א אֲשֶׁ֨ר הָיָ֤ה דְבַר־יְהוָה֙ אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ עַל־דִּבְרֵ֖י הַבַּצָּרֽוֹת׃ ב אָבְלָ֣ה יְהוּדָ֔ה וּשְׁעָרֶ֥יהָ אֻמְלְל֖וּ קָדְר֣וּ לָאָ֑רֶץ וְצִוְחַ֥ת יְרוּשָׁלִַ֖ם עָלָֽתָה׃ ג וְאַדִּ֣רֵיהֶ֔ם שָׁלְח֥וּ צעוריהם (צְעִירֵיהֶ֖ם) לַמָּ֑יִם בָּ֣אוּ עַל־גֵּבִ֞ים לֹא־מָ֣צְאוּ מַ֗יִם שָׁ֤בוּ כְלֵיהֶם֙ רֵיקָ֔ם בֹּ֥שׁוּ וְהָכְלְמ֖וּ וְחָפ֥וּ רֹאשָֽׁם׃ ד בַּעֲב֤וּר הָאֲדָמָה֙ חַ֔תָּה כִּ֛י לֹא־הָיָ֥ה גֶ֖שֶׁם בָּאָ֑רֶץ בֹּ֥שׁוּ אִכָּרִ֖ים חָפ֥וּ רֹאשָֽׁם׃ ה כִּ֤י גַם־אַיֶּ֙לֶת֙ בַּשָּׂדֶ֔ה יָלְדָ֖ה וְעָז֑וֹב כִּ֥י לֹֽא־הָיָ֖ה דֶּֽשֶׁא׃ ו וּפְרָאִים֙ עָמְד֣וּ עַל־שְׁפָיִ֔ם שָׁאֲפ֥וּ ר֖וּחַ כַּתַּנִּ֑ים כָּל֥וּ עֵינֵיהֶ֖ם כִּי־אֵ֥ין עֵֽשֶׂב׃ ז אִם־עֲוֺנֵ֙ינוּ֙ עָ֣נוּ בָ֔נוּ יְהוָ֕ה עֲשֵׂ֖ה לְמַ֣עַן שְׁמֶ֑ךָ כִּֽי־רַבּ֥וּ מְשׁוּבֹתֵ֖ינוּ לְךָ֥ חָטָֽאנוּ׃ ח מִקְוֵה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מֽוֹשִׁיע֖וֹ בְּעֵ֣ת צָרָ֑ה לָ֤מָּה תִֽהְיֶה֙ כְּגֵ֣ר בָּאָ֔רֶץ וּכְאֹרֵ֖חַ נָטָ֥ה לָלֽוּן׃ ט לָ֤מָּה תִֽהְיֶה֙ כְּאִ֣ישׁ נִדְהָ֔ם כְּגִבּ֖וֹר לֹא־יוּכַ֣ל לְהוֹשִׁ֑יעַ וְאַתָּ֧ה בְקִרְבֵּ֣נוּ יְהוָ֗ה וְשִׁמְךָ֛ עָלֵ֥ינוּ נִקְרָ֖א אַל־תַּנִּחֵֽנוּ׃ י כֹּֽה־אָמַ֨ר יְהוָ֜ה לָעָ֣ם הַזֶּ֗ה כֵּ֤ן אָֽהֲבוּ֙ לָנ֔וּעַ רַגְלֵיהֶ֖ם לֹ֣א חָשָׂ֑כוּ וַיהוָה֙ לֹ֣א רָצָ֔ם עַתָּה֙ יִזְכֹּ֣ר עֲוֺנָ֔ם וְיִפְקֹ֖ד חַטֹּאתָֽם׃ יא וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֵלָ֑י אַל־תִּתְפַּלֵּ֛ל בְּעַד־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה לְטוֹבָֽה׃ יב כִּ֣י יָצֻ֗מוּ אֵינֶ֤נִּי שֹׁמֵ֙עַ֙ אֶל־רִנָּתָ֔ם וְכִ֧י יַעֲל֛וּ עֹלָ֥ה וּמִנְחָ֖ה אֵינֶ֣נִּי רֹצָ֑ם כִּ֗י בַּחֶ֙רֶב֙ וּבָרָעָ֣ב וּבַדֶּ֔בֶר אָנֹכִ֖י מְכַלֶּ֥ה אוֹתָֽם׃ יג וָאֹמַ֞ר אֲהָ֣הּ ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה הִנֵּ֨ה הַנְּבִאִ֜ים אֹמְרִ֤ים לָהֶם֙ לֹֽא־תִרְא֣וּ חֶ֔רֶב וְרָעָ֖ב לֹֽא־יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם כִּֽי־שְׁל֤וֹם אֱמֶת֙ אֶתֵּ֣ן לָכֶ֔ם בַּמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃ יד וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י שֶׁ֚קֶר הַנְּבִאִים֙ נִבְּאִ֣ים בִּשְׁמִ֔י לֹ֤א שְׁלַחְתִּים֙ וְלֹ֣א צִוִּיתִ֔ים וְלֹ֥א דִבַּ֖רְתִּי אֲלֵיהֶ֑ם חֲז֨וֹן שֶׁ֜קֶר וְקֶ֤סֶם ואלול (וֶֽאֱלִיל֙) ותרמות (וְתַרְמִ֣ית) לִבָּ֔ם הֵ֖מָּה מִֽתְנַבְּאִ֥ים לָכֶֽם׃ טו לָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהוָ֗ה עַֽל־הַנְּבִאִ֞ים הַנִּבְּאִ֣ים בִּשְׁמִי֮ וַאֲנִ֣י לֹֽא־שְׁלַחְתִּים֒ וְהֵ֙מָּה֙ אֹֽמְרִ֔ים חֶ֣רֶב וְרָעָ֔ב לֹ֥א יִהְיֶ֖ה בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את בַּחֶ֤רֶב וּבָֽרָעָב֙ יִתַּ֔מּוּ הַנְּבִאִ֖ים הָהֵֽמָּה׃ טז וְהָעָ֣ם אֲשֶׁר־הֵ֣מָּה נִבְּאִ֣ים לָהֶ֡ם יִֽהְי֣וּ מֻשְׁלָכִים֩ בְּחֻצ֨וֹת יְרוּשָׁלִַ֜ם מִפְּנֵ֣י ׀ הָרָעָ֣ב וְהַחֶ֗רֶב וְאֵ֤ין מְקַבֵּר֙ לָהֵ֔מָּה הֵ֣מָּה נְשֵׁיהֶ֔ם וּבְנֵיהֶ֖ם וּבְנֹֽתֵיהֶ֑ם וְשָׁפַכְתִּ֥י עֲלֵיהֶ֖ם אֶת־רָעָתָֽם׃ יז וְאָמַרְתָּ֤ אֲלֵיהֶם֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה תֵּרַ֨דְנָה עֵינַ֥י דִּמְעָ֛ה לַ֥יְלָה וְיוֹמָ֖ם וְאַל־תִּדְמֶ֑ינָה כִּי֩ שֶׁ֨בֶר גָּד֜וֹל נִשְׁבְּרָ֗ה בְּתוּלַת֙ בַּת־עַמִּ֔י מַכָּ֖ה נַחְלָ֥ה מְאֹֽד׃ יח אִם־יָצָ֣אתִי הַשָּׂדֶ֗ה וְהִנֵּה֙ חַלְלֵי־חֶ֔רֶב וְאִם֙ בָּ֣אתִי הָעִ֔יר וְהִנֵּ֖ה תַּחֲלוּאֵ֣י רָעָ֑ב כִּֽי־גַם־נָבִ֧יא גַם־כֹּהֵ֛ן סָחֲר֥וּ אֶל־אֶ֖רֶץ וְלֹ֥א יָדָֽעוּ׃ יט הֲמָאֹ֨ס מָאַ֜סְתָּ אֶת־יְהוּדָ֗ה אִם־בְּצִיּוֹן֙ גָּעֲלָ֣ה נַפְשֶׁ֔ךָ מַדּ֙וּעַ֙ הִכִּיתָ֔נוּ וְאֵ֥ין לָ֖נוּ מַרְפֵּ֑א קַוֵּ֤ה לְשָׁלוֹם֙ וְאֵ֣ין ט֔וֹב וּלְעֵ֥ת מַרְפֵּ֖א וְהִנֵּ֥ה בְעָתָֽה׃ כ יָדַ֧עְנוּ יְהוָ֛ה רִשְׁעֵ֖נוּ עֲוֺ֣ן אֲבוֹתֵ֑ינוּ כִּ֥י חָטָ֖אנוּ לָֽךְ׃ כא אַל־תִּנְאַץ֙ לְמַ֣עַן שִׁמְךָ֔ אַל־תְּנַבֵּ֖ל כִּסֵּ֣א כְבוֹדֶ֑ךָ זְכֹ֕ר אַל־תָּפֵ֥ר בְּרִֽיתְךָ֖ אִתָּֽנוּ׃ כב הֲיֵ֨שׁ בְּהַבְלֵ֤י הַגּוֹיִם֙ מַגְשִׁמִ֔ים וְאִם־הַשָּׁמַ֖יִם יִתְּנ֣וּ רְבִבִ֑ים הֲלֹ֨א אַתָּה־ה֜וּא יְהוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ וּ֨נְקַוֶּה־לָּ֔ךְ כִּֽי־אַתָּ֥ה עָשִׂ֖יתָ אֶת־כָּל־אֵֽלֶּה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
אֲשֶׁר הָיָה דְבַר־ה' אֶל־יִרְמְיָהוּ עַל־דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת, שנמשכו כנראה תקופה ממושכת.
פסוק ב:
וזו תמונת הרקע לנבואה: אָבְלָה יְהוּדָה, וּשְׁעָרֶיהָ אֻמְלְלוּ, עריה יבשו. קָדְרוּ, חשכו פניהם של יושבי יהודה ונפלו לָאָרֶץ, וְצִוְחַת יְרוּשָׁלִַם עָלָתָה.
פסוק ג:
וְאַדִּרֵיהֶם, גדולי יהודה, אנשיה החזקים שָׁלְחוּ את צְעִירֵיהֶם להביא מָּיִם. השליחים בָּאוּ עַל־גֵּבִים, נקיקים וחפירות שבהם נקווים המים, לֹא־מָצְאוּ מַיִם. שָׁבוּ כְלֵיהֶם רֵיקָם, והם בֹּשׁוּ וְהָכְלְמוּ, התאכזבו ונכלמו וְחָפוּ רֹאשָׁם, כיסו את ראשם כמנהג אבלים,
פסוק ד:
בַּעֲבוּר שהָאֲדָמָה חַתָּה, נשברה כִּי לֹא־הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ – בֹּשׁוּ אִכָּרִים וחָפוּ רֹאשָׁם.
פסוק ה:
כִּי גַם־האַיֶּלֶת, שהיא חיה עדינה ומסורה לוולדותיה, אשר בַּשָּׂדֶה, יָלְדָה וְעָזוֹב, עזבה את עופריה לאחר המלטתם, כי הלכה לחזר אחר מזון בארץ אחרת, כִּי לֹא־הָיָה דֶּשֶׁא.
פסוק ו:
וּפְרָאִים, חמורי בר הנודדים במדבר עָמְדוּ עַל־שְׁפָיִם, גבעות, שָׁאֲפוּ רוּחַ כַּתַּנִּים, יצורים בעלי ריאות גדולות, העומדים במקום גבוה ושואפים אוויר כדי לראות ולהריח היכן יש עשב או רטיבות כלשהי, אך כָּלוּ עֵינֵיהֶם, ציפו עד בוש, כִּי־אֵין עֵשֶׂב. הבצורת כבדה. אין מים לחקלאות, ואפילו החיות אינן מוצאות את העשב שהן זקוקות לו.
פסוק ז:
עקב הבצורת הקשה העם פונה בתפילה: גם אִם־עֲוֹנֵינוּ עָנוּ, העידו בָנוּ, על אשמתנו, ה', עֲשֵׂה לפחות לְמַעַן שְׁמֶךָ. כִּי־רַבּוּ מְשׁוּבֹתֵינוּ, מעשי שובבותינו, התנהגותנו הרעה, לְךָ חָטָאנוּ.
פסוק ח:
אתה הוא מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל, מי שישראל מקווה אליו. אתה מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה, לָמָּה תִהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלוּן?! מול היעדר מענה לתפילותינו אנו חשים כאילו נוכחותך או התעניינותך בארץ עראית.
פסוק ט:
לָמָּה תִהְיֶה כְּאִישׁ נִדְהָם ונבהל, או כְּגִבּוֹר שלֹא־יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ?! והלוא אַתָּה בְקִרְבֵּנוּ, ה', וְשִׁמְךָ עָלֵינוּ נִקְרָא, ולכן אַל־תַּנִּחֵנוּ, תעזבנו.
פסוק י:
כֹּה־אָמַר ה' לָעָם הַזֶּה: כֵּן, אכן הם אָהֲבוּ לָנוּעַ, את רַגְלֵיהֶם לֹא חָשָׂכוּ, לא מנעו מלרוץ אחר כל עבודה זרה אפנתית, וַה' לֹא רָצָם, רצה אותם. על כן עַתָּה יִזְכֹּר עֲוֹנָם וְיִפְקֹד חַטֹּאתָם. זו הסיבה לעצירת הגשמים.
פסוק יא:
וַיֹּאמֶר ה' אֵלָי: אַל־תִּתְפַּלֵּל בְּעַד־הָעָם הַזֶּה לְטוֹבָה.
פסוק יב:
כִּי, כאשר יָצֻמוּ – אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֶל־רִנָּתָם, נעימת תפילתם, וְכִי יַעֲלוּ עֹלָה וּמִנְחָה – אֵינֶנִּי רֹצָם, כִּי בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר אָנֹכִי מְכַלֶּה אוֹתָם.
פסוק יג:
כיוון שה' הורה לירמיהו למסור את הדברים לעם, ירמיהו חזר ופנה אל ה' כמליץ בשם העם. וָאֹמַר: אֲהָהּ, ה' אֱלוֹהִים! אני מייסר את העם על חטאיו ומנבא להם שאם לא ישובו אליך במהרה, לא תהיה להם תקומה, לא כמדינה ולא כעם. והִנֵּה הַנְּבִאִים הפופולריים מקהילים קהילות ואֹמְרִים לָהֶם בשמך: "לֹא־תִרְאוּ חֶרֶב, וְרָעָב לֹא־יִהְיֶה לָכֶם, כִּי־שְׁלוֹם אֱמֶת אֶתֵּן לָכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה".
פסוק יד:
וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: שֶׁקֶר הַנְּבִאִים נִבְּאִים בִּשְׁמִי, לֹא שְׁלַחְתִּים וְלֹא צִוִּיתִים וְלֹא דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם. חזונם חֲזוֹן שֶׁקֶר וְקֶסֶם וֶאֱלִיל, דברי הבלים, וְתַרְמִית, ודברי רמאות הבדויים מלִבָּם הֵמָּה מִתְנַבְּאִים לָכֶם.
פסוק טו:
לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' כעונש עַל־הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים בִּשְׁמִי וַאֲנִי לֹא־שְׁלַחְתִּים, וְהֵמָּה אֹמְרִים: "חֶרֶב וְרָעָב לֹא יִהְיֶה בָּאָרֶץ הַזֹּאת" – בַּחֶרֶב וּבָרָעָב יִתַּמּוּ הַנְּבִאִים הָהֵמָּה, ההם.
פסוק טז:
וְהָעָם אֲשֶׁר־הֵמָּה נִבְּאִים לָהֶם טובות, יִהְיוּ מֻשְׁלָכִים בְּחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם מִפְּנֵי הָרָעָב וְהַחֶרֶב, וְאֵין מְקַבֵּר לָהֵמָּה – הֵמָּה, הם עצמם, נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם. לא יהיה מי שיוכל אפילו לקבור את כל המתים. וְשָׁפַכְתִּי, אשליך עֲלֵיהֶם אֶת־גמול רָעָתָם.
פסוק יז:
וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה: תֵּרַדְנָה עֵינַי דִּמְעָה לַיְלָה וְיוֹמָם וְאַל־תִּדְמֶינָה, עיני לא יפסיקו מלדמוע, כִּי שֶׁבֶר גָּדוֹל נִשְׁבְּרָה בְּתוּלַת בַּת־עַמִּי, מַכָּה נַחְלָה, אנושה, כואבת מְאֹד.
פסוק יח:
שימו לב למתרחש. הלוא אִם־יָצָאתִי אל הַשָּׂדֶה – וְהִנֵּה חַלְלֵי־חֶרֶב עוד לפני שפורצת מלחמה של ממש. מכיוון שהמדינה מורעבת, עמי הסביבה ושבטי הנוודים פושטים עליה ומפילים חללים. וְאִם בָּאתִי אל תוך הָעִיר, המתפרנסת בדרך כלל מיבולי הכפרים – וְהִנֵּה תַּחֲלוּאֵי רָעָב, כִּי גַם־נָבִיא גַם־כֹּהֵן סָחֲרוּ, הסתובבו ופנו אֶל־אֶרֶץ אחרת, וְלֹא יָדָעוּ. אפשרות נוספת: זהו תיאור מעט נלעג למסחר כושל. על פי רוב המסחר מניב רווחים, ואילו כאן אנשי רוח סוחרים בארץ זרה בלא לדעת כלום.
פסוק יט:
ייתכן שאת דברי התפילה הבאים אומר הנביא: הֲמָאֹס מָאַסְתָּ אֶת־יְהוּדָה לחלוטין?! האִם־בְּצִיּוֹן גָּעֲלָה נַפְשֶׁךָ?! מַדּוּעַ הִכִּיתָנוּ וְאֵין לָנוּ מַרְפֵּא?! מדוע קַוֵּה, אנחנו מקווים לְשָׁלוֹם – וְאֵין טוֹב, וּלְעֵת מַרְפֵּא, לזמן של תיקון – וְהִנֵּה בְעָתָה, פחד.
פסוק כ:
יָדַעְנוּ, ה', את רִשְׁעֵנוּ ואת עֲוֹן אֲבוֹתֵינוּ, כִּי חָטָאנוּ לָךְ.
פסוק כא:
אף על פי כן, אַל־תִּנְאַץ, תזעם לְמַעַן שִׁמְךָ, אַל־תְּנַבֵּל, תבזה את כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ, המקדש, שבו אתה כביכול יושב. לחלופין, עם ישראל כולו הוא כיסא כבוד ה'. אל נא תשפיל אותו, זְכֹר ואַל־תָּפֵר את בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ. אולי לא נהגנו כראוי, אבל הברית שבינינו עדיין קיימת.
פסוק כב:
ובכלל, הֲיֵשׁ בְּהַבְלֵי הַגּוֹיִם מַגְשִׁמִים?! האם בין כל האלילים יש המסוגלים להביא גשם?!! וְאִם־הַשָּׁמַיִם שהגויים מתפללים אליהם יִתְּנוּ רְבִבִים, טיפות מים?! הֲלֹא אַתָּה־הוּא, ה' אֱלֹהֵינוּ, וּנְקַוֶּה־לָּךְ. רק אליך אנו מצפים ומתפללים. כִּי־אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת־כָּל־אֵלֶּה, את מערכות השמים והגשמים.