צורת הבניין
בית המקדש כלל, כמו בבניית המשכן, שלוש חטיבות הנעלות זו מזו ברמת קדושתן:
א. חטיבת הבנין החיצוני, המשמשת להתכנסותם של ישראל. לשם כך נבנתה החצר במשכן בימי משה, וכנגדה בנה שלמה את עזרת הנשים בבית המקדש.
ב. חטיבת מקום העבודה, שבה היו הכהנים עובדים בהקרבת הקורבנות. לשמה נבנה חלק הקודש שבמשכן, וכנגדו בבית המקדש מקום מזבח העולה, וההיכל שבו היו כלי הקודש: המנורה, השולחן ומזבח הקטורת.
ג. החטיבה השלישית, המולה ביותר, אשר יעודה הורדת האור העלין ושפע רוח הקודש על ישראל. במשכן נגלה מקום זה בקודש הקודשים, ובמקדש בדביר. במקום זה הונחו לוחות העדות, ששימשו כעדות חיה לרצון הא-לוהי המאיר את בית ישראל, וממנו את העולם כולו. על נקרא המקום "דביר" כי משם הופיע הדיבור אל הנביאים ואל בעלי רוח הקודש.
האולם והעזרות נבנו בעלי קירות עבים שהכילו, בדרך מוסתרת, שלוש קומות של חדרים פנימיים, בהם הכינו הכהנים את עבודתם. בניית התאים נעשתה בחכמה הנדסית שהסתירה את קיומם מעיני הרואים. מטרת הסתרה זו נעשתה כדי להבליט את גודל ענינו של בית המקדש, שבמחיצתו אין מקום להתבלטות פרטית, אפילו אם מטרתה להכשיר את עבודת הקודש.
במלאכת הבניה בלטה במיוחד הזהירות משימוש בכלי ברזל. אמנם, מפני השימוש באבני ענק לבניית היכל מפואר, נדרש מאמץ תכנוני מסובך ביותר כדי לעמוד במשימה ללא אמצעי חשוב כברזל. בכך הודגשה זהירות זו על רקע בניית ההיכל, המשפיע חיים, בניגוד לברזל המקצרם, כנאמר בפרקנו: "ומקבות והגרזן, כל כלי ברזל, לא נשמע בבית בהבנותו"(מלכים א ו ז)
הבית בלט ביופיו המרהיב, בהיותו מצופה זהב מבפנים בכל היקפו, כשעליו חקוקות דמויות של כרובים ותימורות(=דמויות מלאכים ועצי תמר). רמז היה בתמונות אלו על יכולת עליית החיים ממדרגת הצומח, המתמר ועולה בקו ישר, עד לחיי נצח הטהורים כדוגמת המלאכים.
צורת תפארתו של המקדש מתוארת במשנה:
וההיכל צר מאחריו, ורחב מלפניו, ודומה לארי, שנאמר: " ה֚וֹי אֲרִיאֵ֣ל אֲרִיאֵ֔ל קִרְיַ֖ת חָנָ֣ה דָוִ֑ד"(ישעיה כט א), מה הארי צר מאחריו ורחב מלפניו, אף ההיכל צר מאחריו ורחב מלפניו.
(מידות ד ז)
גם גובהו של המקדש היה מרשים מאוד, מאה ועשרים אמה. בזכות גובהו נראה בכל ירושלים, עובדה שהבליטה את קביעת העיר ירושלים כעיר המקדש.