אשי יי' קדשי קדשי' ונחלתו קדשי הגבול תרומות ומעשרות. כך הוא שנוי בספרי אבל בפי' ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו פי' אותו רש"י לפי פשוטו אבל נחלה גמורה לא יהיה לו בקרב אחיו ואף על פי שפתח בו תחלה לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל חזר וסיים בו אבל בספרי מפני שכבר פתח בו תחלה לא יהיה לכהנים חלק ונחלה עם ישראל ופירשו חלק זו בזה ונחלה זו נחלת הארץ הוצרכו לדרוש האי קרא ונחלה לא יהיה לו זו נחלת שאר בקרב אחיו זו נחלת חמשה ונסתפק רש"י מה הם אלה החמשה והלא ז' עממים הם וכך מונין אותן בכל מקום ומה הם אלו השאר דמשמע שאינן מכלל השבעה עממים ואמר ונ"ל שארץ כנען שמעבר הירדן והלאה נקראה ארץ חמשה עממים והשנים האחרים הם האמורי והכנעני שהן מעבר הירדן והנה שהם סיחון ועוג ונחלת שאר הם קני קניזי וקדמוני שהם אדום ומואב ועמון שעתידין להיות ירושה לעתיד לבא שנאמר אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם כדפרש"י בפרשת לך לך והביא ראיה על הפירוש שפירש שנחלת שאר הם קני וקניזי וקדמוני ממה שדרז"ל בפרשת מתנו' שנאמרו לאהרן על כן לא היה ללוי וגו' להזהיר על קני וקניזי וקדמוני אחר כך הביא הנסחא של ספרי שנמצא בדברי ר' קלונימוס ה"ג ונחלה לא יהיה לו אלו נחלת חמשה בקרב אחיו אלו נחלת שבעה נחלת חמשה שבטי' ונחלת ז' שבטי' שמתוך שמשה ויהושע לא חלקו נחלה אלא לחמשה שבטי' בלבד וז' האחרים נטלו מאליהן אחרי מות יהושע מתוך כך הזכיר חמשה לבד ושבעה לבד והרמב"ן ז"ל כתב זהו לשון רש"י וכבר פירשתי הענין בפרשת קדש לי נחלת ה' הם חמשה עממים הנזכר בפסוק והיה כי יביאך יי' אל ארץ הכנעני והחתי והאמורי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבותיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש והם עקר נחלת ישראל שהיתה ארצם זבת חלב ודבש אבל השנים הנשארים והם הפריזי והגרגשי אין ארצם זבת חלב ודבש ואינה חייבת בבכורים ולכך הזכיר בלוים שלא יטלו חלק עם ישראל בעקר נחלתם בארץ הטובה שהיא נחלת החמשה וגם לא בנחלת כל השבעה שהם השנים הנשארים אע"פ שאין ארצם טובה ואינה חשובה כל כך ודבר ברור הוא בראיו' שכתבתי שם עכ"ד. ושם כתב ודעת רבותינו שהיתה ארץ חמשה עממים הללו זבת חלב ודבש ולא היתה כן ארץ השנים הנשארים ולכך יבשר אותם בארץ הזאת כך שנינו בספרי לענין הבכורים ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ אשר היא זבת חלב ודבש מה ארץ זבת חלב ודבש האמורה להלן ארץ חמשה עממים אף ארץ זבת חלב ודבש האמורה כאן ארץ חמשה עממים רבי יוסי אומר אין מביאים בכורים מעבר לירדן שאינה זבת חלב ודבש הרי שמעט ת"ק ארץ ב' העממין מן הבכורים לפי שאינה זבת חלב ודבש ורבי יוסי מיעט אף עבר הירדן אע"פ שהיתה של אמורי לפי שגם היא אינה זבת חלב ודבש ולא ידעתי מה הן הראויות שמהן נדחה את דברי הרב שפירש נחלת שאר הם קני קניזי וקדמוני ופי' הוא שהם שני העממים הפריזי והגרגשי אם מפני ששנינו בספרי לענין הבכורים ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ אשר היא זבת חלב ודבש מה ארץ זבת חלב ודבש האמורה להלן ארץ ה' עממים אף ארץ זבת חלב ודבש האמורה כאן ארץ ה' עממים הרי שמעטו ארץ ב' העממים מן הבכורים לפי שאינה זבת חלב ודבש אף כאן נחלת שאר הם הב' עממים הנשארים שהם הפריזי והגרגשי לא הקני וקניזי וקדמוני הרי כבר מצא גם רש"י ז"ל סמך לפירושו ממה שדרשו בפ' מתנו' שנאמרו לאהרן על כן לא היה ללוי' וגו' להזהיר על קני וקניזי וקדמוני ושמא י"ל שהראיות שמהן דחה את דברי הרב אינן אלא לעניין החמשה עממין שמדברי רש"י משמע שכל א"י מן הירדן והלאה היא ארץ ה' עממים וממה ששנו בענין הבכורים מה ארץ זבת חלב ודבש האמורה להלן ארץ ה' עממים אף ארץ זבת חלב ודבש האמורה כאן ארץ ה' עממין ורבי יוסי אומר אין מביאין בכורים מעבר לירדן שאינה זבת חלב ודבש משמע שארץ ישראל מהירדן והלאה היא ארץ שבעה עממין אלא שארץ החמשה עממין היא זבת חלב ודבש והשאר איננה כן דמדקאמר רבי יוסי אין מביאין בכורים מעבר לירדן שאינה זבת חלב ודבש מכלל דלת"ק מביאין ואם כן עכ"ל דהא דמיעטה הג"ש דמה להלן ארץ חמשה עממים אף כאן ארץ ה' עממים הן ב' עממים דפריזי וגרגשי דאם לא כן רבי יוסי היינו ת"ק אבל רש"י ישיב בזה דג"ש מיעטה קני קניזי וקדמוני:
מאת העם ולא מאת הכהנים. שהכהנים פטורין מלתת המתנות הללו לכהן והלוים הן בספק אם הם בכלל העם אם לאו ולפיכך פטורים מלתת המתנות לכהן שהמוציא מחבירו עליו הראיה לפיכך אין הכהנים נוטלין מהם ואם נטלו לא יחזירו:
שלא לפחות מאחד מששים שנאמר וששיתם האיפה מחומר החטים. חומר החטים הוא כור החטים שהוא שלשים סאין וששית האיפה הוא חצי סאה שהאיפה ג' סאין וכתיב וששיתם האיפה מחומר החטים שפירושו שהוציא ששית האיפה מכור החטים הרי חצי סאה לשלשים סאין נמצא שצריך להוציא אחד מששים:
וראשית גז צאנך כשאתה גוזז צאנך בכל שנה תן ממנה ראשית לכהן. לא שהגזה הראשונה של שנה ראשונה תתן כלה לכהן ושאר הגזות שבכל שנה ושנה פטורות או שהצאן הראשון שאתה גוזז שהוא ראשית הגזה מגזת כל הצאן תתן לכהן ושאר הגזות של שאר הצאן פטורות כפי המובן מן הכתוב אלא כשאתה גוזז צאנך בכל שנה ושנה תן מכללות הגזה של כל הצאן הראשית לכהן ואף על פי שלפי זה הבאור לא פירש הכתוב שיעור הנתינה לכהן כמה הוא מכל מקום רבותינו נתנו בה שיעור אחד מששים:
וכמה צאן חייבות בראשית הגז חמש רחלות שנא' וחמש צאן עשויות. בפר' ראשית הגז ואמר רב אשי מאי עשויות שמעשות את בעליהם ואומרות לו קום עשה מצוה ופירש רש"י שמעשות את בעליהן למצוה חדשה שלא היה מצוה בפחות מכאן והיינו על כרחך ראשית הגז דכתיב בה צאן דמשמע מרובה דאלו בכורה בכור שור כתיב אפילו חד וכן מתנות דזרוע והלחיים והקבה אם שור אם שה כתב בהו אפי' חד:
וכי יבא הלוי יכול בבן לוי ודאי הכתוב מדבר ת"ל ושרת יצאו שאינן ראויים לשירות. בספרי פי' כולי בלוי ממש הכתוב מדבר או דילמא בכהן קמיירי שגם הכהן בן לוי הוא ת"ל ושרת ואין שירות אלא לכהנים יצאו לוים שאינן ראויין לשירות בספרי אבל הרמב"ם כתב בפ"ד מהלכות כלי המקדש והעבדים בו ומניין שאינו מדבר אלא בכהנים שנאמר חלק כחלק יאכלו ואין שם מתנות במקדש להאכל אלא לכהנים והיא ראיה חזק' מאד לא ידעתי היכן מצאה כי בספרי לא הביאו ראיה רק מן ושירת אין שירות אלא לכהנים ואחרים מן האחד שעריך ממי שלא נטלו שעריהם במקום אחד יצאו לוים שנטלו שעריהם במקום אחד:
למד על הכהן שבא ומקריב קרבנות נדבתו או חובתו ואפי' במשמר שאינו שלו. פירש כתיב ביה ובא בכל אות נפשו ושרת משמרת שהכהן שיש לו קרבן נדבתו או חובתו אם רצה להקריב קרבנו מקריב אותו אע"פ שאינו במשמרתו ואין הכהן בעל המשמרת יכול לעכב עליו דהכי משתמע ממלת בכל אות נפשו שפירושו שבתאות נפשו רצה להקריב על צד חיוב משמרתו:
חלק כחלק יאכלו מלמד שחולקים בעורו' ובשר שעירי חטאת. מפני שהכהנים שאינה במשמרת אינן רשאין להקריב ברגלים אלא מוספי הרגלים בלבד ומוספי הרגלים הם עולות ושעירי חטאות חצוניות והעולות אין מהם חלק לכהנים אלא העורות בלבד כדכתיב עור העולה לכהן לו יהיה והחטאות החצוניות כל הבשר הוא לכהנים אחר הקרבת האימורים לפיכך הוכרח לפרש קרא דחלק כחלק יאכלו כל חלוק העורות מהעולות והבשר מהחטאות:
ודורש אל המתים כגון מעלה בזכורו והנשאל בגלגלת. בספרי ובמקום אחר שנו ושואל אוב זה המעלה את המת בזכורו ונראה שהם סוברים שההפרש שבין השואל אוב ובין הדורש אל המתים הוא שהשואל אוב הוא המעלה את המת בזכורו והדורש אל המתים הוא בין מעלה בזכורו בין מעלה בגלגלת אבל בפ"ד מיתות ת"ר בעל אוב אחד המעלה בזכורו ואח' הנשאל בגלגלת מה בין מעלה בזכורו לנשאל בגלגלת המעלה בזכורו אינו עולה כדרכו ואינו עולה בשבת ונשאל בגלגלת עולה כדרכו ועולה בשבת ופרש"י זכורו שמעלה את המת ומושיבו על זכרתו בגלגלת המוטלת מן המת לארץ ועונה מה ששואלים אותו ע"י מכשפות ואינו עולה כדרכו אלא רגליו למעלה ואנקלוס שתרגם ידעוני זכורו איני יודע היכן מצא זה שהרי בפ"ד מיתות שנו ת"ר בעל אוב זה המדב' מבין הפרקים ומבין אצילי ידיו ידעוני זה המניח עצם ידוע בעיו והוא מדבר מאליו ופרש"י ידוע שם חיה:
תמים תהיה עם יי' אלהיך התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור את העתידות אלא כל מה שיבא עליך קבל בתמימות. זה הלשון מצאתי ברוב הנוסחאות ופירושו שהתמימות האמור פה הוא שלא יבקש לדעת עתידות עם הנזכרים לעיל אלא שיצפה לו ית' ויקבל כל מה שיבא עליו בתמימות אבל בקצת נוסחאות מצאתי שכתוב בהן אחר הלשון הזה ואז תהיה עמו ולחלקו וזה מסכים עם מה ששנו בספרי תמים תהיה עם יי' אלהיך כשאתה תם חלקך עם יי' אלהיך וכן דוד אומר ואני בתומי אלך פדני וחנני ואומר ואני בתומי תמכת בי ולשון אחר תמים תהיה ליי' אלהיך אם עשית כל האמור בענין הרי אתה תמים ליי' אלהיך ושתי הלשונות מורות שעם יי' אלהיך הוא שכר התמימות כאילו אמר כשתהיה תמים אז תהיה עם יי' אלהיך ולפי הנוסחאות הללו צ"ל שמה שכתב התהלך עמו בתמימות אין מלת עמו פי' של עם יי' אלהיך אלא של תמים תהיה ועם יי' אלהיך הוא השכר של תמים כאילו אמר תהיה תמים עמו ואז תהיה עם יי' אלהיך עמו ולחלקו:
ואתה לא כן נתן לך יי' אלהיך לא נתן לך כן הב"ה לשמוע אל מעוננים ואל קוסמים שהרי השרה שכינתו על הנביאים ואורים ותומים. פי' אל יקשה עליך מאמר כי הכנענים וגו' אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך דמשמע דקוד' אזהרה הוא דלא ימצא בך קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף הוזהרו על כך והיכן הזהיר השיב ואמר אל יקשה עליך זה שהרי השרה שכינתו על נביאי ישראל להודיע להם העתידו' וגם נתן להם אורים ותומים שישאלו מהם העתידות וזה מורה שהודיעם בזה שלא ישתמשו בידיעת העתידות עם אותם הדרכים שמשתמשים בה הכנענים ע"י המעוננים והקוסמים אבל מה שכתב לא כן נתן לך הב"ה במקום לא כן נתן לך ה' אלהיך נ"ל שכונת הרב בזה לומר שלא היה צריך להזכיר כאן מלת אלהיך כי מלת אלהיך בכ"מ הוא נתינת הסבה שמפני שהוא אלהיך שהוא הבעל הכח והמשלה הביאך אל הארץ או הכרית את אויבך או הרחיב את גבולך וכיוצא בהם כמו ואלהי מסכה לא חעשו לכם אני יי' אלהיכם שמפני שאני אלהיכם אין ראוי להיות לך אלהים אחרים וכמו אל תפנו אל האובות ואל הידעונים אני יי' אלהיכם שמפני שאני אלהיכם ראוי שתשמעו גזרותי וכגון קדושים תהיו כי קדוש אני יי' אלהיכם שמפני שאני אלהיכם ראוי שתהיו מתדמים לי שתהיו קדושי' כמוני וכגון תמים תהיה עם יי' אלהיך שמצד שאני אלהיך ראוי לך להשתדל להיות עמי ובחלקי ולכן תמים תהיה כדי שתהיה עם יי' אלהיך וראוי להדבק עמו אבל במקום שאין שם אלא ספור דברים עוברים לא נכתב בו רק שם יי' כמו זה הדבר אשר צוה יי' לקטו מנו וכמו זה הדבר אשר צוה יי' מלא העומר ממנו למשמרת לדורותיכם הנה דם הברית אשר כרת יי' עמכם ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה יי' לעשות אותם ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא יי' בשם בצלאל וגו'. וזה הדבר אשר צוה יי' תעשו וירא אליכם כבוד יי' ורבים כאלה וא"כ הכא גבי לא כן נתן לך יי' אלהיך שפירושו שלא נתן לך רשות לשמוע אל מעוננים ואל קוסמים שאין כאן לא הטבה להם ולא אזהרה אלא ספור מה שעבר לא היה לו להזכיר שם אלהיך מחובר עם שם יי' אלא שם יי' לבדו ולכך כתב רש"י ז"ל במקום את יי' אלהיך שם הקב"ה ומה שלא כתב שם יי' לבדו כלשון הכתוב הוא כדי שלא נחשוב שקצר בלשונו או שמא טעות נפל בספרים:
מקרב מאחיך כמוני כמו שאני מקרבך מאחיך יקום לך תחתי וכן מנביא לנביא. פי' האי כמוני לא כמוני בנבואה הוא דקאמר שהרי כתוב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אלא כמוני שאני מקרבך ואחיך יקום לך תחתי ואמר וכן מנביא לנביא שהרי המכוון מכל זה המאמר אינו אלא להרחיקם מן המעוננים והקוסמים וכיוצא בהם ואמר שאין צורך לך בהם שמאחר שיהיו לך תמיד נביאים כמוני שאני מקרבך ומאחיך שיהיו תחתי זה אחר זה בכל דור ודור שוב אין לך צורך אל המעוננים ואל הקוסמים וכיוצא בהן וכל זה אינו אלא לפי פשוטו אבל רז"ל דרשו בספרי מקרבך ולא מחוצה לארץ רמז שאין נבואה שורה אלא בא"י מאחיך ולא מאחרים כמוני מה משה מדבר דבר ואינו מתירה אף נביא אומר דבר ואינו מתירא וכן הוא אומר רק אל יוסף פרעה התל וכן הוא אומר ביהושע ויאמר יהושע אל כל העם לא תוכלו לעבוד את יי' וכן אליהו אמר לא עבדת יי' וכן אלישע אמר מה לי ולך לך אל נביאי איזבל אמך יכול מה משה זקן ובן לוי אף נביא זקן ובן לוי ת"ל אליו תשמעון מכל מקום:
שלשה מיתתן בידי אדם. המתנבא מה שלא שמע ומה שלא נאמר לו ונאמר לחבירו והמתנבא בשם עבודת כוכבים אבל הכובש נבואתו והעובר על דברי נביא מיתתן בידי שמים שנאמר אנכי אדרוש מעמו. ובספרי ומייתי לה בפר' הנחנקין שנו שלשה מיתתן בידי שמים הכובש נבואתו כיונה בן אמתי והמוותר על דברי נביא פרש"י המפקיר שלא חשש למה שאמר לו הנביא כחבירו של מיכה ונביא העובר על דברי עצמו ושלשה מיתתן בב"ד המתנב' מה שלא שמע כצדקיהו בן כנענה ומה שלא נאמר לו כחנניה בן עוזר שהיה שומע דברי' מפי ירמיהו שהיה מתנבא בשוק העליון וחוזר ומתנבא בשוק התחתון והמתנבא בשם עבודת כוכבים ואומר כך אמרה עבודת כוכבים אפילו כיון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור כל אלו מפורשים בגמרא בפ' הנחנקין דהא דקאמרי שלשה מיתתן בידי שמים מקרא דוהיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי אנכי אדרוש ממנו הוא דקא דרשי דאש' לא ישמע אל דברי קרי בי' לא ישמיע משמע שכבש נבואתו ולא השמיע את דברי יי' שצוהו להוכיח את ישראל או להתרו' בהם כיונה בן אמיתי וכן המוותר על דברי נביא שמפקיר דבריו ואינו חושש בהם לשון רש"י והרמב"ם בפ' י"ט מהלכות סנהדרין העובר על דברי נביא הוא בכלל אשר לא ישמע אל דברי שדברי הנביא דברי הם ובכלל זה הוא גם הנביא העובר על דברי עצמו כי דברי עצמו דברי הם ולכן כלל שניהם רש"י במאמר על דברי נביא ובשלשתן יחד כתיב אנכי אדרוש מעמו שזו היא מיתה בידי שמים והא דקאמרי שלשה מיתתן בידי אדם מקרא דאך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא צויתיו לדבר ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת הנביא ההוא הוא דקדרשי דכלהו משתמעי מהאי קרא דמאשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא צויתיו לדבר משמע שהתנבא מה שלא שמע וכן מה שלא נאמר לו ונאמר לחבירו בכלל את אשר לא צויתיו לדבר הוא דמאשר לא צויתיו משמע הא לחבירו צויתיו והמתנבא בשם עבודת כוכבים היינו דכתיב ואשר ידבר בשם אלהים אחרים וכין מפרשי' בפרק הנחנקין באר הטב ובשלשתן כתיב ומת הנביא ההיא שזו הוא מיתת חנק שסתם מיתה האמורה בתורה אינה אלא בחנק וכן הוא שנוי בספרי:
וכי תאמר בלבבך עתידים את לומר כשיבא חנניה בן עוזר כו'. בספרי ומה שהכריחם לומר עתידים אתם כו' מפני שמלת וכי בכל מקום מורה על הדבר העתיד שיהיה כמו וכי יכה איש שפירושו כשיכה וכי יגח איש כשיגח וכי ישאל איש מאת רעהו כשישאל וכן כלם אף כאן וכי תאמר כשתאמר שזהו כשיבא חנניה בן עזור כו':
אשר ידבר הנביא ויאמר דבר זה עתיד לבא עליכם ותראו שלא יבא הוא הדבר אשר לא דברו יי' והרוג אותו. בספרי ואע"פ שאין זה אלא כשידבר הנביא יעוד טוב ולא יבא אבל כשידבר יעוד רע ולא יבא אין לשפוט ממנו שהוא הדבר אשר לא דברו ה' כי אפשר ששב בתשובה ונחם ה' על הרעה כאנשי ננוה שהתנבא עליהם יונה בן אמיתי דקרא ויאמר עוד ארבעים יום וננוה נהפכת וכתי' ויקראו צום וילבשו שקים וגומר וכתיב וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וינחם יי' האלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה הוא שירמיהו אמר לו לחנניה בן עוזר כשהיה ירמיהו מתנבא לרעה וחנניה לטובה אמר לו לחנניה אם לא יעמדו דברי אין מזה ראיה שאני נביא שקר אבל אם לא יעמדו דבריך יודע שאתה נביא שקר שנאמר אך שמע נא את הדבר הזה וגו' הנביא אשר ידבר שלום בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה' באמת מ"מ מפני שכבר בארו על וכי תאמר עתידים אתם לומר כשיבא חנניה בן עזור כו' וחנניה בן עזור דבריו דברי שלום ויעוד טוב היו לפיכך נכתב עליו אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר ולא הוא הדבר אשר לא דברו ה':
וא"ת כו'. פי' זאת הבחינה אינה נופלת אלא על המתנבא על העתידות אבל המתנבא על דבר מצוה שבא ואמר עשו כך וכך ומפי הקב"ה אני אומר מה בחינה נופלת בו משיב ואומר כבר נצטוויתם שאם בא להדיחכם מאחת מכל המצות לא תשמע לו אלא א"כ הוא מומחה הלך לצדיק גמור כגון אליהו בהר הכרמל כו' אבל אם צונו בדברי הרשות כגון לכו למקום פלוני או אל תלכו עשו מלחמה היות או אל תעשו בנו חומה זו אל תבנוה מצוה לשמוע לו כדכתב הרמב"ם ז"ל בפרק תשיעי מהלכות יסודי התורה:
לא תגור ממנו לא תמנע עצמך מללמד עליו חובה ולא תירא לענוש עליו. אבל בספרי לא אמרו אלא אל תמנע עצמך מללמד עליו חובה ויובן זה מעצמו דאל"כ מאי לא תגור ממנו דקאמר וכי גברא אלמא הוא שיירא ממנו שמא ישרוף גדישו אלא עכ"ל דה"ק לא תירא פן תענש עליו מפני שהוא מפורסם לנביא ותמנע עצמך מללמד עליו חובה לפיכך כתב רש"י אחר מאמר לא תמנע עצמך מללמד עליו חובה מאמר ולא תירא ליענש עליו שהוא טעם על לא תמנע עצמך כו' כאלו אמר לא תמנע עצמך כו' ולא תירא מזה פן תענש עליו:
