תנ"ך על הפרק - בראשית כז - מדוע רצה יצחק אבינו לברך את עשו הרשע ולא את יעקב הצדיק? / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

בראשית כז

27 / 929
היום

הפרק

ברכת יצחק לבניו, ציווי רבקה ליעקב לברוח ללבן

וַיְהִי֙ כִּֽי־זָקֵ֣ן יִצְחָ֔ק וַתִּכְהֶ֥יןָ עֵינָ֖יו מֵרְאֹ֑ת וַיִּקְרָ֞א אֶת־עֵשָׂ֣ו ׀ בְּנ֣וֹ הַגָּדֹ֗ל וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בְּנִ֔י וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו הִנֵּֽנִי׃וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה־נָ֖א זָקַ֑נְתִּי לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי י֥וֹם מוֹתִֽי׃וְעַתָּה֙ שָׂא־נָ֣א כֵלֶ֔יךָ תֶּלְיְךָ֖ וְקַשְׁתֶּ֑ךָ וְצֵא֙ הַשָּׂדֶ֔ה וְצ֥וּדָה לִּ֖יצידהצָֽיִד׃וַעֲשֵׂה־לִ֨י מַטְעַמִּ֜ים כַּאֲשֶׁ֥ר אָהַ֛בְתִּי וְהָבִ֥יאָה לִּ֖י וְאֹכֵ֑לָה בַּעֲב֛וּר תְּבָרֶכְךָ֥ נַפְשִׁ֖י בְּטֶ֥רֶם אָמֽוּת׃וְרִבְקָ֣ה שֹׁמַ֔עַת בְּדַבֵּ֣ר יִצְחָ֔ק אֶל־עֵשָׂ֖ו בְּנ֑וֹ וַיֵּ֤לֶךְ עֵשָׂו֙ הַשָּׂדֶ֔ה לָצ֥וּד צַ֖יִד לְהָבִֽיא׃וְרִבְקָה֙ אָֽמְרָ֔ה אֶל־יַעֲקֹ֥ב בְּנָ֖הּ לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֤ה שָׁמַ֙עְתִּי֙ אֶת־אָבִ֔יךָ מְדַבֵּ֛ר אֶל־עֵשָׂ֥ו אָחִ֖יךָ לֵאמֹֽר׃הָבִ֨יאָה לִּ֥י צַ֛יִד וַעֲשֵׂה־לִ֥י מַטְעַמִּ֖ים וְאֹכֵ֑לָה וַאֲבָרֶכְכָ֛ה לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לִפְנֵ֥י מוֹתִֽי׃וְעַתָּ֥ה בְנִ֖י שְׁמַ֣ע בְּקֹלִ֑י לַאֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י מְצַוָּ֥ה אֹתָֽךְ׃לֶךְ־נָא֙ אֶל־הַצֹּ֔אן וְקַֽח־לִ֣י מִשָּׁ֗ם שְׁנֵ֛י גְּדָיֵ֥י עִזִּ֖ים טֹבִ֑ים וְאֶֽעֱשֶׂ֨ה אֹתָ֧ם מַטְעַמִּ֛ים לְאָבִ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר אָהֵֽב׃וְהֵבֵאתָ֥ לְאָבִ֖יךָ וְאָכָ֑ל בַּעֲבֻ֛ר אֲשֶׁ֥ר יְבָרֶכְךָ֖ לִפְנֵ֥י מוֹתֽוֹ׃וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֔ב אֶל־רִבְקָ֖ה אִמּ֑וֹ הֵ֣ן עֵשָׂ֤ו אָחִי֙ אִ֣ישׁ שָׂעִ֔ר וְאָנֹכִ֖י אִ֥ישׁ חָלָֽק׃אוּלַ֤י יְמֻשֵּׁ֙נִי֙ אָבִ֔י וְהָיִ֥יתִי בְעֵינָ֖יו כִּמְתַעְתֵּ֑עַ וְהֵבֵאתִ֥י עָלַ֛י קְלָלָ֖ה וְלֹ֥א בְרָכָֽה׃וַתֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִמּ֔וֹ עָלַ֥י קִלְלָתְךָ֖ בְּנִ֑י אַ֛ךְ שְׁמַ֥ע בְּקֹלִ֖י וְלֵ֥ךְ קַֽח־לִֽי׃וַיֵּ֙לֶךְ֙ וַיִּקַּ֔ח וַיָּבֵ֖א לְאִמּ֑וֹ וַתַּ֤עַשׂ אִמּוֹ֙ מַטְעַמִּ֔ים כַּאֲשֶׁ֖ר אָהֵ֥ב אָבִֽיו׃וַתִּקַּ֣ח רִ֠בְקָה אֶת־בִּגְדֵ֨י עֵשָׂ֜ו בְּנָ֤הּ הַגָּדֹל֙ הַחֲמֻדֹ֔ת אֲשֶׁ֥ר אִתָּ֖הּ בַּבָּ֑יִת וַתַּלְבֵּ֥שׁ אֶֽת־יַעֲקֹ֖ב בְּנָ֥הּ הַקָּטָֽן׃וְאֵ֗ת עֹרֹת֙ גְּדָיֵ֣י הָֽעִזִּ֔ים הִלְבִּ֖ישָׁה עַל־יָדָ֑יו וְעַ֖ל חֶלְקַ֥ת צַוָּארָֽיו׃וַתִּתֵּ֧ן אֶת־הַמַּטְעַמִּ֛ים וְאֶת־הַלֶּ֖חֶם אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑תָה בְּיַ֖ד יַעֲקֹ֥ב בְּנָֽהּ׃וַיָּבֹ֥א אֶל־אָבִ֖יו וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֑י וַיֹּ֣אמֶר הִנֶּ֔נִּי מִ֥י אַתָּ֖ה בְּנִֽי׃וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֜ב אֶל־אָבִ֗יו אָנֹכִי֙ עֵשָׂ֣ו בְּכֹרֶ֔ךָ עָשִׂ֕יתִי כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֵלָ֑י קֽוּם־נָ֣א שְׁבָ֗ה וְאָכְלָה֙ מִצֵּידִ֔י בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ׃וַיֹּ֤אמֶר יִצְחָק֙ אֶל־בְּנ֔וֹ מַה־זֶּ֛ה מִהַ֥רְתָּ לִמְצֹ֖א בְּנִ֑י וַיֹּ֕אמֶר כִּ֥י הִקְרָ֛ה יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לְפָנָֽי׃וַיֹּ֤אמֶר יִצְחָק֙ אֶֽל־יַעֲקֹ֔ב גְּשָׁה־נָּ֥א וַאֲמֻֽשְׁךָ֖ בְּנִ֑י הַֽאַתָּ֥ה זֶ֛ה בְּנִ֥י עֵשָׂ֖ו אִם־לֹֽא׃וַיִּגַּ֧שׁ יַעֲקֹ֛ב אֶל־יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו וַיְמֻשֵּׁ֑הוּ וַיֹּ֗אמֶר הַקֹּל֙ ק֣וֹל יַעֲקֹ֔ב וְהַיָּדַ֖יִם יְדֵ֥י עֵשָֽׂו׃וְלֹ֣א הִכִּיר֔וֹ כִּֽי־הָי֣וּ יָדָ֗יו כִּידֵ֛י עֵשָׂ֥ו אָחִ֖יו שְׂעִרֹ֑ת וַֽיְבָרְכֵֽהוּ׃וַיֹּ֕אמֶר אַתָּ֥ה זֶ֖ה בְּנִ֣י עֵשָׂ֑ו וַיֹּ֖אמֶר אָֽנִי׃וַיֹּ֗אמֶר הַגִּ֤שָׁה לִּי֙ וְאֹֽכְלָה֙ מִצֵּ֣יד בְּנִ֔י לְמַ֥עַן תְּבָֽרֶכְךָ֖ נַפְשִׁ֑י וַיַּגֶּשׁ־לוֹ֙ וַיֹּאכַ֔ל וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ׃וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו יִצְחָ֣ק אָבִ֑יו גְּשָׁה־נָּ֥א וּשְׁקָה־לִּ֖י בְּנִֽי׃וַיִּגַּשׁ֙ וַיִּשַּׁק־ל֔וֹ וַיָּ֛רַח אֶת־רֵ֥יחַ בְּגָדָ֖יו וַֽיְבָרֲכֵ֑הוּ וַיֹּ֗אמֶר רְאֵה֙ רֵ֣יחַ בְּנִ֔י כְּרֵ֣יחַ שָׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר בֵּרֲכ֖וֹ יְהוָֽה׃וְיִֽתֶּן־לְךָ֙ הָאֱלֹהִ֔ים מִטַּל֙ הַשָּׁמַ֔יִם וּמִשְׁמַנֵּ֖י הָאָ֑רֶץ וְרֹ֥ב דָּגָ֖ן וְתִירֹֽשׁ׃יַֽעַבְד֣וּךָ עַמִּ֗יםוישתחווְיִֽשְׁתַּחֲו֤וּלְךָ֙ לְאֻמִּ֔ים הֱוֵ֤ה גְבִיר֙ לְאַחֶ֔יךָ וְיִשְׁתַּחֲוּ֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֣י אִמֶּ֑ךָ אֹרְרֶ֣יךָ אָר֔וּר וּֽמְבָרֲכֶ֖יךָ בָּרֽוּךְ׃וַיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֨ר כִּלָּ֣ה יִצְחָק֮ לְבָרֵ֣ךְ אֶֽת־יַעֲקֹב֒ וַיְהִ֗י אַ֣ךְ יָצֹ֤א יָצָא֙ יַעֲקֹ֔ב מֵאֵ֥ת פְּנֵ֖י יִצְחָ֣ק אָבִ֑יו וְעֵשָׂ֣ו אָחִ֔יו בָּ֖א מִצֵּידֽוֹ׃וַיַּ֤עַשׂ גַּם־הוּא֙ מַטְעַמִּ֔ים וַיָּבֵ֖א לְאָבִ֑יו וַיֹּ֣אמֶר לְאָבִ֗יו יָקֻ֤ם אָבִי֙ וְיֹאכַל֙ מִצֵּ֣יד בְּנ֔וֹ בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ׃וַיֹּ֥אמֶר ל֛וֹ יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו מִי־אָ֑תָּה וַיֹּ֕אמֶר אֲנִ֛י בִּנְךָ֥ בְכֹֽרְךָ֖ עֵשָֽׂו׃וַיֶּחֱרַ֨ד יִצְחָ֣ק חֲרָדָה֮ גְּדֹלָ֣ה עַד־מְאֹד֒ וַיֹּ֡אמֶר מִֽי־אֵפ֡וֹא ה֣וּא הַצָּֽד־צַיִד֩ וַיָּ֨בֵא לִ֜י וָאֹכַ֥ל מִכֹּ֛ל בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא וָאֲבָרֲכֵ֑הוּ גַּם־בָּר֖וּךְ יִהְיֶֽה׃כִּשְׁמֹ֤עַ עֵשָׂו֙ אֶת־דִּבְרֵ֣י אָבִ֔יו וַיִּצְעַ֣ק צְעָקָ֔ה גְּדֹלָ֥ה וּמָרָ֖ה עַד־מְאֹ֑ד וַיֹּ֣אמֶר לְאָבִ֔יו בָּרֲכֵ֥נִי גַם־אָ֖נִי אָבִֽי׃וַיֹּ֕אמֶר בָּ֥א אָחִ֖יךָ בְּמִרְמָ֑ה וַיִּקַּ֖ח בִּרְכָתֶֽךָ׃וַיֹּ֡אמֶר הֲכִי֩ קָרָ֨א שְׁמ֜וֹ יַעֲקֹ֗ב וַֽיַּעְקְבֵ֙נִי֙ זֶ֣ה פַעֲמַ֔יִם אֶת־בְּכֹרָתִ֣י לָקָ֔ח וְהִנֵּ֥ה עַתָּ֖ה לָקַ֣ח בִּרְכָתִ֑י וַיֹּאמַ֕ר הֲלֹא־אָצַ֥לְתָּ לִּ֖י בְּרָכָֽה׃וַיַּ֨עַן יִצְחָ֜ק וַיֹּ֣אמֶר לְעֵשָׂ֗ו הֵ֣ן גְּבִ֞יר שַׂמְתִּ֥יו לָךְ֙ וְאֶת־כָּל־אֶחָ֗יו נָתַ֤תִּי לוֹ֙ לַעֲבָדִ֔ים וְדָגָ֥ן וְתִירֹ֖שׁ סְמַכְתִּ֑יו וּלְכָ֣ה אֵפ֔וֹא מָ֥ה אֶֽעֱשֶׂ֖ה בְּנִֽי׃וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו אֶל־אָבִ֗יו הַֽבְרָכָ֨ה אַחַ֤ת הִֽוא־לְךָ֙ אָבִ֔י בָּרֲכֵ֥נִי גַם־אָ֖נִי אָבִ֑י וַיִּשָּׂ֥א עֵשָׂ֛ו קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ׃וַיַּ֛עַן יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֑יו הִנֵּ֞ה מִשְׁמַנֵּ֤י הָאָ֙רֶץ֙ יִהְיֶ֣ה מֽוֹשָׁבֶ֔ךָ וּמִטַּ֥ל הַשָּׁמַ֖יִם מֵעָֽל׃וְעַל־חַרְבְּךָ֣ תִֽחְיֶ֔ה וְאֶת־אָחִ֖יךָ תַּעֲבֹ֑ד וְהָיָה֙ כַּאֲשֶׁ֣ר תָּרִ֔יד וּפָרַקְתָּ֥ עֻלּ֖וֹ מֵעַ֥ל צַוָּארֶֽךָ׃וַיִּשְׂטֹ֤ם עֵשָׂו֙ אֶֽת־יַעֲקֹ֔ב עַל־הַ֨בְּרָכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בֵּרֲכ֖וֹ אָבִ֑יו וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו בְּלִבּ֗וֹ יִקְרְבוּ֙ יְמֵי֙ אֵ֣בֶל אָבִ֔י וְאַֽהַרְגָ֖ה אֶת־יַעֲקֹ֥ב אָחִֽי׃וַיֻּגַּ֣ד לְרִבְקָ֔ה אֶת־דִּבְרֵ֥י עֵשָׂ֖ו בְּנָ֣הּ הַגָּדֹ֑ל וַתִּשְׁלַ֞ח וַתִּקְרָ֤א לְיַעֲקֹב֙ בְּנָ֣הּ הַקָּטָ֔ן וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּה֙ עֵשָׂ֣ו אָחִ֔יךָ מִתְנַחֵ֥ם לְךָ֖ לְהָרְגֶֽךָ׃וְעַתָּ֥ה בְנִ֖י שְׁמַ֣ע בְּקֹלִ֑י וְק֧וּם בְּרַח־לְךָ֛ אֶל־לָבָ֥ן אָחִ֖י חָרָֽנָה׃וְיָשַׁבְתָּ֥ עִמּ֖וֹ יָמִ֣ים אֲחָדִ֑ים עַ֥ד אֲשֶׁר־תָּשׁ֖וּב חֲמַ֥ת אָחִֽיךָ׃עַד־שׁ֨וּב אַף־אָחִ֜יךָ מִמְּךָ֗ וְשָׁכַח֙ אֵ֣ת אֲשֶׁר־עָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ וְשָׁלַחְתִּ֖י וּלְקַחְתִּ֣יךָ מִשָּׁ֑ם לָמָ֥ה אֶשְׁכַּ֛ל גַּם־שְׁנֵיכֶ֖ם י֥וֹם אֶחָֽד׃וַתֹּ֤אמֶר רִבְקָה֙ אֶל־יִצְחָ֔ק קַ֣צְתִּי בְחַיַּ֔י מִפְּנֵ֖י בְּנ֣וֹת חֵ֑ת אִם־לֹקֵ֣חַ יַ֠עֲקֹב אִשָּׁ֨ה מִבְּנֽוֹת־חֵ֤ת כָּאֵ֙לֶּה֙ מִבְּנ֣וֹת הָאָ֔רֶץ לָ֥מָּה לִּ֖י חַיִּֽים׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

מדוע רצה יצחק אבינו לברך את עשו הרשע ולא את יעקב הצדיק?

הקדמה

רצונו של יצחק אבינו לברך את עשו, ותגובתו לגילוי שברך את יעקב, אינם מובנים.

ניתן למקד את הקושי בארבע שאלות:

  1. מדוע רצה יצחק לברך את עשו, ולא את יעקב?
  2. האם לא ידע יצחק שעשו הוא רשע?
  3. מדוע ביקש יצחק מעשו שיכין לו מטעמים כהכנה לברכה?
  4. כיצד יתכן שאחרי שיצחק חרד "חרדה גדלה עד מאד", מיד אמר: "גם ברוך יהיה"?

בתשובה לשאלות אלו נחלקו המפרשים, ובמאמר קצר זה תובא רק שיטת רש"י עם תוספת מהמפרשים שהלכו בעקבותיו.

א. האם ידע יצחק שעשו רשע?

1. עשו בתחילת דרכו

לכאורה ניתן היה לענות על השאלה מדוע רצה יצחק לברך את עשו, שיצחק פשוט לא ידע על רשעותו של עשו, שכן על המילים "ויהי עשו איש יֹדֵע ציד איש שדה" (כה, כז) כתב רש"י:

ידע ציד – לצוד ולרמות את אביו בפיו, ושואלו: 'אבא, היאך מעשרין את המלח ואת התבן?' כסבור אביו שהוא מדקדק במצוות.

מפורש ברש"י שיצחק לא ידע על רשעותו של עשו, ועוד חשב שהוא מדקדק במצוות!

בהמשך לכיוון זה כתב רש"י על המילים "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו" (כה, כח): "בפיו – כתרגומו: בפיו של יצחק. ומדרשו: בפיו של עשו, שהיה צד אותו ומרמהו בדבריו".

2. עשו בהמשך דרכו

אך יש להדגיש שפסוקים אלו נאמרו על עשו כאשר הוא היה צעיר, ונאמר עליו: "ויגדלו הנערים" (כה, כז), ופירש רש"י שהיה זה בגיל י"ג, אבל כאשר היה עשו בגיל ארבעים, נאמר עליו שהוא לקח שתי נשים חתיות (כו, לד), וזאת לאחר שהתורה האריכה לבאר שאברהם שלח את עבדו זקן ביתו להביא ליצחק אשה מארם נהרים הרחוקה, והשביע אותו שלא לקחת ליצחק אשה מבנות הארץ (פרק כ"ד)!

אמנם עשו ניסה להטעות את יצחק ולהעלים ממנו את רשעותן של נשיו, כמו שכתב רש"י בפרשת וישלח (לו, ב): "אהליבמה – היא יהודית, והוא כינה שמה 'יהודית' לומר שהיא כופרת בעבודת אלילים, כדי להטעות את אביו", אבל התורה מעידה: "ותהיינה מורת רוח ליצחק ולרבקה" (כו, לה), ופירש רש"י: "כל מעשיהן היו לעיצבון ליצחק ולרבקה, שהיו עובדות עבודה זרה". אם כן בשלב זה, שעשו היה בן ארבעים, ידע יצחק שנשיו של עשו עובדות עבודה זרה, ועשו לא מגרשן!

עוד נראה מרש"י בכמה מקומות שיצחק ידע על רשעותו של עשו, לפחות באופן חלקי, שכן על דברי יצחק "ועתה שא נא כליך תליך וקשתך, וצא השדה וצודה לי ציד" (כז, ג), כתב רש"י: "שא נא – לשון השחזה, כאותה ששנינו (ביצה כח ע"א): 'אין משחיזין את הסכין, אבל משיאה על גבי חברתה', חדד סכינך ושחוט יפה שלא תאכילני נבלה. וצודה לי – מן ההפקר ולא מן הגזל". מהעובדה שיצחק היה צריך להזהיר את עשו שלא יאכילנו נבלה, ולא מן הגזל, משמע שעשו היה חשוד בעיניו על כך, שהרי את הצדיק אין צורך להזהיר על כך!

עוד כתב רש"י (כז, כא):

גשה נא ואמשך – אמר יצחק בלבו: אין דרך עשו להיות שם שמים שגור בפיו, וזה אמר: 'כי הקרה ד' אלקיך'.

עוד כתב רש"י (בפסוק כב):

קול יעקב – שמדבר בלשון תחנונים: 'קום נא'. אבל עשו בלשון קנטוריא דבר: 'יקום אבי'.

מכל המקורות הללו עולה שלפי רש"י יצחק ידע על רשעותו של עשו! ואם כן חוזרת השאלה: כיצד יתכן שיצחק הצדיק רצה לברך את עשו הרשע ולא את יעקב הצדיק?

ב. מדוע רצה יצחק לברך את עשו?

כתב רש"י (בפסוק ל"ו בד"ה "הכי קרא שמו"):

למה חרד יצחק? אמר שמא עוון יש בי, שברכתי קטן לפני גדול ושיניתי סדר היחס. התחיל עשו מצעק: 'ויעקבני זה פעמים'. אמר לו אביו: 'מה עשה לך?' אמר לו: 'את בכֹרתי לקח'. אמר: בכך הייתי מצר וחרד, שמא עברתי על שורת הדין. עכשיו לבכור ברכתי, 'גם ברוך יהיה'.

בדבריו אלה ענה רש"י על השאלה הראשונה שנשאלה על יצחק מדוע רצה לברך את עשו, וכתב שהסיבה היא מפני שחשב שעשו הוא הבכור. כמו כן מדברי רש"י שכתב "שברכתי קטן לפני גדול", ולא כתב "שברכתי קטן במקום גדול", משמע שיצחק התכוון לברך את שני בניו, ורק רצה להקדים את ברכת עשו לברכת יעקב, כמו שעשה יעקב בסוף ימיו, שברך את כל בניו, ולפי הסדר [מלבד זבלון שהוקדם ליששכר, מפני "שתורתו של יששכר על ידי זבלון היתה" (רש"י דברים לג, יח)].

ואת עשו רצה יצחק לברך רק בברכות גשמיות, ואילו ליעקב שמר יצחק את הברכה הרוחנית של ברכת אברהם וארץ ישראל, כמו שכתוב בהמשך הפרשה (כח, ג-ד).

ג. מדוע ביקש יצחק מעשו שיכין לו מטעמים כהכנה לברכה?

רש"י לא התיחס לשאלה זו, אבל בהמשך לשיטתו כתב רבנו בחיי (כז, ד):

ועשה לי מטעמים וגו' בעבור תברכך נפשי. אין כוונת יצחק בשאלת המטעמים בתענוג הגוף וחוש הטעם, אלא כדי שתהיה נפשו שמחה ומתענגת, כי בהתחזק כוחות הגוף יתעוררו כוחות הנפש, ומתוך שמחת הנפש תחול עליו רוח הקודש, והוא שאמרו רז"ל (שבת ל ע"ב): 'אין השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות, אלא מתוך שמחה, שנאמר: 'והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ד'' (מלכים ב ג, טו)', ומטעם הזה יזכיר הנפש בכל פעם ופעם עם הברכה, ואמר: 'בעבור תברכך נפשי' (ד), 'בעבור תברכני נפשך' (יט), 'למען תברכך נפשי' (כה).
ומה שבקש מטעמים לשמחת הנפש, ולא בקש כנור לנגן כמנהג הנביאים, מפני שהיה עתיד לברכו בדברים גופניים: טל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירוש, ועל כן רצה שתהיה סבת השמחה מאכל ממין הדבר שהוא רוצה לברכו בו.
והנה זה דוגמת מה שדרשו רז"ל (ראש השנה טז ע"א): 'מפני מה אמרה תורה נסכו לפני מים בחג? כדי שיתברכו לכם גשמי שנה, הביאו לפני עומר בפסח - כדי שיתברכו לכם תבואה שבשדות, הביאו לפני שתי הלחם בעצרת - כדי שיתברכו לכם פירות שבאילן'. והכל מדה כנגד מדה שתחול הברכה באותו מין עצמו בשכר ההבאה והנסוך".

ד. כיצד יתכן שאחרי שיצחק חרד חרדה גדולה אמר: "גם ברוך יהיה"?

כמו כן ענה רש"י גם על השאלה השלישית כיצד יתכן שאחרי שיצחק חרד "חרדה גדלה עד מאד", מיד אמר: "גם ברוך יהיה"? בתחילה חרד, מפני שחשב שברך את הקטן לפני הגדול, וכאשר גילה שבירך את הגדול אמר: "גם ברוך יהיה".

דברי רש"י שיצחק לא ידע שעשו מכר את הבכורה ליעקב ולכן רצה לברך את עשו, מוסכמים על רוב המפרשים, והיו שהביאו לכך ראיה מדיוק בפסוק המתאר את פניית יצחק לעשו לפני צוותו אותו על הכנת המטעמים. כך נאמר בפסוק: "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת, ויקרא את עשו בנו הגדל, ויאמר אליו: בני. ויאמר אליו: הנני" (כז, א). וכתב "אור החיים" הקדוש שם: "בנו הגדול – נתינת טעם למה לא קרא ליעקב, כי זה הבכור, ואולי שלא ידע מהמכר". אם כן לפי רש"י יצחק חשב שעשו הוא הבכור, וממילא ראוי הוא לברכה לפני יעקב.

ה. כיצד יתכן שיצחק רצה לברך את עשו: "הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך"?

עדיין יש לשאול: כיצד יתכן שיצחק רצה לברך את עשו: "הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך"?

נראה לענות על כך על פי מה שכתב הר"ן, שהברכה שברך יצחק את יעקב בחשבו שהוא עשו, לא היתה מתוכננת מראש על ידי יצחק, אלא יצחק תכנן שהברכה שהוא יברך את עשו תהיה ברכה גשמית, אבל לפי מה שד' ישים בפיו, ורק מפני שיעקב הוא שעמד לפניו, ולא עשו, שם ד' בפיו את הדברים: "הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך", אבל אם עשו היה עומד לפניו, לא היה שם ד' בפיו את הדברים: "הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך"!

נראה להביא ראיה לדבריו מדברי רש"י בפסוק כ"ח בשם התנחומא (ישן יד):

מהו 'האלקים'? בדין. אם ראוי לך – יתן לך, ואם לאו – לא יתן לך. אבל לעשו אמר: 'משמני הארץ יהיה מושבך' – בין צדיק בין רשע יתן לך. וממנו למד שלמה כשעשה הבית, סידר תפילתו: ישראל שהוא בעל אמונה ומצדיק עליו הדין – לא יקרא עליך תגר, לפיכך: 'ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו' (מ"א ח, לט), אבל נכרי מחוסר אמנה, לפיכך אמר: 'אתה תשמע השמים וגו' ועשית ככל אשר יקרא אליך' (שם, מג). הנכרי בין ראוי בין שאינו ראוי – תן לו, כדי שלא יקרא עליך תגר.

לכאורה דברי רש"י והמדרש קשים: הרי יצחק חשב שהעומד לפניו הוא עשו! אם כן כיצד ברך אותו בברכה המתאימה ליעקב?! אלא שד' שם בפיו של יצחק את הברכה המתאימה דווקא ליעקב, ולא לעשו! וכן כתב בספר "משיח אלמים" על רש"י (לר' יהודה כלץ ממגורשי ספרד).

כן נראה גם מרש"י בפסוק ז': "לפני ד' – ברשותו, שיסכים על ידי", דהיינו שהברכה תהיה כפי רצון ד', ולא שיצחק תכנן לברך דווקא ברכה זו.

סיכום

    א. רש"י כתב שעשו ניסה להטעות את יצחק שיחשוב שהוא צדיק, אבל יצחק ידע על רשעותו.

    ב. לפי רש"י יצחק רצה לברך את עשו לפני יעקב, מתוך שלא ידע שעשו מכר את הבכורה ליעקב, ורצה לברך תחילה את הבכור, אך היה בכוונתו לברך אחר כך גם את יעקב.

    ג. נראה מרש"י שיצחק רצה לברך את עשו רק בברכה הגשמית, ואת יעקב בברכה הרוחנית.

    ד. יצחק ביקש מעשו שיכין לו מטעמים כהכנה לברכה, כיון שרצה לברכו בברכה הגשמית.

    ה. כאשר נודע ליצחק שעשו מכר את בכורתו ליעקב הוא אמר: "גם ברוך יהיה", כיון שברך תחילה את הבכור.

    ו. ברכת "הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך" נאמרה על ידי יצחק מפני שכך שם ד' בפיו של יצחק, כיון שהעומד לפניו היה יעקב, אבל יצחק לא התכוון לתת אותה דווקא לעשו, אלא התכוון לברך כפי שישים ד' בפיו.

יהי רצון שנזכה לראות בקרוב בהתגשמות הברכה: "הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך", וכדברי הנביא עובדיה (א, כא): "ועלו מושיעים בהר ציון לשפֹט את הר עשו, והיתה לד' המלוכה", ואז יתקיימו גם דברי הנביא זכריה: "והיה ד' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד" (יד, ט).

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך