פסוק א:חֲזוֹן, כינוי לנבואה המבטא את יכולתו של הנביא לראות דברים עלומים, עֹבַדְיָה. יש אומרים כי היה גר אדומי. כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים לֶאֱדוֹם: שְׁמוּעָה שָׁמַעְנוּ בנבואה מֵאֵת ה', וגם צִיר בַּגּוֹיִם שֻׁלָּח, כבר נשלחו שליחים דיפלומטיים אל ראשי המדינות, ובפיהם המסר: קוּמוּ וְנָקוּמָה כולנו עָלֶיהָ – על ארץ אדום לַמִּלְחָמָה. התעוררה יזמה משותפת לנסות לכבוש את אדום.
פסוק ב:פנייה לאדום: הִנֵּה עם קָטֹן נְתַתִּיךָ מאז ומתמיד בַּגּוֹיִם, בָּזוּי אַתָּה מְאֹד. אין לך מעמד מיוחד בין האומות, ולא היה ראוי שהן יילחמו נגדך,
פסוק ג:אלא שזְדוֹן לִבְּךָ, תוקפנותך, רשעך הִשִּׁיאֶךָ, פיתה אותך, או: השלה אותך להתגרות באחרים למלחמה. זדונך מחוזק מן העובדה שאתה שֹׁכְנִי בְחַגְוֵי, נקיקי סֶּלַע אשר מְרוֹם שִׁבְתּוֹ. מצודותיך ומבצריך מצויים במקומות גבוהים ורחוקים מן היישוב. על כן אדום אֹמֵר בְּלִבּוֹ: מִי יוֹרִדֵנִי לאָרֶץ?! מי יכול להפילני?!
פסוק ד:והנביא מגיב: אִם־תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר, אף יותר מההר, וְאִם־בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ – מִשָּׁם אוֹרִידְךָ. נְאֻם־ה'. גם אם אחרים לא יוכלו להגיע למקומכם, אני אגיע אליכם. הפורענות שתבוא עליך תהיה גדולה מאוד.
פסוק ה:אִם־גַּנָּבִים בָּאוּ לְךָ, אִם־שׁוֹדְדֵי לַיְלָה – אֵיךְ נִדְמֵיתָה?! כיצד הושמדת כליל?! לוּ היו אלה גנבים או שודדים, הם לא היו לוקחים הכול, הֲלוֹא יִגְנְבוּ דַּיָּם. הם היו גונבים כדי צורכם ומשאירים חלק מהחפצים. ובדימוי אחר – אִם־בֹּצְרִים בָּאוּ לָךְ – הֲלוֹא יַשְׁאִירוּ עֹלֵלוֹת. גם הבוצרים משאירים אחריהם מעט ענבים בכרם,
פסוק ו:ואילו כאן – אֵיךְ נֶחְפְּשׂוּ, נבדקו, או: נחשפו מטמוני עֵשָׂו, נִבְעוּ, נגלו מַצְפֻּנָיו, אוצרותיו הצפונים. הוא נשדד כליל.
פסוק ז:עַד־הַגְּבוּל שִׁלְּחוּךָ, ליוו אותך כֹּל אַנְשֵׁי בְרִיתֶךָ. בעלי בריתך שבאו לסייע לך – אולי שבטי מדיינים או ערביים מהאזור – ליוו אותך רק עד גבול המלחמה ושם עזבו אותך. או: בעלי בריתך הם שבגדו בך וגירשוך מגבולך. הִשִּׁיאוּךָ, השלו אותך, יָכְלוּ לְךָ, והצליחו אַנְשֵׁי שְׁלֹמֶךָ, אנשי לַחְמְךָ, החוסים בך וניזונים ממך יָשִׂימוּ מָזוֹר, מכה, או: מלכודת תַּחְתֶּיךָ, במקומך. ואולי: לחמך ייהפך למקולקל. או: יינתן על פצעיך לשם ריפוי, כדרך שהיו נותנים לחם לעוס על המכה. אֵין תְּבוּנָה בּוֹ, להיערך למצב ולהינצל.
פסוק ח:הֲלוֹא בַּיּוֹם הַהוּא – ביום מפלת אדום, נְאֻם ה', וְהַאֲבַדְתִּי חֲכָמִים מֵאֱדוֹם וּתְבוּנָה מֵהַר עֵשָׂו. הם יצעדו אל מפלתם מבלי יכולת לעשות דבר.
פסוק ט:וְחַתּוּ, יישברו גִבּוֹרֶיךָ, תֵּימָן, חלק מארץ אדום, אולי משפחה או עיר בתוכה. גיבורי תימן יישברו, לְמַעַן, וכתוצאה מכך יִכָּרֶת־אִישׁ, יושמדו אנשים מֵהַר, מרכס הרי עֵשָׂו מִקָּטֶל, מרוב הרג.
פסוק י:לאחר תיאור המפלה מובאת סיבתה: מֵחֲמַס שעשית לאָחִיךָ יַעֲקֹב תְּכַסְּךָ בוּשָׁה, מפח נפש נוכח כישלונך, וְנִכְרַתָּ לְעוֹלָם. חמסך הופיע בצורות שונות:
פסוק יא:בְּיוֹם עֲמָדְךָ מִנֶּגֶד, בְּיוֹם שְׁבוֹת זָרִים כאשר עמים זרים לקחו בשבי את חֵילוֹ, רכושו של אחיך יעקב וצבאו, וְנָכְרִים בָּאוּ בשְׁעָרָיו, וְעַל־יְרוּשָׁלִַם יַדּוּ, הפילו גוֹרָל. כשכמה צבאות נערכים לכבוש עיר ורוצים להימנע מקטטות בשעת הביזה, הם מחלקים ביניהם את אזורי העיר השונים באמצעות גורלות. גַּם־אַתָּה היית כְּאַחַד מֵהֶם. לא רק שעמדת מנגד נוכח מצוקת אחיך, לא רק שעודדת את אויביו ושמחת במפלתו, היו מקרים שאף הצטרפת בעצמך למלחמה על יהודה. אולי לא היה לך די כוח לעשות זאת לבדך, אבל שיתפת פעולה עם הכובש.
פסוק יב:וְאַל־תֵּרֶא, לא היית צריך לראות בחיוב או מתוך בוז בְיוֹם מפלת אָחִיךָ, בְּיוֹם נָכְרוֹ, אסונו, ביום שהכול מתנכרים אליו. וְאַל־תִּשְׂמַח, לא היה ראוי שתשמח לִבְנֵי־יְהוּדָה בְּיוֹם אָבְדָם, וְאַל־תַּגְדֵּל פִּיךָ בלעג עליהם בְּיוֹם צָרָה. ממלכת יהודה משלה באדומים שנים רבות, ותבוסתה העצימה את דימוים העצמי של האדומים.
פסוק יג:אַל־תָּבוֹא בְשַׁעַר־עַמִּי בְּיוֹם אֵידָם, שברם. אַל־תֵּרֶא גַם־אַתָּה, האח, בְּרָעָתוֹ בְּיוֹם אֵידוֹ, וְאַל־תִּשְׁלַחְנָה ידיים בְחֵילוֹ, ברכושו בְּיוֹם אֵידוֹ.
פסוק יד:וְאַל־תַּעֲמֹד עַל־הַפֶּרֶק, על פרשת דרכים לְהַכְרִית אֶת־פְּלִיטָיו. האדומים עמדו בהסתעפות הדרכים והשמידו את פליטי יהודה שניסו לעבור ממקום למקום. וְאַל־תַּסְגֵּר את שְׂרִידָיו של יהודה לאויבים בְּיוֹם צָרָה.
פסוק טו:כִּי־קָרוֹב יוֹם־ה', יום הדין והנקמה עַל־כָּל־הַגּוֹיִם, ואז כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ יֵעָשֶׂה לָּךְ, גְּמֻלְךָ יָשׁוּב בְּרֹאשֶׁךָ.
פסוק טז:כִּי כַּאֲשֶׁר שְׁתִיתֶם, כנגד חגיגותיכם עַל־הַר קָדְשִׁי, במפלת ישראל, כך יִשְׁתּוּ כָל־הַגּוֹיִם תָּמִיד את כוסות החמה והזעם, וְשָׁתוּ וְלָעוּ, יבלעו, או: ישתנקו ויסתבכו, וְלבסוף הָיוּ כְּלוֹא הָיוּ. הם ימותו.
פסוק יז:ואילו בְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה ביום ה' פְלֵיטָה, וְהָיָה ההר קֹדֶשׁ, ולא יתחלל, וְיָרְשׁוּ בֵּית יַעֲקֹב אֵת מוֹרָשֵׁיהֶם, מורישיהם, בוזזיהם.
פסוק יח:וְהָיָה בֵית־יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו, האדומים יהיו לְקַשׁ, וְדָלְקוּ האש והלהבה בָהֶם וַאֲכָלוּם. וְלֹא־יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו, כִּי ה' דִּבֵּר.
פסוק יט:ביום גאולת ישראל ישתנו הגבולות: וְיָרְשׁוּ תושבי הַנֶּגֶב, שמשבט יהודה או שמעון אֶת־הַר עֵשָׂו, וְיושבי הַשְּׁפֵלָה של ישראל יירשו אֶת־פְּלִשְׁתִּים הסמוכים להם, וְיָרְשׁוּ גם אֶת־שְׂדֵה אֶפְרַיִם וְאֵת שְׂדֵה שֹׁמְרוֹן, בירת אפרים, וּבִנְיָמִן יירש אֶת־הַגִּלְעָד. נחלת בנימין מגיעה עד הירדן, אבל אז לא יהיה מי שימנע את המשך התפשטותם גם מעבר לו, אל הגלעד.
פסוק כ:וְגָלֻת הַחֵל, החיל הַזֶּה, החיילים והקהל הגולים לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בארץ הכְּנַעֲנִים עַד־צָרְפַת. עיר בצידון שאליה גלה אליהו הנביא בשעתו. אולם מסורת עתיקה זיהתה את צרפת עם הארץ שנקראת כך בימינו. וְגָלֻת יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּסְפָרַד, עיר באסיה הקטנה. ויש מסורות כי היא אספמיה, ספרד של ימינו. היהודים שגלו לארצות רחוקות ישובו ויִרְשׁוּ אֵת עָרֵי הַנֶּגֶב, שלא יהיו מאוכלסות ביותר משום שאנשיהן התפשטו להר עשָׂו.
פסוק כא:וְעָלוּ מוֹשִׁעִים, מנהיגי ישראל בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת השרידים שבהַר עֵשָׂו. אז כשייעשה בהם דין ותכלה הרשעה כולה, לא יהיה כופר במלכות שמים וטוען לאל אחר – וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה.
