פסוק א:וישמעו אחיו. כי ברח דוד, פחדו לנפשם פן יתנקם בהם שאול, ולזה ירדו אל דוד:
פסוק ב:כל איש מצוק וכו׳. ולא היה יכול לשבת בארצו ובמקומו:
פסוק ג:יצא נא. מן המערה לשבת אתכם:
פסוק ג:מה יעשה לי אלהים. באיזה מקום אמצא מנוח, כי אז ישבו עמדי:
פסוק ד:וינחם. דוד הביאם לפני המלך:
פסוק ד:במצודה. שהיה סמוך אל מואב:
פסוק ו:כי נודע דוד. כי עד הנה היה נחבא ולא ראהו איש:
פסוק ו:תחת האשל ברמה. מקום גבוה היה בגבעה, ובה עמד אשל:
פסוק ז:בני ימיני. כי רוב עבדיו היו מבני שבטו:
פסוק ז:גם לכלכם. רצה לומר: וכי אפשר שיתן שדות לכולכם, וכי מאין לו כל כך שדות, ומאין לו רבוי עם כל כך שיעשה את כולכם לשרים:
פסוק ח:כי קשרתם. כולכם עשיתם עלי קשר, כאלו הבטיח טובה לכולכם:
פסוק ח:בכרת בני. בעת שכרת בני ברית עמו, כי אם גליתם אזני מאז, הייתי נשמר שלא יבוא לכל זה:
פסוק ח:ואין חולה. אין אחד מכם שיחלה ויכאב לבו בעבורי:
פסוק ח:וגלה. כפל דבריו, וכדרך המדבר מכאב לב:
פסוק ח:כי הקים. רוצה לומר: על ידי שלא גליתם אזני, נגמר הדבר והקימו לאורב:
פסוק ח:כיום הזה. שנראה עתה בחוש שאורב עלי ומאסף אליו אנשים:
פסוק ט:והוא נצב. עמד סמוך לעבדי שאול, בעת שאמר להם הדברים האלה:
פסוק י:בה׳. באורים ותומים:
פסוק יג:בתתך. במה שנתת לו לחם וכו׳, נראה שקשרתם עלי להקימו לאורב:
פסוק יד:ומי בכל עבדיך. רצה לומר: לא במרד עשיתי זאת, כי אמרתי שהולך הוא בדבר המלך, כי מי מכל עבדיך עבד נאמן כדוד:
פסוק יד:וסר. ומאז היה סר להיות נשמע לך, לכל אשר תצונו:
פסוק טו:היום החלותי. וכי היום היה ההתחלה לשאל לו באלהים, הלא מאז שאלתי לו, בהיות כי הוא היה המוציא והמביא:
פסוק טו:חלילה לי. לעשות זאת במרד ובמעל:
פסוק טו:דבר. רצה לומר: דבר אשמה:
פסוק טו:בכל. כמו ובכל בית אבי:
פסוק טו:בכל זאת. במה שמרד דוד בך:
פסוק יז:גם ידם. רצה לומר: גם עצתם:
פסוק יח:נושא אפוד. כל אחד מהם היה נושא אפוד, והוא מלבוש מכובד, ילבשו אותו עובדי ה׳, וכמו שנאמר בשמואל (לעיל ב יח): נער חגור אפוד בד:
פסוק כב:ביום ההוא. בהיותי בנוב, ידעתי אז שדואג שם והוא יגיד לשאול:
פסוק כב:אנכי סבותי. היה מתאונן ואומר, אני סבבתי המיתה לכולם, ועל ידי באה התקלה:
פסוק כג:כי אשר יבקש. הלא שאול המבקש נפשי לספותה, הוא מבקש נפשך לזה אל תפרד מעלי ותהיה שמור עמדי: