לפרק ט"ו
בפרקנו כתוב:
וַיְנַגַּ֨ע יְהוָ֜ה אֶת־ הַמֶּ֗לֶךְ וַיְהִ֤י מְצֹרָע֙ עַד־ י֣וֹם מֹת֔וֹ וַיֵּ֖שֶׁב בְּבֵ֣ית הַחָפְשִׁ֑ית וְיוֹתָ֤ם בֶּן־ הַמֶּ֙לֶךְ֙ עַל־ הַבַּ֔יִת שֹׁפֵ֖ט אֶת־ עַ֥ם הָאָֽרֶץ׃
(מלכים ב טו ה)
ובספר דברי הימים נמר שעוזיה נצטרע כאשר נכנס להקטיר קטורת בקדש הקדשים כמו כהן גדול.
עוזיה חשב שאינו זר
והסביר ר' יהודה החסיד(פירושו לתורה פרשת קורח) שעוזיה חשב שכיון שמלכי יהודה מוכתרים על ידי משיחה בשמן המשחה ואינם נחשבים "זרים" לענין מה שכתוב: "ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו", לכן אינם נחשבים "זרים" גם לעניין הקטרת קטורת. אך הוא טעה, שכן בעניין הקטורת מזהירה התורה:
...לְ֠מַ֠עַן אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יִקְרַ֜ב אִ֣ישׁ זָ֗ר אֲ֠שֶׁ֠ר לֹ֣א מִזֶּ֤רַע אַהֲרֹן֙ ה֔וּא לְהַקְטִ֥יר קְטֹ֖רֶת לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה...
(במדבר יז ה)
והיינו שלשם הקרבת קטורת נדרשים שני תנאים: (א) לא זר (ב) מזרע אהרן. והרי עוזיהו היה ישראלי ולא כהן.
עוזיה כן נחשב זר
וגם על ההווא אמינא(מחשבה ראשונית) של עוזיה צריך לשאול, מדוע סבר שאיננו נחשב זר לעניין השמן? הרי מלך בן מלך אינו נמשח בשמן המשחה, אלא רק מלך חדש!
ויש לומר על פי מה שכתב צפנת פענח(רוגצ'ובי) שיש שתי דרכים להבין מדוע מלך בן מלך אינו נמשח:
1. רק מלך חדש צריך להמשח. ולכן מלך בן מלך נחשב "לא משוח".
2. מלך בן מלך נחשב אוטומטית למשוח, אף על פי שלא נמשח בפועל.
ועוזיהו חשב שהדרך השניה היא הנכונה, ואף על פי שלא נמשח, כמשוח נחשב. אך גם בזאת טעה, שכן רואים בהלכות כהונה, שמושחים את בנו של הכהן הגדול, ואם הדרך השניה הייתה נכונה, מדוע צריך למשוח אותו בפועל אם נחשב כבר למשוח? אלא שהדרך הראשונה היא הנכונה; את בנו של הכהן הגדול מושחים כי אינו נחשב משוח וצריך להחשב, ואת המלכים בני המלכים לא מושחים, משום שפשוט לא צריכים להמשח, אך ודאי אינם נחשבים משוחים.
למה דווקא צרעת?
בפסוק שהבאנו מקודם נרמז עונש הצרעת למי שיקטיר קטרת למרות שאסור לו:
זִכָּר֞וֹן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לְ֠מַעַן אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יִקְרַ֜ב אִ֣ישׁ זָ֗ר אֲ֠שֶׁר לֹ֣א מִזֶּ֤רַע אַֽהֲרֹן֙ ה֔וּא לְהַקְטִ֥יר קְטֹ֖רֶת לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְלֹֽא־יִהְיֶ֤ה כְקֹ֨רַח֙ וְכַ֣עֲדָת֔וֹ כַּֽאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה בְּיַד־מֹשֶׁ֖ה לֽוֹ׃
(במדבר יז ה)
כותב רש"י:
ומהו "ביד משה" ולא כתב אל משה?
- רמז לחולקים על הכהונה שלוקין בצרעת, כמו שלקה משה בידו שנאמר: "ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג"(שמות ד ו)
ועל כן לקה עוזיה בצרעת.
(רש"י במדבר יז ה)