פסוק א:לִבְנֵי עַמּוֹן כֹּה אָמַר ה': הֲבָנִים אֵין לְיִשְׂרָאֵל, אִם־יוֹרֵשׁ אֵין לוֹ, האם אין לישראל בנים או יורשים אחרים — ומַדּוּעַ יָרַשׁ מַלְכָּם, מלך העמונים, או: אלוהי בני עמון הנקרא 'מלכום' או 'מלכם' אֶת־גָּד, וְעַמּוֹ של מלכם בְּעָרָיו — בערי ישראל יָשָׁב?!
פסוק ב:לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם־ה', וְהִשְׁמַעְתִּי אֶל־רַבַּת, העיר רבה, בירתם של בְּנֵי־עַמּוֹן תְּרוּעַת מִלְחָמָה, ובסופה של מלחמה זו — וְהָיְתָה רבה לְתֵל שְׁמָמָה, וּבְנֹתֶיהָ, הערים הקטנות שסביבה בָּאֵשׁ תִּצַּתְנָה, וְיָרַשׁ יִשְׂרָאֵל אֶת־יֹרְשָׁיו, אָמַר ה'. אלה שהתיימרו להיות היורשים של ישראל יאבדו מארצם, וישראל יירשום.
פסוק ג:הֵילִילִי, יללי, העיר חֶשְׁבּוֹן שבמואב, כִּי שֻׁדְּדָה העיר העמונית עַי הסמוכה. צְעַקְנָה, בְּנוֹת רַבָּה, רבת עמון, חֲגֹרְנָה שַׂקִּים, סְפֹדְנָה וְהִתְשׁוֹטַטְנָה, ושוטטו בַּגְּדֵרוֹת, בין הגדרות, או בשטחי המרעה לקונן או להימלט שם, שכן חומות העיר כבר אינן מגינות, כִּי מַלְכָּם — מלך עמון, או: אלילם בַּגּוֹלָה יֵלֵךְ, כֹּהֲנָיו וְשָׂרָיו יַחְדָּיו, כולם.
פסוק ד:מַה־תִּתְהַלְלִי, תשתבחי, עמון, בָּעֲמָקִים, האזורים הפוריים — הלוא זָב, נזל, התמוסס והלך עִמְקֵךְ, הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה, כינוי למדינה הקטנה הסוטה מדרך הישר הַבֹּטְחָה בְּאֹצְרֹתֶיהָ ואומרת: מִי יָבוֹא אֵלָי?!
פסוק ה:הִנְנִי מֵבִיא עָלַיִךְ פַּחַד, נְאֻם־ה' אֱלוֹהִים צְבָאוֹת, מִכָּל־סְבִיבָיִךְ. וְנִדַּחְתֶּם אִישׁ לְפָנָיו, כל אחד יברח לנגדו בלא כיוון, וְאֵין מְקַבֵּץ לַנֹּדֵד.
פסוק ו:וְאַחֲרֵי־כֵן, אחרי המפלה הגדולה, אָשִׁיב אֶת־שְׁבוּת בְּנֵי־עַמּוֹן. נְאֻם־ה'.
פסוק ז:נבואה לֶאֱדוֹם, שאף היא ממלכה קטנה, כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: הַאֵין עוֹד חָכְמָה בְּתֵימָן, עיר אדומית. 'ארץ התימני' מוזכרת כמוצאו של אחד ממלכי אדום. ייתכן שהארץ מכונה תימן משום שהיא שוכנת מדרום לארץ ישראל ויהודה. אָבְדָה עֵצָה מִבָּנִים, נִסְרְחָה, התקלקלה חָכְמָתָם?! חכמת אדום ותחבולותיה לא עמדו לה לעצור את הרעה.
פסוק ח:נֻסוּ, הָפְנוּ, התפנו, הֶעְמִקוּ לָשֶׁבֶת, רדו להיסתר, יֹשְׁבֵי העיר דְּדָן, כִּי אֵיד, שֶׁבר עֵשָׂו הֵבֵאתִי עָלָיו בעֵת פְּקַדְתִּיו, כשאזכור אותם לרעה.
פסוק ט:אִם־בֹּצְרִים בָּאוּ לָךְ — לֹא יַשְׁאִרוּ עוֹלֵלוֹת, ענבים בודדים?! הרי בדרך כלל הבוצרים משאירים אחריהם מעט ענבים בכרם, ואִם־גַּנָּבִים באים בַּלַּיְלָה — הִשְׁחִיתוּ דַיָּם. הם משחיתים כדי צורכם ולא יותר;
פסוק י:ואילו לך לא יישאר דבר מיבולך ואוצרותייך, כִּי־אֲנִי חָשַׂפְתִּי אֶת־עֵשָׂו, אבי אדום, גִּלֵּיתִי אֶת־מִסְתָּרָיו, וְנֶחְבָּה, להיחבא לֹא יוּכָל. שֻׁדַּד זַרְעוֹ וְאֶחָיו וּשְׁכֵנָיו וְאֵינֶנּוּ. ישדדו אותו מכול וכול.
פסוק יא:עָזְבָה, עזוב יְתֹמֶיךָ, ואֲנִי אֲחַיֶּה אותם, וְאַלְמְנוֹתֶיךָ עָלַי תִּבְטָחוּ. לכם עצמכם אין כל תקווה, ועל היתומים והאלמנות לסמוך על רחמי שמים.
פסוק יב:כִּי־כֹה אָמַר ה': הִנֵּה העמים אֲשֶׁר־אֵין מִשְׁפָּטָם, אינם רגילים לִשְׁתּוֹת את הַכּוֹס, הפורענות — גם הם שָׁתוֹ יִשְׁתּוּ אותה, וְאַתָּה הוּא שנָקֹה תִּנָּקֶה?! גם השלווים שבעמי האזור הוכו קשות, בין השאר מיד נבוכדנאצר, ומדינה קטנה הסגורה בתוך עצמה כאדום חושבת שתצא מהעניין בלא פגע?! לֹא תִנָּקֶה, כִּי שָׁתֹה תִּשְׁתֶּה גם אתה את כוס התרעלה.
פסוק יג:כִּי בִי נִשְׁבַּעְתִּי, נְאֻם־ה', כִּי־לְשַׁמָּה, לְחֶרְפָּה, לְחֹרֶב, ליובש ובצורת, או: לחורבן וְלִקְלָלָה תִּהְיֶה בָצְרָה, עיר גדולה באדום, המסמלת לעתים את אדום כולה. וְכָל־עָרֶיהָ תִהְיֶינָה לְחָרְבוֹת עוֹלָם.
פסוק יד:שְׁמוּעָה שָׁמַעְתִּי מֵאֵת ה', וְצִיר, שליח בַּגּוֹיִם שָׁלוּחַ. כבר נשלחו שליחים אל ראשי המדינות בחשאי או שלא בחשאי לאמור: הִתְקַבְּצוּ וּבֹאוּ עָלֶיהָ — על אדום וְקוּמוּ לַמִּלְחָמָה.
פסוק טו:כִּי־הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם, בָּזוּי בָּאָדָם. אתם עם קטן שאיש אינו מכבדו.
פסוק טז:תִּפְלַצְתְּךָ, אליליך המזוויעים הִשִּׁיא, רימו אֹתָךְ, וזְדוֹן לִבֶּךָ גרם לך לביטחון של הבל, שֹׁכְנִי בְּחַגְוֵי, שוכן בראש הַסֶּלַע. אחת הערים החשובות באדום היא פטרה, 'הסלע האדום', תֹּפְשִׂי, תופס מְרוֹם גִּבְעָה. אתם יושבים על הרים מבוצרים ולכן חשים ביטחון גמור. ואולם כִּי־תַגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר קִנֶּךָ — מִשָּׁם אוֹרִידְךָ. נְאֻם־ה'.
פסוק יז:וְהָיְתָה אֱדוֹם לְשַׁמָּה, לשממה. כֹּל עֹבֵר עָלֶיהָ הרואה את החורבן יִשֹּׁם, ישתומם וְיִשְׁרֹק בבוז עַל־כָּל־מַכּוֹתֶהָ.
פסוק יח:כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה וּשְׁכֵנֶיהָ, אָמַר ה', לֹא־יֵשֵׁב שָׁם — בארץ אדום אִישׁ, וְלֹא־יָגוּר בָּהּ בֶּן־אָדָם.
פסוק יט:הִנֵּה כְּאַרְיֵה יַעֲלֶה ויגיח מִגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן, אזור הגאות מסביב לנהר, שהיה מלא בצמחייה עבותה, ושכנו בו אריות גם אלף שנים לאחר זמנו של ירמיהו, אֶל־נְוֵה אֵיתָן, מקום מרעה עצום. כִּי־אַרְגִּיעָה, בן רגע אֲרִיצֶנּוּ, אשלח אותו להיות מֵעָלֶיהָ — על הכבשה, המגלמת את אדום השאננה. וּמִי, כל מי שהוא בָחוּר, נבחר למשימה לצאת למלחמה אֵלֶיהָ אֶפְקֹד, אצווה עליו להילחם. כִּי מִי כָמוֹנִי, וּמִי יֹעִידֶנִּי, מי יקבע לי מועד, וּמִי־זֶה הרֹעֶה אֲשֶׁר יַעֲמֹד לְפָנָי כדי להציל את צאנו מן האריה. אין לכם במי להיעזר ועל מי לסמוך.
פסוק כ:לָכֵן שִׁמְעוּ עֲצַת־ה' אֲשֶׁר יָעַץ אֶל, על אֱדוֹם, וּמַחְשְׁבוֹתָיו אֲשֶׁר חָשַׁב אֶל יֹשְׁבֵי תֵימָן: אִם־לוֹא, אכן יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן. הם יהיו כה עלובים, שאפילו חיילים צעירים ולא מנוסים יגררו אותם כמו טרף. אִם־לֹא, באמת יַשִּׁים עֲלֵיהֶם נְוֵהֶם, יהפוך את בתיהם לשממה.
פסוק כא:מִקּוֹל נִפְלָם רָעֲשָׁה הָאָרֶץ, צְעָקָה של האדומים — בְּיַם־סוּף נִשְׁמַע קוֹלָהּ.
פסוק כב:הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יַעֲלֶה האויב וְיִדְאֶה וְיִפְרֹשׂ כְּנָפָיו עַל־בָּצְרָה. וְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי אֱדוֹם בַּיּוֹם הַהוּא כְּלֵב אִשָּׁה מְצֵרָה.
פסוק כג:נבואה לְממלכת דַמֶּשֶׂק: בּוֹשָׁה חֲמָת וְאַרְפָּד, ערי ארם-דמשק נהיו לכלימה וחרפה, כִּי־שְׁמֻעָה רָעָה על בוא אויב שָׁמְעוּ, ונָמֹגוּ, נמסו ונחלשו, כמו מי שנמצא בַּיָּם מדְּאָגָה, הַשְׁקֵט, להירגע לֹא יוּכָל.
פסוק כד:רָפְתָה, נחלשה דַמֶּשֶׂק, הִפְנְתָה, פנתה לָנוּס, וְרֶטֶט הֶחֱזִיקָה, היא רעדה, צָרָה וַחֲבָלִים, צירים אֲחָזַתָּה כַּיּוֹלֵדָה. הארמים במצוקה קשה, ומעמדם מתמוטט לנגדם.
פסוק כה:וכך הם אומרים: אֵיךְ לֹא־עֻזְּבָה, כיצד לא הניחו הכובשים את עִיר תְּהִלָּת קִרְיַת מְשׂוֹשִׂי, שמחתי, את העיר החזקה והמעולה?!
פסוק כו:לָכֵן יִפְּלוּ בַחוּרֶיהָ בִּרְחֹבֹתֶיהָ, וְכָל־אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה יִדַּמּוּ, ייכרתו בַּיּוֹם הַהוּא. נְאֻם ה' צְבָאוֹת.
פסוק כז:וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת דַּמָּשֶׂק, וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת בֶּן־הֲדָד, שמלך בדמשק במשך שנים.
פסוק כח:הנבואה המיועדת לְקֵדָר, שבט או איגוד שבטים ערביים בשוליה של ארץ ישראל, וּלְמַמְלְכוֹת חָצוֹר, שכנראה גם הן ממלכות ערביות באזור, אֲשֶׁר הִכָּה נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל. כֹּה אָמַר ה': קוּמוּ עֲלוּ אֶל־קֵדָר וְשָׁדְדוּ אֶת־בְּנֵי־קֶדֶם, בני המזרח.
פסוק כט:את אָהֳלֵיהֶם וְצֹאנָם יִקָּחוּ, את יְרִיעוֹתֵיהֶם, יריעות האוהלים שלהם וְכָל־כְּלֵיהֶם וּגְמַלֵּיהֶם יִשְׂאוּ וייקחו לָהֶם. לא מדובר בכיבוש שטח אלא בשוד בהמותיהם וחפציהם של שבטים נודדים. וְקָרְאוּ, הבריות יאמרו עֲלֵיהֶם דברי מָגוֹר, אימה מִסָּבִיב:
פסוק ל:נֻסוּ, נֻּדוּ, נועו מְאֹד. הֶעְמִיקוּ לָשֶׁבֶת, התחבאו יֹשְׁבֵי חָצוֹר, נְאֻם־ה', כִּי־יָעַץ עֲלֵיכֶם נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל עֵצָה וְחָשַׁב עֲלֵיכֶם מַחֲשָׁבָה. יש לו תכניות לכבוש את ארצות הפריפריה, ואתם בכללן:
פסוק לא:קוּמוּ, עֲלוּ אֶל־גּוֹי שְׁלֵיו היוֹשֵׁב לָבֶטַח, נְאֻם־ה', גוי שלֹא־דְלָתַיִם וְלֹא־בְרִיחַ, מוט הנועל את השער לוֹ, בָּדָד יִשְׁכֹּנוּ. עם נוודים. למרות שאין בו כדי לאיים, נבוכדנאצר ישדוד אותו בדרכו.
פסוק לב:וְהָיוּ גְמַלֵּיהֶם לָבַז, וַהֲמוֹן מִקְנֵיהֶם — לְשָׁלָל. וְזֵרִתִים, אפזר אותם לְכָל־רוּחַ, קְצוּצֵי פֵאָה. נראה ששבטים אלה נהגו להסתפר ולקצוץ את שערותיהם. וּמִכָּל־עֲבָרָיו אָבִיא אֶת־אֵידָם, מפלתם. נְאֻם־ה'.
פסוק לג:וְהָיְתָה חָצוֹר לִמְעוֹן תַּנִּים, שְׁמָמָה עַד־עוֹלָם. לֹא־יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ, וְלֹא־יָגוּר בָּהּ בֶּן־אָדָם. כל האזור המדברי שנמצא על גבולות ארץ ישראל המזרחיים והדרומיים יהיה שממה.
פסוק לד:אֲשֶׁר הָיָה דְבַר־ה' אֶל־יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל־עֵילָם, בְּרֵאשִׁית מַלְכוּת צִדְקִיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה, לֵאמֹר׃
פסוק לה:כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: הִנְנִי שֹׁבֵר אֶת־קֶשֶׁת עֵילָם, שהיא רֵאשִׁית גְּבוּרָתָם וכוחם. עילם הייתה ממלכה שאיימה על בבל, על אשור ועל פרס, אך ממלכות אלה שבו והביסו את עילם בשדה הקרב. העיר שושן למשל, הייתה במקורה בירה עילמית, והפכה לאחת מערי הבירה של פרס.
פסוק לו:וְהֵבֵאתִי אֶל־עֵילָם אַרְבַּע רוּחוֹת מֵאַרְבַּע קְצוֹת הַשָּׁמַיִם, וְזֵרִתִים, אפזר אותם לְכֹל הָרֻחוֹת הָאֵלֶּה, וְלֹא־יִהְיֶה, יימצא הַגּוֹי אֲשֶׁר לֹא־יָבוֹא, יבואו לשָׁם נִדְּחֵי עֵילָם. העילמים לא יוכלו להגן על עצמם, והם יתפזרו בקרב עמים אחרים.
פסוק לז:וְהַחְתַּתִּי, אשבור אֶת־עֵילָם לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם וְלִפְנֵי מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם, וְהֵבֵאתִי עֲלֵיהֶם רָעָה, אֶת־חֲרוֹן אַפִּי, כעסי. נְאֻם־ה'. וְשִׁלַּחְתִּי אַחֲרֵיהֶם אֶת־הַחֶרֶב עַד כַּלּוֹתִי אוֹתָם.
פסוק לח:וְשַׂמְתִּי את כִסְאִי בְּעֵילָם לשפוט אותה, וְהַאֲבַדְתִּי מִשָּׁם מֶלֶךְ וְשָׂרִים. נְאֻם־ה'.
פסוק לט:וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים אָשִׁיב אֶת־שְׁבוּת עֵילָם. נְאֻם־ה'. אמנם לא הייתה לעילם תחייה כמדינה עצמאית, ולא נשאר דבר מהממלכה מלבד זיכרון היסטורי, אבל היא לא נותרה שוממה ואנשים חיים על אדמתה עד היום.
