פסוק א:לבני עמון. ר״ל על בני עמון אמר כה אמר ה׳ וכו׳:
פסוק א:הבנים וכו׳. וכי אין לישראל בנים לרשת ארצם:
פסוק א:אם יורש וכו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק א:מדוע ירש מלכם וכו׳. כי כשגלו בני גד ובני ראובן על ידי מלך אשור באו בני עמון וישבו בנחלת גד ולכן אמר מדוע ירש מלכם העכו״ם שלהם את גד:
פסוק א:ועמו. עמו של מלכם מדוע ישב בערי גד:
פסוק ב:אל רבת. היא היתה עיר המלוכה של בני עמון:
פסוק ב:תרועת מלחמה. מן הכשדים שיבואו עליהם וילכדוה:
פסוק ב:לתל שממה. למקום תל שממון:
פסוק ב:ובנותיה. הכפרים הסמוכים לה תהיינה נשרפות באש:
פסוק ב:וירש ישראל. ר״ל ועוד יבוא זמן אשר ישראל ירשו בני עמון שהמה עתה יורש ישראל וזהו הייעוד יהיה בימי המשיח:
פסוק ג:הלילי חשבון. את חשבון שהיא מארץ מואב הילילי כי כבר שודדה עי שהיא מארץ בני עמון מוכה לחשבון כי מן עי יבוא לחשבון ללכדה:
פסוק ג:חגורנה שקים. דרך אבל וצער וספודנה על אבדן רבה:
פסוק ג:והתשוטטנה בגדרות. היו שומעים הנה והנה להטמן בגדרות מקום רביצת הצאן:
פסוק ג:כי מלכם. כי אף העכו״ם מלכם ילך בגולה כי האויב יקח פסלו העשוי מכסף וזהב:
פסוק ד:מה תתהללו בעמקים. אמר כמהתל מול בני עמון מה תתפארי בארצך שהיא ארץ עמקים ורב בהם הרטיבות להצמיח תבואה הנה אז הרבה דמים ישפך בקרבך את הבת השובבה ועמקך יזוב במרבית רטיבות הדם:
פסוק ד:הבוטחה. את הבוטחה באוצרותיה אמרי נא מי יבוא אלי למחות בידי:
פסוק ה:מכל סביביך. מכל עבר יבוא עליך פחד:
פסוק ה:איש לפניו. כל איש יהיה נדח נגד פניו לנוס באשר ימצא ולא ימצא מי להיות מקבץ את הנדודים לשבת יחד להיות מנוחמים אלה מאלה:
פסוק ו:ואחרי כן. אחר שיקבלו די הגמול אשיב לארצם את בני השבי של בני עמון:
פסוק ז:לאדום. ר״ל על אדום אמר כה אמר ה׳ וכו׳:
פסוק ז:האין. רצה לומר איך לא מלט נפשו ממלך בבל וכי אין עוד חכמה בתימן היא אדום היושבת בדרומה של א״י:
פסוק ז:אבדה עצה. וכי אבדה עצה מאנשי בינה וכאומר הלא המה מעולם אנשי חכמה ובינה ומדוע לא עמדה להם חכמתם:
פסוק ז:נסרחה חכמתם. הנה עתה נפסדה חכמתם ולא מצאו בה תועלת:
פסוק ח:נוסו. הנה יושבי דדן ברחו והפנו מארצם והחביאו לשבת בעמקי מסתרים:
פסוק ח:כי איד. איד שלו הראוי לו הבאתי עליו ועת השגחת הרעה המוכן לו:
פסוק ט:אם בוצרים. הלא אם בוצרים באו על כרמיך הלא ישאירו עוללות ואם גנבים באים בלילה הלא ישחיתו די ספוקם הצורך להם ולא ישחיתו הכל וכאומר מדוע אם כן האויב האביד אותך מכל וכל מבלי שארית:
פסוק י:כי אני חשפתי. אולם היה כן כי אני גליתי מקום מחבואו:
פסוק י:גליתי וכו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק י:ונחבה לא יוכל. לא היה יכול להחביא את עצמו והנה שודד זרעו וכו׳ ואין נשאר מי מהם:
פסוק יא:עזבה יתומיך. מוסב על מלת ואיננו האמור במקרא שלפניו לומר אין נשאר מי מהם לומר מול החלל אם אתה נהרגת עזוב יתומיך ואל תחוש להם כי אני אחיה אותם לתת די ספוקם ואלמנותיך תבטחנה עלי לתת מחסורן כי לא ישאר מי שיאמר כן:
פסוק יב:הנה אשר אין משפטם וכו׳. ר״ל שאר העכו״ם שהרעו עמה אין משפטם חמור כ״כ לשתות כוס התרעלה הואיל ואין להם קורבה עמה דומה הפורעניות לשתיית כוס יין תרעלה המטמטם את הלב ומבלבל את המוח:
פסוק יב:שתו ישתו. ואעפ״כ שתו הכוס ההוא:
פסוק יב:ואתה הוא. אשר דין משפטך לשתותה כי הלא אח ליעקב ועכ״ז הרעות לו וכי בדין שתהיה נקי משתיית הכוס הנה לא תנקה כי תשתה אותה:
פסוק יג:כי לשמה וכו׳. ר״ל עוד יבוא זמן באחרית הימים אשר עיר מואב הבצורה היא כרך גדול וכו׳ תהיה לשמה:
פסוק יג:לחרפה. הכל יחרפוה:
פסוק יג:לחורב. ר״ל חסר מכל טובה:
פסוק יג:ולקללה. יתלו הקללה בה לאמר שיהיה מקולל כמותה:
פסוק יג:וכל עריה. הערים שתחת ממשלתה:
פסוק יד:וציר בגוים שלוח. ר״ל השמועה היא אשר ציר יהיה שלוח בין העכו״ם מזה לזה לומר התקבצו ובואו עליה למלחמה:
פסוק טו:קטן נתתיך. בתחילת מושבך בשעיר הנה אז הייתי קטן בגוים ובזוי בין בני אדם כי היתה ממלכה שפלה:
פסוק טז:תפלצתך. כאומר הנה עתה שנתגדלת למשול ממשל רב כאשר באת לעיר הבצורה ולכן אימתך ופחדך המוטל על כל הארצות הוא הסית אותך להביא זדון בלבך להתגאות יותר מדאי:
פסוק טז:שוכני. כאלו אתה שוכן בבקיעי הסלע עד שלא יוכל מי לקרב אליך וכאלו תפשת מרום גבעה ר״ל גבעה רמה מכל גבעות עולם וכפל הדבר במ״ש:
פסוק טז:כי תגביה כנשר. אבל אם תגביה לשבת כנשר העושה מדורו במקום גבוה משם אורידך לארץ ותהיה נמסר ביד האויב:
פסוק יז:ישום. יתמה על גודל חורבנה:
פסוק יז:וישרוק. דרך בני אדם לשרוק כשרואים דבר חשוב שנחרב:
פסוק יח:כמהפכת וכו׳: אמר ה׳. ר״ל ה׳ אמר שתהיה כמהפכת סדום וכו׳:
פסוק יח:ולא יגור. לא ידור אפילו דרך עראי:
פסוק יט:כאריה יעלה. האויב הבא עליה יעלה בחוזק רב כמו שיעלה האריה מגאון הירדן ממקום רבצו אל נוה איתן ר״ל אל מדור הרועה המחוזק בבשר כי זהו איתנו וטובו:
פסוק יט:כי ארגיעה. כאשר אשקיט וארגיע אריץ אותו מעל ארץ אדום וילכו להם:
פסוק יט:ומי בחור. ואת מי שאבחר אותו אצוה עליה להשחיתה:
פסוק יט:כי מי כמוני. שיוכל למחות בידי:
פסוק יט:ומי יועידני. מי יקבע עמדי זמן מיועד להלחם בי:
פסוק יט:ומי זה רועה. מי הוא הרועה אשר יעמוד לפני להציל צאנו מידי ר״ל מי הוא שיציל עמו מידי וכפל הדבר במ״ש:
פסוק כ:לכן. הואיל אין מי ימחה בידו ועצתו תקום לכן שמעו וכו׳:
פסוק כ:אל יושבי תימן. ר״ל אשר מקור מחצבם הוא מדרום א״י:
פסוק כ:אם לא. הוא ענין שבועה כמו אם לא בתים רבים (ישעיהו ה׳:ט׳) ור״ל העצה היא בשבועה אשר צעירי הצאן יגררום מארצם והוא פרס שהוא הצעיר בבני יפת וכן אמרו רז״ל עתידה וכו׳ שתפול ביד פרס (יומא י):
פסוק כ:אם לא ישים. בשבועה אשר יעשה את נוהם שממה עליהם ר״ל לפניהם בעל כרחם:
פסוק כא:מקול נפלם. משמועת קול מפלתם תרעש הארץ כי יפחד שלא יקרה להם כמקרם:
פסוק כא:צעקה. ר״ל צעקה גדולה ישמע בעולם:
פסוק כא:בים סוף. קולה יהיה נשמע בים סוף הרחוקה ממנה וסמוכה לארץ מקור מחצבה והוא ענין מליצה לומר שקול צעקתה תלך למקומה הראשון:
פסוק כב:הנה כנשר. האויב יעלה כנשר ויעופף ויפרוש כנפיו לבוא על העיר הבצורה היא כרך גדול וכו׳ ר״ל חיש קל יבוא כנשר המעופף:
פסוק כב:כלב אשה מצרה. כמו לב האשה כשהיא מצרה כי אז נשברה לבה עד מאד:
פסוק כג:לדמשק. ר״ל זהו הנבואה על דמשק:
פסוק כג:בושה חמת וארפד. ר״ל כל אחת מכם בושה:
פסוק כג:שמועה רעה. היא ביאת הכשדים:
פסוק כג:בים דאגה. דאגתו ידמה לדאגת ההולך בים אשר ידאג ויתפחד מהרמת הגלים:
פסוק כג:השקט לא יוכל. לא אפשר לו לשקוט מדאגתו:
פסוק כד:רפתה דמשק. רפו ידיה מלהלחם והפנתה לנוס מן המלחמה ואחזתה רתת וחרדה:
פסוק כד:כיולדה. כאשה יולדה שיש לה חבלים:
פסוק כה:איך לא עוזבה. כאומר עם כי נ״נ החריב מקומות רבות עכ״ז איך לא הניח אותה מלהשחיתה להיותה עיר תהלה קרית משוש:
פסוק כו:לכן. מפני שהיא עיר חשובה מאד ילחמו אנשיה עליה עד כי ימותו ויפלו בחוריה ברחובותיה וכל אנשי המלחמה יכרתו ולא ינוס מי מהם כי ילחמו בעבור העיר עד ימותו כולם:
פסוק כז:והצתי אש. ר״ל בגזירת המקום יבוא עליה אבדון:
פסוק כז:בן הדד. הוא מלך ארם:
פסוק כח:לקדר. ר״ל על קדר וכו׳ אמר כה אמר ה׳:
פסוק כח:קומו עלו. כאלו המקום מזרז לכשדים ואומר להם קומו עלו וכו׳:
פסוק כח:בני קדם. הם בני קדר וממלכות חצור כי בפאת המזרח ישבו:
פסוק כט:אהליהם. כי אין להם בתים לשבת והם שוכני מדבריות באהלים:
פסוק כט:יריעותיהם. יריעות האהלים וכפל הדבר במילות שונות:
פסוק כט:ישאו להם. יקחו לעצמם:
פסוק כט:וקראו וכו׳. מכל סביבותם יקראו אליהם פחד ר״ל יפחידו אותם מכל עבר:
פסוק ל:נוסו נודו. כאלו הנביא מזהירם לאמר להם נוסו ממקומכם והיו נדים למקום רחוק מאד ושבו בעמקי מסתרים להחבא:
פסוק לא:קומו. ר״ל וזאת היא העצה והמחשבה שאמר לעמו קומו אל גוי היושב בשלוה ואין לו מלחמה עם מי להיו׳ נשמר ונזהר:
פסוק לא:לא דלתים. אינו יושב בערי מבצר הסגורים בדלתים ובריח:
פסוק לא:בדד ישכונו. אינם שוכנים מאוספים יחד כי אם כל אחד לבדו כי אין פחד אויב נגד פניהם:
פסוק לב:וזריתים. אפזרם לכל עבר בקצות פאת העולם:
פסוק לב:ומכל עבריו. מכל צד אביא להם אידם ויהיו מסובבים בו:
פסוק לג:והיתה חצור. הוא מקום המושל על כל בני קדר שוכני אהלים:
פסוק לג:ולא יגור. אף דרך עראי:
פסוק לד:אל עילם. על עילם והיא ממלכות מדי:
פסוק לה:את קשת. לפי שהיו מושכי קשת ובזה היה עיקר גבורתם לכן אמר במפלתם שישבור קשתם אשר היא ראשית גבורתם:
פסוק לו:והבאתי וכו׳. ר״ל יתפזרו בכל ארבע רוחות וקצות העולם כאלו הרוחות ינשבו מכל עבר לפזרם אל העבר שממולו:
פסוק לו:לכל הרוחות האלה. אשר באה הרוח מהם כי כ״א יפזרם אל העבר שממולו:
פסוק לו:ולא יהיה הגוי. לא יהיה שום אומה בעולם אשר לא וגו׳:
פסוק לז:והחתתי. אשבור את עילם:
פסוק לז:ושלחתי. אל המקומות אשר ינוסו שמה:
פסוק לח:ושמתי כסאי. ר״ל אין מי ימשול בעילם כי אם אני לבד כי מהם אאבד שרים ולא יהיה מי למשול:
פסוק לט:באחרית הימים. ר״ל אחר זמן רב:
פסוק לט:אשיב את שבות. אשיב לארצם את השבי של עילם:
