פסוק א:בשנת שתים לדריוש. הוא דריוש בן אחשורוש שנתן רשות לבנות הבית אחר שבטלו מהבנין בימי כורש כמ״ש בעזרא:
פסוק א:בן שאלתיאל. בן פדיה בן שאלתיאל היה כמ״ש בדברי הימים ובני בנים הם כבנים:
פסוק ב:לא עת בוא. ר״ל הם אומרי׳ עדיין לא בא העת לבנות הבית הנה לא כן הוא כי עתה בא עת בית ה׳ להיות נבנה כי כבר נשלמו ע׳ שנה שאמר ירמיה וכמ״ש בסוף מ״ב בחשבון שנות הדורות:
פסוק ד:העת לכם. וכי רק לבד לכם בא העת שאתם תשבו בבתיכם הספונים ומכוסין בתקרות והבית הזה ישאר חרב כשהיה בתמיה:
פסוק ה:שימו לבבכם. התבוננו על עסקיכם ותראו שלא כן הוא:
פסוק ו:זרעתם הרבה. הנה הרבה זרעתם ומעט הבאתם אל הבית פחות ממה שזרעתם כי לא צמחה השדה:
פסוק ו:אכול. אתם אוכלים מאכל ואין בו לשבעה כי המארה נשתלחה במעיים:
פסוק ו:ואין לשכרה. אינו כדאי לשכר כי חלף טעם היין:
פסוק ו:לבוש. ר״ל הנה לבשתם לבוש ואינו כדאי להחם לו ואע״פ שמדרך העולם היה ראוי לחמם:
פסוק ו:והמשתכר. ומי שהוא משתכר במקח וממכר וכדומה הנה אין בו ברכה וכאלו משימו בצרור בגד הנקוב מתחת וכמו שיכנס כן יצא:
פסוק ז:שימו לבבכם וגו׳. ר״ל התבוננו על עסקיכם לתקנם:
פסוק ח:עלו ההר. ר״ל זאת עשו עלו אל ההר והביאו משם עצים ובנו הבית:
פסוק ח:וארצה בו. ר״ל עם כי יהיה קטן אהיה מרוצה בו ואתכבד על ידו:
פסוק ט:פנה אל הרבה. ר״ל אם לא תשמעו לי הנה כאשר תפנו אל הרבה להביא הבית אשלח בו מארה והנה היה הפנים למפרע אל מעט וכאשר תביאו המעט הזה אל הבית אנפח בו ותהיה כלה בנשיבת רוח פי והוא ענין מליצה:
פסוק ט:יען מה. כאומר ואם תשאלו בעבור מה יהיה כן הנה מאמר ה׳ צבאות להשיב לכם שזהו בעבור ביתי אשר הוא חרב ואתם כל אחד מכם רץ לביתו לחסות בצל קורתו:
פסוק י:עליכם כלאו שמים מטל. עם כי אין הטל נעצר משאר המקומות הנה עליכם מנעו השמים מלהוריד הטל:
פסוק י:כלאה יבולה. מנעה לתת פריה:
פסוק יא:ואקרא. אביא בגזירה יובש על הארץ וכו׳ למען יכמש ויתקלקל יבול הארץ:
פסוק יא:ועל אשר תוציא האדמה. מיתר המינים:
פסוק יא:ועל האדם ועל הבהמה. כי החורב והיבש מוליד חליים באדם ובבהמה:
פסוק יא:ועל כל יגיע כפים. על כל העסקים שאתם יגעים בהם אשלח חורב ויובש ר״ל המארה תבוא בהם ולא תצליחו:
פסוק יב:ועל דברי חגי הנביא. ואל דברי חגי הנביא שנבא להם כאשר שלחו ה':
פסוק יב:וייראו העם. מאזהרות ה' וייעודי העונש:
פסוק יג:מלאך ה'. ר"ל שליח ה':
פסוק יג:במלאכות ה'. בשליחות ה':
פסוק יג:אני אתכם. כי עדיין פחדו לבנות הבית בלא רשות המלך ולכן אמר להם אני עמכם ואל תפחדו:
פסוק יד:ויער ה'. ה' העיר את רצון זרובבל וגו' ובאו ועשו מלאכה בדבר צורך בית ה':
פסוק טו:ביום וגו׳ מוסב למקרא שלמעלה לומר ההתחלה היה ביום עשרים וארבעה לחדש כי אז התחילו להכין את המצטרך אל הבנין אבל בבנין התחילו בכ״ד לחדש התשיעי כמ״ש בסוף הספר:
פסוק טו:בששי. ר״ל בחדש הששי:
