א בִּשְׁנַ֨ת עֶשְׂרִ֤ים וָשֶׁ֙בַע֙ שָׁנָ֔ה לְיָרָבְעָ֖ם מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל מָלַ֛ךְ עֲזַרְיָ֥ה בֶן־אֲמַצְיָ֖ה מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃ ב בֶּן־שֵׁ֨שׁ עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֣ה בְמָלְכ֔וֹ וַחֲמִשִּׁ֤ים וּשְׁתַּ֙יִם֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ יְכָלְיָ֖הוּ מִירוּשָׁלִָֽם׃ ג וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה אֲמַצְיָ֥הוּ אָבִֽיו׃ ד רַ֥ק הַבָּמ֖וֹת לֹא־סָ֑רוּ ע֥וֹד הָעָ֛ם מְזַבְּחִ֥ים וּֽמְקַטְּרִ֖ים בַּבָּמֽוֹת׃ ה וַיְנַגַּ֨ע יְהוָ֜ה אֶת־הַמֶּ֗לֶךְ וַיְהִ֤י מְצֹרָע֙ עַד־י֣וֹם מֹת֔וֹ וַיֵּ֖שֶׁב בְּבֵ֣ית הַחָפְשִׁ֑ית וְיוֹתָ֤ם בֶּן־הַמֶּ֙לֶךְ֙ עַל־הַבַּ֔יִת שֹׁפֵ֖ט אֶת־עַ֥ם הָאָֽרֶץ׃ ו וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י עֲזַרְיָ֖הוּ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃ ז וַיִּשְׁכַּ֤ב עֲזַרְיָה֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקְבְּר֥וּ אֹת֛וֹ עִם־אֲבֹתָ֖יו בְּעִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּמְלֹ֛ךְ יוֹתָ֥ם בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ ח בִּשְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וּשְׁמֹנֶה֙ שָׁנָ֔ה לַעֲזַרְיָ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ זְכַרְיָ֨הוּ בֶן־יָרָבְעָ֧ם עַל־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּשֹׁמְר֖וֹן שִׁשָּׁ֥ה חֳדָשִֽׁים׃ ט וַיַּ֤עַשׂ הָרַע֙ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ אֲבֹתָ֑יו לֹ֣א סָ֗ר מֵֽחַטֹּאות֙ יָרָבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֔ט אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃ י וַיִּקְשֹׁ֤ר עָלָיו֙ שַׁלֻּ֣ם בֶּן־יָבֵ֔שׁ וַיַּכֵּ֥הוּ קָֽבָלְ־עָ֖ם וַיְמִיתֵ֑הוּ וַיִּמְלֹ֖ךְ תַּחְתָּֽיו׃ יא וְיֶ֖תֶר דִּבְרֵ֣י זְכַרְיָ֑ה הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ יב ה֣וּא דְבַר־יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר אֶל־יֵהוּא֙ לֵאמֹ֔ר בְּנֵ֣י רְבִיעִ֔ים יֵשְׁב֥וּ לְךָ֖ עַל־כִּסֵּ֣א יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיְהִי־כֵֽן׃ יג שַׁלּ֤וּם בֶּן־יָבֵישׁ֙ מָלַ֔ךְ בִּשְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וָתֵ֙שַׁע֙ שָׁנָ֔ה לְעֻזִיָּ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֥ךְ יֶֽרַח־יָמִ֖ים בְּשֹׁמְרֽוֹן׃ יד וַיַּעַל֩ מְנַחֵ֨ם בֶּן־גָּדִ֜י מִתִּרְצָ֗ה וַיָּבֹא֙ שֹׁמְר֔וֹן וַיַּ֛ךְ אֶת־שַׁלּ֥וּם בֶּן־יָבֵ֖ישׁ בְּשֹׁמְר֑וֹן וַיְמִיתֵ֖הוּ וַיִּמְלֹ֥ךְ תַּחְתָּֽיו׃ טו וְיֶ֙תֶר֙ דִּבְרֵ֣י שַׁלּ֔וּם וְקִשְׁר֖וֹ אֲשֶׁ֣ר קָשָׁ֑ר הִנָּ֣ם כְּתֻבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ טז אָ֣ז יַכֶּֽה־מְ֠נַחֵם אֶת־תִּפְסַ֨ח וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּ֤הּ וְאֶת־גְּבוּלֶ֙יהָ֙ מִתִּרְצָ֔ה כִּ֛י לֹ֥א פָתַ֖ח וַיַּ֑ךְ אֵ֛ת כָּל־הֶהָ֥רוֹתֶ֖יהָ בִּקֵּֽעַ׃ יז בִּשְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וָתֵ֙שַׁע֙ שָׁנָ֔ה לַעֲזַרְיָ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ מְנַחֵ֨ם בֶּן־גָּדִ֧י עַל־יִשְׂרָאֵ֛ל עֶ֥שֶׂר שָׁנִ֖ים בְּשֹׁמְרֽוֹן׃ יח וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה לֹ֣א סָ֠ר מֵעַ֨ל חַטֹּ֜אות יָרָבְעָ֧ם בֶּן־נְבָ֛ט אֲשֶׁר־הֶחֱטִ֥יא אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל כָּל־יָמָֽיו׃ יט בָּ֣א פ֤וּל מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וַיִּתֵּ֤ן מְנַחֵם֙ לְפ֔וּל אֶ֖לֶף כִּכַּר־כָּ֑סֶף לִהְי֤וֹת יָדָיו֙ אִתּ֔וֹ לְהַחֲזִ֥יק הַמַּמְלָכָ֖ה בְּיָדֽוֹ׃ כ וַיֹּצֵא֩ מְנַחֵ֨ם אֶת־הַכֶּ֜סֶף עַל־יִשְׂרָאֵ֗ל עַ֚ל כָּל־גִּבּוֹרֵ֣י הַחַ֔יִל לָתֵת֙ לְמֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר חֲמִשִּׁ֧ים שְׁקָלִ֛ים כֶּ֖סֶף לְאִ֣ישׁ אֶחָ֑ד וַיָּ֙שָׁב֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וְלֹא־עָ֥מַד שָׁ֖ם בָּאָֽרֶץ׃ כא וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י מְנַחֵ֖ם וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ כב וַיִּשְׁכַּ֥ב מְנַחֵ֖ם עִם־אֲבֹתָ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ פְּקַחְיָ֥ה בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ כג בִּשְׁנַת֙ חֲמִשִּׁ֣ים שָׁנָ֔ה לַעֲזַרְיָ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ פְּקַֽחְיָ֨ה בֶן־מְנַחֵ֧ם עַל־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּשֹׁמְר֖וֹן שְׁנָתָֽיִם׃ כד וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה לֹ֣א סָ֗ר מֵֽחַטֹּאות֙ יָרָבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֔ט אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃ כה וַיִּקְשֹׁ֣ר עָלָיו֩ פֶּ֨קַח בֶּן־רְמַלְיָ֜הוּ שָׁלִישׁ֗וֹ וַיַּכֵּ֨הוּ בְשֹׁמְר֜וֹן בְּאַרְמ֤וֹן בֵּית־מלך (הַמֶּ֙לֶךְ֙) אֶת־אַרְגֹּ֣ב וְאֶת־הָאַרְיֵ֔ה וְעִמּ֛וֹ חֲמִשִּׁ֥ים אִ֖ישׁ מִבְּנֵ֣י גִלְעָדִ֑ים וַיְמִיתֵ֖הוּ וַיִּמְלֹ֥ךְ תַּחְתָּֽיו׃ כו וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י פְקַחְיָ֖ה וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ כז בִּשְׁנַ֨ת חֲמִשִּׁ֤ים וּשְׁתַּ֙יִם֙ שָׁנָ֔ה לַעֲזַרְיָ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַךְ פֶּ֣קַח בֶּן־רְמַלְיָ֧הוּ עַל־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּשֹׁמְר֖וֹן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָֽה׃ כח וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה לֹ֣א סָ֗ר מִן־חַטֹּאות֙ יָרָבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֔ט אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃ כט בִּימֵ֞י פֶּ֣קַח מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֗ל בָּא֮ תִּגְלַ֣ת פִּלְאֶסֶר֮ מֶ֣לֶךְ אַשּׁוּר֒ וַיִּקַּ֣ח אֶת־עִיּ֡וֹן וְאֶת־אָבֵ֣ל בֵּֽית־מַעֲכָ֡ה וְאֶת־יָ֠נוֹחַ וְאֶת־קֶ֨דֶשׁ וְאֶת־חָצ֤וֹר וְאֶת־הַגִּלְעָד֙ וְאֶת־הַגָּלִ֔ילָה כֹּ֖ל אֶ֣רֶץ נַפְתָּלִ֑י וַיַּגְלֵ֖ם אַשּֽׁוּרָה׃ ל וַיִּקְשָׁר־קֶ֜שֶׁר הוֹשֵׁ֣עַ בֶּן־אֵלָ֗ה עַל־פֶּ֙קַח֙ בֶּן־רְמַלְיָ֔הוּ וַיַּכֵּ֙הוּ֙ וַיְמִיתֵ֔הוּ וַיִּמְלֹ֖ךְ תַּחְתָּ֑יו בִּשְׁנַ֣ת עֶשְׂרִ֔ים לְיוֹתָ֖ם בֶּן־עֻזִיָּֽה׃ לא וְיֶ֥תֶר דִּבְרֵי־פֶ֖קַח וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ לב בִּשְׁנַ֣ת שְׁתַּ֔יִם לְפֶ֥קַח בֶּן־רְמַלְיָ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל מָלַ֛ךְ יוֹתָ֥ם בֶּן־עֻזִיָּ֖הוּ מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃ לג בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ הָיָ֣ה בְמָלְכ֔וֹ וְשֵׁשׁ־עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ יְרוּשָׁ֖א בַּת־צָדֽוֹק׃ לד וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה כְּכֹ֧ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה עֻזִיָּ֥הוּ אָבִ֖יו עָשָֽׂה׃ לה רַ֤ק הַבָּמוֹת֙ לֹ֣א סָ֔רוּ ע֗וֹד הָעָ֛ם מְזַבְּחִ֥ים וּֽמְקַטְּרִ֖ים בַּבָּמ֑וֹת ה֗וּא בָּנָ֛ה אֶת־שַׁ֥עַר בֵּית־יְהוָ֖ה הָעֶלְיֽוֹן׃ לו וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יוֹתָ֖ם אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃ לז בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם הֵחֵ֣ל יְהוָ֗ה לְהַשְׁלִ֙יחַ֙ בִּֽיהוּדָ֔ה רְצִ֖ין מֶ֣לֶךְ אֲרָ֑ם וְאֵ֖ת פֶּ֥קַח בֶּן־רְמַלְיָֽהוּ׃ לח וַיִּשְׁכַּ֤ב יוֹתָם֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵר֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו בְּעִ֖יר דָּוִ֣ד אָבִ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ אָחָ֥ז בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אברבנאל

אברבנאל

פסוק א:
ואחרי שזכר המלכת ירבעם על ישראל זכר המלכת עזריה בן אמציה על יהודה שהיה בשנת עשרים ושבע לירבעם, והמספר הזה קשה מאד, שהרי מלך ירבעם בשנת חמש עשרה לאמציהו, ומלכות אמציהו היה עשרים ותשע שנה, נמצא כי עד שנת ארבע עשרה לירבעם מלך אמציהו, ואיך אמר כאן שבשנת עשרים ושבע לירבעם מלך עזריהו? אבל אמתת הענין בפשט הוא, שאין פירוש בשנת כ"ז לירבעם מלך עזריה שבשנת כ"ז להתחלת מלכות ירבעם היה זה, כי אם שהיו כ"ז שנה עתידין לעבור ממלכות ירבעם כאשר מלך עזריה. ובסדר עולם (פרק י"ט) אמרו בשנת עשרים ושבע לירבעם מלך עזריה, וכי אפשר לומר כן? והלא ירבעם ועוזיהו מלכו כאחד? אלא שמלך מלכות מנוגעת וכו'. ודעתם זה אין לו על מה שיסמך, לפי שאם היו הכ"ז שנה מימי מלכות עזריה, שהיה חצי זמן מלכותו בנגע הצרעת וחציו בבריאות, היה לו לומר בשנת כ"ז למלכות עצמו מלך מלכות מנוגעת, ולא היה לו ליחסו למלכות ירבעם ולא לתלות נגעתו בירבעם. וגם כן אמרו חז"ל (עיין רד"ק) יותם לא נולד לעוזיהו אלא בימי חלוטו, שהנה בן כ"ה שנה היה במלכו כשמת אביו, הנה שנה אחת היה לו לעוזיהו שנצטרע כשנולד יותם, אם כן שמש מטתו בימי חלוטו, ולמדו מזה שמותר למצורע לשמש מטתו בימי חלוטו, ומה שאמר הכתוב וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים בימי ספורו הוא. הנה אם כן הסכימה דעתם כדעת בעל סדר עולם, שירבעם ועוזיהו מלכו כאחד ולא ידעתי מאין בא להם זה? כי הפסוקים לא יסבלוהו, אם לא שיאמרו שמלך עוזיהו בחיי אמציה אביו ארבע עשרה שנה מה שלא נזכר בכתוב, וכבר הביא ה"ר דוד קמחי נגדם טענות אחרות מהפסוקים ישרים למוצאי דעת יעויינו משם. ולכן היותר מתישב הוא מה שפירשתי כפי פשט הכתובים, שהיו הכ"ז שנה שמנה אותם שלא עברו למלכות ירבעם, ויהיה המנין על העתיד לא על העבר כשאר המנינים. ואחרי שכתבתי זה ראיתי בדברי רש"י בפירוש זה הספר, בפסוק הוא בנה את אילת וישיבה ליהודה אחרי שכב המלך עם אבותיו שכתב וז"ל, אחרי שכב המלך עם אבותיו, אחרי מות אמציה אביו, מכאן אתה למד שמלך בחיי אביו, ומ"מ לא נתנה אילת בידו עד לאחר מות אביו, שאם לא מלך בחיי אביו למה לו לומר אחרי שכב המלך עם אבותיו? וכשאתה מונה ימי הבית על פי שנות המלכים, אם אינך מחסר ט"ו שנים הללו שנמנים לאמציה ולעוזיה, תמצא שעמד ארבע מאות ועשרים וחמש עכ"ל. ומזה נמשך חלוף הדעות בחשבון שני בית ראשון, כמו שכתבתי בהקדמת זה הספר:
פסוק ג:
(ג-ד) וספר הכתוב שעשה עזריה הישר בעיני השם כאמציה אביו, והעם היו מזבחים ומקטרים בבמות לשם השם, ושנגעו השם ית', רוצה לומר שבהשגחת השם יתברך היה מצורע עד יום מותו וישב בבית החפשית, ודרשו חז"ל (הוריות י' ע"א) שהמלכות עמל וטורח רב ועבודה מופלגת למלכים, כאלו הם עבדים לעבדיהם, ולכן כאשר עזריה נצטרע ועזב הנהגת המלכות אל בנו יותם שהוא היה על הבית, כלומר נוהג כבוד הבית וגדולת המלכות והיה שופט את העם, הנה היה עזריה בזה חפשי מאותו עמל וטורח, וזהו בית החפשית. ועוד אמרו (עיין רש"י) שעשה לו בית בבית הקברות, כמו שנאמר (תהלים פ"ח ו') במתים חפשי. ובדברי הימים ספר גבורות עזריהו והמלחמות אשר עשה בנצחון גדול עם פלשתים ועם ערביים, וסדור ביתו וסדור פרשיו וכלי הקרב אשר הכין והבנינים אשר עשה מהמגדלות ודברים אחרים הרבה, ואמר שבחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל ביי' אלקיו ויבא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטורת, ויבאו אחריו הכהנים ויאמרו לו לא לך עוזיהו להקטיר כי לכהנים בני אהרן המקודשים להקטיר, צא מן המקדש כי מעלת ולא לך לכבוד מיי' אלקים, ויזעף עוזיהו ובידו מקטרת להקטיר ובזעפו עם הכהנים והצרעת זרחה במצחו לפני הכהנים בבית ה' מעל למזבח הקטורת וגומר. הנה התבארה בזה סבת צרעת עזריהו ושהיתה בהשגחה מהשם יתברך, ואחז"ל (עיין רד"ק ועיין רש"י) כי למשה נרמז זה, וזה שאמר במחלוקת קרח (פרשת קרח במדבר י"ז ה') כאשר דבר ה' ביד משה לו, כשנלקה יד משה בצרעת רמז לו כי כל החולק על הכהונה ילקה בצרעת. והנה לא זכר כאן כותב הספר סבת צרעתו מהסבה אשר זכרתי, שכוון לספר לבד הסתעפות המלכים ושנות מלכותם ושאר הדברים בקצור, וסמך על ספר דברי הימים שהיה אצלם אז:
פסוק ח:
(ח-ט) ואחרי ספור עזריהו מלך יהודה נעתק הכתוב לספר ממלכות ישראל, שאחרי מות ירבעם בן יואש בן יהואחז בן יהוא מלך זכריה ששה חדשים בלבד לא עוד, לפי שעשה הרע בעיני ה' ככל חטאת ירבעם, ונתקשר עליו שלום בן יבש ויכהו קבל עם וימיתהו, ומלת קבל עם פירושו נגד, כי תרגום נגד קבל, וכאלו אמר שהכה אותו נגד העם ובפניו, ולכן מלך תחתיו, ועם זה נשלמו ארבע' המלכים אשר אמר ה' שיהיו מזרע יהוא על כסא ישראל, שהם יהואחז בנו ויואש בן יהואחז וירבעם בן יואש וזכריה בן ירבעם, וגם הוא המורה שהיעודים הטובים על כל פנים נתקיימו, וכמאמר המשורר (תלים ל"א כ"ד) אהבו את ה' כל חסידיו אמונים נוצר ה' ומשלם על יתר עושה גאוה, ובעבור זה צוה שיבטחו בשם חסידיו, וזהו אמרו (שם שם כ"ה) חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה':
פסוק יג:
פרשת חמש עשרה תספר המלכים שמלכו בישראל אחרי שתמו מלכי בית יהוא, שהם שלום בן יבש, ואחריו מנחם בן גדי, ואחריו פקחיה בן מנחם בנו, ואחריו פקח בן רמליהו, ואחריו הושע בן אלה, ותספר איך הגלו עשרת השבטים בימי הושע בן אלה, ושהוליכם מלך אשור ויושב אותם בחלח ובחבו' נהרי גוזן ונהרי מדי עד היום הזה, ותספר עם זה ממלכי יהודה יותם בן עזריהו ואחז בן יותם ועניניו. תחלת הפרשה שלום בן יבש מלך בשנת שלשים ותשע וגומר, עד ויהי בשנת שלש להושע בן אלה מלך ישראל מלך חזקיהו בן אחז וגומר, והנה שאלתי בפרשה הזאת שש השאלות:
פסוק יג:
השאלה הראשונה במה שאמר ויקשור קשר הושע בן אלה וגומר בשנת עשרים ליותם בן עוזיהו, ואיך יהיה זה? כי הנה יותם לא מלך כי אם שש עשרה שנה, ואיך מנה לו אם כן עשרים שנה למלכותו? השאלה השנית במה שאמר שיותם בנה את שער בית ה' העליון, כי הנה אותו השער שלמה ע"ה בנאו, ובהמלכת יהואש (דברי הימים ב' כ"ג כ') נאמר ביהוידע הכהן ויורד המלך מבית השם ויבאו בתוך שער העליון וגומר, וזה מורה שכבר היה שם אותו השער, ואיך אמר שבנאו יותם המלך? השאלה השלישית במה שאמר בכאן שעלה רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל על אחז ולא יכלו להלחם בו, וכזה גם כן נאמר בנבואות ישעיהו (ישעי' ז' ג', ד') צא נא לקראת אחז וגומר ואמרת אליו השמר והשקט אל תירא ולבבך אל ירך משני זנבות האודים העשנים האלה וגו', ובדברי הימים נאמר סותר לזה ששם (דברי הימים ב' כ"ח) ספר מכת חרב והרג ואבדן ושלל מופלא שעשה והוליך רצין מערי יהודה, ושמלך ישראל הרג מאה ועשרים אלף איש בחור מיהודה ביום אחד, וגם בן המלך אחז ומשנה המלך ושרים אחרים הרג ומאתים אלף נשים בנים ובנות ושלל גדול הוליך לשמרון והיא סתירה גדולה:
פסוק יג:
השאלה הרביעית במה שאמר כאן שבשנת שתים עשרה לאחז מלך יהודה מלך הושע בן אלה, והנה הושע מלך תשע שנים וששה שהם היו בימי חזקיהו כמו שיזכור, ולפי זה בשנת הרביעית או הג' לאחז מלך הושע לא בשנת שתים עשרה כמו שאמר בכאן:
פסוק יג:
השאלה החמישית במה שספר שהכשדיים באו להתישב בארץ ישראל, לפי שלא ידעו משפט אלקי הארץ היה השם משלח בהם אריות ויהרגום, ויקשה זה מאד כי הנה בני ישראל שהיו יושבים עליה לא היו יראים את השם ולא היו שומרים מצותיו בהיותם בעלי בריתו ולא היו הורגים אותם האריות, ואיך יהיו מחוייבים הכשדיים בדבר שהישראלים לא היו שומרים אותו? והנה העממים שהיו בארץ קודם שירשוה בני ישראל לא ידעו את השם ולא יראו ממנו ולא היו הורגים האריות אותם, ולכן יקשה מאד מפני מה היה ה' יתברך משלח האריות להמית הכשדיים? השאלה הששית במה שאמר שבא כהן ביניהם ושלמד אותם ירא אלקים באופן שנצולו מהאריות, ושאת השם היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים כמשפטם הראשונים בארצם, וזה דבר קשה מאד אמרו, כי אך ישוער שהיו יראים את ה' אם היו עובדים ע"ז? והנה אין היראה דבר כי אם ההשתדלות בשמירת מצותיו וההתבוננות במעלתו וענשיו המיועדים לעוברים על רצונו, ואם היה הדבר הזה בכשדיים לא היו אם כן עובדים לאלהיהם, ואם היו עובדים לאלהיהם כבראשו' בהיותם בארצם לא היו אם כן יראים את השם, כי שני הדברים והם היראה את השם והעבודה לאלקים אחרים הם סותרים זה את זה:
פסוק יג:
והנני מפרש פסוקי הפרשה באופן יותרו השאלות והספקות האלה כלם:
פסוק יג:
שלום בן יבש וגומר. ספר הכתוב שבשנת שלשים ותשע לעוזיהו מלך יהודה שהוא הנזכר, כי פעמים יקראהו עזריהו ופעם יקראהו עוזיהו, בזמן ההוא מלך שלום בן יבש, ולא מלך כי אם ירח ימים, לפי שנענש מדה כנגד מדה, הוא הרג את זכריהו ומנחם בן גדי הרג אותו, (טז) ומיד שנמלך הכה את תפסח ואת כל גבוליה שהיה מארם, כמו שכתוב (מלכים א' ד' כ"ג) כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה, ונראה שהיה לתרצה מלחמה עם תפסח, ולפי שמנחם בן גדי היה מתרצה מיד כשמלך קרא לשלום אל תפסח, ונראה שלא פתחו לו ומפני זה עשה מתרצה מלחמה עזה אל תפסח והכה אותה וכל גבוליה, וז"ש מתרצה כי לא פתח וגם כל ההרותיה בקע, ר"ל שכל הנשים ההרות שהיו בתפסח בקע והמיתם שמה באכזריות גדול:
פסוק יז:
(יז-יט) והנה מנחם מלך עשר שנים ועשה הרע בעיני ה', ולפי שבימיו עלה על הארץ פול מלך אשור, נתן לו מנחם מנחה אלף ככרי כסף כדי שיחזיק את הממלכה בידו, ומלך אשור כאשר קבל הכסף חלף הלך לו אל ארצו ולא נתעכב שמה להציל את ישראל משאר אויביו:
פסוק כב:
והנה קם אחרי מות מנחם בן גדי במלוכה בנו פקחיה תחתיו, ואבות ובנים כלם היו רעים וחטאים ליי' מאד, ומפני כן לא מלך פקחיה כי אם שנתים כיתר בני המלכים אשר קדמו שהיו חטאים בנפשותם, ובניהם הקמים אחריהם לא האריכו ימים על מלכותם ורובם היו שנתים או שנה אחת או פחות מזה ברשעת אביהם, (כה) כי הנה פקח בן רמליהו קשר על פקחיה ויכהו בשמרון בארמון בית המלך, ועמו הרג את ארגב ואת האריה, שהיו שני גבורים שהיו עומדים תמיד סביבו שהיו שמותיהם כן, ומלבד אלה היו עמו, ר"ל עם פקחיה חמשים איש מבני גלעדים, ועם כל זה המיתו פקח בן רמליהו וימלך תחתיו. ואפשר לפרש שהיה הקשר שקשר פקח עם ארגב. שהוא היה הממונה על כל ארץ ארגב ועם שר אחר שנקרא אריה והיו עמו חמשים איש וכלם נקשרו להמית את המלך, והיה זה מהמשפט האלקי כי מנחם אביו גם כן הרג את שלום בן יבש, ולכן בעון אביו המרצח ובעון עצמו הרג אותו.
פסוק כח:
(כח-כט) והנה היו כל המלכים האלה פושעים יודעים את רבונם ומכוונים למרוד בו ולכן היו הולכים מרעה אל רעה, כי הנה גם כן בימי פקח בן רמליהו, שהיה גם כן עושה הרע בעיני ה', בא תגלת פלאסר מלך אשור והגלה הראובני והגדי וחצי שבט המנשי שהיו מעבר הירדן כמו שנזכר בדברי הימים, ויקח את עיון ואת אבל בית מעכה וכל שאר ארץ נפתלי ויגלם אשורה, וזה היה הגלות השני אשר היה לאומתינו כמו שאזכור בסוף הספר, (ל) וכאשר ראו העם הרעה הגדולה הזאת שבא בימי פקח בן רמליהו, היו שונאים אותו כל כך שקשר עליו הושע בן אלה ויכהו וימיתהו, (לא) והנה אמר הכתוב שהיה זה בשנת עשרים ליותם, והוא מהקושי איך מנה לו עשרים שנה והוא לא מלך כי אם שש עשרה שנה? ובסדר עולם (פרק כ"ב) אמרו שהיה גזרה גזורה בימי יותם, וחז"ל אמרו שרצה הכתוב למנות ליותם בקבר ולא לאחר בחיים. והנראה אלי בזה הוא, שלפי שפקח בן רמליהו החל בימי יותם להתגר בו מלחמה, עם היות שעשאה בפעל בימי אחז בנו, שבעון הדבר הזה הרגו על ידי הושע בן אלה, ובעבור זה כשזכר הכתוב מיתתו אמר שהיה זה עשרים שנה אחרי שנמלך יותם, כי עם היותו כבר מת ארבעה שנים ייחס זה אל שנותיו לפי שנעשה בשבילו. ואולי כוונו לזה במה שאמרו בסדר עולם שהיה הגזרה גזורה בימי יותם, ועם זה הותרה השאלה הראשונה:
פסוק לב:
וכו' בשנת שתים וגומר. עתה יספר הכתוב' ממלכי יהודה, וראשונה מיותם בן עוזיהו שעשה הישר בעיני השם ככל אשר עשה עוזיהו אביו, הוא בנה את שער בית השם העליון, ועם היות שמצאנו שכבר היה אם אותו השער שהיה בין בית השם לבית המלך, שהרי שלמה בנה אותו, וכמו שכתוב ביהואש (דברי הימים ב' כ"ג כ') ויורד המלך מבית השם ויבא בתוך שער העליון בית המלך, הנה אמר ביותם שבנה אותו, לפי שעשה עליו בנין נכבד וגדול ממה שהיה, והותרה בזה השאלה השנית:
פסוק לז:
וזכר שבימיו החל ה' להשליח ביהודה, רוצה לומר להתגרות בו את רצין מלך ארם ואת פקח בן רמליהו מלך ישראל, כי שניהם החלו בימי יותם לקחת איבה ושנאה עמו כדי להלחם בו, עם היות שלא עשו בימיו המלחמה כי אם בימי אחז בנו שמלך אחריו: