תנ"ך על הפרק - בראשית כז - חזקוני

תנ"ך על הפרק

בראשית כז

27 / 929
היום

הפרק

ברכת יצחק לבניו, ציווי רבקה ליעקב לברוח ללבן

וַיְהִי֙ כִּֽי־זָקֵ֣ן יִצְחָ֔ק וַתִּכְהֶ֥יןָ עֵינָ֖יו מֵרְאֹ֑ת וַיִּקְרָ֞א אֶת־עֵשָׂ֣ו ׀ בְּנ֣וֹ הַגָּדֹ֗ל וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בְּנִ֔י וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו הִנֵּֽנִי׃וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה־נָ֖א זָקַ֑נְתִּי לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי י֥וֹם מוֹתִֽי׃וְעַתָּה֙ שָׂא־נָ֣א כֵלֶ֔יךָ תֶּלְיְךָ֖ וְקַשְׁתֶּ֑ךָ וְצֵא֙ הַשָּׂדֶ֔ה וְצ֥וּדָה לִּ֖יצידהצָֽיִד׃וַעֲשֵׂה־לִ֨י מַטְעַמִּ֜ים כַּאֲשֶׁ֥ר אָהַ֛בְתִּי וְהָבִ֥יאָה לִּ֖י וְאֹכֵ֑לָה בַּעֲב֛וּר תְּבָרֶכְךָ֥ נַפְשִׁ֖י בְּטֶ֥רֶם אָמֽוּת׃וְרִבְקָ֣ה שֹׁמַ֔עַת בְּדַבֵּ֣ר יִצְחָ֔ק אֶל־עֵשָׂ֖ו בְּנ֑וֹ וַיֵּ֤לֶךְ עֵשָׂו֙ הַשָּׂדֶ֔ה לָצ֥וּד צַ֖יִד לְהָבִֽיא׃וְרִבְקָה֙ אָֽמְרָ֔ה אֶל־יַעֲקֹ֥ב בְּנָ֖הּ לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֤ה שָׁמַ֙עְתִּי֙ אֶת־אָבִ֔יךָ מְדַבֵּ֛ר אֶל־עֵשָׂ֥ו אָחִ֖יךָ לֵאמֹֽר׃הָבִ֨יאָה לִּ֥י צַ֛יִד וַעֲשֵׂה־לִ֥י מַטְעַמִּ֖ים וְאֹכֵ֑לָה וַאֲבָרֶכְכָ֛ה לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לִפְנֵ֥י מוֹתִֽי׃וְעַתָּ֥ה בְנִ֖י שְׁמַ֣ע בְּקֹלִ֑י לַאֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י מְצַוָּ֥ה אֹתָֽךְ׃לֶךְ־נָא֙ אֶל־הַצֹּ֔אן וְקַֽח־לִ֣י מִשָּׁ֗ם שְׁנֵ֛י גְּדָיֵ֥י עִזִּ֖ים טֹבִ֑ים וְאֶֽעֱשֶׂ֨ה אֹתָ֧ם מַטְעַמִּ֛ים לְאָבִ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר אָהֵֽב׃וְהֵבֵאתָ֥ לְאָבִ֖יךָ וְאָכָ֑ל בַּעֲבֻ֛ר אֲשֶׁ֥ר יְבָרֶכְךָ֖ לִפְנֵ֥י מוֹתֽוֹ׃וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֔ב אֶל־רִבְקָ֖ה אִמּ֑וֹ הֵ֣ן עֵשָׂ֤ו אָחִי֙ אִ֣ישׁ שָׂעִ֔ר וְאָנֹכִ֖י אִ֥ישׁ חָלָֽק׃אוּלַ֤י יְמֻשֵּׁ֙נִי֙ אָבִ֔י וְהָיִ֥יתִי בְעֵינָ֖יו כִּמְתַעְתֵּ֑עַ וְהֵבֵאתִ֥י עָלַ֛י קְלָלָ֖ה וְלֹ֥א בְרָכָֽה׃וַתֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִמּ֔וֹ עָלַ֥י קִלְלָתְךָ֖ בְּנִ֑י אַ֛ךְ שְׁמַ֥ע בְּקֹלִ֖י וְלֵ֥ךְ קַֽח־לִֽי׃וַיֵּ֙לֶךְ֙ וַיִּקַּ֔ח וַיָּבֵ֖א לְאִמּ֑וֹ וַתַּ֤עַשׂ אִמּוֹ֙ מַטְעַמִּ֔ים כַּאֲשֶׁ֖ר אָהֵ֥ב אָבִֽיו׃וַתִּקַּ֣ח רִ֠בְקָה אֶת־בִּגְדֵ֨י עֵשָׂ֜ו בְּנָ֤הּ הַגָּדֹל֙ הַחֲמֻדֹ֔ת אֲשֶׁ֥ר אִתָּ֖הּ בַּבָּ֑יִת וַתַּלְבֵּ֥שׁ אֶֽת־יַעֲקֹ֖ב בְּנָ֥הּ הַקָּטָֽן׃וְאֵ֗ת עֹרֹת֙ גְּדָיֵ֣י הָֽעִזִּ֔ים הִלְבִּ֖ישָׁה עַל־יָדָ֑יו וְעַ֖ל חֶלְקַ֥ת צַוָּארָֽיו׃וַתִּתֵּ֧ן אֶת־הַמַּטְעַמִּ֛ים וְאֶת־הַלֶּ֖חֶם אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑תָה בְּיַ֖ד יַעֲקֹ֥ב בְּנָֽהּ׃וַיָּבֹ֥א אֶל־אָבִ֖יו וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֑י וַיֹּ֣אמֶר הִנֶּ֔נִּי מִ֥י אַתָּ֖ה בְּנִֽי׃וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֜ב אֶל־אָבִ֗יו אָנֹכִי֙ עֵשָׂ֣ו בְּכֹרֶ֔ךָ עָשִׂ֕יתִי כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֵלָ֑י קֽוּם־נָ֣א שְׁבָ֗ה וְאָכְלָה֙ מִצֵּידִ֔י בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ׃וַיֹּ֤אמֶר יִצְחָק֙ אֶל־בְּנ֔וֹ מַה־זֶּ֛ה מִהַ֥רְתָּ לִמְצֹ֖א בְּנִ֑י וַיֹּ֕אמֶר כִּ֥י הִקְרָ֛ה יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לְפָנָֽי׃וַיֹּ֤אמֶר יִצְחָק֙ אֶֽל־יַעֲקֹ֔ב גְּשָׁה־נָּ֥א וַאֲמֻֽשְׁךָ֖ בְּנִ֑י הַֽאַתָּ֥ה זֶ֛ה בְּנִ֥י עֵשָׂ֖ו אִם־לֹֽא׃וַיִּגַּ֧שׁ יַעֲקֹ֛ב אֶל־יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו וַיְמֻשֵּׁ֑הוּ וַיֹּ֗אמֶר הַקֹּל֙ ק֣וֹל יַעֲקֹ֔ב וְהַיָּדַ֖יִם יְדֵ֥י עֵשָֽׂו׃וְלֹ֣א הִכִּיר֔וֹ כִּֽי־הָי֣וּ יָדָ֗יו כִּידֵ֛י עֵשָׂ֥ו אָחִ֖יו שְׂעִרֹ֑ת וַֽיְבָרְכֵֽהוּ׃וַיֹּ֕אמֶר אַתָּ֥ה זֶ֖ה בְּנִ֣י עֵשָׂ֑ו וַיֹּ֖אמֶר אָֽנִי׃וַיֹּ֗אמֶר הַגִּ֤שָׁה לִּי֙ וְאֹֽכְלָה֙ מִצֵּ֣יד בְּנִ֔י לְמַ֥עַן תְּבָֽרֶכְךָ֖ נַפְשִׁ֑י וַיַּגֶּשׁ־לוֹ֙ וַיֹּאכַ֔ל וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ׃וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו יִצְחָ֣ק אָבִ֑יו גְּשָׁה־נָּ֥א וּשְׁקָה־לִּ֖י בְּנִֽי׃וַיִּגַּשׁ֙ וַיִּשַּׁק־ל֔וֹ וַיָּ֛רַח אֶת־רֵ֥יחַ בְּגָדָ֖יו וַֽיְבָרֲכֵ֑הוּ וַיֹּ֗אמֶר רְאֵה֙ רֵ֣יחַ בְּנִ֔י כְּרֵ֣יחַ שָׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר בֵּרֲכ֖וֹ יְהוָֽה׃וְיִֽתֶּן־לְךָ֙ הָאֱלֹהִ֔ים מִטַּל֙ הַשָּׁמַ֔יִם וּמִשְׁמַנֵּ֖י הָאָ֑רֶץ וְרֹ֥ב דָּגָ֖ן וְתִירֹֽשׁ׃יַֽעַבְד֣וּךָ עַמִּ֗יםוישתחווְיִֽשְׁתַּחֲו֤וּלְךָ֙ לְאֻמִּ֔ים הֱוֵ֤ה גְבִיר֙ לְאַחֶ֔יךָ וְיִשְׁתַּחֲוּ֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֣י אִמֶּ֑ךָ אֹרְרֶ֣יךָ אָר֔וּר וּֽמְבָרֲכֶ֖יךָ בָּרֽוּךְ׃וַיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֨ר כִּלָּ֣ה יִצְחָק֮ לְבָרֵ֣ךְ אֶֽת־יַעֲקֹב֒ וַיְהִ֗י אַ֣ךְ יָצֹ֤א יָצָא֙ יַעֲקֹ֔ב מֵאֵ֥ת פְּנֵ֖י יִצְחָ֣ק אָבִ֑יו וְעֵשָׂ֣ו אָחִ֔יו בָּ֖א מִצֵּידֽוֹ׃וַיַּ֤עַשׂ גַּם־הוּא֙ מַטְעַמִּ֔ים וַיָּבֵ֖א לְאָבִ֑יו וַיֹּ֣אמֶר לְאָבִ֗יו יָקֻ֤ם אָבִי֙ וְיֹאכַל֙ מִצֵּ֣יד בְּנ֔וֹ בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ׃וַיֹּ֥אמֶר ל֛וֹ יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו מִי־אָ֑תָּה וַיֹּ֕אמֶר אֲנִ֛י בִּנְךָ֥ בְכֹֽרְךָ֖ עֵשָֽׂו׃וַיֶּחֱרַ֨ד יִצְחָ֣ק חֲרָדָה֮ גְּדֹלָ֣ה עַד־מְאֹד֒ וַיֹּ֡אמֶר מִֽי־אֵפ֡וֹא ה֣וּא הַצָּֽד־צַיִד֩ וַיָּ֨בֵא לִ֜י וָאֹכַ֥ל מִכֹּ֛ל בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא וָאֲבָרֲכֵ֑הוּ גַּם־בָּר֖וּךְ יִהְיֶֽה׃כִּשְׁמֹ֤עַ עֵשָׂו֙ אֶת־דִּבְרֵ֣י אָבִ֔יו וַיִּצְעַ֣ק צְעָקָ֔ה גְּדֹלָ֥ה וּמָרָ֖ה עַד־מְאֹ֑ד וַיֹּ֣אמֶר לְאָבִ֔יו בָּרֲכֵ֥נִי גַם־אָ֖נִי אָבִֽי׃וַיֹּ֕אמֶר בָּ֥א אָחִ֖יךָ בְּמִרְמָ֑ה וַיִּקַּ֖ח בִּרְכָתֶֽךָ׃וַיֹּ֡אמֶר הֲכִי֩ קָרָ֨א שְׁמ֜וֹ יַעֲקֹ֗ב וַֽיַּעְקְבֵ֙נִי֙ זֶ֣ה פַעֲמַ֔יִם אֶת־בְּכֹרָתִ֣י לָקָ֔ח וְהִנֵּ֥ה עַתָּ֖ה לָקַ֣ח בִּרְכָתִ֑י וַיֹּאמַ֕ר הֲלֹא־אָצַ֥לְתָּ לִּ֖י בְּרָכָֽה׃וַיַּ֨עַן יִצְחָ֜ק וַיֹּ֣אמֶר לְעֵשָׂ֗ו הֵ֣ן גְּבִ֞יר שַׂמְתִּ֥יו לָךְ֙ וְאֶת־כָּל־אֶחָ֗יו נָתַ֤תִּי לוֹ֙ לַעֲבָדִ֔ים וְדָגָ֥ן וְתִירֹ֖שׁ סְמַכְתִּ֑יו וּלְכָ֣ה אֵפ֔וֹא מָ֥ה אֶֽעֱשֶׂ֖ה בְּנִֽי׃וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו אֶל־אָבִ֗יו הַֽבְרָכָ֨ה אַחַ֤ת הִֽוא־לְךָ֙ אָבִ֔י בָּרֲכֵ֥נִי גַם־אָ֖נִי אָבִ֑י וַיִּשָּׂ֥א עֵשָׂ֛ו קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ׃וַיַּ֛עַן יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֑יו הִנֵּ֞ה מִשְׁמַנֵּ֤י הָאָ֙רֶץ֙ יִהְיֶ֣ה מֽוֹשָׁבֶ֔ךָ וּמִטַּ֥ל הַשָּׁמַ֖יִם מֵעָֽל׃וְעַל־חַרְבְּךָ֣ תִֽחְיֶ֔ה וְאֶת־אָחִ֖יךָ תַּעֲבֹ֑ד וְהָיָה֙ כַּאֲשֶׁ֣ר תָּרִ֔יד וּפָרַקְתָּ֥ עֻלּ֖וֹ מֵעַ֥ל צַוָּארֶֽךָ׃וַיִּשְׂטֹ֤ם עֵשָׂו֙ אֶֽת־יַעֲקֹ֔ב עַל־הַ֨בְּרָכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בֵּרֲכ֖וֹ אָבִ֑יו וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו בְּלִבּ֗וֹ יִקְרְבוּ֙ יְמֵי֙ אֵ֣בֶל אָבִ֔י וְאַֽהַרְגָ֖ה אֶת־יַעֲקֹ֥ב אָחִֽי׃וַיֻּגַּ֣ד לְרִבְקָ֔ה אֶת־דִּבְרֵ֥י עֵשָׂ֖ו בְּנָ֣הּ הַגָּדֹ֑ל וַתִּשְׁלַ֞ח וַתִּקְרָ֤א לְיַעֲקֹב֙ בְּנָ֣הּ הַקָּטָ֔ן וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּה֙ עֵשָׂ֣ו אָחִ֔יךָ מִתְנַחֵ֥ם לְךָ֖ לְהָרְגֶֽךָ׃וְעַתָּ֥ה בְנִ֖י שְׁמַ֣ע בְּקֹלִ֑י וְק֧וּם בְּרַח־לְךָ֛ אֶל־לָבָ֥ן אָחִ֖י חָרָֽנָה׃וְיָשַׁבְתָּ֥ עִמּ֖וֹ יָמִ֣ים אֲחָדִ֑ים עַ֥ד אֲשֶׁר־תָּשׁ֖וּב חֲמַ֥ת אָחִֽיךָ׃עַד־שׁ֨וּב אַף־אָחִ֜יךָ מִמְּךָ֗ וְשָׁכַח֙ אֵ֣ת אֲשֶׁר־עָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ וְשָׁלַחְתִּ֖י וּלְקַחְתִּ֣יךָ מִשָּׁ֑ם לָמָ֥ה אֶשְׁכַּ֛ל גַּם־שְׁנֵיכֶ֖ם י֥וֹם אֶחָֽד׃וַתֹּ֤אמֶר רִבְקָה֙ אֶל־יִצְחָ֔ק קַ֣צְתִּי בְחַיַּ֔י מִפְּנֵ֖י בְּנ֣וֹת חֵ֑ת אִם־לֹקֵ֣חַ יַ֠עֲקֹב אִשָּׁ֨ה מִבְּנֽוֹת־חֵ֤ת כָּאֵ֙לֶּה֙ מִבְּנ֣וֹת הָאָ֔רֶץ לָ֥מָּה לִּ֖י חַיִּֽים׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

ותכהין עיניו ולא עיני רבקה משום שהאשה נבראת מן העצם ונשי עשו מן העצם ואין עצם מזיק עצם אבל יכולין להזיק אדם היינו יצחק שתחלתו מן האדמה. ד״‎א עיניו ולא עיני רבקה לפי שהיתה למודה בבית אביה בעשן עבודת כוכבים.לא ידעתי יום מותי ואם אמות תפסיד הכל ממון ושררה שהרי מכרת לו בכורתך ולפיכך אני רוצה להקדים לתת לך הכל מחיים ולא יוכל יעקב להוציא מידך כלום שהרי מתנת בריא קיימת.תליך האשפה שתולין אותה בחגורת המתנים.וצודה לי ציד ואם תאמר היאך מסתייע מילתא שהיה אוכל איסור בשוגג השתא ומה בהמתן של צדיקים וכו׳‎ אלא יש לומר שלא אכל משחיטתו משהיה כופר והדברים ידועים שהרי הקדימו יעקב בגדי עזים ומה שכתב כי ציד בפיו היינו קודם שכפר.צידה ה״‎א יתירה הזהירו על חמשה דברים שהייה דרסה חלדה הגרמה עיקור, המעכבים את השחיטה.והביאה לי ואכלה הרי מכרת לאחיך בכורה בשביל הנאת סעודה אחת ובהנאת סעודה אחת אחזירנה לך שאתן לך כל השררה כדכתיב הוי גביר לאחיך.בעבור תברכך נפשי אמר לו בני הלילה הזה פסח הוא עליונים אומרים שירה ואוצרות טללים נפתחים והברכה חלה מפני המברכים.בדבר בבי״‎ת.ואברככה לפני ה' פי׳‎ על פי הדבור שעל כל ברכה וברכה שיברכך אביך הקב״‎ה יסכים על ידו לפיכך אני מצוה אותך לחזור אחריהם. ודוגמא זה פי׳‎ בפרשת נח גבי נמרוד.ואברככה בכ״‎ף ה״‎א. [בדבר בבי״‎ת].טבים שיהיה בהם טעם.והבאת לאביך ואכל כדי שיברכך בלב טוב שאין שכינה שורה אלא בלב טוב ומתוך שמחה.איש שער תרגם ירושלמי גבר בגיר לשון בוגרת שהיא מלאה שעיר.והבאתי עלי קללה ולא ברכה ע״‎כ אני [איני] אומר לו אני עשו דבלאו הכי לא יאמין לי ואם ימושני יכירני ויקללני לפי שכזבתי לו.עלי קללתך בני אין לי ולך לירא מן הקללה שהרי בטוחה אני כמה שאמר הקב״‎ה ורב יעבד צעיר. ד״‎א אפי׳‎ ימושך לא יקללך כי מעצמו יבין שלא עשית זאת מדעתך כי אם מדעתי שאני רגילה לעמוד לפניו והשאתי ערמה זאת אותך, ואם בא לקלל יקללני. ד״‎א עלי קללתך בני דוגמא על עמך ברכתך, שהרי למה יקללך ואתה מביא לו מטעמים אבל עלי לקללך שאתה מסרב מצותי. אך שמע בקלי ולך קח לי.החמדת נאים וחדשים שמתכבד בהן בפני הבריות ומשמש בהן בפני אביו ולפיכך הריחן יצחק שהרי בגדים חדשים ריח הצבע נודף. ד״‎א החמדת שהיה לובש אותם כשהיה יוצא השדה לצוד ציד והיו נודפים ריח השדה, והאילנות כדכתיב וירח את ריח בגדיו ויאמר וגו׳‎ כריח השדה ואותו היום לא לבשם עשו כשהלך לצוד ציד.החמדת מצינו בבגדים בלשון נקבה ובגדיו לא תשרפנה.הלבישה על ידיו לפי ששערו קשה משל טלאים ודומה הוא לשער אדם.אנכי עשו בכרך י״‎מ שלפי צורך שעה אפשר לשנות הדבור כגון אברהם אמרי לי אחי הוא, ונשתחוה ונשובה אליכם, וכגון דוד שבלבל דבריו עם אחימלך ואמר ויהי הנערים קדש. גם אמר שהיה הולך בשליחות המלך. וגם אלישע אמר לחזאל מלך ארם לך אמור לו חיה תחיה והראה הקב״‎ה שיהרג, וכן מיכיהו שאמר לאחאב עלה והצלח אלא לפי מה שראו אמרו. ד״‎א לפי שקול הדעת לא כחש לו, כך אמר לו אנכי במקום עשו בכרך שהרי כבר מכר לי את הבכורה.בעבור תברכני נפשך וכי יעקב משמש היה על מנת לקבל פרס אלא אמר יעקב, אומר לאבי דברים שבינו ובין עשו שאמר לו בעבור תברכך נפשי.תברכני הנו״‎ן בדגש.הקל קול יעקב לא נסמוך על הקול שלפעמים הוא משתנה ע״‎י צעקה וקורא פעמים עבה ופעמים צלול אבל על כי היו ידיו כידי עשו אחיו שעירות כסבור דבר ברור הוא ודבר זה גרם לו ברכה.ויבא לו יין וישת שהיין מערבב קצת דעתו של אדם ולא ידקדק אם הוא עשו אם לא.וירח את ריח בגדיו שהיה רגיל להריח.ויאמר ראה ריח בני משהריח ריח הבגדים אמר אין כאן ספק. וצריך לסרס המקרא ראה בני ריח אלו, כריח השדה. ד״‎א ראה ריח לשון ראה נופל על כמה דברים ואפילו בל׳‎ לעז, דוגמא ראה נתתי לפניכם את הארץ.כריח השדה בגדים שהוא מלובש בהם ריחם כריח השדה לפי שבהם אדם יוצא השדה.אשר ברכו ה' י״‎מ קאי הוא, אבני שנתן לו הקב״‎ה את א״‎י כדכתיב לך ולזרעך.מטל השמים שהרי ארץ כנען נתונה לזרעו של אבא ולזרעי, וגשמים אין יורדים בה אלא ב׳‎ פעמים בשנה. יורה במר חשון ומלקוש בסיון נשאר כל ימות השנה צריכה טל מן השמים.ומשמני הארץ כענין שנאמר חמאת בקר וחלב צאן.וישתחו לך לאמים, וישתחו כתיב וישתחוו קרי. הוה גביר לאחיך הסכימה דעתו לדעת שגזר הקב״‎ה ורב יעבד צעיר.[הוה גביר היה גביר, והוא לשון נתינה].בני אמך אם היא תנשא עוד אחרי מותי.ארריך ארור לפי הפשט יצחק היה סבור שהוא עשו ויודע שהוא שנוא ואעפ״‎י כן שהיה חסיד בעיניו מ״‎מ גברא אלמא הוא והיה מצוי ביערים, לפיכך הקדים קללתו לברכתו ואמר לשונו לשון רבים, אבל אברהם ידוע היה שהוא אהוב ולא יקללוהו רבים כתוב לשונו בל׳‎ יחיד ומקללך אאור.ויהי אך יצא יצא יעקב. אך מלמדנו כי לא נשתהה עשו בשדה אפי׳‎ רגע אחד אלא כדי שיעור שנתברך יעקב ויצא והלך לו.יקם אבי שהיה מנמנם אחר אכילתו.ויחרד יצחק פרש״‎י ראה גיהנום פתוחה מתחתיו לפי שרצה לקלל את יעקב. וי״‎מ אמר יצחק אם אני טעיתי בין עשו ליעקב בזה אין אני חרד ואין לי תימה בדבר שהרי כהו עיני ולא הכרתי אותו. אבל על זאת אני חרד שאין דבר נסתר מעיני הקב״‎ה היאך הסכים להעביר הבכורה מן הגדול ונתנה לצעיר. [ואכל משפט לשון הקודש בהיות התנועה באות הבא אחר הוי״‎ו יפתחוהו].גם ברוך יהיה שע״‎פ הדבור ברכתיו שהרי קנה הבכורה ממך ושורת הדין עשיתי. ד״‎א גם ברוך יהיה לפי שכבר אמרתי לו אורריך ארור ואם אקללהו אקלל את עצמי ולכך איני חפץ לקללו. וא״‎ת לא אקללהו ולא אברכהו כבר אמרתי לו מברכיך ברוך לכך אני מברכו שאני מברכך א״‎ע. ד״‎א גם ברוך יהיה מפי הקב״‎ה עתיד הוא להיות ברוך.ויקח ברכתך ברכה שהיתה ראויה לך שאתה בכור.את בכרתי לקח פיו הכשילו, לגלות כי דינו של יעקב בבכורה.ואת כל אחיו קרוביו בני ישמעאל וקטורה.ולכה בכ״‎ף ה״‎א.איפוא מה אעשה בני שלא נתן הקב״‎ה לאברהם רק ארץ כנען ואני נתתיה לו כולה.הנה משמני הארץ מקצת ארץ ישראל שהיא שמני הארץ.יהיה מושבך זה הר שעיר הסמוך לא״‎י בחלקו של יהודה והיא ארץ שמנה ונשקית מטל השמים כא״‎י. ומנין שהסכים הקב״‎ה על ידו שנאמר ואתן לעשו את הר שעיר. יהיה מושבך בין תזכה בין לא תזכה דאי בזכותא תליא מילתא לא אתיא לעולם, אבל בישראל כתיב מדת הדין ללמדך אם יזכו.ועל חרבך תחיה בשכר שלקחת תליך וקשתך במצותי.[ועל חרבך בחרבך תחיה]ואת אחיך תעבד אמר עשו מאחר ששמתו גביר לי הוא ינהוג בי מנהג בזיון אמר אביו ועל חרבך תחיה תשמישך יהיה בחרב ואין זה מנהג בזיון. אמר עשו אעפ״‎כ בתשמיש חרב יטריחני יותר מדאי א״‎ל ואת אחיך תעבד בתשמיש זה וירחם עליך.כאשר תריד כמו אריד בשיחי כשיכביד עולו עליך יותר מדאי, ופרקת עלו תניח לו ארצך ולא תעבדנו כמו שעושים הפרשים כשהשר מטריחם יותר מדאי הם מניחים לו הקרקע שמחזיקים ממנו ושוב לא יעבדוהו. ל״‎א כאשר תריד ל׳‎ וירד מיעקב כאשר תמשול ופרקת עלו וכן מצינו בימיו פשע אדום וימליכו עליהם מלך.וישטם עשו את יעקב על הברכה י״‎מ דעל הברכה, לא קאי אברכה דיעקב אלא קאי הוא אברכה דעשו שברכו אביו, על חרבך תחיה, ובה היה בטוח. וה״‎ק וישטם עשו את יעקב על בטחון הברכה דעל חרבך תחיה וגו'.יקרבו ימי אבל אבי ולא יוליד עוד בן שינקום יעקב אחי.ואהרגה הוי״‎ו בשו״‎א והאל״‎ף בפת״‎ח.ויגד לרבקה את דברי עשו היה אומר בגלוי שבלבו היה יקרבו ימי אבל אבי וגו׳‎ והלך השומע והגיד לה.ימים אחדים שנה אחת.למה אשכל גם שניכם יום אחד אביך ואתה שהרי עשו אמר יקרבו ימי אבל אבי וגו׳‎ נמצא שיצחק מת עשו יהרג את יעקב ואז אהיה שכולה משניהם ביום אחד מבעלי ומבני. והעיקר כדפרש״‎י. וגם אתא לרבות את רבקה לומר כשתהיה היא שכולה מבניה הרי היא חשובה כמתה.יום אחד אע״‎פ שמיתתן לא היתה ביום א׳‎ קבורתן מיהא ביום אחד הוא. כך שנויה במסכת סוטה.אם לקח יעקב אשה מבנות חת כונתה להרחיק יעקב מעשו. אמרה לו רבקה ליצחק אם לא תזהירנו על זאת, תמיד ישאף לישב פה ויקח אשה בת גדולים וחזקים להתחזק ולעמוד נגד עשו.

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך