ונסע המדברה אילו לא חטאו היו עוברים דרך הר שעיר ליכנס לארץ מדרומו לצפונו כו'. תימה איך היו יכולים לעבור דרך הר שעיר ליכנס לארץ מדרומי לצפונו והלא כבר בקשו ממלך אדום שיניחם לעבור דרך ארצו ליכנס לארץ דרך רחבה ולא רצה והוצרכו לסבוב את כל דרומה של אדום וכן פרש"י בפרשת מסעי ושמא י"ל שחטאם גרם להם זה אבל לולא החטא היה נותן בלבו של מלך אדום להניחם לעבור דרך ארצו:
דרך ים סוף. דרך יציאתן ממצרי' שהיא במקצוע דרומית מערבית משם היו הולכים לצד המזרח. פירוש האי דרך ים סוף דקאמר הכא אינו רוצה לומר שהלכו לאחור ללכת לים סוף שהרי כתוב אחריו ונסב את הר שעיר והר שעיר הוא להלן מים סוף לפאת מזרח אלא ה"ק כדרך יציאתן ממצרים שהיו הולכין אז לצד מזרח עד בואם לים סוף כך היו הולכים גם עתה שהניחו דרכם הקצר שהיה להם ללכת מדרום לצד צפון ברחבה של ארץ אדום להכנס משם לארץ ישראל והלכו בדרך יציאתם ממצרים לים סוף שהיתה ממערב למזרח אף כאן היו הולכים בדרומה של ארץ אדום בארכה שהיא ממערב למזרח עד שבאו לגבול מואב
פנו לכם צפונה. פנו לכם לרוח מזרחית מן הדרום לצפון פניכם לצפון נמצאו הולכים את רוח מזרחית מהכא משמע שזה הצווי היה בסוף דרומה של ארץ אדום שהרי אחר ונסב את הר שעיר ימים רבים כתב מיד ויאמר יי אלי רב לכם סוב את ההר הזה פנו לכם צפונה ואלו בפרשת מסעי כתב והוצרכו לסבב כל דרומה של ארץ אדום עד בואם לדרומה של ארץ מואב כו' והלכו כל דרומה של ארן מואב עד סופו ומשם הפכו פניהם לצפון אלמא הפוכם לצפון לא היה רק אחר שעברו כל דרומה של ארץ מואב אלא שאין מזה טענה כלל כי אף על פי שזה הצווי היה קודם שעברו דרומה של מואב מכל מקום כששלח משה מלאכי' אל מלך אדום לעבור דרך גבולו לצד צפון להכנס משם לארץ ישראל ולא אבה לשמוע בקולו ויצא לקראתו בעם כבד וביד חזקה כמו שכתוב בפרשת חוקת בפירוש הוצרכו ללכת כל דרומו של ארץ מואב עד סופו ומשם הפכו פניהם לצפון:
עד מדרך כף רגל אפילו מדרך כף רגל. דעד ועד בכלל כאילו אמר לא אתן לכם רשות למשול על ארצם אפי' עד דרוס' רגל כדי שתעברו משם דרך העברה בעלמ' שלא ברשותם וכמוהו לא נשא בהם עד א' אפי' אח':
כי יי' אלהיך ברכך לפיכך לא תכפיו את טובתו להראות כאילו אתם עניים אלא הראו עצמכם עשירים. ופירש בכל מעשה ידיך שנתברך הצאן והבקר והמקנ' שבידם אשר הוציא ממצרים:
ונפן ונעבור לצד צפון הפכנו פנים להלך רוח מזרחית. הוכרח לפרש ונפן לצד צפון מפני הכתוב לעיל פנו לכם צפונ' דמשמע שהפנים מורה על הפיכת פניהם לצד צפון ואף על פי שלא צוה אותם להפך פניהם לצד צפון רק אחר עבור כל רוח דרומית של מואב מ"מ כשראינו שלא אבה מלך אדום לשמוע ויצא לקראתנו בעם כבד וביד חזקה הנחנום והלכנו כל רוח דרומית של ארץ מואב ואחר כך פנינו לצד צפון כמו שצונו כבר בהיותנו בדרומו של ארץ אדום והלכנו כל רוח מזרחית של ארץ מואב ושם מצאנו את ארץ סיחון ועוג שלה במזרח גבול א"י וכבשנו את ארצם ונכנסנו משם לא"י כמו שמפורש בפרשת מסעי בגבולי הארץ:
ואל תתגר בם מלחמה לא אסר להם על מואב אלא מלחמה אבל מיראים היו אותם כו'. דאם לא כן קשיא ויגר מואב למה היו יראים מהם והלא מוזהרים היו שלא יעשו עמהם מלחמה אלא עכ"ל שלא אסר להם אלא המלחמה אבל השלל והבזה לא אסר להם וזהו שאמרו עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו ולא אותנו כמנהג השוללים שלא במלחמה לשלול המקומות הרחוקי' אשר הם סביב המקום של מושב המלוכה ולא מקום מושב המלוכה עצמה: ער שם המדינה. שאם היה פירושו עיר היה לו לומר את ער פלוני לא את ער סתם: יירשום לשון הוה נתתי להם כח שהיו מורישים אותם והולכים. וכמוהו ככה יעשה איוב על פי יי' יחנו ויש אשר ישכון הענן שכל אלו הם דברים ההוים תמיד ונופל בם בין לשון עתיד בין לשון עבר ולכן לא חש הכתוב לאמרו בלשון עתיד אבל גבי אז ישיר משה וגבי אז ידבר יהושע וגבי ובית יעשה לבת פרעה שלא היו אלא לפי שעה ואינו יכול לישבו בלשון הווה פירש אותו על המחשבה אז ישיר משה אז כשרא' הנס עלה בלבו שישיר שירה אז ידבר יהושע אז כשראה הנס אמר לו לבו שידב' ובית יעשה לבת פרעה אז חשב פרעה שיעשה וגבי אז יבנה שלמה במה פירשו בו חכמי ישראל שבקש לבנות ולא בנה למדנו שהיו"ד על שם המחשבה נאמרה כל זה כתב רש"י בפרשת בשלח ע"ש: האמים לפני' וגו' אתה סבור שזו ארץ רפאי' שנתתי לאברהם לפי שהאמים שהם רפאים ישבו בה לפנים אבל לא זו היא כי אותן רפאים הורשתי מפני בני לוט והושבתים תחת רפאים היו נחשבים אותם אמים כענקים הנקראים רפאים על שם שכל הרואה אותם ידיו מרפות אמים על שם שאימתם מועלת על הבריות. הרמב"ן ז"ל טען ואמר ואני תמה בדברי הרב למה יפרש לנו הכתוב בארץ עמון ומואב שאינה ארץ רפאים שנתן לאברהם אם לומר שאינה ראויה לישראל ואינה מן הארץ שנשבע יי' לאבותיכם לתת להם והלא הכתוב אינו אומר אלא לבני לוט נתתיה ירושה לומר כי אע"פ שהיתה מנחלת אברהם הב"ה נתנה לבני לוט בעבור אברהם וכמו שכתוב רש"י עצמו שנתן שתים לבני לוט בשכר שהלך אתו למצרים ושתק על מה שאמר על אשתו אחותי היא ועוד שהרב עצמו כתב עשר עממין נתתי לו לאברהם שבע לכם וקני וקניזי וקדמוני הן עמון ומואב ושעיר א' מהם לעשות והשתי' לבני לוע וא"כ הרי ארץ עמון ומואב והר שעיר מנחלתו של אברהם היא על כל פני' ולמה אמ' הב"ה למשה שלא יהא סבור שהיא ארץ הרפאים של אברהם מה בין קני וקניזי וקדמוני לרפאים ועוד כי רפאים ישבו בה לפנים לומר שהיא שלהם והם היושבי' בה לפנים כל אדם כמו לפנים הארץ יסדת עכ"ד. ואין מכל אלה טענ' כלל כי מה שטען למה יפרש הכתוב בארץ עמון ומואב שאינה ארץ רפאים שנתן לאברהם כבר השיב הוא עצמו שבא לומר שאינה זו מן הארץ שנשבע יי' לאבותיכם לתת להם כי אעפ"י שזו ארץ רפאים היא כדכתב האמים שהם הרפאים לפנים ישבו בה וארץ רפאים היא אחת מהאומות שנתן השם לאברהם כדכתיב בפרשת לך לך ביום ההוא כרת יי' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ וגו' את הקני ואת הקניזי ואת הקדמוני ואת החתי ואת הפריזי ואת הרפאים וגו' לא זו היא אותה שנתן השם לאברהם כי אלו הרפאים הורשתי' מפני בני לוט והושבתי' תחתם ומה שטען על זה והלא הכתוב אינו אומר אלא לבני לוט נתתיה ירושה לומר כי אע"פ שהיתה מנחלת אברהם הב"ה נתנה לבני לוט בעבור אברהם אינה טענה כי מה שאמר לא זו היא שנתתי לאברהם פירושו להיות שלו להורישה לישר' כמו שנשבע לו השם אבל זו היא אותה שנתנה לו שיתננ' לבני לוט בשכר שהלך עמו למצרים ושתק בשמעו שאמר אברהם על אשתו אחותי היא וזו אינה אלא מהקני וקניזי וקדמוני שנתן השתים מהם לבני לוט בשכר שהלך אתו למצרים ושתק על מה שהיו אומרים על אשתו אחותי היא אבל השבעה האחרים שהם החתי והפריזי והרפאים שהוא החוי כדאיתא בב"ר בפרשת לך לך והאמורי והכנעני והגרגשי והיבוסי לא נתנם לאברהם אלא שיתנם לישר' הבאי' מזרעו של יעקב בן בנו כמו שאמרו באגדה שמעשר' עממין נתתי השבעה מהם לישראל והג' האחרים הב' לבני לוט והאחד לעשו ולכן אילו היתה ארץ רפאי' זו אותה ארץ רפאים שנתן לאברהם היו ישר' כובשים אותה לעצמם ולפיכך הוצרך הכתוב לומר למשה את סבור שזו רפאים שנתתי לאברהם כו' לא זו היא כו' ומעתה מה שטען ואמר ועוד שהרב עצמו כתב עשרה עממין נתתי לו לאברהם שבעה לכם וקני וקניזי וקדמוני הן עמון ומואב ושעיר אחד מהם לעשו והשתים לבני לוט ואם כן הרי ארץ עמון ומואב והר שעיר מנחלתו של אברהם היא על כל פנים ולמה אמר הקדוש ברוך הוא למשה שלא יהא סבור שהיא ארץ הרפאים של אברהם מה בין קני וקניזי וקדמוני לרפאים אינה טענה כלל כי כבר קדם שקני וקניזי וקדמוני נתנם לו השם שיתנם לבני לוע ולבני עשו כדלעיל אבל ארץ רפאים עם שאר האומות לא נתנם לו אלא לתתם לישראל: אבל משלוח המרגלים עד כאן לא נאמר וידבר אלא ויאמר ללמדך שכל ל"ח שנה שהיו ישראל נזופים ולא נתיחד עמו בדבור בלשון חבה פנים אל פנים וישוב הדעת ללמדך שאי' שכינה שורה על הנביאים אלא בשביל ישראל. אבל גבי ותדבר מרים כתב אין דיבור בכל מקום אלא לשון קושי וכן הוא אומר דבר האיש אדני הארץ אתנו קשות ואין אמירה בכל מקום אלא לשון תחנונים וכה"א אל נא אחי תרעו ויאמר שמעו נא דברי כל נא לשון בקשה וצ"ע:
ממדבר קדמות אע"פ שלא צוני המקום לקרא לסיחון לשלו' למדתי ממדבר סיני מן התורה שקדמה לעולם כו'. דבר אחר ממדבר קדמות ממך למדתי שקדמת לעולם כו'. דאל"כ מאי קדמות ומה שאמר אעפ"י שלא צוני המקום לקרא לסיחון לשלום משמע דס"ל דקרא דכי תקרב אל עיר וקראת אליה לשלום במלחמת הרשות הכתוב מדבר וכן שנינו בספרי וכבר הארכתי בזה בפרשת פרה ע"ש:
כאשר עשו לי בני עשו לא לעניין לעבור את ארצם אלא לענין אוכל ומים. כאילו אמר אוכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי כאשר עשו לי בני עשו וגו' והמואבים רק אעברה ברגלי כי לא יתכן לומר שכאשר עשו לי בני עשו דבק עם רק אעברה ברגלי שהרי בפרשת חוקת כתיב וימאן אדום נתון את ישראל עבור בגבולו ויט ישראל מעליו אך קשה דא"כ הא דכתיב בתריה והמואבים היושבים בער צ"ל שגם המואבים נתנו להם אוכל ומים כמו בני עשו ואי אפשר לומר זה שהרי בפרשת תצא כתיב לא יבא עמוני ומואבי בקהל יי' על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים וליכא למימר דטעמא דעל דבר אשר לא קדמו לא קאי אלא אעמוני וטעמא דאשר שכר עליך קאי אמואבי דהא בפ' הערל קאמרי גבי מואבי ולא מואבית איש דרכו לקדם ואין אשה דרכה לקדם ופריך מכל מקום הוה להו לאקדומי אנשים לקראת אנשים ונשים לקראת נשים אלמא קרא דאשר לא קדמו אתכם אף אמואבים קאי ושמא יש לחלק בין קדמו להשבירו שהמואבים שלא קדמו אתכם בלח' ובמים מכל מקום השבירו להם אוכל בכסף ונתנו להם מים בכסף אבל לא קדמו דקדמו בלא כסף משמע:
עד אשר אעבור מוסב על אעברה בארצך לא על אוכל בכסף תשבירני ואכלתי הסמוך לו. דא"כ מאי עד אשר אעבור את הירדן עד אשר נעבור גבולך מבעי ליה כמו שכתב בפ' חוקת לא נטה בשדה ובכרם לא נשתה מי באר בדרך המלך נלך עד אשר נעבור גבולך:
בנו כתיב שהיו לו בן גבור כמוהו. פי' אילו היה נקוד בנו היינו אומרים בן א' בלבד היה לו עכשיו שנקוד בנו כתי' בנו שאין לומר בן א' בלבד היה לו עכ"ל שפירוש בנו שהכל מעידין עליו שהוא בנו מפני שהיה דומה לו בגבורתו ובא הכתוב ללמד שגם הוא נהרג כמו שנהרגו כל בניו:
כל יד כל אצל מפני שידו של אדם היא אצלו קרא כל אצל יד:
וכל אשר צוה יי' אלהינו שלא לכבוש הנחנו. כאילו אמר רק אל ארץ בני עמון כל יד נחל יבוק וערי ההר וכל אשר צוה יי' אלהינו לא קרבת:
