פסוק א:וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: גם אִם־יַעֲמֹד, יתפללו מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל, גדולי מנהיגי ישראל שביקשו ועשו הכול לטובת עמם, לְפָנַי – לא יועילו, כי אֵין נַפְשִׁי, רצוני פונה אֶל־הָעָם הַזֶּה. שַׁלַּח אותו מֵעַל־פָּנַי וְיֵצֵאוּ.
פסוק ב:וְהָיָה כִּי־יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ שומעיך: "אָנָה, לאן נֵצֵא?" וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: כֹּה־אָמַר ה': כל אחד ואחד יצא אל צרותיו שלו – אֲשֶׁר לַמָּוֶת סתם – לַמָּוֶת, וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב – לַחֶרֶב, וַאֲשֶׁר לָרָעָב – לָרָעָב, וַאֲשֶׁר לַשְּׁבִי – לַשֶּׁבִי.
פסוק ג:וּפָקַדְתִּי, אמַנה עֲלֵיהֶם אַרְבַּע מִשְׁפָּחוֹת, קבוצות משחיתים, נְאֻם־ה': אֶת־הַחֶרֶב לַהֲרֹג אותם וְאֶת־הַכְּלָבִים לִסְחֹב את הגוויות וְאֶת־עוֹף הַשָּׁמַיִם וְאֶת־בֶּהֱמַת הָאָרֶץ לֶאֱכֹל וּלְהַשְׁחִית.
פסוק ד:וּנְתַתִּים לְזַעֲוָה, לדגם מזעזע לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ בִּגְלַל מְנַשֶּׁה בֶן־יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַל אֲשֶׁר־עָשָׂה בִּירוּשָׁלִָם. תקופת מלכותו של מנשה הייתה נקודת מפנה. אמנם אחריה הייתה התאוששות תחת המלך יאשיהו, שירמיהו היה עד לה, ואף התאבל על מפלתו של יאשיהו, אבל באופן כללי העם והממלכה התדרדרו והלכו בלי שחשו בכך.
פסוק ה:כִּי מִי־יַחְמֹל עָלַיִךְ, יְרוּשָׁלִַם, וּמִי יָנוּד לָךְ, מי ישתתף בצערך, וּמִי יָסוּר לִשְׁאֹל לְשָׁלֹם לָךְ?!
פסוק ו:אַתְּ נָטַשְׁתְּ אֹתִי, נְאֻם־ה', אָחוֹר תֵּלֵכִי. חזרת אחורנית, כשכל הניסיונות במשך השנים הרבות לכונן עם של עובדי ה' בארץ ישראל ירדו לטמיון. וָאַט, הטיתי אֶת־יָדִי עָלַיִךְ וָאַשְׁחִיתֵךְ. למרות שכמה פעמים ביטלתי את רוע הגזרה, הפעם נִלְאֵיתִי הִנָּחֵם, אינני מתחרט עוד.
פסוק ז:וָאֶזְרֵם, אעיף אותם בְּמִזְרֶה, כלי זרייה כעין קלשון בְּשַׁעֲרֵי הָאָרֶץ, בגרנות, או: בערי תבל. שִׁכַּלְתִּי, השמדתי, אִבַּדְתִּי אֶת־עַמִּי, ולמרות כל הצרות והמכות שהבאתי עליהם, מִדַּרְכֵיהֶם לוֹא שָׁבוּ. דבר לא השתנה.
פסוק ח:אנשים רבים כל כך מתו, שעָצְמוּ־לִי, רבו בשבילי אַלְמְנוֹתָו מֵחוֹל יַמִּים, מספר האלמנות שנותרו היה עצום. הֵבֵאתִי לָהֶם עַל־אֵם ובָּחוּר שֹׁדֵד בַּצָּהֳרָיִם, לאור יום, הִפַּלְתִּי עָלֶיהָ פִּתְאֹם עִיר. העיר התמוטטה עליהם בפתע, וּבעקבות זאת – בֶהָלוֹת.
פסוק ט:אֻמְלְלָה יֹלֶדֶת הַשִּׁבְעָה, כל ילדיה של מרובת הבנים ימותו. נָפְחָה נַפְשָׁהּ, דאבה במפח נפש, או: הוציאה נשמתה. מרוב הצרות נראה היה כי בָּא, שקעה שִׁמְשָׁהּ בְּעֹד יוֹמָם, כשעדיין יום, והיא בּוֹשָׁה וְחָפֵרָה, התביישה, וּשְׁאֵרִיתָם, שלא יצאה לגלות ולא מתה ברעב, לַחֶרֶב אֶתֵּן לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם. נְאֻם־ה'. אֹיְבֵיהֶם. נְאֻם־ה'.
פסוק י:לאחר הפורענות הפוקדת את האמהות ואת ילדיהם, מתלונן הנביא על גורלו: אוֹי־לִי, אִמִּי, כִּי יְלִדְתִּנִי כאִישׁ רִיב וְאִישׁ מָדוֹן לְכָל־הָאָרֶץ. הרי לֹא־נָשִׁיתִי, אינני תובע חובות מאיש, וְלֹא־נָשׁוּ־בִי, איני חייב כספים לאחרים, ואף על פי כן כֻּלֹּה, כולם מְקַלְלַוְנִי, מקללים אותי.
פסוק יא:בתשובה לדברי הנביא אָמַר ה' בשבועה: אִם־לֹא שֵׁרִיתִיךָ, חיזקתי אותך, השארתי אותך, או: התרתי אותך מהאזיקים ומהקללות שקיללו אותך לְטוֹב. אתה תתחזק ותתקיים. בסופו של דברי שלחתי אותך לתפקיד והובלתי אותך בדרך טובה. ועוד, אִם־לוֹא הִפְגַּעְתִּי, אפגיש, או: אפציר בְךָ בְּעֵת רָעָה וּבְעֵת צָרָה אֶת־הָאֹיֵב. בבוא העת, אויביך יתחננו בפניך על עצמם או יבקשו את הצלחתך.
פסוק יב:הֲאם יָרֹעַ, ישבור בַּרְזֶל פשוט את הבַּרְזֶל הבא מִצָּפוֹן וּנְחֹשֶׁת, ברזל מובחר שהוא מין פלדה מעורבת עם נחושת?! כשם שאין זה אפשרי, כך רודפיך לא יוכלו לך שהרי נתתי אותך לְעַמּוּד בַּרְזֶּל וּלְחֹמוֹת נְחֹשֶׁת.
פסוק יג:כאן חוזרת נבואת הפורענות לישראל: את חֵילְךָ, עושרך וְאוֹצְרֹתֶיךָ לָבַז אֶתֵּן ולֹא בִמְחִיר, בחינם אתן, וזאת בְכָל־חַטֹּאותֶיךָ, בגלל חטאיכם הרבים וּבְכָל־גְּבוּלֶיךָ, שבכל מקום ומקום.
פסוק יד:וְהַעֲבַרְתִּי אותך אֶת, אל אֹיְבֶיךָ בְּאֶרֶץ לֹא יָדָעְתָּ, כִּי־אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי והיא עֲלֵיכֶם תּוּקָד, תבעָר.
פסוק טו:ושוב דברי ירמיהו עצמו: אַתָּה יָדַעְתָּ מצוקתי וחרפתי, ה', זָכְרֵנִי וּפָקְדֵנִי וְהִנָּקֶם לִי מֵרֹדְפַי, אך אַל־לְאֶרֶךְ אַפְּךָ תִּקָּחֵנִי, אל תנהג במשפטי במידת אריכות האפיים שלך, בסבלנותך, אלא הינקם מרודפי מהר. דַּע שְׂאֵתִי עָלֶיךָ, שאני נושא עבורך חֶרְפָּה.
פסוק טז:כאשר נִמְצְאוּ, נגלו לי דְבָרֶיךָ, נבואתך – וָאֹכְלֵם. קיבלתי אותם ברצון אל קרבי. וַיְהִי דְבָרְךָ לִי לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחַת לְבָבִי, כִּי־נִקְרָא שִׁמְךָ עָלַי, ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת. מכיוון שאני קשור בך – זו שמחתי; אולם מכל הבחינות האחרות חיי נהיו אומללים –
פסוק יז:לֹא־יָשַׁבְתִּי בְסוֹד, בחבורת מְשַׂחֲקִים, אנשים שמחים וָאֶעְלֹז. אינני משתתף במסיבות רעים, ובני אדם אינם חשים נוח בחברתי. מִפְּנֵי יָדְךָ, רוח נבואתך שגברה עלי בָּדָד יָשַׁבְתִּי, כִּי־זַעַם מִלֵּאתָנִי בנבואות הפורענות שניבאת אותי.
פסוק יח:לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח, תמידי, וּמַכָּתִי אֲנוּשָׁה, ומֵאֲנָה להֵרָפֵא?! ואילו אתה ה' הָיוֹ תִהְיֶה לִי כְּמוֹ אַכְזָב, מַיִם לֹא נֶאֱמָנוּ, שאין לסמוך עליהם. שכן לא הבטחת לי דבר.
פסוק יט:לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' אלי: אִם־תָּשׁוּב לאיתנך ולשליחותך – וַאֲשִׁיבְךָ, אסייע לך. אם לְפָנַי תַּעֲמֹד להינבא, וְאִם־תּוֹצִיא דבר יָקָר מִזּוֹלֵל, מדבר זול ובזוי, כלומר אם תפיק את הטוב מהרשעים ותחזירם למוטב – כְּפִי, כמוני תִהְיֶה, כי אני הוא המסוגל להוציא את הנכבד מן השפל. אם גם אתה תנהג כך – המציאות תישמע אליך כמו אל פי – יָשֻׁבוּ, יתקרבו הֵמָּה אֵלֶיךָ, וְאַתָּה לֹא־תָשׁוּב אֲלֵיהֶם, ואתה לא תצטרך להתאמץ להתקרב אליהם.
פסוק כ:וּנְתַתִּיךָ לָעָם הַזֶּה לְחוֹמַת נְחֹשֶׁת בְּצוּרָה, על מנת שתוכל לעמוד בפניהם. וְנִלְחֲמוּ אֵלֶיךָ וְלֹא־יוּכְלוּ לָךְ, לנצח אותך, כִּי־אִתְּךָ אֲנִי לְהוֹשִׁיעֲךָ וּלְהַצִּילֶךָ. נְאֻם־ה'.
פסוק כא:וְהִצַּלְתִּיךָ מִיַּד אנשים רָעִים, וּפְדִתִיךָ מִכַּף עָרִיצִים. אני מבטיח לך שמירה והצלה על אף הצרות העתידות להתרבות עוד.
