העת לכם לשבת... והבית הזה חרב
כֹּה אָמַר ה' צְ-בָאוֹת לֵאמֹר הָעָם הַזֶּה אָמְרוּ לֹא עֶת בֹּא עֶת בֵּית ה' לְהִבָּנוֹת. וַיְהִי דְּבַר ה' בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר. הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב... כֹּה אָמַר ה' צְ-בָאוֹת שִׂימוּ לְבַבְכֶם עַל דַּרְכֵיכֶם. עֲלוּ הָהָר וַהֲבֵאתֶם עֵץ וּבְנוּ הַבָּיִת וְאֶרְצֶה בּוֹ וְאֶכָּבְדָה אָמַר ה'.
(חגי א ב-ד ז-ח)
שבי הגולה מצפים שבית המקדש ייבנה באופן של סיוע משמים, אך מנבואת חגי עולה שאין הדבר תלוי אלא בם. הם צריכים לפעול במו ידם ומתוך כך יבנה הבית. חגי הנביא זרז את שבי הגולה לבנות את הבית בעצמם, ולא להמתין לעת שבה הבית ייבנה באופן ניסי.
באדיבות הרב, מתוך 'חמדת ימים' גליונות יתרו תשס"ו, וארא תשס"ח