מערבות מואב אל הר נבו כמה מעלות היו ופסען משה בפסיעה אחת. דאל"כ מערבות מואב למה לי והלא בסוף פרש' פרה כתיב ויסעו בני ישראל ויחנו בערבות מואב מעבר לירדן ירחו ומסתמא כשעלה משה אל הר נבו בערבות מואב עלה:
את כל הארץ הראהו את כל ארץ ישראל בשלותה והמציקים העתידים להיות מציקין לה וכו' עד הים האחרון ארץ המערב בתרבנה ובשלותה. הוצרך לכל זה דאם לא כן למה ליה לאדכורי כל הני גלעד ודן ונפתלי וארץ אפרים ומנשה וארץ יהודה הוה ליה למכתב סתם ויראהו ה' את כל הארץ עד הים האחרון ומזה הטעם עצמו הוצרך לפרש ואת הנגב מערת המכפלה ואת הככר הראהו שלמה יוצק כלי בית המקדש בככר הירדן במעב' האדמה:
לאמר לזרעך אתננה. הראיתיך בעיניך הראיתיך כדי שתלך לאמר לאברהם ליצחק וליעקב שבועה שנשבע לכם הקב"ה קיימה וזהו לאמר לכך הראותיה לך. וכאילו אמר זאת הארץ אשר נשבעתי וגו' הראיתיך בעיניך לאמר לזרעך אתננה הארץ אשר נשבעתי דאל"כ לאמר למה לי ה"ל למכתב זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לזרעך אתננה ומזה הטעם דרשו בספרי גבי ואתחנן אל יי' בעת ההיא לאמר זה א' מן הדברים שאמר משה לפני המקום הודיעני אם אתה עוש' לי אם אין אתה עושה לי כיוצא בו וידבר משה אל יי' לאמר מה אעשה לעם הזה הזה שאין ת"ל לאמר ומת"ל לאמר אמר לו הודיענו אם נופל אני בידם אם לאו כיוצא בו אתה אומר וידבר משה לפני יי' לאמר שאין ת"ל לאמר ומת"ל לאמר אמר הודיעני נא אם אתה גואלם אם לאו כיוצא בו אתה אומר ויצעק משה אל יי' לאמר שאין ת"ל לאמר ומת"ל לאמר אמר לו הודיעני אם אתה מרפא אותם אם לאו כיוצא בו אתה אומר וידבר משה לפני יי' לאמר שאין ת"ל לאמר ומת"ל לאמר אמר לו הודיעני נא אם אותה ממנה עליה' פרנס אם לאו אבל גבי וידבר משה לפני יי' לאמר יפקוד יי' אלהי הרוחות שנו בספרי ר' אליעזר אומר בד' מקומות בקש משה מלפני המקום והשיבו המקו' על שאלותיו כיוצא בו אתה אומר וידבר משה לפני יי' לאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי שאין ת"ל לאמר אלא אמר לו הודיעני אם אתה גואלן אם לאו עד שהשיבו הקב"ה אתה תראה כיוצא בו אתה אומר ויצעק משה אל יי' לאמר אל נא רפא נא לה שאין ת"ל לאמר אלא אמר לו הודיעני אם אתה רופא לה אם לאו עד שהשיבו המקום ואביה ירוק ירק בפניה וגומר כיוצא בו אתה אומר ואתחנן אל יי' בעת ההיא לאמר אין ת"ל לאמר ומת"ל לאמר אלא אמר לו הודיעני אם אכנס לארץ אם לאו עד שהשיבו רב לך אף כאן אין ת"ל לאמ' אלא אמר לו הודיעני אם אתה ממנה עליהם פרנס אם לאו עד שהשיבו קח לך את יהושע והשמיט המקום של וידבר משה אל יי' לאמר מה אעשה לעם הזה ולא ידעתי למה ומה שדרז"ל בלאמר של ה' מקומות הללו מה שלא דרשו כן בשאר המקומות הוא מפני שבכל שאר המקומות שכתוב בם לאמר אחר דבור השם ואמירתו כמו וידבר יי' אל משה לאמר ויאמר יי' אל משה לאמר כבר דרשו בהם צא ואמור להם לישראל דברי כבושין או צא ואמור להם דברי והשיבני קבלום כמו שנאמר וישב משה את דברי העם אל יי' והביאו רש"י בתתלת ויקרא דאל"כ מת"ל לאמר הרי כבר נאמר וידבר השם אל משה ויאמ' השם אל משה ולפיכך הוצרכו לדרוש ג"כ גבי ואמרת שאח' דבור משה לישר' כגון דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם דבר להם ותחזור ותאמר אליהם שצריך שישנה להם הפרק פעם ופעמיים עד שיהא שגור בפיהם ומפני זה הוקשה לרז"ל בלאמר שבדברי משה כגון וידב' משה לפני יי' לאמר הן בני ישר' לא שמעו אלי וכגון ויצעק משה אל יי' לאמר אל נא רפא נא לה וכגון ואתחנן אל יי' בעת ההיא לאמר וכגון וידבר משה אל יי' לאמר יפקוד יי' אלהי הרוחות וכגון ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרים לאמר שאין לדרוש בהם לא צא ואמר להם לישראל דברי כבושין ולא צא ואמור להם דברי והשיבני אם קבלום והוצרכו לומר שבקש משה מלפני המקו' ששיבונו השם על שאלותיו כדלעיל שנמצא שכמו שפי' לאמר של השם הוא שישיבנו אם קבלו דבריו אם לא כך פי' לאמר של משה הוא שבקש משה מהשם שישיבנו על שאלתו וגבי ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרים לאמר דרשו בו אמור להם הושבני על דברי מדוע לא אכלתם את החטאת במקו' הקודש ומפני שאין זה דומה לשאר המקומו' שבאותן המקומו' הוא בקשת משה מהשם שישיבו לו על שאלתו וכאן הוא בקשת משה מבני אהרן שישיב לו על דבריו לפיכך אין זה ממנין המקומות שאמר בד' מקומות בקש משה מלפני המקום ובמקום אחר בה' מקומות ומזה הטעם עצמו לא מנו גם זה האמור פה עמהם מפני שאין זה דומה לשום אחד מהם שכל אותו המקומות הן תשובה למשה אם מפי השם אם מפי בני אהרן וכאן אינו אלא שילך ויאמר לאבות שהקב"ה קיים שבועתו שנשבע להם ויהיה פי' לזרעך אתננה במקום נתתיה עתיד במקום עבר ופי' ושמה לא תעבור הוא דבור לעצמו כאילו אמר אבל אתה שמה לא תעבור מפני שכבר נגזרה גזרה עליך שלא תעבור:
שלולא כך היית מקיימך. פי' וא"ת הלא לולא הגזרה נמי לא הוה אפשר לו לעבור שכבר מלאו ימיו ושנותיו כדכתיב בן ק"כ שנה אנכי היים היום מלאו ימי ושנותי כדלעיל השיב ואמר שלולא כך היית' מקיימך עד שתראה אותם נטועים וקבועים בה ותלך ותגיד ויש נוסחא שכתוב בה אבל גזרה מלפני שמה לא תעבור כלומר שהוא דבור לעצמו כדפרישית:
אלא הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע. ולא בדיו כדי לתת הבדל בין הח' פסוקים הללו לשאר כל התורה שיהא יחיד קורא אותם כדאיתא בפרק השותפין אמר רבי יהושע בר אבא אמר רב גדל אמר רב פסוקין שבתורה יחיד קורא אותם ופרש"י כלומר אין מפסיקין בהם פי' שאינן רשאין לחלק אותן לשני קוראין זה ד' פסוקים וזה ארבעה כדפי' ר"ת ובעי בגמרא לימא רב יהודה היא דאמר אפשר משה מת וכתב וימת שם משה אלא עד כאן כתב משה מכאן ואילך כתב יהושע ולפיכך נשתנו משאר התורה ודלא כרבי שמעון דאמר אפשר ס"ת חסר אותו אתת וכתיב לקוח את ספר התורה הזה אלא עד כאן הקב"ה אומר ומשה כותב מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע ומשני אפילו תימא רבי שמעון הואיל ואישתנו אישתנו ופרש"י הואיל ואישתנו ליכתב בדמע אישתנו: קברו מוכן שם מששת ימי בראשית. כדתנן בפ"ה דאבות על פי קבלתם: לא כהתה עינו אף משמת. פירש לא נהפך תאר פניו ויהיה פירש עינו כמו ועינו כעין הבדולח עין יעקב ומה שאמר אף משמת אינו אלא על פי המדרש דאל"כ מ"ל הא דילמא בחייו קא מיירי כמו שאמרו גבי לא אוכל עוד לצאת ולבא יכול שתשש כחו ת"ל לא כהתה עינו ולא נס לחה לחלוחית שבו אף משמת הוא דקאמר כמו שגלה דעתו אחר זה באמרו לא שלט בו רקבון שהו' פי' ולא נס לחה ולא נהפך תאר פניו שהוא פי' לא כהתה עינו: ולכל היד החזקה. שקבל את התורה בלוחות בידיו ולכל המורא הגדול נסים וגבורות שבמדבר הגדול והנורא לעיני כל ישראל שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם שנאמר ואשברם לעיניהם והסכימה דעת הקב"ה לדעתו שנאמר אשר שברת יישר כחך ששברת. פירוש היד החזקה על ידו של משה שהיתה חזקה כל כך עד שקבלה הלוחות שהיתה כל אחת אמה על אמה ברום אמה והיו מאבן סנפירינון גם פי' המורא הגדול על המדבר הגדול והנורא דהיינו על הנסים וגבורות שעשה שם משה מפני שכתוב בם אשר עשה משה ואילו היתה היד החזקה בעד ידו של השם והמורא הגדול בעד מוראו היה לו לכתוב אשר עשה יי' ביד משה ומדהוה ליה למכתב אשר עשה משה לכל ישראל וכתב לעיני כל ישר' דרשו אותו על שבירת הלוחו' לעיני' ומפני שאין שבירתם מעלה למשה כמו היד החזקה והנסים וגבורו' שנעשו על ידו אמר שנשאו לבו לשבור הלוחות של מעשה אלהים והסכים השם על ידו:
