פסוק א:בְּיָמָיו של יהויקים עָלָה נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל על ארץ יהודה או סביבתה, וַיְהִי־לוֹ יְהוֹיָקִים עֶבֶד, היה תחת שלטונו במשך שָׁלֹשׁ שָׁנִים, ואז – וַיָּשָׁב וַיִּמְרָד־בּוֹ.
פסוק ב:ובינתיים – וַיְשַׁלַּח ה' בּוֹ אֶת־גְּדוּדֵי כַשְׂדִּים של צבא בבל וְאֶת־גְּדוּדֵי אֲרָם וְאֵת גְּדוּדֵי מוֹאָב וְאֵת גְּדוּדֵי בְנֵי־עַמּוֹן, וַיְשַׁלְּחֵם בִּיהוּדָה לְהַאֲבִידוֹ, כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים. גם אם לא הייתה מלחמה של ממש עם עמי האזור, הם לחצו והטרידו את ממלכת יהודה שוב ושוב.
פסוק ג:אַךְ, אכן עַל־פִּי ה' הָיְתָה בִּיהוּדָה לְהָסִיר אותם מֵעַל פָּנָיו, בְּחַטֹּאת מְנַשֶּׁה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה.
פסוק ד:וְגַם דַּם־הַנָּקִי אֲשֶׁר שָׁפָךְ מנשה וַיְמַלֵּא אֶת־יְרוּשָׁלִַם דָּם נָקִי, וְלֹא־אָבָה, רצה ה' לִסְלֹחַ ליהודה על כך. על כן בימי יהויקים לא הייתה לממלכת יהודה תקנה.
פסוק ה:וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹיָקִים וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה, הֲלֹא־הֵם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה.
פסוק ו:וַיִּשְׁכַּב יְהוֹיָקִים עִם־אֲבֹתָיו. וַיִּמְלֹךְ יְהוֹיָכִין בְּנוֹ תַּחְתָּיו.
פסוק ז:וְלֹא־הֹסִיף עוֹד מֶלֶךְ מִצְרַיִם לָצֵאת מֵאַרְצוֹ. תקוותיהם של יושבי יהודה להישען על מלך מצרים איבדו כל בסיס, שכן מעמד האימפריה המצרית היה בכי רע, כִּי־לָקַח, כבש מֶלֶךְ בָּבֶל במסעות כיבושיו מִנַּחַל מִצְרַיִם עַד־נְהַר פְּרָת, את כֹּל הארץ אֲשֶׁר הָיְתָה שייכת לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם.
פסוק ח:בֶּן־שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה יְהוֹיָכִין בְּמָלְכוֹ וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ נְחֻשְׁתָּא בַת־אֶלְנָתָן מִירוּשָׁלִָם.
פסוק ט:וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה אָבִיו. הוא לא הספיק לעשות הרבה, אבל הוא היה אדיש למצוות ה'.
פסוק י:בָּעֵת הַהִיא עָלוּ עַבְדֵי נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל על יְרוּשָׁלִָם, כתגובה למרד של יהויקים, אביו של יהויכין, וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר.
פסוק יא:וַיָּבֹא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל עַל־הָעִיר, וַעֲבָדָיו צָרִים עָלֶיהָ.
פסוק יב:וַיֵּצֵא בכניעה יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ־יְהוּדָה עַל, אל מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְאִמּוֹ וַעֲבָדָיו וְשָׂרָיו וְסָרִיסָיו. וַיִּקַּח אֹתוֹ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת שְׁמֹנֶה לְמָלְכוֹ.
פסוק יג:וַיּוֹצֵא נבוכדנאצר מִשָּׁם אֶת־כָּל־אוֹצְרוֹת בֵּית ה' וְאוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וַיְקַצֵּץ אֶת־כָּל־כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל בְּהֵיכַל ה' – כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'.
פסוק יד:וְהִגְלָה אֶת־כָּל־יְרוּשָׁלִַם וְאֶת־כָּל־הַשָּׂרִים וְאֵת כָּל־גִּבּוֹרֵי הַחַיִל, קציני הצבא עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים גּוֹלֶה. וכן את כָל־הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר, בעלי המלאכה, כדי שהיעדרם מיהודה ימנע מתושבי הארץ להצטייד בנשק. לֹא נִשְׁאַר ביהודה זוּלַת, אלא דַּלַּת עַם־הָאָרֶץ. הבבלים לא נהגו להגלות את כל תושבי המדינה, אלא את השכבות העליונות במדינה. גלות ממוקדת כזאת נועדה לשבור את כוחו של העם שנותר במדינה למרוד בשלטון הבבלי.
פסוק טו:וַיֶּגֶל נבוכדנאצר אֶת־יְהוֹיָכִין בָּבֶלָה וְאֶת־אֵם הַמֶּלֶךְ וְאֶת־נְשֵׁי הַמֶּלֶךְ וְאֶת־סָרִיסָיו וְאֵת אֵילֵי, שרי הָאָרֶץ הוֹלִיךְ בגּוֹלָה מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה.
פסוק טז:וְאֵת כָּל־אַנְשֵׁי הַחַיִל שִׁבְעַת אֲלָפִים, וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף – הַכֹּל גִּבּוֹרִים עֹשֵׂי מִלְחָמָה, וַיְבִיאֵם מֶלֶךְ־בָּבֶל גּוֹלָה בָּבֶלָה. ושמא הביאם לבבל מפני שחשב שהם עשויים להביא לו תועלת.
פסוק יז:וַיַּמְלֵךְ מֶלֶךְ־בָּבֶל אֶת־מַתַּנְיָה דֹדוֹ של יהויכין, שהיה אף הוא בן יאשיהו, אח נוסף ליהויקים תַּחְתָּיו, וַיַּסֵּב אֶת־שְׁמוֹ צִדְקִיָּהוּ, כנראה כדי לבטא את מרותו של מלך בבל, ולהזכיר למלך יהודה שעליו לנהוג בצדק כלפיו.
פסוק יח:בֶּן־עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה צִדְקִיָּהוּ בְמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ חֲמוּטַל בַּת־יִרְמְיָהוּ מִלִּבְנָה.
פסוק יט:וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה יְהוֹיָקִים.
פסוק כ:כִּי עַל־אַף, בגלל כעס ה' שהָיְתָה בִירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה, עַד־הִשְׁלִכוֹ אֹתָם – את תושביהן מֵעַל פָּנָיו. וַיִּמְרֹד גם צִדְקִיָּהוּ בְּמֶלֶךְ בָּבֶל בהישענו על מצרים.
