ג:הִנֵּה יַד ה', החזקה והמסוגלת לפגוע הוֹיָה, הוֹוָה, כבר עתה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה — בַּסּוּסִים, בַּחֲמֹרִים, בַּגְּמַלִּים, בַּבָּקָר וּבַצֹּאן — דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד, מחלה קשה הפוגעת בחיות הבית.
פסוק ד:וְהִפְלָה ה' בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם, וְלֹא יָמוּת מִכָּל הבהמות השייכות לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דָּבָר.
פסוק ה:לשם הבהירות — וַיָּשֶׂם ה' מוֹעֵד, זמן, לֵאמֹר: מָחָר יַעֲשֶׂה ה' הַדָּבָר הַזֶּה בָּאָרֶץ. משה הזהיר את פרעה מן המכה העתידה להתרחש, וציפה להמשך סרבנותו. על כן לא נשא ונתן אתו ולא המתין לתגובתו.
פסוק ו:וַיַּעַשׂ ה' אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מִמָּחֳרָת. וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם, אבל מִמִּקְנֵה בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא מֵת אֶחָד.
פסוק ז:וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה לבדוק, וְהִנֵּה לֹא מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל עַד אֶחָד. עובדה זו היתה אמורה להוכיח לחלוטין כי יד ה' היא המכה אותו, ושאין מדובר במחלה טבעית. אולם, וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה, מן הסתם שוב תלה את הדבר במעשה כשפים, וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם.
פסוק ח:וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן: קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם, מַלאו את שתי הידיים הצמודות של כל אחד מכם פִּיחַ כִּבְשָׁן, אפר תנור, וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמַיְמָה לְעֵינֵי פַרְעֹה.
פסוק ט:וְהָיָה הפיח לְאָבָק עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם. כאשר מפזרים כמות כזאת של פיח אפילו במקום קטן — הפיח נמוג ואינו ניכר כלל לעין; ואילו כאן הוא יתפשט בכל הארץ. וְהָיָה עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה לשְׁחִין פֹּרֵחַ אֲבַעְבֻּעֹת, מחלת עור בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם.
פסוק י:וַיִּקְחוּ אֶת פִּיחַ הַכִּבְשָׁן וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי פַרְעֹה. וַיִּזְרֹק אֹתוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמָיְמָה, וַיְהִי שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת פֹּרֵחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה.
פסוק יא:לא רק שהחרטומים לא היו מסוגלים לעשות דבר כנגד המכה — וְלֹא יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים אפילו לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה מִפְּנֵי הַשְּׁחִין כִּי הָיָה הַשְּׁחִין בַּחַרְטֻמִּם, ועל כן התביישו במראה גופם, חשו אי נוחות בעורם המגורה או שעסקו בגירוד, וּבְכָל מִצְרָיִם.
פסוק יב:פרעה ראה בסבלם של החרטומים, ושמא אף הוא עצמו נדבק בשחין. אולי היה חוזר בו כי כבר לא היה בו עצמו הכוח להתעקש, אלא — וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה.
פסוק יג:וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה, וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים: שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי,
פסוק יד:כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ, בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ.
פסוק טו:כִּי עַתָּה כבר שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי, וָאַךְ, והכיתי אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ בַּדָּבֶר, וַתִּכָּחֵד מִן הָאָרֶץ. הדֶּבר היה מסוגל להדביק גם בני אדם, ואתה וצבאך הייתם עלולים להישמד במכה זו, ואז איש לא היה נותר להתנגד להוצאת ישראל ממצרים ולהכרה במלכות ה'.
פסוק טז:וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ, קיימתי אותך, השארתי אותך בחיים — בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי, וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי, כדי שתיוודע ממשלתי בְּכָל הָאָרֶץ.
פסוק יז:עוֹדְךָ מִסְתּוֹלֵל, מתעלל בְּעַמִּי לְבִלְתִּי שַׁלְּחָם בהצהרותיך שבהן ביטאת הסכמה עקרונית לשלחם, אך ביצוע הדבר נמנע בעטיים של עיכובים טכניים ובירוקרטיים.
פסוק יח:הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר בָּרָד כָּבֵד מְאֹד, אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּמִצְרַיִם לְמִן הַיּוֹם הִוָּסְדָה, מאז נוסדה וְעַד עָתָּה.
פסוק יט:וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז, קַבֵּץ אֶת מִקְנְךָ ששרד ממכת הדבר או שהובא מאזור אחר, כגון מגושן שהיתה ארץ מרעה ובה ישבו ישראל. וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְךָ בַּשָּׂדֶה. כָּל הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה, וְיָרַד עֲלֵהֶם הַבָּרָד, וָמֵתוּ. כוח נפילתו של הברד ימית את האנשים ואת בהמותיהם. מכיוון שמשה לא היה מעוניין בהריגתם אלא בהבאת המופת שיראה את כוח ה' ואת גדולתו, הוא יעץ להם להיכנס אל מקומות מסתור.
פסוק כ:ואכן הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה, הֵנִיס, הבריח, הציל אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים. חלק מעבדי פרעה קיבלו את דברי משה ויראו את ה', ועל כן התגוננו;
פסוק כא:וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה' — וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה.
פסוק כב:וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם, וִיהִי בָרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם — עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.
פסוק כג:וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל, כלפי הַשָּׁמַיִם, וַה' נָתַן קֹלֹת, רעמים וּבָרָד, וכתוצאה מן הברקים שליוו את הברד — וַתִּהֲלַךְ, ירדה מן השמים אֵשׁ אָרְצָה, וַיַּמְטֵר ה' בָּרָד עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם.
פסוק כד:וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד, כָּבֵד מְאֹד, אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי, לאומה. במצרים, שתרבותה תועדה כבר בשנים קדמוניות, לא נרשם אירוע כזה.
פסוק כה:וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה, וְאֵת כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד, וְאֶת כָּל עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר.
פסוק כו:רַק בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן — אֲשֶׁר שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא הָיָה בָּרָד.
פסוק כז:וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה, וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, ייתכן שהפעם נבהל במיוחד, בשל מקורו העליון של הברד, ואולי גם מחמת עצמת הרעמים. כנראה לא שמע קולות כאלה בחייו, מה עוד שהם לֻוו בברד העלול להיות קטלני. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: חָטָאתִי הַפָּעַם. כלומר ה' הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים, הנוהגים שלא כראוי.
פסוק כח:הַעְתִּירוּ אֶל ה', הפצירו בה', וְרַב מִהְיֹת קֹלֹת אֱלֹהִים וּבָרָד, ודי יהיה בקולות שנשמעו כבר ובברד שירד עד כה, וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם, וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד.
פסוק כט:וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֹשֶׁה: כְּצֵאתִי אֶת, מן הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל ה' להתפלל, כי אינני מתפלל בתוך מרכז הממלכה. או-אז הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן, וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה עוֹד לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַה' שייכת הָאָרֶץ.
פסוק ל:וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ — יָדַעְתִּי כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן מִפְּנֵי ה' אֱלֹהִים, ולא התכוונתם בכנות להודאתכם ברשעותכם.
פסוק לא:וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה שהיו בשדות באותה עת נֻכָּתָה, הוכו על ידי הברד כִּי הַשְּׂעֹרָה היתה אָבִיב, בשלב הבשלות, וְהַפִּשְׁתָּה היתה גִּבְעֹל. צמחו בה כבר גבעולים, וכבר לא היתה צמח רך. על כן נשברה.
פסוק לב:ולעומתן הַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ, כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה. הן צומחות בתקופה מאוחרת יותר. לכן לא ניזוקו מן הברד. הערה זו חשובה משום שהיא מסבירה כי גם לאחר מכת ברד הקשה נותרו גידולים, שעתידים ללקות במכה הבאה.
פסוק לג:וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה אֶת הָעִיר וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו אֶל ה'. וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד, וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה.
פסוק לד:וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת, וַיֹּסֶף לַחֲטֹא וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו. לאחר שהגיעה הרווחה, פרעה הרגיע את עצמו, שהמהומה הזאת לא היתה אלא תופעת טבע מאיימת שחלפה.
פסוק לה:וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה.
