מדוע רצה יצחק אבינו לברך את עשו הרשע ולא את יעקב הצדיק?
הקדמה
רצונו של יצחק אבינו לברך את עשו, ותגובתו לגילוי שברך את יעקב, אינם מובנים.
ניתן למקד את הקושי בארבע שאלות:
- מדוע רצה יצחק לברך את עשו, ולא את יעקב?
- האם לא ידע יצחק שעשו הוא רשע?
- מדוע ביקש יצחק מעשו שיכין לו מטעמים כהכנה לברכה?
- כיצד יתכן שאחרי שיצחק חרד "חרדה גדלה עד מאד", מיד אמר: "גם ברוך יהיה"?
בתשובה לשאלות אלו נחלקו המפרשים, ובמאמר קצר זה תובא רק שיטת רש"י עם תוספת מהמפרשים שהלכו בעקבותיו.
א. האם ידע יצחק שעשו רשע?
1. עשו בתחילת דרכו
לכאורה ניתן היה לענות על השאלה מדוע רצה יצחק לברך את עשו, שיצחק פשוט לא ידע על רשעותו של עשו, שכן על המילים "ויהי עשו איש יֹדֵע ציד איש שדה" (כה, כז) כתב רש"י:
ידע ציד – לצוד ולרמות את אביו בפיו, ושואלו: 'אבא, היאך מעשרין את המלח ואת התבן?' כסבור אביו שהוא מדקדק במצוות.
מפורש ברש"י שיצחק לא ידע על רשעותו של עשו, ועוד חשב שהוא מדקדק במצוות!
בהמשך לכיוון זה כתב רש"י על המילים "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו" (כה, כח): "בפיו – כתרגומו: בפיו של יצחק. ומדרשו: בפיו של עשו, שהיה צד אותו ומרמהו בדבריו".
2. עשו בהמשך דרכו
אך יש להדגיש שפסוקים אלו נאמרו על עשו כאשר הוא היה צעיר, ונאמר עליו: "ויגדלו הנערים" (כה, כז), ופירש רש"י שהיה זה בגיל י"ג, אבל כאשר היה עשו בגיל ארבעים, נאמר עליו שהוא לקח שתי נשים חתיות (כו, לד), וזאת לאחר שהתורה האריכה לבאר שאברהם שלח את עבדו זקן ביתו להביא ליצחק אשה מארם נהרים הרחוקה, והשביע אותו שלא לקחת ליצחק אשה מבנות הארץ (פרק כ"ד)!
אמנם עשו ניסה להטעות את יצחק ולהעלים ממנו את רשעותן של נשיו, כמו שכתב רש"י בפרשת וישלח (לו, ב): "אהליבמה – היא יהודית, והוא כינה שמה 'יהודית' לומר שהיא כופרת בעבודת אלילים, כדי להטעות את אביו", אבל התורה מעידה: "ותהיינה מורת רוח ליצחק ולרבקה" (כו, לה), ופירש רש"י: "כל מעשיהן היו לעיצבון ליצחק ולרבקה, שהיו עובדות עבודה זרה". אם כן בשלב זה, שעשו היה בן ארבעים, ידע יצחק שנשיו של עשו עובדות עבודה זרה, ועשו לא מגרשן!
עוד נראה מרש"י בכמה מקומות שיצחק ידע על רשעותו של עשו, לפחות באופן חלקי, שכן על דברי יצחק "ועתה שא נא כליך תליך וקשתך, וצא השדה וצודה לי ציד" (כז, ג), כתב רש"י: "שא נא – לשון השחזה, כאותה ששנינו (ביצה כח ע"א): 'אין משחיזין את הסכין, אבל משיאה על גבי חברתה', חדד סכינך ושחוט יפה שלא תאכילני נבלה. וצודה לי – מן ההפקר ולא מן הגזל". מהעובדה שיצחק היה צריך להזהיר את עשו שלא יאכילנו נבלה, ולא מן הגזל, משמע שעשו היה חשוד בעיניו על כך, שהרי את הצדיק אין צורך להזהיר על כך!
עוד כתב רש"י (כז, כא):
גשה נא ואמשך – אמר יצחק בלבו: אין דרך עשו להיות שם שמים שגור בפיו, וזה אמר: 'כי הקרה ד' אלקיך'.
עוד כתב רש"י (בפסוק כב):
קול יעקב – שמדבר בלשון תחנונים: 'קום נא'. אבל עשו בלשון קנטוריא דבר: 'יקום אבי'.
מכל המקורות הללו עולה שלפי רש"י יצחק ידע על רשעותו של עשו! ואם כן חוזרת השאלה: כיצד יתכן שיצחק הצדיק רצה לברך את עשו הרשע ולא את יעקב הצדיק?
ב. מדוע רצה יצחק לברך את עשו?
כתב רש"י (בפסוק ל"ו בד"ה "הכי קרא שמו"):
למה חרד יצחק? אמר שמא עוון יש בי, שברכתי קטן לפני גדול ושיניתי סדר היחס. התחיל עשו מצעק: 'ויעקבני זה פעמים'. אמר לו אביו: 'מה עשה לך?' אמר לו: 'את בכֹרתי לקח'. אמר: בכך הייתי מצר וחרד, שמא עברתי על שורת הדין. עכשיו לבכור ברכתי, 'גם ברוך יהיה'.
בדבריו אלה ענה רש"י על השאלה הראשונה שנשאלה על יצחק מדוע רצה לברך את עשו, וכתב שהסיבה היא מפני שחשב שעשו הוא הבכור. כמו כן מדברי רש"י שכתב "שברכתי קטן לפני גדול", ולא כתב "שברכתי קטן במקום גדול", משמע שיצחק התכוון לברך את שני בניו, ורק רצה להקדים את ברכת עשו לברכת יעקב, כמו שעשה יעקב בסוף ימיו, שברך את כל בניו, ולפי הסדר [מלבד זבלון שהוקדם ליששכר, מפני "שתורתו של יששכר על ידי זבלון היתה" (רש"י דברים לג, יח)].
ואת עשו רצה יצחק לברך רק בברכות גשמיות, ואילו ליעקב שמר יצחק את הברכה הרוחנית של ברכת אברהם וארץ ישראל, כמו שכתוב בהמשך הפרשה (כח, ג-ד).
ג. מדוע ביקש יצחק מעשו שיכין לו מטעמים כהכנה לברכה?
רש"י לא התיחס לשאלה זו, אבל בהמשך לשיטתו כתב רבנו בחיי (כז, ד):
ועשה לי מטעמים וגו' בעבור תברכך נפשי. אין כוונת יצחק בשאלת המטעמים בתענוג הגוף וחוש הטעם, אלא כדי שתהיה נפשו שמחה ומתענגת, כי בהתחזק כוחות הגוף יתעוררו כוחות הנפש, ומתוך שמחת הנפש תחול עליו רוח הקודש, והוא שאמרו רז"ל (שבת ל ע"ב): 'אין השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות, אלא מתוך שמחה, שנאמר: 'והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ד'' (מלכים ב ג, טו)', ומטעם הזה יזכיר הנפש בכל פעם ופעם עם הברכה, ואמר: 'בעבור תברכך נפשי' (ד), 'בעבור תברכני נפשך' (יט), 'למען תברכך נפשי' (כה).
ומה שבקש מטעמים לשמחת הנפש, ולא בקש כנור לנגן כמנהג הנביאים, מפני שהיה עתיד לברכו בדברים גופניים: טל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירוש, ועל כן רצה שתהיה סבת השמחה מאכל ממין הדבר שהוא רוצה לברכו בו.
והנה זה דוגמת מה שדרשו רז"ל (ראש השנה טז ע"א): 'מפני מה אמרה תורה נסכו לפני מים בחג? כדי שיתברכו לכם גשמי שנה, הביאו לפני עומר בפסח - כדי שיתברכו לכם תבואה שבשדות, הביאו לפני שתי הלחם בעצרת - כדי שיתברכו לכם פירות שבאילן'. והכל מדה כנגד מדה שתחול הברכה באותו מין עצמו בשכר ההבאה והנסוך".
ד. כיצד יתכן שאחרי שיצחק חרד חרדה גדולה אמר: "גם ברוך יהיה"?
כמו כן ענה רש"י גם על השאלה השלישית כיצד יתכן שאחרי שיצחק חרד "חרדה גדלה עד מאד", מיד אמר: "גם ברוך יהיה"? בתחילה חרד, מפני שחשב שברך את הקטן לפני הגדול, וכאשר גילה שבירך את הגדול אמר: "גם ברוך יהיה".
דברי רש"י שיצחק לא ידע שעשו מכר את הבכורה ליעקב ולכן רצה לברך את עשו, מוסכמים על רוב המפרשים, והיו שהביאו לכך ראיה מדיוק בפסוק המתאר את פניית יצחק לעשו לפני צוותו אותו על הכנת המטעמים. כך נאמר בפסוק: "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת, ויקרא את עשו בנו הגדל, ויאמר אליו: בני. ויאמר אליו: הנני" (כז, א). וכתב "אור החיים" הקדוש שם: "בנו הגדול – נתינת טעם למה לא קרא ליעקב, כי זה הבכור, ואולי שלא ידע מהמכר". אם כן לפי רש"י יצחק חשב שעשו הוא הבכור, וממילא ראוי הוא לברכה לפני יעקב.
ה. כיצד יתכן שיצחק רצה לברך את עשו: "הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך"?
עדיין יש לשאול: כיצד יתכן שיצחק רצה לברך את עשו: "הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך"?
נראה לענות על כך על פי מה שכתב הר"ן, שהברכה שברך יצחק את יעקב בחשבו שהוא עשו, לא היתה מתוכננת מראש על ידי יצחק, אלא יצחק תכנן שהברכה שהוא יברך את עשו תהיה ברכה גשמית, אבל לפי מה שד' ישים בפיו, ורק מפני שיעקב הוא שעמד לפניו, ולא עשו, שם ד' בפיו את הדברים: "הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך", אבל אם עשו היה עומד לפניו, לא היה שם ד' בפיו את הדברים: "הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך"!
נראה להביא ראיה לדבריו מדברי רש"י בפסוק כ"ח בשם התנחומא (ישן יד):
מהו 'האלקים'? בדין. אם ראוי לך – יתן לך, ואם לאו – לא יתן לך. אבל לעשו אמר: 'משמני הארץ יהיה מושבך' – בין צדיק בין רשע יתן לך. וממנו למד שלמה כשעשה הבית, סידר תפילתו: ישראל שהוא בעל אמונה ומצדיק עליו הדין – לא יקרא עליך תגר, לפיכך: 'ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו' (מ"א ח, לט), אבל נכרי מחוסר אמנה, לפיכך אמר: 'אתה תשמע השמים וגו' ועשית ככל אשר יקרא אליך' (שם, מג). הנכרי בין ראוי בין שאינו ראוי – תן לו, כדי שלא יקרא עליך תגר.
לכאורה דברי רש"י והמדרש קשים: הרי יצחק חשב שהעומד לפניו הוא עשו! אם כן כיצד ברך אותו בברכה המתאימה ליעקב?! אלא שד' שם בפיו של יצחק את הברכה המתאימה דווקא ליעקב, ולא לעשו! וכן כתב בספר "משיח אלמים" על רש"י (לר' יהודה כלץ ממגורשי ספרד).
כן נראה גם מרש"י בפסוק ז': "לפני ד' – ברשותו, שיסכים על ידי", דהיינו שהברכה תהיה כפי רצון ד', ולא שיצחק תכנן לברך דווקא ברכה זו.
סיכום
א. רש"י כתב שעשו ניסה להטעות את יצחק שיחשוב שהוא צדיק, אבל יצחק ידע על רשעותו.
ב. לפי רש"י יצחק רצה לברך את עשו לפני יעקב, מתוך שלא ידע שעשו מכר את הבכורה ליעקב, ורצה לברך תחילה את הבכור, אך היה בכוונתו לברך אחר כך גם את יעקב.
ג. נראה מרש"י שיצחק רצה לברך את עשו רק בברכה הגשמית, ואת יעקב בברכה הרוחנית.
ד. יצחק ביקש מעשו שיכין לו מטעמים כהכנה לברכה, כיון שרצה לברכו בברכה הגשמית.
ה. כאשר נודע ליצחק שעשו מכר את בכורתו ליעקב הוא אמר: "גם ברוך יהיה", כיון שברך תחילה את הבכור.
ו. ברכת "הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך" נאמרה על ידי יצחק מפני שכך שם ד' בפיו של יצחק, כיון שהעומד לפניו היה יעקב, אבל יצחק לא התכוון לתת אותה דווקא לעשו, אלא התכוון לברך כפי שישים ד' בפיו.
יהי רצון שנזכה לראות בקרוב בהתגשמות הברכה: "הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך", וכדברי הנביא עובדיה (א, כא): "ועלו מושיעים בהר ציון לשפֹט את הר עשו, והיתה לד' המלוכה", ואז יתקיימו גם דברי הנביא זכריה: "והיה ד' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד" (יד, ט).