פסוק א:בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ, בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי, אלול, בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר־ה' בְּיַד־חַגַּי הַנָּבִיא, שהיה מהנביאים החשובים בראשית ימי הבית השני, כנזכר גם בספר עזרא. דבר ה' מוסב אֶל־זְרֻבָּבֶל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵל שהיה פַּחַת, הנציב, המושל הממונה על ארץ יְהוּדָה. אם זרֻבבל אכן היה בנו הישיר של שאלתיאל, הרי הוא נכדו של המלך יכניה, הנצר האחרון ששרד למלכות בית דוד. בזרֻבבל נתלתה תקוות ההמשך של שושלת המלוכה. ולצדו פונה הנביא אל הסמכות השנייה במעלה, אֶל־יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, אל שני מנהיגי הגולה השבה מבבל מיועדת הנבואה לֵאמֹר׃
פסוק ב:כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר: הָעָם הַזֶּה אָמְרוּ: לֹא עֶת־בֹּא, עוד לא הגיעה עֶת־בֵּית ה' לְהִבָּנוֹת. אמנם קם מלך חדש, ואפשר שפקודות מלכותיות שניתנו בשעתן לא יישארו על כנן, אבל העם חושש לפעול כנגד ההוראה לחדול מבניין המקדש.
פסוק ג:וַיְהִי דְּבַר־ה' בְּיַד־חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר, במטבע העם׃
פסוק ד:הַאם עֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים, מסוככים וטמונים, וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב?! כיצד תשבו בבתיכם המסודרים, בזמן שבית ה' חרב?!
פסוק ה:וְעַתָּה כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: שִׂימוּ לְבַבְכֶם עַל־דַּרְכֵיכֶם. שימו לב למהלך חייכם:
פסוק ו:עד כה, זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה – וְהָבֵא מְעָט יבול הביתה, אָכוֹל – וְאֵין־לְשָׂבְעָה. אתם אוכלים ואינכם שבעים, שָׁתוֹ – וְאֵין־לְשָׁכְרָה, ללא רוויה, לָבוֹשׁ – וְאֵין בלבישה כדי לְחֹם לוֹ, להתחמם, וְהַמִּשְׂתַּכֵּר, מקבל המשכורת – מִשְׂתַּכֵּר אֶל־צְרוֹר, ארנק נָקוּב, כביכול, שכל הכסף המוכנס אליו נשמט ממנו ואובד. אתם חיים בדוחק גמור.
פסוק ז:כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: שִׂימוּ לְבַבְכֶם עַל־דַּרְכֵיכֶם. עליכם לעשות ככל יכולתכם כדי לבנות את בית ה' מחדש.
פסוק ח:ואם אינכם יכולים לבנות אותו באבנים, בכל הפאר הראוי – עֲלוּ אל הָהָר שמסביב לירושלים, וַהֲבֵאתֶם עֵץ, עצים וּבְנוּ את הַבָּיִת מעצים. וְאֶרְצֶה־בּוֹ וְאֶכָּבְדָ, יהיה לי הכבוד לשכון בבית זה, אָמַר ה'.
פסוק ט:כי כעת פָּנֹה, אתם פונים אֶל־הַרְבֵּה, לכאורה, וְהִנֵּה מתברר שכל השקעתכם ופעולתכם לא הייתה אלא לִמְעָט. מארה וקללה השתלחה במעשה ידיכם – וַהֲבֵאתֶם את היבול אל הַבַּיִת וְנָפַחְתִּי, אני נושב בוֹ, והכול מתפזר כמוץ ונעלם. יַעַן מֶה? מדוע? נְאֻם ה' צְבָאוֹת – יַעַן בֵּיתִי אֲשֶׁר־הוּא חָרֵב, וְאַתֶּם רָצִים אִישׁ לְבֵיתוֹ.
פסוק י:עַל־כֵּן – בגלל מחדלכם, עֲלֵיכֶם כָּלְאוּ, מנעו השָׁמַיִם מִטָּל וְהָאָרֶץ כָּלְאָה, מנעה מכם את יְבוּלָהּ.
פסוק יא:וָאֶקְרָא חֹרֶב, יובש עַל־הָאָרֶץ וְעַל־הֶהָרִים וְעַל־הַדָּגָן וְעַל־הַתִּירוֹשׁ, היין וְעַל־הַיִּצְהָר, השמן וְעַל אֲשֶׁר תּוֹצִיא הָאֲדָמָה, וְעַל־הָאָדָם, בריאותו ורווחתו, וְעַל־הַבְּהֵמָה ותוצריה, וְעַל כָּל־יְגִיעַ כַּפָּיִם. שום דבר אינו מבורך ומשגשג, משום שאינכם נוהגים כראוי.
פסוק יב:וַיִּשְׁמַע זְרֻבָּבֶל בֶּן־שַׁלְתִּיאֵל וִיהוֹשֻׁעַ בֶּן־יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְכֹל שְׁאֵרִית הָעָם בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵיהֶם, וְעַל, אל, או: בשל דִּבְרֵי חַגַּי הַנָּבִיא כַּאֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' אֱלֹהֵיהֶם, וַיִּירְאוּ הָעָם מִפְּנֵי ה'. שלא כמו בתקופת הנביאים הראשונים, בתקופה זו המנהיגים והעם מכבדים את דברי ה' שבפי הנביא ומקבלים את ההוראה היוצאת מפיו.
פסוק יג:וַיֹּאמֶר חַגַּי מַלְאַךְ, שליח ה', שבא בְּמַלְאֲכוּת, בשליחות ה' לָעָם לֵאמֹר: אֲנִי אִתְּכֶם. נְאֻם־ה'.
פסוק יד:וַיָּעַר, עורר ה' אֶת־רוּחַ זְרֻבָּבֶל בֶּן־שַׁלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה וְאֶת־רוּחַ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶת־רוּחַ כֹּל שְׁאֵרִית הָעָם, וַיָּבֹאוּ וַיַּעֲשׂוּ מְלָאכָה בְּבֵית־ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵיהֶם. האנשים ניגשו לעבודה, ומכיוון שהיו אלה ימי סוף הקיץ, הם יצאו החוצה ועסקו במלאכה בקלות יחסית.
פסוק טו:בפועל התחילה העבודה בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ בַּחודש השִּׁשִּׁי, בכ"ד באלול, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ. עוד לפני שהסתיים חודש מאז שמעו את הנבואה הראשונה, כבר התארגנו האנשים והתחילו לעבוד בפועל.
