פסוק א:אשר ביזרעאל. אשר עמד ביזרעאל:
פסוק א:אצל היכל אחאב. אשר היה לו ביזרעאל:
פסוק ב:לגן ירק. לגדל בו הירק:
פסוק ב:אם טוב בעיניך. אם חפץ אתה יותר בממון:
פסוק ב:מחיר זה. מחיר כרם זה:
פסוק ג:חלילה לי מה׳. חולין הוא לי, בעבור מצות ה׳, שאמרה התורה (ויקרא כה כג): והארץ לא תמכר לצמיתות:
פסוק ד:ויסב. החזיר פניו אל הקיר, כדרך המיצר ודואג:
פסוק ה:רוחך סרה. סר ממך הרצון והדבור, כמו (במדבר יד כד):
פסוק ה:רוח אחרת. וכמו (ישעיהו יא ד): ברוח שפתיו:
פסוק ז:עתה תעשה מלוכה. אמרה בתמיה, וכי בדבר שאתה עושה עתה, תנהיג את המלוכה וכאלו אמרה, הן ראוי למלך להתגבר ולהתחכם שימולא רצונו, ולא להיות סר וזעף:
פסוק ז:ויטב לבך. רוצה לומר: היה שמח:
פסוק ח:ותחתום בחותמו. חתמה האגרת בחותם טבעתו:
פסוק ח:היושבים. במושב זקני העיר עם נבות:
פסוק ט:קראו צום. על כי ביום הצום, הדרך הוא להתקבץ זקני העיר, לפשפש במעשה אנשי העיר:
פסוק י:בני בליעל. כי כשרים לא יעידו שקר:
פסוק י:ויעידהו. יעידו עליו, וחזר ופירש על נבות:
פסוק י:ברכת. הוא כנוי הקללה:
פסוק י:אלהים ומלך. להגדיל הקצף, לסקלו מהר:
פסוק טו:קום רש. כי הרוגי מלכות, נכסיהן למלך (סנהדרין מח ב):
פסוק יט:הרצחת. כי מדעתו עשתה איזבל, ולזה אמר לו, היתכן שרצחת את נבות כאויב, וגם ירשת אותו כקרוב אהוב:
פסוק יט:גם אתה. בא כפול לתוספת ביאור:
פסוק כ:המצאתני אויבי. אתה אויבי, וכי מצאת אותי חייב ואשם בדבר זה כאומר הלא איזבל עשתה זאת, ולא אני וחשב לכחש בפני הנביא, כאילו לא נעשתה מדעתו:
פסוק כ:מצאתי. רצה לומר: הן מצאתי אותך חייב בדבר, כי ידעתי אשר נעשתה מדעתך:
פסוק כ:התמכרך. מרוב השתדלותו בעבירות, חשבו כאילו מכר עצמו לעשות הרע:
פסוק כא:ובערתי. אפנה אחריך, לבל ישאר שארית מה:
פסוק כא:משתין בקיר. זה הזכר, כי עושה קלוח מה שאין כן הנקבה:
פסוק כא:עצור. העושר הכנוס בבית:
פסוק כא:ועזוב. המקנה הנעזב בשדה:
פסוק כא:בישראל. רצה לומר: בפרסום רב, למען יוסרו הכל:
פסוק כה:רק לא היה וכו׳. רוצה לומר: הסיבה שהרשיע אחאב מכולם, רק באה בעבור אשר הסיתה אותו איזבל אשתו:
פסוק כו:ויתעב מאד. עשה מעשים תעובים, ללכת אחר העבודת גלולים כאנשי האמורי:
פסוק כז:ויהלך אט. הלך בנחת הנה והנה, כדרך אדם הדואג ומתאבל, ומחשב מה לעשות לתקן הדבר:
פסוק כט:הראית. האם נותן אתה לב לראות, אשר נכנע אחאב מלפני, ורצה לומר: לא מפחד העונש, כי אם מגדולת האדון ה׳: