לפני מותו סמוך למיתתו שאם לא עכשיו אימתי. פי' שאם לא תאמר שהם סמוך למיתתו היה לו לפרש אימתי היה זהו ומדסת' ולא פירש מתי היה ש"מ סמוך למיתתו היה ולכן לא הוצרך לפרש דסתם כל המברכים את הנשארים אחריהם סמוך למיתתם הוא ובספרי שנו וכי עלתה על דעתך שלאחר מיתה היה משה מברך את ישראל מת"ל לפני מותו סמוך למיתתו פי' בלאו לפני משה יודעין היינו שקוד' מיתתו ברכם מת"ל לפני מותו סמוך למיתתו:
ויאמר יי' מסיני בא פתח תחלה בשבחו של מקום ואח"כ בצרכיה' של ישר'. בספרי דאל"כ מה עניין מסיני בא וגו' לעניין הברכות ולמה הפסיקה פרשת הברכות עד שפתח תחלה וזאת הברכה והניח הברכות והתחיל יי' מסיני בא וגו' ואח"כ חזר וסיים הברכות כלם על הסדר אבל רש"י ז"ל הוסיף עוד ואמר שבשבח שפתח בו יש בו הזכרת זכות לישראל כלומר וכדיים הם שתחול עליהם ברכה: מסיני בא יצא לקראתם. לפיכך אמר מסיני ולא בסיני שאחר שירד על הר סיני וראה את ישראל באים להתיצב בתחתית ההר יצא משם ובא לקראתם וזהו שנאמר ויוצא משה את העם לקראת האלהים למדנו שהשכינה יצאה לקראתם שמלת לקראת בכל מקום מורה על הבאים זה כנגד זה כל אחד כנגד חברו: וזרח משעיר למו. שפתח לבני עשו שיקבלו את התורה ולא רצו הופיע מהר פארן שהלך שם ופתח לבני ישמעאל שיקבלו ולא רצו. וכן שנינו בספרי כשננלה המקום ליתן תורה לישראל לא על ישראל בלבד נגלה אלא על כל אומות העולם בתחלה הלך אצל בני עשו ואמר להם מקבלים אתם את התורה ולא רצו וגומר הלך אצל בני עמון ומואב אמר להם מקבלים אתם את התורה אמרו לו מה כתוב בה אמר להם לא תנאף אמרו לפניו רבש"ע כל עצמה של ערוה שלהן היא שנאמר ותהרין שתי בנות לוט מאביהן וגומר הלך אצל בני ישמעאל אמר להם מקבלים אתם את התורה אמרו לו מה כתוב בה אמר להם לא תגנוב אמרו לפניו רבונו של עולם אביהם לסטים היה שנאמר והוא יהיה פרא אדם וגומר עד שבא אצל ישראל וקבלוה דאל"כ מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן פי' מאי בעי בשעיר שהיא מקום מושב בני עשו ומאי בעי בפארן שהוא מקום מושב בני ישמעאל כדכתיב בהגר ותשב במדבר פארן והכי איתא בפ"ק דעבודת כוכבים: ואתא לישראל מרבבות קדש ועמו מקצת רבבות מלאכי קדש. בספרי הוסיף מלת לישראל אחר מלת ואתא להודיע ביאתו למי היתה אבל גבי יי' מסיני בא לא הוסיף מפני שמלת למו שפירושו לבני ישראל האמור למעלה ישוב גם אל מאמר מסיני בא כאילו אמר יי' מסיני בא למו וזרח משעיר למו גם הוסיף מלת ועמו קודם מרבבות קדש מפני שבספרי פירש שמ"ם מרבבות קדש הוא מ"ם המקצ' לא מ"ם ממנו כמ"ם מסיני משעיר מהר פארן הסמוכים לו מפני שאז יהיה פירושו שהשם פירש מרבבות קדש ובא לבדו ולכן בזולת תוספת מלת ועמו יהיה פירושו ואתא מקצת רבבות קדש ואין לו טעם בלתי מלת ועמיו גם הוסיף מלת מלאכי קוד' מלת קדש מפני שמלת קדש נופל על דבר כמו ואנשי קדש ופה הם המלאכים: אש דת למו שהיתה כתובה מאז לפניו באש שחורה על גב אש לבנה נתן להם בלוחות כתב יד ימינו. פי' האש של דת שהיא האש שחורה הרשומה על גב האש לבנה כמו דיו השחור על גבי הנייר ברשומי הדת שהיא התור' נתנה למו בלוחות הכתובות בכתב יד ימינו כאילו אמר מימינו למו אש דת שפירוש מכתב יד ימינו נתן למו האש של דת שהיא האש הרשום בה הדת: כל אחד קרוי עם. שהרי בנימין נקרא גוי וקהל גוים גוי ביד בנימין וקהל גוים ביד אפרים ומנש' בנבואה הזאת עצמה פעם כתוב בה וקהל גוים ופעם כתוב בה קהל עמים: והם תוכו לרגליך. והם ראוי לכך שהרי תווכו לתחתי' ההר לרגליך בסיני תוכו ל' פועלו תווכו הם לתוך מרגלותיך. פי' תוכו מלשון תוך מבניין פועל כלומר שנכנסו תוך מרגלותיך ותווכו בתוכם והנמשל ברגלים פה הוא תחתית הר סיני שהשם היה שוכן עליו ותחתיתו כדמות רגליו ואומרו והם ראויי' לכך הוא קשר הדבור לא פירש מלה שהוא מדביק הדבור של והם תוכו לרגליך עם הדבור של כל קדושיו בידיך כאילו אמר ולמה זכו נפשות הצדיקים של ישראל להיותן גנוזות אתו מפני שישראל תווכו לתוך מרגלותיך וראויין הם לכך: ישא מדברותיך נשאו עליהם עול תורתיך. פי' ישא עתיד תחת עבר מפני שבעת שברך משה את ישראל כבר קבלו ישראל את התורה ומפני שהדבורים לא תפול בהם משא הוסיף מלת עול ואמר נשאו עליהם עול תורתך כי העול נופל בו לשון משא ופרקת עולו מעל צואריך אשר לא עלה עליה עול והוא דבק עם והם תוכו לרגליך ופירושו והם ראייים לכך שהרי תווכו לתחתית ההר לרגליך לסיני ונשאו עליהם עול תורתך: המ"ם בו יסוד. פי' איננו מ"ם השמוש המורה על מקצת מהדבורים שהרי הם קבלו כל דבוריך לא מקצתם רק היא מיסוד הבניין כמ"ם מדבר שפירושו מתדבר אף מדברותיך מתדברותיך שפירושו מה שהיית מתדבר להשמיענו אבל אין לפרש שהמ"ם בו יסוד משורש המלה שהרי שורשו דבר ואין המ"ם מכללם אבל אונקלוס פי' המ"ם הזה במקום מן דהיינו על פי דבריך: ואלה דבריהם. פי' בעת שגוזרין עליהם גזרות רעות אינן חוששין מהם להתמוטט מתחת כנפי השכינה אלא מתחזקים ואומרים תורה צוה לנו ונחזיקנה לא נעזבנה: ויהי הקב"ה בישורון מלך תמיד עול מלכות עליהם. פי' שהם כפופים אליו תמיד לקיים כל המצות שגזר עליהם כמשפט כל אומה ואומה עם המולך עליה' אבל אין לפרש שהוא מלך על ישראל ולא על שאר האומות שהרי הקב"ה הוא שברא את הכל והוא בודאי מלך על כל העול': בהתאסף ראשי עם בכל התאסף ראשי חשבון אסיפת' ראשי כמו כי תשא את ראש ראויין אלו שאברכ'. בכל חשבון אסיפת' ראויים הם שאברכם והוא דבק עם הבא אחריו כאילו אמר ובעבור זה יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה וללוי אמר וכן כלם זה אחר זה ומאמר ויהי בישורון מלך דבק עם מה שלמעלה הימנו שבעת שגוזרין גזרות רעות הם מתחזקים ואומרים תורה צוה לנו משה ונחזיקנה ולא נעזבנה והקב"ה תמיד עול מלכותו עליה': ד"א בהתאספם באגודה אחת הוא מלכם ולא כשיש מחלוקת ביניהם. ויהיה מאמר ויהי בישורון מלך דבק עם בהתאסף ראשי עם הבא אחריו: מפני נדוי שקבל עליו שנאמר וחטאתי לאבי כל הימים. ואעפ"י שנדוי זה על תנאי היה אם לא אביאנו אליך ומסתמא הביאו אליו לקיים תנאו שלא יחול הנדוי עליו אעפ"כ חל עליו מפני שהיה על תנאי שמכאן למדו רבותינו במסכת מכות שנדוי על תנאי צריך הפרה ויהודה חשב שכיון שקיים תנאו אינו צריך הפרה ונכשל בו אבל לא מפני שהיה צריך לכפול תנאו אם אביאנו לא אחטא ואם לא אביאנו וחטאתי וכל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן שיכפול תנאו וההין קודם ללאו ותנאי קודם למעשה ואפשר לקיימו התנאי בטל והמעשה קיים שא"כ לא היה יהודה טועם בזה ואף בנדוי על תנאי צריך הפרה יש אומרין שיהודה לא טעה כן אלא שאין ההתר מועיל אלא בעד העה"ז אבל בנדוי של הע"ה אינו מועיל כלל ויהודה קבל נדוי בשני עולמות כמו שדרשו רז"ל מקרא דכל הימים ולפיכך היו עצמותיו מתגלגלין ומה שאמרו במכות מכאן שנדוי על תנאי צריך הפרה אינו ר"ל שאם היו מפירין לא היה מופר מ"ט לא הפרו לו אלא שלא היו יכולין להפר לו מפני שנדוי היה גם בעולם הבא ואין ההפרה שמפורין לו בעה"ז מועיל לעולם הבא:
תפלת דוד ושלמה ואסא מפני הכושית והושפט מפני העמונים וחזקיה מפני סנחריב. שכל אלו מזרעו של יהודה הם ובקש משה מהשם שתקבול תפלתם מפני הכושים והעמונים ומפני סנחריב:
דבר אחר שמע יי' קול יהודה כאן רמז לשמעון מתוך ברכותיו של יהודה.
פי' הרמב"ן ז"ל כי פי' ידיו רב לו הוא שיקח מצריו ויכבוש מהם ארצות רבות יותר מן הראוי לו בנחלתו וירמוז בזה שינחיל מנחלתו לשמעון אחיו והוא שנ' מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון כי היה חלק בני יהודה רב מהם וינחלו בני שמעון בתוך נחלתם והנה הזכיר שמעון ברמז עם יהודה:
וללוי אמר ועל לוי אמר. פי' ובעבור לוי אמר לא שאמר אותם ללוי עצמו וכן לבנימין אמר וליוסף אמר וכן כלם:
תריבהו וגומר כתרגומו בחנתוהי על מי מצותא ואשתכח מהמין. פי' ע"י המריבה שהריבו אותו על מי מריבה בחנות את לבבו ונמצא נאמן ד"א נסתקפת לו לבא בעלילה כו' ויהיה תריבה שהריב עמו על לא עול בכפיו כי אם משה אמר שמעו נא המורים אהרן ומרי' מה עשו:
ובריתך ינצורו אותן שנולדו במדבר שישראל לא מלו את בניהם והם היו מולין. פי' בריתך היא המלה שנא' בה ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם זאת בריתי אשר תשמרו וגו' המול לכם כל זכר ומפני שמאמרו ובריתך ינצורו משמע שישראל לא שמרו המילה ואין הדבר כן שהרי שנינו במכילתא בפסוק והיה לכם למשמרת והביאו גם רש"י ז"ל מפני מה הקדים הכתוב לקיחתו של פסח קודם שחיטתו ד' ימים היה ר' מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר ואעבור עליך ואראך והנה עתך וגו' הגיע' שבועה שנשבע הב"ה לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו ולא היו בידם מצות שיתעסקו בהן כדי שיגאלו שנאמר ואת ערום ועריה עריה מכל מצות ונתן להם הקב"ה שתי מצות דם ודם פסח מילה שמלו באותה הלילה כדי שיגאלו שנא' מתבוססת בדמייך בשני דמים לפיכך הוצרך רש"י לומר שמה ששבחם הכתוב ובריתך ינצורו אינו אלא על אותן שנולדו להם במדבר שישראל לא מלו אותם מפני שכל אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר לא נשבה בהם רוח צפונית מפני עון מעשה העגל כדאי' ביבמות ובחגיגה והלוים היו מלין אותן:
יורו משפטיך ראויין אלו לכך. פי' זה המתחייב ממה שקדם שמפני שאמרו לאביו ולאמו לא ראיתיו וגומר וגם שמרו אמרתך ובריתך ינצורו לפי' ראוי שיורו משפטיך ליעקב וגומר לא שהוא ספור מה שעשו דומיא דשמרו אמרתך ובריתך ינצורו דלעיל מיניה:
וכליל עולה. ונקראת כן מפני שהוא עולה כלה לגבוה:
מחץ מתנים קמיו מחץ קמיו מכת מתני'. הוצרך להפך כי בזולת זה יהיה פירושו הכה מתני' קמיו כי מחץ בשו"א המ"ם הוא צווי לגזרת פעל וא"כ היה ראוי להיות הכה מתני' קמיו ולא מתנים קמיו והוסיף מלת מכת ואמר מחץ קמיו מכת מתני' מפני שבזולת זה יהיה פי' הכה קמיו מתני' וחסר בי"ת כי היה ראוי להיות הכה קמיו במתני' ובחר להוסיף מכת מלהוסיף בי"ת מפני שהמובן מהכה מתנים הוא הכאת מתנים כי השמות בכח הפעלים אך לא ידעתי מי הכריחו להפך שהרי אחר שהוסיף מלת מכת גם בזולת ההפוך יהיה פירושו הכה מכת מתני' קמיו ואין הבדל בין הכה מכת מתנים קמיו ובין הכה קמיו מכת מתני' שמא י"ל מפני שההכאה היא בקמיו הדבוק קמיו עם ההכאה:
כל היום לעולם. כאילו אמר כל הימים כי השם שהוא חופף ומגן עליו הוא מגן עליו כל הימים שמשנחרבה ירושלם לא שרתה שכינה במקום אחר:
ומתהום שהתהום עולה ומלחלח אותם מלמטה אתה מוצא בכל השבטים ברכתו של משה מעין ברכתו של יעקב. נראה לי שמה שהצריכו להזכיר זה פה הוא מפני שפי' ומתהום שהתהום עולה ומלחלח או' מלמטה ואין זה מובן כל כך הוצרך להעזר מברכתו שליעקב שאמר ברכות שמי' מעל ברכו' תהום רובצת תחת שברכות תהום הוא לברכות השמים מטל:
גרש ירחים שהארץ מגרשת ומוציאה מחדש לחדש. אין לטעון איך פי' פה מלת ירחים מחדש לחדש ולמעלה פי' יריחם על הלבנה המבשלת קצת מהפירות כמו קשואים ודלועים דאיכא למימר הכא נמי בלבנה קמיירי אלא שמפני שמלת ירחים מורה על רבוי והלבנה אינה רק אחת הוצרך לפרש שרבוי ירחים הוא בעבור הלבנה שבכל חדש וחדש כאילו היו לבנות רבות:
ומראש הררי קדם ומבורכת מראשים בשול הפירות שההרים מקדימי' לבכר בשול פירותיהם. הוסיף מלת ומבורכת להודיע שמלת ומראש דבקה עם מבורכת דרישא דקרא גם פי' מלת מראש מראשית בשול הפירות שהם הבכורים שנקראו כן מענין ותאמר הבכירה ויהיה פי' הברכה הזאת שתהיה ארצי מבורכת ממתק על השמים היורד תמיד בארצו וממתק לחלוח הארץ העולה מן התהום וממחק חום השמש שארצו פתוחה לנגדו וממתק לחלוחות הלבנה שבכל חדש וחדש ושתהיה מבורכת ג"כ מצד ראשית בשול הפירות נקראים קדם מפני שראשית בשול הפירות הוא להיותה בהרי' שדרכם לבכר בשול פירותיה':
גבעות עולם גבעות העושות פירות לעולם ואינן פוסקות מעוצר גשמים. כאילו אמר וממתק הגבעות שהוא תמיד בלתי פוסק:
ורצון שוכני סנה ותהא ארצו מבורכת רצונו ונחת רוחו של הב"ה הנגלה אלי תחלה בסנה. אמר ותהא ארצו מבורכת שזהו המכוון מזה המאמ' ואח"כ פי' המלות ואמר רצונו ונחת רוחו של הקב"ה שפירושו שיהא בארצו רצונו ונחת רוחו של הב"ה שזו הי' ברכה גדולה והיינו שתהא מבורכת אח"כ נתן טעם על אמרו ורצון שוכני סנה במקום ורצון האל ואמר הנגלה אלי תחלה בסנה:
תבאתה ברכה זו לראש יוסף. כי תבאתה כמו תבא והיא מורכבת מעבר ומעתיד או שבאה בשני סימני' כמו ישועת על דעת החכם רבי אברהם בן עזרא:
כל אסיפה ע"י קריאה היא. לפיכך כתוב יקראו במקום יאספו ולבי מגמגם בזה שא"כ היה לו לכתוב יקראו הקו"ף בקמ"ץ והרי"ש בצר"י מבנין נפעל שאז יהיה במקום יאספו הנופל בפירוש המקרא הזה מבנין נפעל כי פי' עמים הר יקראו השבטים אל הר המוריה יאספו מעצמה לא שזבולין ויששכר הם המאספים אותם והקוראים אותם אך איני יודע מה ענין אסיפת השבטים אל הר המוריה בתוך ברכתן של יששכר וזבולן:
ושם יזבחו ברגלים זבחי צדק. אע"פ ששם זובחים זבחיהם בכל ימות השנה הוכרח לפרש פה ושם יזבחו ברגלים מפני שעמים הר יקראו מורה על אסיפת השבטים בכללם ואין זה אלא ברגלים:
כי שפע ימים יינקו יששכר וזבולון. הנזכרים בראש הפרשה לא השבטים באסיפתן להר המוריה הסמוכים לו:
ושפוני טמוני חול כסויי טמוני חול טרית וחלזון וזכוכיות לבנה היוצאים מן הים ומן החול כדתני רב יוסף בפ"ק דמגלה שפוני זה חלזון עמוני זו טרית חול זו זכוכית לבנה ופרש"י חלזון דג עולה מן הים להרים וצובעין בדמו תכלת ונמכר בדמים יקרים טרית דג שקורין טונינ"א זכוכית לבנה היוצא מן החול כדאמרי' ביציאות השבת חול של זבולן חשוב משאר חולות וראוי לזכוכית לבנה ופי' היוצאים מן הים ומן החול החלזון והטרית מן הים והזכוכית לבנה מן החול:
ובחלקו של זבולן היה כמו שאמרו במסכ' מגלה זבולון עם חרף נפשו למות. מה טעם משום דנפתלי על מרומי שדה אמר זבולון לפני הב"ה רבו' של עולם לאחי נתתי ארצות ולי נתת ימים ונהרות אמר לו כולן צריכין לך ע"י חלזון שנא' ושפוני טמוני חול פי' כל הארץ צריכין לך ע"י החלזון שיוצא בחלקך כדי לצבוע ממנו התכלת של ציצית אלמא חלזון בחלקו של זבולון היה והיינו דתני רב יוסף כו' כדלעיל:
ברוך מרחיב גד מלמד שהיה תחומו של גד מרחיב והולך כלפי מזרח. אמר כלפי מזרח מפני שנחלתו היתה מעבר לירדן והלאה לפאת מזרח כדכתיב בפרשת מסעי ושני המטות וחצי המטה לקחו נחלתם מעבר לירדן ירחו קדמה מזרחה והרחבת גבולו א"א להיות כלפי הירדן שהרי התחלת תחומין של שני שבטים וחצי היא הירדן הלכך ההרחבה שהו' מרחיב והולך אינו אלא כלפי מזרח:
כלביא שכן לפי שהיה סמוך לספר לפיכך נמשל לאריה שכל הסמוכין לספר צריכין להיות גבורים. לא הבינותי כונת הרב בזה למה אמר שנמשל לאריה בעבור היותו סמוך לספר ולא אמר שנמשל לאריה בעבור היותו גבור כאריה דדוחק הוא לומר לא ידע משה רבי' שהוא גבור אלא מפני שהיה סמוך לספר ושמא י"ל שמפני שנמשל גד לאריה ולא יהודה שנמשל כן בברכתו של יעקב הוצרך לומר שאומרו כלביא שכן הוא מקום אומרו כלבי השוכן בספר שכל השוכן בספר צריך להיות גבור כארי:
שהוא ראשית הכבוש. וכאילו אמר וירא ראשית הכבוש לו שאין לך ראשי' במקרא שאינו דבוק לתיבה של אחריו ויש לך מקראות שמקצרין לשונם כמו מגיד מראשית אחרית ולא פי' מגיד מראשית דבר אחרית דבר כמו שכת' בפרשת בראשית והתימה מהרמב"ן ז"ל שטען עליו בפרשת בראשית מפסוק וירא ראשית לו שאינו דבוק לתיבה של אחריו:
כי שם חלקתו כי ידע אשר שם בנחלתו חלק' שדה קבור' מחוקק והוא משה. תיקן בזה כמה עניינים הוסיף כי ידע מפני שבזולת זה נראה שכאשר ראה ליטול לו חלק בארץ סיחון ועוג כבר היתה שם קבור' משה ואין זה אמת שהרי באותו זמן עדיין משה קיי' אבל עם תוספת כי ידע יהיה פירושו שידע בקבלה שבתוך הנחלה ההיא תהיה קבורתו של משה גם כי' שמלת שם מורה על נחלתו גם הוסיף מלת שדה אחר מלת חלקת מפני שמלת חלק' מורה על חלקת והחלק הוא חלק לדבר ואמר שדה כמו חלקת השדה אשר לאחינו גם הוסיף מלת קבורת מפני שבזולת זה יהיה פירושו חלקת השדה של מחוקק לא שדה קבורתו והוא לא בחר הנחלה הזאת אלא מפני קבורתו גם פי' מלת מחוקק והוא משה:
ספון אותה חלקה ספונה וטמונה מכל בריה. אמר אותה חלקה ספונה שלא תחשוב שמלת ספון דבקה עם מחוקק הסמוך לו כי לא היה ספון וטמון רק מקום קבורתו שהוא חלקת השדה שהיה קבור בה כדכתיב ולא ידע איש את קבורתו ואין לטעון ממלת ספון שהוא לשון זכר על החלקה שהיא לשון נקבה כי החלקה הוא החלק ומלת ספון שב אל החלק וכמוהו אם חבול תחבול שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו:
ויתא גד. אמר זה לאפוקי מד"א שאמרו ויתא משה:
אין כאל ישורון דע לך ישורון שאין כאל בכל אלהי העמים. כאילו אמר ישורון אין כאל ופי' כאל בכ"ף בקמ"ץ במקום ה"א כהאל הידוע והמפורס' לכל או כהאל שלנו והוסיף בכל אלהי העמים מפני שבזולת זה לא נדע בערך מי: רוכב שמים בעזרך רוכב שמים הוא אותו אלוה שבעזרך. וחסר שי"ן כמו את הדרך ילכו בה כי בזולת זה אין טעם למאמר ובגאותו שחקים שפירושו ובגאותו רוכב שחקים שמלת רוכב שבראש הפסוק אף אשחקים דסיפיה דקרא קאי ואין זה מושך עצמו ואח' עמו כי הרב ימאן זה והוסיף מלת הוא על רוכב שמים מפני שבזולת זה יהיה פירושו רוכב שמים עם עזרך או בעבור עזרך לא שהוא עזרך ומפני שהוסיף הוא על רוכב שמים הוסיף הוא גם על רוכב שחקים אע"פ שאין בו צורך: מעונה אלהי קדם למעון השחקים לאלהי קדם שקדם לכל אלהים וברר לו שחקים לישיבתו ומעונתו. שהפסוק הזה דבק עם הקודם לו ופי' רוכב בגאותו שחקים שהם מעונה לאלהי קדם ונקרא אלהי קדם במקום הזה להודיע הסבה שבחר לו השחקים לישיבתו ואמר מפני שקדם לכל אלהים וברר לו שחקים לישיבתו אבל אינו מחוור אצלי מפני שהמובן מזה הוא שאילו לא קדם לכל אלהים שהיו מוחים בידו ולא היה יכול לברר לו שחקים לישיבתו:
ומתחת מעונתו כל בעלי זרוע שוכנים. פי' ומתחתיו שוכנים כל בעלי זרוע כמו סיחון ועוג ומלכי כנען ונקראים זרועות עולם להיותם תוקפו וגבורתו של עולם ומה שהוצרך הכתוב להודיע שהם תחתיו הוא כדי להודיע חולשתם שאעפ"י שהמה הגבורים תוקפו וגבורתו של עולם מ"מ כיון שהם שוכנים תתתיו על כרחם יחרדו ויזועו וכחם חלש מפניו כי לעולם אימת הגבוה על הנמוך ואחר שבעל הכח והגבורה הוא בעזרך כמו שהזכיר רוכב שמים בעזרך הנה יגרש מפניך כל אויביך ויאמר לך השמד אותם זהו קשר המקראות הללו על דעת רש"י ז"ל:
מעונה כל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה הכתוב ה"א בסופה. כאילו אמר למעון לאלהי קדם אבל בפ"ק דיבמות תנא דבי ר' ישמעאל כגון אלימה מחנימה מצרימה דבלתימה ירושלימה מדברה וכלם מלעיל והנה כתנור בוערה אמר כל המדקדקי' שמפני היותה מלעיל ידענו שהה"א בה נוספת אבל אילו היתה מלרע היינו אומרים שהיא ה"א הנקבה ויהיה שם התנור זכר ונקבה כבית ומקום ויותר נכון היה לו לומר שהן שתי שמות כמו גן וגנה וצדק וצדקה:
בטח בדד כל יחיד ויחיד תחת גפנו ותחת תאנתו מפוזרים ואינן צריכים להתאסף ולישב יחד מפני האויב. אמר מפוזרין ואינן צריכין כו' מפני שהוא סובר שזה הפסוק דבק עם ויגרש מפניך אויב הקודם לו ולפיכך אמר שמאחר שגרש מפניך האויב אינכם צריכי' להתאסף יחד להלחם עמו רק יהיה כל אחד יושב בדד בטח תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד:
כמו ועינו כעין הבדולח. שפירושו כדוגמ' הבדולח וכתארו אף כאן כדוגמת ברכת יעקב ומה שאמר לא כבדד שאמר ירמיה כו' אלא כעין ההבטחה שהבטיחם יעקב הוא כדי לתת טעם על מה שהוצרך הכתוב לומר שהברכה הזאת הוא כדוגמ' ברכת יעקב דמשמע ולא כדוגמת ברכת אחר' ופי' ואמר לאפוקי ברכת ירמיה שאמר גם הוא ל' בדד והיא לרעה וזו לטובה:
אף שמיו יערפו טל אף ברכתו של יצחק נוספות על ברכתו של יעקב ויתן לך אלהים מטל השמים. כאילו אמר הברכה הזאת היא מעין ברכתו של יעקב ואף מברכתו של יצחק ומפני שברכתו של יצחק היתה בלשון ויתן לך האלהים מטל השמי' שפירושו שמיו יערפו טל אמר אף שמי' יערפו על במקום אף ברכתו של יצחק:
תשועתך ביי' אשר הוא מגן עזרך וחרב גאותך. אמר תשועתך במקום עם נושע מפני אות בי"ת שבמלת בה' שהיה לו לכתוב עם נושע מה' אבל עם מלת תשועתך יהיה פירושו שתשועתך תלוי בו גם הוסיף אשר הוא על מגן עזרך מפני שבזולת זה יהיה מגן עזרך נשאר לבדו בלתי נקשר לא לפניו ולא לאחריו:
