פסוק א:ובחדש השביעי הוא חדש תשרי בא ישמעאל רוצה לומר מארץ בני עמון ועשרה אנשים אתו אל גדליה ויאכלו שם עמו ועל שלחנו לחם, (ב) ויקומו עליו ויהרגוהו, (ג) וגם הרגו את כל היהודים שהיו עמו וגם את הכשדים אשר נמצאו שמה, ואמנם למה הרג ישמעאל את גדליהו בן אחיקם הוא אצלי לשתי סבות. הא', לפי שישמעאל היה מזרע המלוכה ממשפחת צדקיהו וחשב שמפני זה שיהיה הוא השליט על הארץ המשביר את כל עם הארץ ולא גדליה שלא היה מזרע המלוכה כמוהו, וכבר נרמזה הסבה הזאת מהקנאה והתאוה והכבוד כמו שאמר בכאן ויהי בחדש השביעי בא ישמעאל בן נתניה מזרע המלוכה וגומר כי להיותו כן עשה זה לזה, ולא יאמר עליו שהיה מזרע המלוכה כשזכר ראשונה שבא אל גדליה וזכרו כאן בשע' המעשה להיותו סבתו. והסבה הב', היא שמלך בני עמון להיותו שונא לנבוכד נצר היה רע בעיניו שיהיה גדליה פקיד בארץ יהודה מתחת יד מלך בבל ולכן חשב להרוג את גדליה והכשדיים אשר אתו כדי שילכו ולא יעמדו שמה, ובחר בישמעאל להיותו יהודי שימצא מקום להרגו בערמה בבטחו בו, וכבר גילה הכתוב גם הסבה הזאת באומרו כאן ויכו את גדליהו בן אחיקם בן שפן בחרב וימת אותו אשר הפקיד מלך בבל בארץ כי זאת היתה הסבה במיתתו, והכתוב הזה מורה שישמעאל ועשרת אנשיו קמו על גדליה ויכו אות בחרב אבל לא המיתו אלא ישמעאל לבדו כי הוא הכהו מכת נפש, והנה אומרו אחרי שאמר ויכו אותו בחרב וימת אותו שישמעאל בידיו המיתו. והותרה בזה השאלה השלישית:
פסוק ד:ויהי ביום השני להמיתו את גדליהו וגומר עד ויהי מקץ עשרת ימים. סיפר הכתוב מרשעת ישמעאל שלא די כל הרעה אשר עשה במיתת גדליהו ועמו אבל גם כיסה הדבר, (ה) וביום השני למיתתו היו באים אנשים משכם משילה ומשמרון מגלחי זקן וקרועי בגדים כדרך האבלים על חרבן ירושלם ושרפת בית קדשנו ותפארתנו ובידם מנחה ולבונה להביא בית ה', לא שחשבו שהיה הבית במעמדה כי אי אפשר שבשני חדשים שעברו מתשעה באב עד החדש הז' הוא תשרי שבו נהרג גדליה לא נודע בשכם ושמרון חרבן ירושלם, אבל הם שמעו כי הפקיד מלך בבל את גדליהו בן אחיקם ושהיו נקבצים שמה חיילים מהיהודים ושיעלו עולה ומנחה בבית ה' ההרוס ולזה היו באים קרועי בגדים על חרבן ירושלם ושרפת הבית הקדוש וגלות יהודה מעל אדמתם ומנחה ולבונה בידם להביא בית ה' ההרוס, (ו) וישמעאל ברעתו יצא לקראתם והראה עצמו בוכה באבדן מולדתו, (ז) ויקחם וישחטם אל תוך הבור כי עדיין לא רותח חרבו לשפוך דם בני יהודה יותר ממה שעשה רב הטבחים.
פסוק ט:ואומרו אשר הכה ביד גדליהו פירשו המפרשים בסבת גדליהו, ויותר נכון לפרש ביד גדליהו מלשון הנה יד ה' הויה (שמות ט, ג) רוצה לומר במכת גדליהו, ויש מפרשים ביד גדליהו במקום גדליהו שהיה במצפה וכן ויד תהיה לך (דברים כג, יג), איש על ידו - פירושם מקום. וחכמים ז"ל (נדה סא, א) אמרו וכי גדליהו הרגם והלא ישמעאל הרגם אלא כיון שהיה לו לחוש על עצת יוחנן בן קרח ולא חשש מעלה עליו הכתוב כאילו הרגם, (י) וזכר הכתוב שלא די זה אלא שגם הנשארים שלא הרג מהעם ובנות המלך שהיו במצפה נהג אותם בשביה לארץ בני עמון, ומזה תראה שאין רשע כרשעת בני ישראל כי הנה נבוזראדן לא הגלה את דלת העם אבל השאירם עם גדליהו ולא הגלה את בנות המלך אבל לכבודן השאיר אותן ביד גדליהו, וישמעאל שהיה מזרע המלוכה וקרוב אליהן מלבד מה שהרג את אנשי המלחמה שהיו עם גדליהו הנה שאר ההמון ודלת העם והנשים והטף ובנות המלך שנשארו עם גדליהו לא ידענו אם היו בנות יהויקים או בנות צדקיהו את כולן השבה ישמעאל וילך לו לעבור את בני עמון (יא) וסיפר הכתוב שיוחנן בן קרח וכל שרי החיילים לא היו במצפה כשישמעאל הרג את גדליהו בן אחיקם, ואולי שאם היו שמה לא היה ישמעאל מכה אותו כי ירא מהם אבל כאשר ראה שהיה גדליה יחידי מהשרים עשה כרצונו, ויורה ע"ז שכאשר שמע כ"ז יוחנן וכל השרים (יב) באו להלחם עם ישמעאל וימצאוהו אל מים רבים אשר בגבעון ר"ל על ברכת המים הרבים שבדרך ההוא, (טו) ויברח ישמעאל עם שמנה אנשים מפניהם, (יז) והשבויים כלם שבו וילכו לחסות תחת כנפי יוחנן בן קרח והשרים אשר אתו בגרות כמהם והוא מקום שהיה דר שם כמהם בן ברזלי הגלעדי שהוא היה אצל בית לחם, ועשו זה כדי ללכת לבוא מצרים, (יח) כי יראו מפני הכשדים בעבור מה שעשה ישמעאל שהכה את גדליהו אשר הפקיד מלך בבל בארץ ואולי יחשבו הכשדיים שלהיות היהודים הורגים אותם ושהרגו גם כן את הכשדים שהיו שמה שהיו כל היהודים במרד ההוא ולכן יבאו הכשדיים להרגם ומפני זה רצו ללכת מצרים: