לבני עמון. ר״ל על בני עמון אמר כה אמר ה׳ וכו׳: הבנים וכו׳. וכי אין לישראל בנים לרשת ארצם: אם יורש וכו׳. כפל הדבר במ״ש: מדוע ירש מלכם וכו׳. כי כשגלו בני גד ובני ראובן על ידי מלך אשור באו בני עמון וישבו בנחלת גד ולכן אמר מדוע ירש מלכם העכו״ם שלהם את גד: ועמו. עמו של מלכם מדוע ישב בערי גד:
אל רבת. היא היתה עיר המלוכה של בני עמון: תרועת מלחמה. מן הכשדים שיבואו עליהם וילכדוה: לתל שממה. למקום תל שממון: ובנותיה. הכפרים הסמוכים לה תהיינה נשרפות באש: וירש ישראל. ר״ל ועוד יבוא זמן אשר ישראל ירשו בני עמון שהמה עתה יורש ישראל וזהו הייעוד יהיה בימי המשיח:
הלילי חשבון. את חשבון שהיא מארץ מואב הילילי כי כבר שודדה עי שהיא מארץ בני עמון מוכה לחשבון כי מן עי יבוא לחשבון ללכדה: חגורנה שקים. דרך אבל וצער וספודנה על אבדן רבה: והתשוטטנה בגדרות. היו שומעים הנה והנה להטמן בגדרות מקום רביצת הצאן: כי מלכם. כי אף העכו״ם מלכם ילך בגולה כי האויב יקח פסלו העשוי מכסף וזהב:
מה תתהללו בעמקים. אמר כמהתל מול בני עמון מה תתפארי בארצך שהיא ארץ עמקים ורב בהם הרטיבות להצמיח תבואה הנה אז הרבה דמים ישפך בקרבך את הבת השובבה ועמקך יזוב במרבית רטיבות הדם: הבוטחה. את הבוטחה באוצרותיה אמרי נא מי יבוא אלי למחות בידי:
מכל סביביך. מכל עבר יבוא עליך פחד: איש לפניו. כל איש יהיה נדח נגד פניו לנוס באשר ימצא ולא ימצא מי להיות מקבץ את הנדודים לשבת יחד להיות מנוחמים אלה מאלה:
ואחרי כן. אחר שיקבלו די הגמול אשיב לארצם את בני השבי של בני עמון:
לאדום. ר״ל על אדום אמר כה אמר ה׳ וכו׳: האין. רצה לומר איך לא מלט נפשו ממלך בבל וכי אין עוד חכמה בתימן היא אדום היושבת בדרומה של א״י: אבדה עצה. וכי אבדה עצה מאנשי בינה וכאומר הלא המה מעולם אנשי חכמה ובינה ומדוע לא עמדה להם חכמתם: נסרחה חכמתם. הנה עתה נפסדה חכמתם ולא מצאו בה תועלת:
נוסו. הנה יושבי דדן ברחו והפנו מארצם והחביאו לשבת בעמקי מסתרים: כי איד. איד שלו הראוי לו הבאתי עליו ועת השגחת הרעה המוכן לו:
אם בוצרים. הלא אם בוצרים באו על כרמיך הלא ישאירו עוללות ואם גנבים באים בלילה הלא ישחיתו די ספוקם הצורך להם ולא ישחיתו הכל וכאומר מדוע אם כן האויב האביד אותך מכל וכל מבלי שארית:
כי אני חשפתי. אולם היה כן כי אני גליתי מקום מחבואו: גליתי וכו׳. כפל הדבר במ״ש: ונחבה לא יוכל. לא היה יכול להחביא את עצמו והנה שודד זרעו וכו׳ ואין נשאר מי מהם:
עזבה יתומיך. מוסב על מלת ואיננו האמור במקרא שלפניו לומר אין נשאר מי מהם לומר מול החלל אם אתה נהרגת עזוב יתומיך ואל תחוש להם כי אני אחיה אותם לתת די ספוקם ואלמנותיך תבטחנה עלי לתת מחסורן כי לא ישאר מי שיאמר כן:
הנה אשר אין משפטם וכו׳. ר״ל שאר העכו״ם שהרעו עמה אין משפטם חמור כ״כ לשתות כוס התרעלה הואיל ואין להם קורבה עמה דומה הפורעניות לשתיית כוס יין תרעלה המטמטם את הלב ומבלבל את המוח: שתו ישתו. ואעפ״כ שתו הכוס ההוא: ואתה הוא. אשר דין משפטך לשתותה כי הלא אח ליעקב ועכ״ז הרעות לו וכי בדין שתהיה נקי משתיית הכוס הנה לא תנקה כי תשתה אותה:
כי לשמה וכו׳. ר״ל עוד יבוא זמן באחרית הימים אשר עיר מואב הבצורה היא כרך גדול וכו׳ תהיה לשמה: לחרפה. הכל יחרפוה: לחורב. ר״ל חסר מכל טובה: ולקללה. יתלו הקללה בה לאמר שיהיה מקולל כמותה: וכל עריה. הערים שתחת ממשלתה:
וציר בגוים שלוח. ר״ל השמועה היא אשר ציר יהיה שלוח בין העכו״ם מזה לזה לומר התקבצו ובואו עליה למלחמה:
קטן נתתיך. בתחילת מושבך בשעיר הנה אז הייתי קטן בגוים ובזוי בין בני אדם כי היתה ממלכה שפלה:
תפלצתך. כאומר הנה עתה שנתגדלת למשול ממשל רב כאשר באת לעיר הבצורה ולכן אימתך ופחדך המוטל על כל הארצות הוא הסית אותך להביא זדון בלבך להתגאות יותר מדאי: שוכני. כאלו אתה שוכן בבקיעי הסלע עד שלא יוכל מי לקרב אליך וכאלו תפשת מרום גבעה ר״ל גבעה רמה מכל גבעות עולם וכפל הדבר במ״ש: כי תגביה כנשר. אבל אם תגביה לשבת כנשר העושה מדורו במקום גבוה משם אורידך לארץ ותהיה נמסר ביד האויב:
ישום. יתמה על גודל חורבנה: וישרוק. דרך בני אדם לשרוק כשרואים דבר חשוב שנחרב:
כמהפכת וכו׳: אמר ה׳. ר״ל ה׳ אמר שתהיה כמהפכת סדום וכו׳: ולא יגור. לא ידור אפילו דרך עראי:
כאריה יעלה. האויב הבא עליה יעלה בחוזק רב כמו שיעלה האריה מגאון הירדן ממקום רבצו אל נוה איתן ר״ל אל מדור הרועה המחוזק בבשר כי זהו איתנו וטובו: כי ארגיעה. כאשר אשקיט וארגיע אריץ אותו מעל ארץ אדום וילכו להם: ומי בחור. ואת מי שאבחר אותו אצוה עליה להשחיתה: כי מי כמוני. שיוכל למחות בידי: ומי יועידני. מי יקבע עמדי זמן מיועד להלחם בי: ומי זה רועה. מי הוא הרועה אשר יעמוד לפני להציל צאנו מידי ר״ל מי הוא שיציל עמו מידי וכפל הדבר במ״ש:
לכן. הואיל אין מי ימחה בידו ועצתו תקום לכן שמעו וכו׳: אל יושבי תימן. ר״ל אשר מקור מחצבם הוא מדרום א״י: אם לא. הוא ענין שבועה כמו אם לא בתים רבים (ישעיה ה) ור״ל העצה היא בשבועה אשר צעירי הצאן יגררום מארצם והוא פרס שהוא הצעיר בבני יפת וכן אמרו רז״ל עתידה וכו׳ שתפול ביד פרס (יומא י): אם לא ישים. בשבועה אשר יעשה את נוהם שממה עליהם ר״ל לפניהם בעל כרחם:
מקול נפלם. משמועת קול מפלתם תרעש הארץ כי יפחד שלא יקרה להם כמקרם: צעקה. ר״ל צעקה גדולה ישמע בעולם: בים סוף. קולה יהיה נשמע בים סוף הרחוקה ממנה וסמוכה לארץ מקור מחצבה והוא ענין מליצה לומר שקול צעקתה תלך למקומה הראשון:
הנה כנשר. האויב יעלה כנשר ויעופף ויפרוש כנפיו לבוא על העיר הבצורה היא כרך גדול וכו׳ ר״ל חיש קל יבוא כנשר המעופף: כלב אשה מצרה. כמו לב האשה כשהיא מצרה כי אז נשברה לבה עד מאד:
לדמשק. ר״ל זהו הנבואה על דמשק: בושה חמת וארפד. ר״ל כל אחת מכם בושה: שמועה רעה. היא ביאת הכשדים: נמוגו. נמס לבם: בים דאגה. דאגתו ידמה לדאגת ההולך בים אשר ידאג ויתפחד מהרמת הגלים: השקט לא יוכל. לא אפשר לו לשקוט מדאגתו:
רפתה דמשק. רפו ידיה מלהלחם והפנתה לנוס מן המלחמה ואחזתה רתת וחרדה: כיולדה. כאשה יולדה שיש לה חבלים:
איך לא עוזבה. כאומר עם כי נ״נ החריב מקומות רבות עכ״ז איך לא הניח אותה מלהשחיתה להיותה עיר תהלה קרית משוש:
לכן. מפני שהיא עיר חשובה מאד ילחמו אנשיה עליה עד כי ימותו ויפלו בחוריה ברחובותיה וכל אנשי המלחמה יכרתו ולא ינוס מי מהם כי ילחמו בעבור העיר עד ימותו כולם:
והצתי אש. ר״ל בגזירת המקום יבוא עליה אבדון: בן הדד. הוא מלך ארם:
לקדר. ר״ל על קדר וכו׳ אמר כה אמר ה׳: קומו עלו. כאלו המקום מזרז לכשדים ואומר להם קומו עלו וכו׳: בני קדם. הם בני קדר וממלכות חצור כי בפאת המזרח ישבו:
אהליהם. כי אין להם בתים לשבת והם שוכני מדבריות באהלים: יריעותיהם. יריעות האהלים וכפל הדבר במילות שונות: ישאו להם. יקחו לעצמם: וקראו וכו׳. מכל סביבותם יקראו אליהם פחד ר״ל יפחידו אותם מכל עבר:
נוסו נודו. כאלו הנביא מזהירם לאמר להם נוסו ממקומכם והיו נדים למקום רחוק מאד ושבו בעמקי מסתרים להחבא:
קומו. ר״ל וזאת היא העצה והמחשבה שאמר לעמו קומו אל גוי היושב בשלוה ואין לו מלחמה עם מי להיו׳ נשמר ונזהר: לא דלתים. אינו יושב בערי מבצר הסגורים בדלתים ובריח: בדד ישכונו. אינם שוכנים מאוספים יחד כי אם כל אחד לבדו כי אין פחד אויב נגד פניהם:
וזריתים. אפזרם לכל עבר בקצות פאת העולם: ומכל עבריו. מכל צד אביא להם אידם ויהיו מסובבים בו:
והיתה חצור. הוא מקום המושל על כל בני קדר שוכני אהלים: ולא יגור. אף דרך עראי:
אל עילם. על עילם והיא ממלכות מדי:
את קשת. לפי שהיו מושכי קשת ובזה היה עיקר גבורתם לכן אמר במפלתם שישבור קשתם אשר היא ראשית גבורתם:
והבאתי וכו׳. ר״ל יתפזרו בכל ארבע רוחות וקצות העולם כאלו הרוחות ינשבו מכל עבר לפזרם אל העבר שממולו: לכל הרוחות האלה. אשר באה הרוח מהם כי כ״א יפזרם אל העבר שממולו: ולא יהיה הגוי. לא יהיה שום אומה בעולם אשר לא וגו׳:
והחתתי. אשבור את עילם: ושלחתי. אל המקומות אשר ינוסו שמה:
ושמתי כסאי. ר״ל אין מי ימשול בעילם כי אם אני לבד כי מהם אאבד שרים ולא יהיה מי למשול:
באחרית הימים. ר״ל אחר זמן רב: אשיב את שבות. אשיב לארצם את השבי של עילם:
