הנביא זכריה מעורר על אמת וחסד
כֹּ֥ה אָמַ֛ר יְ-הוָ֥ה צְבָא֖וֹ-ת לֵאמֹ֑ר מִשְׁפַּ֤ט אֱמֶת֙ שְׁפֹ֔טוּ וְחֶ֣סֶד וְרַֽחֲמִ֔ים עֲשׂ֖וּ אִ֥ישׁ אֶת־אָחִֽיו׃ וְאַלְמָנָ֧ה וְיָת֛וֹם גֵּ֥ר וְעָנִ֖י אַֽל־תַּעֲשֹׁ֑קוּ וְרָעַת֙ אִ֣ישׁ אָחִ֔יו אַֽל־תַּחְשְׁב֖וּ בִּלְבַבְכֶֽם׃ וַיְמָאֲנ֣וּ לְהַקְשִׁ֔יב... וְלִבָּ֞ם שָׂ֣מוּ שָׁמִ֗יר מִ֠שְּׁמוֹעַ... וַֽיְהִי֙ קֶ֣צֶף גָּד֔וֹל מֵאֵ֖ת יְ-הוָ֥ה צְבָאֽוֹ-ת׃ ...וְאֵ֣סָעֲרֵ֗ם עַ֤ל כָּל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יְדָע֔וּם וְהָאָ֙רֶץ֙ נָשַׁ֣מָּה אַֽחֲרֵיהֶ֔ם מֵֽעֹבֵ֖ר וּמִשָּׁ֑ב וַיָּשִׂ֥ימוּ אֶֽרֶץ־חֶמְדָּ֖ה לְשַׁמָּֽה׃
(זכריה ז ט-יב,יד)
ביאור: "משפט אמת שפטו", כפשוטו. וכשיש משפט אמת, העם מתנהג בצדק ויושר, שחוששים מהמשפט. והעמוד השני הוא "חסד ורחמים", שני העמודים האלה נזכרים רבות בנביאים. והוסיף הנביא זכריה "ורעת איש אל אחיו אל תחשבו בלבבכם", פירש רד"ק: "אל תחשבו איש רעת אחיו בלבבכם – אפילו המחשבה אסורה, כל שכן המעשה. ועוד, שהמחשבה מביאה לידי מעשה, ואפילו לא יעשה מעשה, אסור, שנאמר: 'לא תשנא את אחיך בלבבך' ". כל זה דבר הנביא מפי ה', אך מיאנו אפילו לשמוע, והקשיחו את לבם כשמיר הקשה שלא לשמוע, שחששו שמא אם ישמעו את האמת יחזרו בתשובה, ואינם רוצים בתשובה, ובגלל כן נגזר עליהם "ואסערם על כל הגויים", גלות, וגם ארץ ישראל תהיה "נשמה", שממה. מובן אפוא שקיבוץ גלויות ויישוב הארץ הוא בתיקון שני עמודים אלה, משפט אמת – משא ומתן באמונה, וחסד.
וכן אומר הנביא זכריה בפרק הבא: "כֹּ֤ה אָמַר֙ יְ-הוָ֣ה צְבָא֔וֹ-ת הִנְנִ֥י מוֹשִׁ֛יעַ אֶת־עַמִּ֖י מֵאֶ֣רֶץ מִזְרָ֑ח וּמֵאֶ֖רֶץ מְב֥וֹא הַשָּֽׁמֶשׁ׃ וְהֵבֵאתִ֣י אֹתָ֔ם וְשָׁכְנ֖וּ בְּת֣וֹךְ יְרוּשָׁלִָ֑ם וְהָיוּ־לִ֣י לְעָ֗ם וַֽאֲנִי֙ אֶהְיֶ֤ה לָהֶם֙ לֵֽא-לֹהִ֔ים בֶּאֱמֶ֖ת וּבִצְדָקָֽה׃"(זכריה ח ז-ח), בזכות אמת – אמונה ויושר, ובצדקה – חסד.
ושוב חוזר הנביא בפרק הבא: "אֵ֥לֶּה הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר תַּֽעֲשׂ֑וּ דַּבְּר֤וּ אֱמֶת֙ אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֔הוּ אֱמֶת֙ וּמִשְׁפַּ֣ט שָׁל֔וֹם שִׁפְט֖וּ בְּשַׁעֲרֵיכֶֽם׃ וְאִ֣ישׁ ׀ אֶת־רָעַ֣ת רֵעֵ֗הוּ אַֽל־תַּחְשְׁבוּ֙ בִּלְבַבְכֶ֔ם וּשְׁבֻ֥עַת שֶׁ֖קֶר אַֽל־תֶּאֱהָ֑בוּ כִּ֧י אֶת־כָּל־אֵ֛לֶּה אֲשֶׁ֥ר שָׂנֵ֖אתִי נְאֻם־יְ-הוָֽה׃".