פסוק א:ואחרי שהודיע הנביא לבני יהודה כל הרעה העתידה לבוא עליהם בפשעיהם הוציא מזה עצתו הנכונה, והוא שישוב אל ה' ויתחננו לפניו בטרם יבא אפו ועברתו עליהם וזהו אומרו התקוששו וקושו והוא כמו שכתב הראב"ע התוכחו והוכיחו ודקדקו עצמיכם ומעשיכם כקש וכן דרשו חז"ל (סנהדרין יח, ע"א) מזה קשט עצמך ואח"כ קשט את אחרים, והענין כולו שיחפשו במעשיהם ובמומיהם וכ"ז שיקבלו יסורין על עצמם ומקליות על עונותיהם עד שיהיו כמו הקש שילקהו האדם להדיקו, וקראם הגוי לא נכסף לפי שכל הגוים היו שונאים לישראל וכאילו אמר הגוי שאינו נחמד ולא אהוב אצל אומה מהאומות, והרד"ק פירש בשם אביו שהוא מלשון כלימה מלשון חז"ל בכסופי אפין אכסיף ר"ל הגוי שאינו נכסף ממעשיו.
פסוק ב:ואמרו בטרם לדת חוק כמוץ עבר יום אמר חוק במקום הזה על הגזרה האלקית שהיה בדעתו ורצונו יתברך לשלח בם חרון אפו כפי עונותיהם וכאילו אמר הטיבו דרכיכם קודם לדת אותו חוק וגזירה אלוקית וקודם שתצא לפועל בעולם שאם תצא יהיה עניניכם אחרי עבור היום ההוא כמוץ אחרי שנידף שלא ישאר ממנו עוד שם ושארית. והראב"ע פירש שהכתוב מסורס וענינו על פי פירושו בטרם לדת חוק היום שתהו כמוץ עובר מפני רוח. ואינו נכון גם הכתובים אשר אחריו בלתי מסכימים בפירוש הזה לפי שאמרו עוד בטרם לא יבא עליהם יום ה' נראה שהם מאמרים כפולים, וגם מלת לא יבא היא קשה והיה לו לומר בטרם יבא כמו בטרם יתנגפו רגליכם (ירמיה יג, טז), בטרם לדת חק, בטרם תבא אליהן המילדת (שמות א, יט), בטרם תבא שנת הרעב (בראשית מא, נ), אבל ענין הפסוק הזה אצלי כך הוא שבעבור שאמר הנביא בטרם לדת חוק ואמר גם כן כמוץ עבר יום בא לפרש שני אלה המאמרים על מה יורה החוק ועל מה יורה היום, ופירש מהו ענין החוק אשר זכר באומרו בטרם לא יבא עליכם חרון אף ה' ורצה בזה שמלת בטרם מורה על קדימת דבר לדבר ואולי יחשוב חושב ממה שאמר בטרם לדת חוק שעל כל פנים יולד החוק אף שישובו בתשובה אבל שיתקוששו קודם לכן ביאר ואמר בטרם לא יבא עליכם חרון אף ה' ר"ל מה שאמרתי בטרם לדת חוק או ענינו קדימה זה לזה ושעכ"פ יולד החוק אלא שתתקוששו כדי שלא יבא עליכם אף ה' שהוא החוק שזכרתי, וכן פירוש ענין היום שאמר כמוץ עבר יום באומרו באותו דרך עצמו, גם אמרתי בטרם על היום שענינו לפי שלא יבא עליכם יום אף ה' שהוא יום הקש עובר שזכרתי ולכן בקשו את ה' ושובו אליו באופן שאותו חוק וגזרה שעלה במחשבתו לא ילד ואותו יום צרה ותוכחה לא יבא. וכבר יורה על אמתת פי' זה ושאין מלת בטרם סמוכה ללא יבא בעל הטעמים ששם במלת טרם הב' נגינת פסק ואחריו לא יבא עליכם חרון אף ה' כאילו הפסיק מלת בטרם וגלה שאינה דבקה אל לא יבא עליכם.
פסוק ג:ולפי שהיו בירושלם ובארץ יהודה אנשים יראי אלקים ואם המה מעטים וכמו שאמר דוד (תהלים עט, ב) נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ, לכן אמר כנגדם בקשו את ה' כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו רוצה לומר שיתפללו אליו האנשים ואנשי המעשה שתמיד פעלו ועשו משפטם, ואמנם שאר העם שאינם כן ייטיבו דרכיהם ועליהם אמר בקשו צדק בקשו ענוה כי אם תעשו כן אולי תסתרו ביום אף ה', ובפרק קמא דחגיגה (דף ד' ע"ב) אמרו רבי אמי כי הוה מטא להאי קרא בכי אמר כולי האי ואולי, ולא ידעתי למה היה בוכה רבי אמי כי הנה בני יהודה וירושלם הרבו לחטוא בכל מיני פשעים ימים רבים ואם באחרונה יבקשו צדק יבקשו ענוה למה יכופר העון להם בהחלט מבלי שיקבלו שום עונש האם הקדוש ברוך הוא ותרן הוא לכן אמר הנביא אולי תסתרו כלומר כבר יצא הקצף מלפני ה' החל הנגף ואם עתה תשובו אליו אולי שלא תועילו כי משניתן רשות למשחית לחבל אינו מבחין ואולי שתסתרו ביום האף ההוא וישפך השם חרון אפו על יתר האומות, הנה אם כן לא אמר אולי תסתרו לספקו בתועלת התשובה כי אם להגיד שאולי יסתרו ולא תעבור עליהם הרעה ואולי שתעבור אבל בקלות ובדרך ייסורין, (ד) ולזה כיוון רש"י במה שפירש כי עזה עזובה תהיה כ"א תעשו כן אפקוד על שכניכם הרעים פלשתים ועמון ומואב כמו שהנביא מסדרם והולך. והראב"ע כתב שמאמר כי עזה עזובה תהיה וכן אשקלון תהיה לשממה ואשדוד בצהרים כלומר בעצומו של יום יגרשוה רוצה לומר יגרשו האויבים את אנשיה ממנה ועקרון תעקר שהם כולן ערי פלשתים וזכרם בשמן ליעד חרבנם בצחות לשון נופל על לשון. והרד"ק פירש כי עזה ואף על פי שיהיה יום אף ה' עליכם על כל פנים אל ישמחו שכניכם הרעים כי עזה תהיה עזובה וגומר וגם עליהם תעבור כוס. ולי נראה שדבר גדול דיבר הנביא בייעוד הזה כי הוא למד יאשיהו ובני דורו דרך התשובה באומרו בקשו את ה' כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו ולרשעים אמר בקשו ענוה, ובאומרו אולי תסתרו ביום אף ה' רמז להם אל גלות בבל שיעמדו שם ימים מעטים כאלו הם נסתרים שם עד שוב חרון אף ה' מהם ויפקדם וישיב שבותם, והודיעם עם זה שארץ פלשתים וארץ עמון ומואב חרוב יחרבו גם כן אחריהם על ידי נבוכדנאצר אבל לא ישובו לאדמתם במעט מהזמן כמו שישובו בני יהודה כי עזה עזובה תהיה ר"ל עזובה מכל אנשיה זמן רב וכן אשקלון שממה וגרושה אשדוד ועקרון תעקר מעיקרה ולא יהיה ענינם הסתר מועט כמוכם, ולכן הביא אחר זה פרשת הוי יושבי חבל הים שזכר בה חרבן עמון ופקידת בבל לישראל ושימשלו בהם, והותרה עם זה השאלה השנית:
פסוק ה:הוי יושבי חבל הים וגומר עד הוי מראה ונגאלה: מפני שהפלשתים ואנשי עמון ומואב הטיחו דברים כנגד בני יהודה בחרבן ירושלם כשהחריבה נבוכדנאצר, לכן ניבא הנביא עליהם שגם הם חרוב יחרבו על ידי הכשדיים גם כן, והודיע עם זה שאם היותם שוים לבני יהודה בחרבן לא יהיו שוים בפקידה כי את בני יהודה יפקוד השם וישיב שבותם וגם הם ימשלו בארצם, וקרא את ארץ פלשתים חבל הים לפי שעריהם היו סמוכות לים וכאלו אמר הוי יושבי חלק הים ועל שפתו והים הזה הוא ים פלשתים כמ"ש ועד ים פלשתים (שמות כג, לא), האמנם קרא את ארצם חבל לשתוף השם שחבלי יולדה יבואו להם, וכן קרא אותם גוי כרתים לפי שהפלשתים כרתים נקראו כמ"ש (שמואל א' ל, יד) אל נגב הכרתי, ונאמר (יחזקאל כה, טז) והכרתי את כרתים, אמנם תארם עתה בשם כרתים להגיד שסופם ליכרת וכן ת"י עמא דחייבן לאשתצאה, ואמר הנביא דבר ה' עליכם כנען ארץ פלשתים להודיע שפלשתים מכלל ארץ כנען היו כמו שכתוב (יהושע יג, ג) לכנעני תחשב חמשת סרני פלשתים האמנם קראם פה כנען להגיד שגם יחרבו ויסחו מארצם ככנעניים והוא אומרו והאבדתיך מאין יושב.
פסוק ו:ושאחר חרבנה אותה ארץ שהיתה חבל הים תהיה נות כרות רועים וגדרות צאן ר"ל תהיה נוה ארעי שיכרו בה הרועים לחם בבקר ושם יהיו גדרות צאן לא מדינות וערים כאשר היו קודם חורבנם.
פסוק ז:וגם אודיעך שיהיה זה חבל הים לשארית בני יהודה ר"ל שיהיה זה מגורלם וחלקם לא לשבת בם כי אם שעליהם ירעון צאנם ובהמתם באותו מקום שהם עתה בתי אשקלון שמה בערב ירבצון רוצה לומר צאנם, ויהיה זה לפי שבני יהודה יפקדם ה' אלקיהם וישיב שבותם מבבל מה שלא ישיב לפלשתים, (ח) וכן אמר השם שמעתי חרפת מואב וגדופי בני עמון שהיו שכנים לבני יהודה וכאשר גלו בבל היו עוברים בארצם והם היו מרחיבים עליהם פה ולשון וגם היו לוקחים מגבול בני יהודה להגדיל גבולם, (ט) ולכן היתה גזרת השם שמואב תהיה כסדום ובני עמון כעמורה ממשק חרול ומכרה מלח ר"ל מהשמעת קול חרולים הגדלים שם מאין עובר והם נוקשים זה עם זה ומשמיעים קול, וכן תהיה ארצם מכרה מלח שכאשר יחפרו בה ימצאו מלח בכל פנותיה ומכרה הוא מלשון כי יכרה איש בור (שמות כא, לג), ואמר שארית עמי יבזום להגיד שכאשר ישובו בני יהודה מגלות בבל יבוזו את הארץ ההיא ואת האנשים אשר ישארו בה. וי"מ הייעוד הזה לעתיד לבוא ואינו נכון כפי סדר הפרשיות.
פסוק ז:האמנם למה הגדיל השם עונש עמון ומואב כמהפכת סדום ועמורה כבר אמרו חכמינו ז"ל בענינו דברים של טעם אמרו שכאשר היו מוליכים את ישראל בגולה לארץ כשדים היו עוברים דרך עמון ומואב ובוכים ישראל וצועקים והם היו משיבים להם מה לכם סגופים מה תבכו ולא לבית אביכם אתם הולכים בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם (יהושע כד, ב), והיה דבר השם עליהם גם אתם לבית אביכם תלכו לוט אביכם לא מסדום היה לכן מואב כסדום תהיה ובני עמון כעמורה. עוד אמרו על זה בפסיקתא (פדר"כ קלח, א) שמעתי חרפת מואב אתה מוצא כשנכנסו גוים לירושלם נכנסו עמהם עמונים ומואבים ונכנסו לבית קדש הקדשים ולקחו הכרובים והיו מחזרין אותם בכל חוצות ירושלם והיו אומרים לא היו ישראל אומרים אין אנו עובדים עבודה זרה ומאלה מה היו עושים הה"ד כי אמר אויב הנה ככל הגוים בית יהודה באותה שעה אמר הקב"ה כי מואב כסדום תהיה.
פסוק י:ואולי שעל זה אמר הנביא פה זאת להם תחת גאונם כי חרפו ויגדילו על עם ה' צבאות רוצה לומר ויגידלו לשונם ופיהם על עם עובד ה' צבאות לאמר שהיו עובדים עבודה זרה, (יא) ואין הדבר כן כי נורא ה' עליהם רוצה לומר המה הגדילו פה עליו ועל עמו והנה יבא זמן שיתראו גבורותיו ויהיה הוא נורא עליהם, ויהיה זה כי רזה את כל אלהי הארץ רוצה לומר כאשר יתיש כחן של כל אלוהות הגוים ויכחישם וישתחוו לו איש ממקומו אפילו כל איי הגוים האיים הרחוקים, והייעוד הזה אין ספק שהיא לעתיד לבא שיכירו וידעו כל יושבי תבל כי ה' הוא האלקים ולו הגדולה והגבורה והתפארת ואלהי כל הארץ יקרא.
פסוק יב:ועל זה אמר גם אתם כושים חללי חרבי המה ר"ל גם אתם עמון ומואב כושים שהם יהיו חללי חרבי באותו יום ה' הגדול והנורא שישתחוו לו כל איי הגוים.
פסוק יג:ואחרי שאמר זה הייעוד העתיד אגב גררא שב הנביא לענינו מהחרבן אשר יעשה הקב"ה על האומות שהחריבו את עמו בחרבן ראשון וכנגד מלכות בבל אמר ויט ידו על צפון ר"ל שיקח נקמתו מבבל שהחריב יהודה וירושלם ושרף את בית ה' כמו שאמר עליו (ירמיה א, יד) מצפון תפתח הרעה לפי שהיא צפונית מזרחית לארץ ישראל, וכנגד אשור שהגלה עשרת השבטים אמר ויאבד את אשור, ומפני שהיתה נינוה ראש לאשור אמר וישם את נינוה לשממה ציה כמדבר וירבצו בתוכה עדרים רוצה לומר שלא תהיה נינוה עוד ליישוב אנשים כי אם לעדרי צאן:
פסוק יד:כל חיתו גוי ר"ל כל בהמות הגוים אשר סביבותיה ירעו וירבצו בה, גם קאת גם קפוד ירבצו בכפתוריה וכפתור הוא עליון השער העומד על שני הספים ועל שתי המזוזות, ולפי שהיו נעשים ציורים פרחים וכפתורים כמין תפוחים לכן אמר שיהיה השוממות כל כך בנינוה עד שיהיו בתים מאין אדם וקאת וקפוד ילינו בשעריה היפים מהבתים, וכן קול ישורר בחלון ר"ל קול העופות שישוררו ויצפצפו בחלונות, וכן חורב בסף ר"ל שיהיה חרבן בסף השער, והיה זה לפי שארזה ערה ר"ל שארזיה שורשו ונעקרו מלשון ערו ערו או שבחרבן נפלו גגות הבתים והארזים בתקרת הבתים נשארו גלויים למטר ולרוח ויפלו מעט מעט.
פסוק טו:ולפי שהגדיל ליעד בחרבן נינוה אמר עליה זאת העיר העליזה היושבת לבטח ר"ל זאת העיר שהיתה שמחה תמיד בהצלחותיה ויושבת לבטח זמן הרבה, האומרה בלבבה אני ואפסי עוד לפי שהיתה מולכת בכפה ולא היה דומה לה איך היתה לשמה מבלי יושב ומרבץ לחיה עד שכל העובר עליה ישרוק כמתמיה ויניע ידו כמקונן עליה: