פסוק א:משא - זאת הפרשה דבקה היא, בעבור שהזכיר חרב על זרועו הזכיר מתי יהיה זה ואנה יהיה, ועתה יפרש כי זה יהיה בשוב ישראל עם משיח בן יוסף אל ירושלם, ועתה זאת הנבואה על ישראל וטעם להזכיר עתה נוטה שמים ויוסד ארץ, כי לולי ישראל לא נבראו, וטעם ויוצר רוח אדם בקרבו שהוא עולם קטן כנגד שמים וארץ, וזה הדבר צריך פירוש ארוך.
פסוק ב:הנה - בהתחבר ישראל יעלו יונים להלחם עליה:
פסוק ב:סף - כמו: מן הדם אשר בסף, משכב וספות.
פסוק ב:וגם על יהודה - שהגוים יכריחו ישראל העומדים בארצם שהם רחוקים מירושלם ולא באה גאולתם ללכת עמהם לצור על ירושלם, והנה צרה תעבור עליהם בלכתם.
פסוק ג:והיה - המשל ידוע כי להרע לנפשו יקח אבן מעמסה, שיפול תחתיה.
פסוק ד:ביום, אכה כל סוס - של גויי הארץ.
פסוק ד:ועל בית יהודה - שהלכו עמהם בעל כרחם אפקח עיני לשומרם ולהצילם.
פסוק ד:וסוס העמים - לא סוס היהודים שיהיה במחנה אכה בעורון והנה מיד יכשל בסוס.
פסוק ה:ואמרו אלופי יהודה - גדוליהם שהם במחנה האויב.
פסוק ה:אמצה לי - תפילת ירושלם, כי הם התפללו בעבורנו תפלה חזקה והנה כל אחד יאמר אמצה לי בעבורי, כמו: אמרי לי אחי הוא.
פסוק ו:ביום - אז יתקיים חרב על זרועו ועל עין ימינו והנה הוא עור גם סוסו, על כן יאכלום ככיור אש - ככירת אש.
פסוק ו:וישבה - הטעם: וישבו אנשיה.
פסוק ז:והושיע, את אהלי יהודה - הבאים עם האויב, כי כן דרך המחנות שוכנים באהלים סביב העיר.
פסוק ז:בית דוד - עוד היום בעיר בגדא"ד עיר מלכות ישמעאל והם ראשי הגלות, משפחה רבה וגדולה ולה ספר היחס משנים קדמוניות, וככה פירושו: כי בראשונה קודם ישועת ירושלם יושיע השם אהלי יהודה שהם מחוץ לעיר עם מחנות האויב, כדרך שאמר למעלה: ועל בית יהודה אפקח את עיני וכל סוס העמים אכה בעורון. ולמה בראשונה אושיע את אהלי יהודה?
פסוק ז:למען לא תגדל - בעבור שלא יוכלו להתפאר בית דוד ויושב ירושלם שהם בתוך העיר עם המשיח ולא תגדל תפארתם על בני יהודה, ידינו הושיעה אתכם.
פסוק ח:ביום, הנכשל בהם - גיבור כדוד.
פסוק ח:כאלהים - מלאכים וככה פירושו כמלאך ה' לפניהם במלחמה.
פסוק ט:והיה ביום ההוא - כאשר אבקש להשמיד את כל הגוים.
פסוק י:ושפכתי - אשפוך רוח חן ותחנונים על יושבי ירושלם, טרם זה תעבור עליהם בתחלה צרה, כי משיח בן יוסף יהרג, אז יכעס השם וישמיד את כל הגוים הבאים על ירושלם, וזהו והביטו אלי- אז יביטו כל הגוים אלי לראות מה אעשה לאלה אשר דקרו משיח בן יוסף.
פסוק י:וספדו עליו - אנשיו.
פסוק יא:כמספד הדדרימון - מספד אדם גדול היה בימים קדמונים.
פסוק יא:בבקעת מגדון - ואנחנו לא ידענו כל הקורות ולהיותו רמז לאחאב ויאשיה, דרך דרש הוא זה.
פסוק יב:וספדה - הזכיר משפחת בית דוד הנכבדת ומשפחת בית נתן, בדרך נבואה ידע כי גם זאת בימים ההם תהיה ידועה ולהיות בית נתן אחי שלמה אין צורך, כי בית דוד שם כולל לשניהם וככה בית השמעי אינו מהלוים, או הוא קצתם מבית לוי בפנים ומקצתם בחוץ, כמו בית דוד ויהודה שהם בפנים ובחוץ.
