והוא פלט מן המלחמה שנאמר ויבא הפליט והוא עוג זהו לפי פשוטו דויבא הפליט אמלחמה דלעיל קאי וכ"כ רש"י שם ויבא הפליט לפי פשוטו זה עוג שפלט מן המלחמה ופי' מיתר הרפאים שלא הרגוהו אמרפל וחבירו כשהכו הרפאים בעשתרות קרנים אבל בב"ר אמרו זה עוג שנפלט מדור המבול פי' מיתר הרפאי' מהנפילים שהיו בארץ בעת ההיא:
באמת איש באמת עוג. לא באמת כל איש שא"כ לא היה גבהו רק כפל כל אדם ומדרשות דעקר טורא וכיו"ב יכחישו את זה אבל ר' אברהם בן עזרא הקשה ואמר לא יתכן להיות באמתו כי מה בא הכתוב ללמד ואין זו טענה כי יש לומר שבא ללמד שהיה משונה בגובהו שגובה כל אדם הוא ד' אמות מאמותיו וזה היה גבהו ח' אמות מאמותיו כי ערש כל אדם הוא אמה ויותר מאורך קומתו:
ואת הארץ הזאת האמורה למעלה מנחל ארנון עד הר חרמון. לא האמורה אחריו מערוער אשר כל נחל ארנון וחצי הר הגלעד כי הארץ אשר ירשו בעת ההיא מנחל ארנון עד הר חרמון היתה לא מערוער עד חצי הר הגלעד בלבד כי אחריו ויתר הגלעד וכל הבשן ממלכת עוג נתתי לחצי שבט המנשה אלמא כל הר הגלעד בכלל ירושתם היה אלא עכ"ל דהכי קאמר ואת הארץ הזאת האמורה למעלה שלקחנו משני מלכי האמורי שהיא מנחל ארנון עד הר חרמון ירשנו אותה בעת ההיא שהחזקנו בה בידינו ולא שכבשנו אותה בלבד והנחנוה חרבה והלכנו לדרכנו ואח"כ התחיל ספור אחר ואמר מערוער אשר על נחל ארנן וחצי הר הגלעד ועריו נתתי לראובני ולגדי והשאר נתתי לחצי שבט המנשה וגו':
ההוא יקרא ארץ רפאי' הוא אות' שנתתי לאברה'. כדלעיל ולפיכך הוצרך לומר פה ההוא יקרא ארץ רפאים דההוא מעוט הוא ההוא יקרא ארץ רפאים ולא אות' דלעיל ומה שפיר' זה קודם ואת הארץ שלא על הסדר נ"ל שרצה להודיע שמקומו הוא קוד' ואת הארץ הזאת מפני שהכנוי של ההוא נופל על ונקח בעת ההוא את הארץ וגו' עד וד' אמות רחבה באמת איש שעל המקומות האמורים שם הוא אשר יקרא ארץ רפאים שנתן לאברהם ולא אותה דלעיל:
תוך הנחל וגבול כל הנחל ועוד מעבר לסופו כלומר עד ועד בכלל ויותר מכאן. פי' נחלתו של גד שהיתה לפאת מזרחו של הירדן נמשך גורל נחלתו לפאת מערב כל הנחל של ארנון כי פי' וגבול גם הוא גבולן ועוד מעב"ה והלאה לצד מערבו עד יבוק עד ועד בכלל זה שגם נחל יבוק בכלל ויותר מכאן:
כנר' מעב' הירדן המערבי הוא ונחלת בני גד מעבר הירדן המזרחי ונפל בגורל' רוחב הירדן כנגדם ועוד מעב' שפתו עד כנרת וזהו שנ' הירדן וגבול הירדן ומעב' לו. פירוש כנרת זו לצד מערבו של ירדן הוא ואחר שנחלת בני גד היתה לפאת מזרחו של ירדן נמצא שנמשכ' נחלתו ממזרחו של ירדן עד כל רחבו של ירדן ועוד מעבר הירדן והלאה לפאת מערבו של ירדן עד כנרת פירוש רוחב הירדן כלו ועוד משפתו והלאה לפאת מערבו עד כנרת הוא מנחלת בני גד וזה ושנאמר הירדן וגבול שפירושו שירדן עצמו הוא מכלל גבול נחלת בני גד וגם מעב' לו עד כנרת:
ואצו אתכם לבני ראובן ולבני גד היה מדב'. פירוש אע"פ שכל התוכחות שמתחלת הספר עד פה כלן לנוכח כל ישראל היו. זה הדבור של ואצו אתכם לא יתכן לומר שהוא מדבר לנוכח כל ישראל אלא לנוכח בני ראובן וגד שהרי הדברי' הללו אינם נוגעי' אלא להם לבדם:
לספגי אחיכם הם היו הולכים לפני ישראל למלחמה לפי שהיו גבורים כו'. דאם לא כן מאי לפני אחיכם עם אחיכם מיבעי ליה:
ואתחנן אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חנם אע"פ שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם כו' ד"א זה אחד מעשר' לשונו' שנקרא' תפלה. ואלו הן שועה צעקה נאקה רנה בצור וקריאה נפול ופלול ופגיעה ותחינה שתי הלשונת הללו בספרי אבל בדברים רבה אמרו שתי הלשונות הללו בלשון אחד א"ר יותנן י' לשונות נקראת תפלה ואלו הן שועה צעקה כו' ומכלן לא נתפלל משה אלא בלשון תחנונים אמר ר' יותנן מכאן אתה למד שאין לבריה כלום אצל בוראה שהרי משה רבן של כל הנביאים לא בא אלא בלשון תחנונים והשואלים מנח מצא חן בעיני יי' שלא היתה מתנת חנם כי אחריו צדי' תמי' היה בדורותיו הנה עעו בין חן לחנון כי חן בכל מקום קרוב מענין אהבה וחבה כי ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואי' ויתן יי' את חן העם ויתן חנו למצא חן בעיניך כלם מפורשים מענין אהבה וחבה ולא מענין מתנת חנם ולא כן פועל החנינה והחנון כי הם כולם מענין מתנת חנם כמו וחנותי את אשר אחון בהתחננו אלינו כי יחנן קולו ומחונן עניי' אשריו יוחן רשע בל למד צדק ואשר תחון יוחן כלם מפורשים מעניין מתנת חנם ולא מענין אהבה וחבה ואע"פ שקצת מפרשים סוברים שכלם מעניין אחד רש"י ז"ל לא יחשוב כן:
בעת ההיא לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג דמיתי שמא הותר הנדר. בספרי ולא בא להודיענו דהאי בעת ההיא בעת כבו' סיחון ועוג קמיירי ולא בעת הגזר' דהא מילת' דפשיט' היא שהרי לעיל מיניה כתיב ואצו אתכ' בעת ההיא לאמר שפירושו בעת כבוש סיחון ועוג ואחריו ואת יהוש' צויתי בעת ההיא לאמר עיניך הרואות את כל אשר עשה יי' אלהיכם לשני המלכים וגומר שפירושו בעת כבוש סיחון ועוג ולא פי' רש"י כלום להיותם מבוארים וכיון דכתיב בתרי' ואתחנן אל יי בעת ההיא עכ"ל דאין זה אלא בעת כבוש סיחון ועוג מאחר שכלם נמשכים זה אחר זה אלא ה"ק הא דאצטריך קרא למכתב הכא בעת ההיא ולא הספיק לו עם בעת ההיא דלעיל מיניה אינו אלא כדי להודיע הסבה שהתחנ' בעת הכובש ולא בעת הגזרה ואמר שבעת שכבשתי ארץ סיחון ועוג שהיא חלק מנחלת ארץ ישראל דמיתי שכבר הותר הנדר ולפיכך האריך בלשונו ואמר דמיתי שכבר הות' הנדר ולא הספיק לו לומר בעת ההיא בעת כבוש סיחון ועוג:
לאמר זה אחד משלשה מקומות שאמר משה לפני המקום איני מניחך עד שתודיעני אם תעשה שאלתי. אבל בספרי לא שנו אלא זה אחד מן הדברים שאמר משה לפני המקום הודיעני אם אתה עושה לי וידבר משה אל יי' לאמר מה אעשה לעם הזה שאין ת"ל לאמר מת"ל לאמר אמר לו הודיעני אם נופל אני בידם אם לאו כיוצא בו אתה אומר וידבר משה לפני יי' לאמר שאין ת"ל לאמר ומת"ל לאמר א"ל הודיעני אם אתה גואלן אם לאו כיוצא בו אתה אומר ויצעק משה אל יי' לאמר שאין ת"ל לאמר ומת"ל לאמר א"ל הודיעני אם אתה מרפ' אם לאו כיוצא בו אתה אומר וידבר משה לפני יי' לאמר שאין ת"ל לאמר ומת"ל לאמר א"ל הודיעני נא אם אתה ממנה עליהם פרנסים אם לאו אף כאן אתה אומר בעת ההיא לאמר שאין ת"ל לאמר ומת"ל לאמר א"ל הודיעני אם אכנס לארץ אם לאו וא"כ זה אחד מחמשה מקומות שאמר משה לפני המקום איני מניחך עד שתודיעני אם תעש' שאלתי מיבעי ליה אבל בפסוק וידבר משה לפני יי' לאמר יפקוד יי אלהי הרוחות וגומר שנו בספרי רבי אליעזר אומר בארבעה מקומות בקש משה מלפני המקום והשיבו המקום על שאלותיו והביאם כלם והשמיט מהחמשה דלעיל המקום של וידבר משה אל יי' לאמר מה אעשה לעם הזה ולא ידעתי למה ולפי זה יהיה לאמר האמור כאן אחד מארבע מקומות שאמר משה לפני המקום איני מניחך עד שתודיעני אם תעשה שאלתי אם לאו לא אחד מג' מקומות כמו שכתב רש"י ז"ל וצ"ע ומה שדרז"ל בלאמר הכתובים באלה הה' מקומות מה שלא דרשו בשאר המקומות הנה כבר כתבתי הטעם בפרשת פנחס בפסוק וידבר משה לפני יי' לאמר יפקוד יי' אלהי הרוחות והארכתי שם מאד ע"ש:
אדני אלהים רחום בדין. אם כוונת הרב על השני שמות של א"לף דל"ת ויו"ד ה"א הכתובים יהיה פירושו שהשם השני שהוא יו"ד ה"א המורה על מדת הרחמים יבא על השם הראשון שהוא בא"לף ד"לת שהוא הדיין כדכתיב דבר האיש אדני הארץ אתנו קשות עד שיהיה רחום בדין שפירושו רחום בדינו לא במדת הדין הקשה ואם כוונת הרב בעבור השם הנכתב והנקרא שהוא שם בן ד' הנכתב ושם אלהים הנקר' כן יהיה פירושו שהשם הנכתב המורה על מדת הרחמים יבא על השם הנקרא שהוא הדיין בכל מקום עד שיהיה רחום בדינו ולא במדת הדין הקשה. והרמב"ן ז"ל טען ואמר ולא השניח הרב כי השם הראשון כתוב בא"לף דל"ת והשם השני כתוב ביו"ד ה"א שכן אמרו כל מקום שנאמר יי' הוא מדת הרחמים אלהים זו מדת הדין. וזאת הטענה אינה אלא לפי מחשבותיו שחשב שהשם הראשון יאמר בו שהוא באחרון לא האחרון בראשון וחשב גם כן שכוונת הרב היתה על השני שמות הכתובים שהאחד מהם באל"ף דל"ת והשני בי"וד ה"א ולפי שתי המחשבות האלו טען ואמר שלא השגיח הרב לראות כתיבת' שהראשון כתוב באל"ף דל"ת והשני כתוב ביו"ד ה"א אבל חשב שהראשון ביו"ד ה"א והשני באל"ף דל"ת כקריאתם ולכן אמר רחום בדין אבל אילו היה משגיח בכתיבת' שהראשון בא"לף דל"ת והשני ביו"ד ה"א לא היה לו לומר אלא דין ברחום מפני שהשם הראשון יאמר שהוא באחרו' לא ההיפך ואין זה אמת במחילה מכבוד תורתו אלא ההיפך שהאחרון יאמר שהוא בראשון לא הראשון באחרון וכ"ש שאם נאמר שכונת הרב בזה היתה בשתי שמות הנכתב והנקרא בשם יו"ד ה"א הכתוב פה שנכתב ביו"ד ה"א ונקרא אלהים כמו שנאמרה ממה ששנו בספרי יי' כל מקום שנאמר יי' זו מדת רחמים שנאמר יי' אל רחום וכל מקום שנאמר אלהים זו מדת הדין שנאמר עד האלהים יבא דבר שניהם ואומר אלהים לא תקלל שאלו היה בעבור השני שמות הנכתבים איך לא שנו בספרי על השם הכתוב באל"ף דל"ת במה הוא מורה אם על מ"ה אם על מדת רחמים אבל אמרו בעבור שם אלהים זו מ"ה שזו ראיה גדולה שהשני שמות המורות על הדין והרחמים הם השם הנכתב והשם הנקרא שהם שם יו"ד ה"א הנכתב ושם אלהים הנקרא בו אבל שם אדני אינו רק התחלת דבור שפירושו רבוני כמו רבונו של עולם שאינו מכוון בו לא מדת הדין ולא מדת הרחמים וזהו שנראה גם כן מילמדנו שאמרו אמר לפניו רבון העולמים אי מתבעי לי בדין הב לי ואי לא מתבעי לי בדין רחם עלי שרבון העולמים הוא פירוש אדני באל"ף דל"ת ופירוש אי מתבעי לי בדין הב לי הוא פירוש שם אלהים הנקרא בשם יו"ד ה"א ופירוש ואי לא מיתבעי לי בדין רחם עלי הוא פי' שם יו"ד ה"א הכתוב והרמב"ן ז"ל הביאו לראיה לדבריו כי חשב שזה המאמר מורה ששם אדני באל"ף דל"ת מורה על הדין ושם יו"ד ה"א הבא אחריו מורה על הרחמים ואדרבה משם נראה שאין שם אדני מורה אלא על רבוני כמו שפירשתי ומה שאמרו אי מתבעי לי בדין הב לי הוא שם אלהים הנקרא על השם הכתיב ביו"ד ה"א ומה שאמרו ואי לא מתבעי לי בדין רחם עלי הוא שם יו"ד ה"א הנכתב לא שם אדני עם שם יו"ד ה"א כאשר חשב הוא:
אתה החלות להראות את עבדך פתח להיו' עומד ומתפלל כו'. בספרי דאם לא כן מהו אתה החלות אתה הראת את עבדך את גדלך מיבעי ליה:
את גדלך זו מדת טובך. שאתה מוחל וסולת כמו ועתה יגדל נא כח יי' שפירושו למחול ולסלוח לעוברי רצונו לא גודל עצמותו כמו גדול יי' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר יי' אלהי גדלת מאד דמה ענין ספור גדולתו בעניין בקשתו להעביר על פשעו:
ואת ידך זו ימינך שהיא פשוטה לקבל שבים. שגם זו מענין בקשתו:
החזקה שאתה כובש ברחמים את מדת הדין. שגם זו מענין בקשתו לא כמו כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו דמה עניין זה לבקשתו:
אשר מי אל. וגומר אינך דומה למלך בשר ודם כו'. בספרי שזהו מענין בקשתו לא על שאין דומה לו כמו אין כמוך באלהים יי' ואין כמעשיך דמה ענין זה לבקשתו:
ולפי פשוטו אתה החלות להראות את עבדך מלחמת סיחון ועוג כדכתיב ראה החילותי תת לפניך הראני מלחמת שלשים ואחד מלכים. תקן בזה גם לפי הפשט דבר דבור על בקשתו שאמר החלות בערך אל המלחמות שהיו עתידין ישראל לעשות עם כל שבע' אומות שמלחמות סיחון ועוג היתה תחלת כל המלחמות ההם ואמר שמאחר שהתחלת להראותני שתי המלחמות של סיחון ועוג שהן מהז' אומות הראני גם מלחמת השלשים ואחד מלכים הנשארים מהז' אומות:
אין נא אלא לשון בקשה. פירוש אין נא האמור כאן אלא לשון בקשה לא לשון עתה כמו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את שפירושו עכשיו שלא הכיר בה עד עכשיו שהיתה צנועה ביותר ועכשיו על ידי מעשה הכיר בה או עכשיו שראה שלא נשתנת הדרך הכיר את יופיה או עכשו הגיעה שעה לידאג על יופיה מפני שהיו באים אל אנשים שחורים:
ויתעבר יי' נתמלא חמה. בספרי מלשון עברה:
למענכם אתם גרמתם לי. ובספרי למענכם בשבילכם נעשה לי כך לא למענכם בעבור שיעשה רצונכם שהייתם חפצים שלא אכנס לארץ כמו למענכ' שלחתי בבלה אלא שאתם גרמתם לי שלולא שהכעסתם אותי על מי מריבה לאמר מן הסלע הזה תוציא לנו מים וכעסתי ואמרתי שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים לא היה השם גוזר עלי הגזרה הזאת ואתם גרמתם לי ממה שאמר הכתוב:
ויקציפו על מי מריבה וכן הוא אומר וירע למשה בעבורם. פירוש והראיה על שפירוש למענכם אתם גרמתם מפסוק ויקציפו על מי מריבה שפירושו מפני שהקציפו את משה על מי מריבה גרמו לו שנגזרה עליו הגזרה ולא כדי להפיק אא רצונם.
רב לך שלא יאמרו הרב כמה קשה והתלמיד כמה סרבן. ובספרי רב לך אמר לו למשה אדם נודר להיכן הוא הולך לא אצל רבו שיתי' לו נדרו מה עליך לשמוע אלא דברי רבך פירשו רב לך מענין רבנות כאילו אמר אחר שאני רבך ואתה תלמידי אין ראוי שיהיה סרבן לנגדי שלא יאמרו הרב כמה קשה והתלמיד כמה סרבן אלא עליך לשמוע דברי רבך:
וראה בעיניך. בקשת ממני ואראה את הארץ הטובה אני מראה לך את כלה. פירוש אל יקשה בעיניך על מה שהיה מבקש לעבור את הירדן והשם השיב וראה בעיניך שהוא דבר אחר כי בתוך בקשתו לעבור היתה גם בקשת הראיה כי הוא בקש אעברה נא ואראה והשם השיבו עלה ראש הפסגה וראה בעיניך כי לא תעבור וזהו שכתב רש"י בקשת ממני ואראה אני מראה לך את כלה כלומר שמה שהשיב לו השם מכלל שאלתו היא ולא דבר אחר אבל מה שאמר אני מראה לך את כלה והיה די לומר אני מראה לך הוא מפני שמשה ע"ה לא בקש לראו' רק ההר הטוב והלבנון והש' השיבו ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך כלומר לא ההר הטו' והלבנון בלבד אלא כל הארן כלה אני מראה לך:
וצו את יהושע על הטרחות ועל המשאות ועל הריבות. כמאמר הכתוב טרחכם ומשאכם וריבכם דאי על אמיצותיו וחזקו הרי כבר אמור וחזקהו ואמצהו בוי"ו דמשמע שחוץ מהצווי שתצוהו גם חזקהו ואמצהו אלמא צווי לחוד וחוזק ואמוץ לחוד:
וחזקהו ואמצהו בדבריך. לא בפעולותיך שפירושו ואמור לו שהוא עבור וינחיל כי אחריו פירש ואמר כי הוא יעבור לפני העם והוא ינחיל אותם את הארץ אלמא בדבור בעלמא הוא חזוק ואמוץ:
ונשב בגיא ונצמדתם לעבודת כוכבים ואעפ"כ ואתה ישראל שמע אל החקים והכל מחול לך ואני לא זכיתי למחול לי. בספרי דאם לא כן מה ענין זה לכאן ואף על פי שועתה ישראל היא פרשה בפני עצמה הנה כמוה ויהי אחרי המגפה ויאמר יי' אל משה ואל אלעזר:
