איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו
בפרקנו מבטיח הנביא עובדיה שנפילת אדום תהיה מוחלטת. לשם כך הוא משתמש בדימוי של גנבים ושודדי לילה. בדרך כלל משאירים אחריהם הגנבים חלק מהרכוש המוסתר שאותו לא הצליחו לגלות. "אם גנבים באו לך אם שודדי לילה איך נדמיתה, הלא יגנבו דים. אם בוצרים באו לך, הלא ישאירו עוללות"(עובדיה א ה). אולם אצל עשו הגנבים ייקחו גם את הדברים הצפונים שצריך לחפש אחריהם, כך שנפילתו תהיה מוחלטת. "איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו"(עובדיה א ו), ופירש רש"י: "אלה לא ישאירו לך כלום כי יחפשו ויגלו וידרשו מצפוניך". " 'נבעו' לשון יבקשו שתרגומו יבעו, וכן 'אם תבעיון בעיו' "(מהר"י קרא). כך נאמר גם בפסוק מקביל בנבואת ירמיהו "כי אני חשפתי את עשו, גיליתי את מסתריו, ונחבה לא יוכל, שודד זרעו ואחיו ושכניו - ואיננו" (ירמיהו מט י).
אך בעוד שברובד הפשט מהווים החשיפה והגילוי של מסתרי עשו וצפונותיו המשך ישיר למשל הגנבים, הנה ברובד הדרש והסוד יש לעניין משמעות מיוחדת. עשו הוא אבי אבות הרמאים הצבועים שקמו לצרור את ישראל דווקא מתוך העמדת פנים של צדיקים, כביכול. כבר בלידתו נאמר עליו "כולו כאדרת שער"(בראשית כה כה), ואדרת תפקידה, כידוע, לכסות ולהסתיר את מה שבתוכה. בהיותו ילד הוא מנסה להידמות ליעקב: "שניהם הולכים לביה"ס ושניהם באים ולא היה אדם מפריש בין זה לזה", "כשהיה בא מן החוץ היה אביו שואלו היכן היית היום? אומר לו בבית המדרש" (י' חסידה מביא בשם מדרש ילמדנו), "אומר לאביו שהוא מתפלל - ומרמה אותו" (זוהר ח"א קלט).
וכן כשגדלו הילדים, "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו - יודע לצוד ולרמות את אביו בפיו ושואלו אבא היאך מעשרין את המלח"(תנחומא). וכן דרשו "צד את הבריות בפיו"(בראשית רבה סג י), "היה אומר אחד בפה ואחד בלב" (שוחר טוב יד ג). וגם בגיל ארבעים רוצה ה"צדיק" שבועל נערות מאורסות ונשואות, להידמות לאביו הקדוש: "כל ארבעים שנה היה עשו צד נשים מתחת יד בעליהן ומענה אותן. כשהיה בן ארבעים אמר, אבא בן ארבעים נשא אשה, אף אני כן"(מדרש רבה המובא ברש"י). לא תיפלא דרשת חז"ל המדמה את עשו לחזיר:"עשו היה נמשל לחזיר שנאמר 'יכרסמנה חזיר מיער'. החזיר הזה כשהוא שוכב, פושט טלפיו לומר ראו שאני טהור, כך אלו גוזלים וחומסים ומראים עצמם כשרים".
את תכונת הצביעות הזו ירש עשו מהנחש הקדמוני. הוא מפתה את חוה לדבר עברה במסווה של מצוה (ראה מכתב מאליהו ח"ב עמ' 139). ותכונה זו גרמה להתפתחות הערב רב, המערבבים את הרע שבאומות בטוב העם הטוב, בעם ישראל. גם בחטא העגל מנסה הערב רב לטעון "אלה אלהיך ישראל" כאילו עובדי ה' הם (ועיין בספרי 'הסתרים באסתר' עמ' 245-254).
את תכונת הצביעות הזו מוריש עשו לעמו, לאדום שהתגלגל במרוצת הדורות במלכות הרביעית מלכות רומי - הנצרות. "צפה הקב"ה שעתידים אומות העולם לומר אנו הן ישראל"(תנחומא, וירא ה). ומלכות זו משולה לחזיר "שהיא עתידה להחזיר את המלכות לישראל", מפני "שסודה ועניינה של המלכות הרביעית, מלכות רומי, גנוזים הם במהלך ההתדמות לישראל" (פחד יצחק לרב הוטנר פורים עניין ו).
הברית השקרית החדשה כביכול שבאה להחליף את ברית האמת הישנה לא תחזיק מעמד. "עתיד עשו הרשע לעטוף טליתו ולישב עם הצדיקים בגן עדן לעתיד לבא. והקב"ה גוררו ומוציאו משם"(ירושלמי נדרים ג ח). בעולם הזה מצליח עשו לרמות את יצחק, והנצרות - את העולם; אך כמו שנפקחו עיני יצחק לראות מיהו עשו האמיתי, כך יגלה העולם לעתיד לבוא את השקר והעמדת הפנים שבנצרות. אכן "אח עשו ליעקב" אבל "ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי" וכשיעלו "מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו", תתממש נבואת עובדיה "איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו". וכאשר שקר חייו יתגלה ברבים, תתגשם הנבואה "והיתה לה' המלוכה".