פסוק א:התקוששו. התלקטו ואספו יחד כמו לקושש קש (שמות ה):
פסוק א:וקושו. מעשיכם השוו מעשיכם לדעת קונכם, ורז"ל דרשו קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים עשו שניהם לשון היקש אדם המשוה עצמו ומישר דרכו:
פסוק א:הגוי לא נכסף. ת"י דלא חמד למיתב לאורייתא:
פסוק ב:בטרם לדת חוק. לפני בא הגזירה:
פסוק ב:כמוץ עבר. הרי זה מקרא קצר כמוץ העובר מלפני רוח וכעשן העובר מלפני השמש וזהו תרגומו של עבר יום כך ת"י תהוון דמן לכמוצא דנשב ביה רוחא וכתננא דעדי מן קדם יומא, נ"א כטולא דעדו וכו' זהו ל' צל:
פסוק ד:כי עזה עזובה תהיה. כי אם תעשו כן אפקוד על שכיניכם הרעים פלשת ועמון ומואב כמו שהנביא מסדרן והולך:
פסוק ד:בצהרים יגרשוה. אשדוד שמה ובצהרים אשר ישוד בה קטב יגרשוה ותהי שדודה, ד"א בצהרים יגרשוה מקום מרעה צאן היה וצהרים קשה לצאת בו צאן וכן הוא אומר איכה תרביץ בצהרים (שיר השירים א׳:ז׳):
פסוק ה:חבל הים. ספר ימא ול' חבל מדת הקרקע היא שמודדין בחבל כלומר הסמוכים לים:
פסוק ה:גוי כרתים. ת"י עמא דמחייבין לאישתצאה ומי הן יושבי חבל הים כנען ארץ פלשתים כי פלשתים יושבים על שפת הים האחרון במערב' של א"י בתוך מצרי תחומיה ואף שדורשו יונתן לכליה גוי כרתים מדינה היא בפלשתים ושמה כרתי וכן הוא אומר בצקלג אנחנו פשטנו על נגב הכרתי ועל אשר ליהודה ות"י על דרום כרתי ולמטה כתוב בכל השלל הגדול אשר לקחו מארץ פלשתים ומארץ יהודה:
פסוק ו:נות כרות רועים. נוה עראי שיכרו בה הרועים לחם בבוקר כרות לשון ויכרה להם כירה גדולה (מלכים ב ו׳:כ״ג):
פסוק ז:והיה חבל לשארית בית יהודה. והיה אותו הגבול גורל לשארית בני יהודה חבל זה ל' גורל הוא וכן ת"י ויהי עדבא לשארא דבית יהודה:
פסוק ח:אשר חרפו את עמי. כשהיו מוליכין ישראל בגולה לצד ארץ כשדים והיו עוברין דרך עמון ומואב ורואים ישראל בוכים וגונחים וצועקין היו מונין אותן ואומרים מה לכם להיות סגופים מה תבכו הלא לבית אביכם אתם הולכים בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם:
פסוק ח:ויגדילו על גבולם. ויתגאו על גבולם:
פסוק ט:כי מואב כסדום תהיה. גם אתם לקדמתכ' תשובו לוט אביכם לא מסדום היה:
פסוק ט:ממשק חרול. השמעת קול כמו משק גבים (ישעיה לג) ואף מ"ם הראשונה יסוד היא בתיבה כמו ממשח הסוכך (יחזקאל כ״ח:י״ד) ממשק חרול השמעת קול חרולים הגדילים שם מאין עובר והן נוקשין זו על זו ומשמיעות קול:
פסוק ט:ומכרה מלח. מקום כריית מלח:
פסוק יא:כי רזה. התיש כחם:
פסוק יא:וישתחוו לו. כשיראו שנתקלקלו יראתן:
פסוק יב:גם אתם כושים. כשגלו שם ישראל מעבר לנהרי כוש:
פסוק יג:על צפון. אשור בצפון אצל בבל:
פסוק יג:נינוה. הוא ראש לאשור:
פסוק יד:כל חיתו גוי. כל בהמות הגוים:
פסוק יד:קאת וקפוד. עופות:
פסוק יד:בכפתוריה. פומל"ש שבראש הגג:
פסוק יד:חורב בסף. החורבן יהיה ניכר בספי הבית:
פסוק יד:קול ישורר בחלון. קול העופות מצפצפים בחלונות:
פסוק יד:כי ארזה ערה. כי ארזיה עקר ושרש כמו ערו ערו (תהלים קלו) וי"ת וטללה סתרו הוא גג הבית הספון בארז שאפי' בתי אבנים מסככין בנסרים של עץ:
פסוק טו:ואפסי. ואפס זולתי: