פסוק א:משה ושמואל. שניהם נזקקו לבקש רחמים על ישראל ומתחלה החזירום למוטב ואח"כ התפללו עליהם ולא עלה בלבם להשיב אפי עד שהחזירום למוטב, משה שימו איש חרבו וגו' (שמות ל״ב:ל׳) ויזר על פני המים וגו' (שם) ואח"כ אעלה אל ה' אולי אכפרה, שמואל במצפה ויסירו בני ישראל את הבעלים (שמואל א ז׳:ה׳) ואח"כ קבצו את כל ישראל המצפתה ואתפלל עליכם (שם) אתה אינך יכול להשיבם אלי לכך אל תתפלל עליהם:
פסוק ב:אשר למות וגו'. כל המאוחר בפ' קשה מחבירו חרב קשה ממות מיתת חרב מנוולת ומיתה על מטתו אינה מנוולת וכן הוא אומר (תהילים קט״ז:ט״ו) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו רעב קשה מחרב שזה מצטער וזה אינו מצטער וכן הוא אומר טובים היו חללי חרב מחללי רעב שבי כולהו איתנהו בגוה:
פסוק ג:ופקדתי. לשון מינוי ופקידות:
פסוק ג:לסחוב. לגרר וכן אם לא יסחבום (לקמן מט):
פסוק ד:לזעוה. מגזרת לא קם ולא זע (אסתר ה׳:ט׳) וכמוהו גאוה מגזרת גא מאד (ישעיה טו):
פסוק ד:לכל ממלכות הארץ. כל השומע רעה שבאה עליהם יזוע:
פסוק ה:ומי יסור. אליך לנטות מדרכו אליך לשאול לך לשלום:
פסוק ו:נלאתי הנחם. כמה פעמים חשבתי להשחית ונחמתי על הרעה עתה נלאיתי הנחם, הנחם דפורפנשי"ר בלעז:
פסוק ז:במזרה. נפה שקורין וו"ן בלעז כזה שהוא זורה שעורין שלא יהו כולן גולין למקום אחד:
פסוק ח:עצמו לי. רבו לפני אלמנותיו:
פסוק ח:על אם. על ירושלים שהיתה עיר ואם בישראל:
פסוק ח:ובצהרים. הכל יהא גלוי לפניו כל גנזי מטמונם:
פסוק ח:הפלתי עליה פתאום עיר. השכנתי עליהם פתאום גייסות של עיר ובהלות רבות, ויש פותרים עיר ל' שונא כמו ויהי עריך (שמואל א כ״ח:ט״ז) ופשרי' לערך (דניאל ג):
פסוק ט:אמללה יולדת השבעה. שומרון וכנסייה של עשרת שבטים שעמדו מהם ז' משפחות כבר אומללה וגלתה:
פסוק ט:ושאריתם. אלו יהודה וקצת בנימן שנשתיירו בישראל לחרב אתן אלו הן שבע משפחות ירבעם בן נבט וביתו בעשא וביתו עמרי וביתו יהוא וביתו מנחם וביתו פקח וביתו הושע וביתו:
פסוק ט:נפחה נפשה. ל' דאבה נפשה מתרגמינן ודאבון נפש (דברים כ״ח:ס״ה) ומפחן נפש:
פסוק ט:בעוד יומם. בלא זמנם מהרו ליפול כך נדרש במס' גיטין, ובמדרש רבי תנחומא דרשו כלפי ירושלים ומונה שבעה רשעים יהורם יהואש אחז מנשה אמון יהויקים צדקיהו אך יש למנות עוד רחבעם אביה אמציה אחזיה:
פסוק י:אוי לי אמי. ירמיה היה מתאונן על עצמו שהיו שונאין אותו בני עירו על דברי תוכחותיו:
פסוק י:ואיש מדון. איש מריבה כמו לא ידון רוחי (בראשית ו׳:ג׳):
פסוק י:לא נשיתי. כמו לא תהיה לו כנושה (שמות כ״ב:כ״ד):
פסוק י:כלה מקללוני. איני רב עמהם על עסקי ממון שיש לי עליהם ולא להם עלי והרי כל העם מקללני:
פסוק יא:שריתיך. השארתיך ל' שארית וכן פתרו מנחם אבל דונש פתר אותו ל' התרה ושריתיך כמו (דניאל ה׳:י״ב) משרי קטרין ופתרון שריתיך כן הוא שנאמר הנה פתחתיך היום מן האזיקים (לקמן מ) כלומר ביום אשר הקים ה' את דברו נאמר לו ועתה הנה פתחתיך היום מן האזיקים אשר על ידיך אם טוב בעיניך לבוא אתי בבלה, וגם ישראל בקשו ממנו שיתפלל בשבילם כאשר נאמר לו התפלל בעדינו אל ה' אלהינו כי נשארנו מעט מהרבה (לקמן מב):
פסוק יא:הפגעתי בך בעת רעה. את האויב כשתבא עליהם הרעה יפגעו בך שתבקש רחמים עליהם כגון צדקיה אמר לו דרש נא בעדנו את ה' וגו' ד"א נבוזראדן יבקש מאתך אם טוב בעיניך לבא אתי בבלה (לקמן מ):
פסוק יב:הירוע ברזל ברזל מצפון. אומר אני ברזל הבא מצפון קשה משאר ברזל וכן פתרונו הם נמשלו לברזל הולכי רכיל נחשת וברזל (לעיל ו) ובירמיה נאמר נתתיך לעמוד ברזל ולחומת נחשת (לעיל א) ושלו חזק משלהם כי נבוכדנצר מצפון יבא כדבריו עליהם:
פסוק יב:הירוע. הירוצץ ברזל שלהם את שלך, ד"א הירוצץ פרעה הבא בעזרתכם שהוא קשה כברזל את נבוכדנצר שהוא ברזל הבא מצפון ונחשת ותרגום יונתן נוטה לצד זה:
פסוק יג:ואוצרותיך לישראל הוא אומר:
פסוק יג:ובכל חטאתיך. ולמען כל חטאתיך תהי זאת לך:
פסוק יג:ובכל גבוליך. אשר העמדת אלילים בכולן:
פסוק טו:אל לארך אפך תקחני. תרגום יונתן לא תתן ארכא לעולבני אל תקח את ריבי להניחו לארך אפך אלא מהר והנקם לי:
פסוק טז:נמצאו דבריך ואוכלם. לתאוה מתחלה והיו לששון כי דמיתי שישמעו אלי עתה:
פסוק יז:מפני ידך. מפני נבואה הבאה לי מאתך:
פסוק יז:ישבתי. יחידי ומשתומם באבילות כי נבואת זעם מלאתני בחורבן ביתך:
פסוק יח:אנושה. חולה כמו ויאנש ויחלה בבנה של בת שבע:
פסוק יח:היו תהיה לי. אתה הווה לי כמו אכזב. כאדם שמבטחו נפסק ממנו שאתה מניחני להצטער בידם, אכזב מקור פוסק פייליינ"ץ בלעז:
פסוק יח:מים לא נאמנו. לסמוך עליהם:
פסוק יט:לכן. בעבור שאני סובל הצרות האלה:
פסוק יט:אם תשוב. אתה ישראל ע"י ואשיבך אני אליו אמר לי לפני תעמוד:
פסוק יט:ואם תוציא יקר מזולל. אם תוציא אדם הגון מאדם רשע שתחזירנו למוטב:
פסוק יט:כפי תהיה. שאני גוזר גזירה ואתה מבטלה:
פסוק יט:ישובו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם. יתובון אינון לפתגמך ואת לא תתוב למטעי בתריהון: