פסוק א:מַשָּׂא דְבַר־ה' עַל־יִשְׂרָאֵל: נְאֻם־ה' שהוא נֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ, יוצר את העולם כולו ושולט בו, ולא רק במערכות הגדולות – וְיֹצֵר רוּחַ־אָדָם בְּקִרְבּוֹ, ודואג לכל אדם ואדם באופן פרטי,
פסוק ב:הִנֵּה אָנֹכִי שָׂם אֶת־יְרוּשָׁלִַם סַף, כלי קיבול נוזלים, מין ספל רַעַל לְכָל־הָעַמִּים סָבִיב. יבוא יום וירושלים, המיוסרת בעצמה, תהיה ככוס תמרורים ומוקד לסבלו של כל מי שינסה להתגרות בה ולהילחם כנגדה. וְגַם עַל־יְהוּדָה יִהְיֶה מוטל להשתתף בַמָּצוֹר עַל־יְרוּשָׁלִָם.
פסוק ג:וְהָיָה בַיּוֹם־הַהוּא אָשִׂים אֶת־יְרוּשָׁלִַם אֶבֶן מַעֲמָסָה, כבדה לְכָל־הָעַמִּים, אבן שכָּל־עֹמְסֶיהָ, המנסים להרימה שָׂרוֹט יִשָּׂרֵטוּ, ייפגעו. וְנֶאֶסְפוּ עָלֶיהָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ על מנת לסלק אותה, משום שהיא מהווה אבן נגף לכל העמים.
פסוק ד:בַּיּוֹם הַהוּא, נְאֻם־ה', אַכֶּה כָל־סוּס בַּתִּמָּהוֹן, תדהמה וְאת רֹכְבוֹ בַּשִּׁגָּעוֹן. הסוסים יהיו מבולבלים, ורוכביהם ישתגעו ולא יעלה בידם לנהל מלחמה. ולעומת זאת עַל־בֵּית יְהוּדָה אֶפְקַח אֶת־עֵינַי, אשגיח. וְכֹל סוּס הָעַמִּים שיקומו על ישראל, אַכֶּה בַּעִוָּרוֹן. ירושלים תהיה מבודדת, ועמים אחרים יבואו ויאלצו את בני יהודה להצטרף למלחמה עליה.
פסוק ה:וְאָמְרוּ אז אַלֻּפֵי, ראשי יְהוּדָה, שבעצם לא יהיו מעוניינים לנצח במלחמה זו, בְּלִבָּם: אַמְצָה, חזֵּק לִי את יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם בַּה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵיהֶם. הלוואי שיתחזקו יושבי ירושלים, והמצור ייכשל.
פסוק ו:בַּיּוֹם הַהוּא אָשִׂים אֶת־אַלֻּפֵי יְהוּדָה כְּכִיּוֹר, מעין סיר או כירת אֵשׁ בוערת בְּעֵצִים, וּכְלַפִּיד אֵשׁ דולק ומכלה בְּעָמִיר, קבוצת שיבולים, וְאָכְלוּ עַל־יָמִין וְעַל־שְׂמֹאול אֶת־כָּל־הָעַמִּים סָבִיב. וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלִַם עוֹד תַּחְתֶּיהָ, תישאר יציבה במקומה, בִּירוּשָׁלִָם. היא לא תנוע ולא תגְלה.
פסוק ז:וְהוֹשִׁעַ ה' אֶת־אָהֳלֵי יְהוּדָה בָּרִאשֹׁנָה, תחילה, ויעניק להם כוח לְמַעַן לֹא־תִגְדַּל תִּפְאֶרֶת, גאות בֵּית־דָּוִיד, שאיננו רק משפחת המלוכה המצומצמת, אלא כל המשתייכים לזרע המלוכה, שהיו כנראה קבוצה מובחנת ואולי תקיפה, וְתִפְאֶרֶת יֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם עַל־יְהוּדָה. מכאן שהייתה בין יהודה לירושלים מעין תחרות.
פסוק ח:בַּיּוֹם הַהוּא יָגֵן ה' בְּעַד יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם, וְהָיָה הַנִּכְשָׁל, החלשים שבָּהֶם בַּיּוֹם הַהוּא גיבורים כְּדָוִיד. וּבֵית דָּוִיד יהיו כֵּאלֹהִים – כְּמַלְאַךְ ה' ההולך לִפְנֵיהֶם.
פסוק ט:וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא אֲבַקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד אֶת־כָּל־הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל־יְרוּשָׁלִָם להקים עליה מצור.
פסוק י:וְשָׁפַכְתִּי עַל־בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים. הם יפנו אלי בתפילה, וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת, על אֲשֶׁר־דָּקָרוּ האויבים אדם אחד, שלא פורש שמו, וְסָפְדוּ עָלָיו אנשי ירושלים כְּמִסְפֵּד עַל הַיָּחִיד, כמו שבוכים על בן יחיד שמת, וְהָמֵר, ימררו עָלָיו כְּהָמֵר עַל־הַבְּכוֹר שנפטר, שזהו מוות שיש בו היבטים נוספים מלבד עצם הצער על אבדן קרוב.
פסוק יא:בַּיּוֹם הַהוּא יִגְדַּל הַמִּסְפֵּד בִּירוּשָׁלִַם כְּמִסְפַּד הֲדַדְרִמּוֹן בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן. כמספד על אדם ידוע בתקופתם. מכיוון שהאיש שנהרג הוא גיבור ישראל או מלך, יהיה זה אבל ציבורי –
פסוק יב:וְסָפְדָה הָאָרֶץ מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת לְבָד. כל אחת מן המשפחות הרבות שיתאספו תשב לעצמה באופן מאורגן ובצניעות: מִשְׁפַּחַת בֵּית־דָּוִיד לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד. הגברים והנשים יתאבלו בנפרד. מִשְׁפַּחַת בֵּית־נָתָן, משפחה שאינה ידועה לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד.
פסוק יג:מִשְׁפַּחַת בֵּית־לֵוִי לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד. מִשְׁפַּחַת הַשִּׁמְעִי לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד. נראה שאלו הן משפחות האצולה של ירושלים, בית המלוכה, הכהונה וכיוצא בהן. אולם גם שאר המשפחות ישתתפו באבל –
פסוק יד:כֹּל הַמִּשְׁפָּחוֹת הַנִּשְׁאָרוֹת, שלא נמנו כאן, מִשְׁפָּחֹת מִשְׁפָּחֹת לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד.
