וישא את עיניו בקש להכניס בהם עין רעה. במדבר רבה דאם לא כן למה נשא עיניו בפע' הזאת ולא בשאר הפעמים ובפרק ה' ממסכת אבו' עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם רוח גבוהה מבואר ממאמר מאן יי' לתתי להלוך עמכם אלא עם שרים גדולים ופרש רש"י למדנו שרוחו גבוהה ולא רצה לגלות שהוא ברשותו של מקום אלא בלשון גסות הרוח והנפש רחבה מבואר ממאמר אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב ופרש"י למדנו שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים אמר ראוי לו ליתן לי כל כסף וזהב שלו שהרי צריך לשכור חיילות רבות ספק נוצח ספק לא נוצח ואני ודאי נוצח עין רעה מבואר ממאמר וישא בלעם את עיניו וירא את ישר' שוכן לשבטיו למדנו שבקש להכניס בהם עין רעה וכך אמרו במדבר רבה בפסוק אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב מכאן אתה למד שהיו בו ג' דרכים עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה עין רעה דכתיב וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו ורוח גבוהה דכתיב מאן יי' לתתי להלוך עמכם נפש רחבה דכתיב אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב אילו היה מבקש לשכור חיילות להלחם כנגדן ספק נוצחין ספק נופלין לא דיו שיתן כך ונוצח הא למדת שכך בקש. אבל הרמב"ן ז"ל פירש במסכת אבות שהחריצות בממון הוא עין רעה ורוב התאו' במשגל היא נפש רחבה והגאות היא רוח גבוהה ולא ידעתי היכן מצא זה:
ותהי עליו רוח אלהים עלה בלבו שלא יקללם פירוש מכיון שאין אמר ותהי עליו שום אמירה כמו ויבא אלהים אל בלעם בלילה ויאמר לו וגו' ויקר אלהים אל בלעם ויאמר אליו וגו' ויקר אלהים אל בלעם וישם דבר בפיו ויאמר וגו' למדנו שאין ותהי עליו רוח אלהים בעבור שום אמירה אלא לומר שנחה עליו רוח אלהים שעלה בלבו שלא לקלל עוד שמתחלה היתה בו' רוח שטנית הפכית לרוח האלהים שהאל היה רוצה שלא לקלל והוא היה משתדל לקלל וכאילו אמר ותהי עליו רוח אחרת והוא רוח אלהים שלא לקלל הפך מחשבתו הראשונה שהיה לקלל נתהפכה מחשבתו לרוח אלהים:
ומדרש אגדה שניהם גדולים. בלעם ובלק וי"ו בנו בעור ובנו צפור אינם נוסעים רק פירושם בלעם בנו הוא בעור בנביאו' ובלק בנו הוא צפור אביו במלכות שכל אחד משניהם הוא מנה בן פרס שכל אחד מהם נחשב למנה ואביו נחשב לחצי מנה כי פי' פרס חצי:
שתום העין עינו נקובה ומוצאת לחוץ וחור שלה נראה פתוח. ולשון משנה הוא כדי שישתום ויסתום ויגוב אותה הסתימה פירוש כדי שיקוב המגופה של כד שעשויה בטיט או בסיד ויסתום אותו נקב ויגוב אותה הסתימה פי' שייבש אותה שתהיה לחה כשתסם בה את הנקב תרגום חרבו המים נגיבו מיא:
וכשפך המקום את פיו ברכן מעין אותו קללות. בקש לומ' לא יהיו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות אמר מה טובו אהליך יעקב לא תשרה שכינה עליהם אמר משכנותיך ישראל:
בתוקף ורום שלו יאכל את הכנענים שהם צריו ועצמותיהם של צרים יגרם. אמר בתוקף ורום שלו במקום בתוקף הרום שלו שפירושו שתקפו הוא כתוקף הרו' שלו שפירשו למעלה מפני שלא בא הכתוב פה לפרש תקפו וחוזקו שכבר אמר זה למעלה אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו ועוד שישאר מאמר יאכל כנעני' צריו בלתי נקשר לא לפניו ולא לאחריו ולפי' אמר בתוקף ורום שלו יאכל כנעני' וגו' ויהיה פירוש המקרא הזה האל שהוציאו ממצרים תקפו כתוקף רום וגובה שלו ועם אותו תוקף ורום שלא יאכל ישראל כנעני' כו' והוסיף מלת את וה"א הידיעה על מלת כנעני' ואמר את הכנעני' בעבור שעם התו' הזה יובן שיהיו הכנעני' נאכלים ולא אוכלים ושתהיה מלת כנעני' כוללת כל האומות גם הוסיף מלת שהם על מלת צריו מפני שעם התוס' הזה תהיה מלת צריו ביאור או הבדל למלת בכנענים ולולא זה יהיו הכנענים אוכלים וצריו נאכלים גם הוסיף על עצמותיהם מלת של צרים שלא נחשוב עצמותיהם של כנענים בכללם שאין הדבר כן שאם כן למה נאמר צריו:
לכה איעצך מה לך לעשות. הוסיף מאמר מה לך לעשות אחר מלת איעצך מפני שמאמר אשר יעש' העם הזה לעמך הבא אחריו אינו דבק עם איעצך ונשאר איעצך לבדו והוא מקרא קצר שצריך להיות איעצך מה לך לעשות וגם אודיעך את אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים וכן תרגם אותו אנקלוס ואמר אמלכינך מה דיעבד עמא הדן לעמך בסוף יומיא אבל רבותינו אמרו בפרק חלק שהוא דבק עם איעצך ופריך התם אי הכי עמך לעם הזה מיבעי ליה ומשני אמר רבא בר כהנא כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים ולא ידעתי למה לא הביאו רש"י בפירושו כמו שהביאו גבי ועלה מן הארץ שאחר שפירש אותו חזר ואמר ורבותי' דרשוהו כאד' שתולה קללתו באחרים וכן בכמה מקומות:
ומה היא העצה שהכתוב לא גלה אותה. בין אם יהיה מאמר אשר יעשה העם הזה לעמך דבק עם איעצך בין אם יהיה מאמר בפני עצמו:
אלהיהן של אלו שונא זמה הוא וכו'. בפרק חלק אמרו אמר לו אלהיהם של אלו שונא זמה הוא והם מתאוין לכלי פשתן בא ואשיאך עצה עשה להם קלעים והושב בהם זונות זקנה מבחוץ וילדה מבפנים וימכרו להם כלי פשתן עשה להם קלעים מהרי שלג ועד בית הישמות והושיבו בהן זונות זקנה מבחוץ וילדה מבפנים בשעה שישראל אוכלים ושותים ושמחים ויצאין לטייל בשוק זקנה אומרת לו אי אתה מבקש כלי פשתן כו' זקנה אומרת לו בשוה וילדה אומרת לו בפחות ב' ושלשה פעמים אומרת לו כן מכאן ואילך אומרת לו הרי אתה כבן בית שב וברור לך וצרצור של יין מונח אצלה שעדיין לא נאסר יינן אומרת לו רצונך שתשתה כוס של יין כיון ששתה בער בו אמר לה השמעי לי הוציאה יראתה מחיקה אומרת לו עבוד לזה אמר לה ולא יהודי אני אומרת לו ומה איכפת לך כלום אני מבקשת ממך אלא פעור ולא עוד אלא שאין אני מניח לך עד שתכפור בתורת מרע"ה שנאמר המה באו בעל פעור וגו':
אראנו ולא עתה רואה אני שבחו של יעקב וגדולתו אך לא עתה היא אלא לאחר זמן. פירש אראנו עתיד במקום הזה מפני שאז היה רואה זה גם הוסיף שבחו של יעקב וגדולתו מפני שהכתו' קצר ולא גלה מה הוא אותו שהיה רואה גם הוסיף מלת אך מפני שמאמר ולא עתה שפירושו אלא לאחר זמן אינו מהשבחות והגדולות שהיה רואה ישראל הנכללין במלת אראנו אלא ההפך לפיכך הוסיף מלת אך כדי שיהיה הפך מאמר אראנו שהוא ייעוד טוב ואמר אך זה הטוב שאני רואה בו אינו עתה אלא לאחר זמן רב שאין זה מכלל השבחות והגדולות שהיה רואה לישראל אלא ההיפך:
והיה ירושה שעיר לאויביו ישר'. הוסיף למ"ד למלת אויביו מפני שבזולת זה לא הודיע הכתוב לא זו אומה יהיה שעיר ירשה גם הוסיף מלת ישראל אחר לאויביו להודיע שאלה הם האויבים של שעיר כאילו אמר והיה ירשה שעיר לישראל:
וירד מיעקב ועוד יהיה מושל אחר מיעקב. אמר ועוד מפני שבכר קדם מאמר דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישר' שפירושו שיקום מלך רודה ומושל שהוא דוד דכתיב הכא ומחץ פאתי מואב וכתיב בדוד בעבור מלכי מואב השכב אותם ארצה וימדד שני חבלי' להמי' והמלך הזה הוא המלך המשיח כתיב הכ' והאביד שריד מעיר שפירושו העיר החשובה דהא על מואב קאי כל האמור לעיל וכתי' במלך המשיח הזה וירד מים עדים ולא יהיה שריד לבית עשו:
וירא את עמלק נסתכל בפורענות של עמלק. פירש פה וירא נסתכל שמורה על הראייה השכלי' לא ראייה חושיי' כמשמע' מה שלא פירש למעלה במלת אראנו מפני ששם מדבר בשבחו וגדולתו של יעקב שהיא ראייה שכלית בהכרח אבל פה שאמר ראשית גוי' עמלק שהוא ראייה חושיית היה עולה על הדעת שיהיה מורה על הראייה החושיית לפיכך פירש שמלת וירא אינה שבה אלא על פורענותו של עמלק שאחריתו עדי אובד ותהיה מלת וירא בהכרח מורה על הראייה השכלית שהוא ההסתכלות:
ראשית גוים עמלק הוא קדם את כלם להלחם בישראל וכן תרגם אנקלוס ריש קרבייא דישראל הוה עמלק. לא שהיה ראשיתם בזמן או במעלה שהרי עמלק מבני בניו של עשו היה כדכתיב ותמנע היתה פלגש לאליפז בן עשו ותלד לאליפז את עמלק גם לא במעלה שהרי אחד מאלופי בני עשו היה:
ואחריתו ליאבד בידם. הוסיף בידם מפני שבזולת זה היה אפשר לומר שיאבדו האומות כמו מואב ממלחמת סיחון אבל מאחר שהוזהרנו למחות את זכר עמלק מתחת השמים לא ידענו שיהיה זה על כל פנים מידינו כי לא יצוה יי' דבר שלא יהיה:
וירא את הקני נסתכל בגדולתן של בני יתרו שנא' בהם תרעתי' שמעתים סוכתים. וכתיב ומשפחת סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקני' הבאים מחמת אבי בית רכב:
איתן מושבך תמה אני מהיכן זכית לכך הלא אתה עמי היית בעצה וכו'. הוצרך לפרש שמה שהזכיר בלעם גדולתם של בני יתרו לא היה אלא על דרך התימה מפני שבלעם לא בא אלא להודיע גדולתן של ישראל ומה לו להודיע גדולתן של בני יתרו אך קשה שהוא עצמו כתב למעלה ויר' את הקני לפי שהיה קני תקוע אצל עמלק כענין שנאמר ויאמר שאול אל הקני וגו'. הזכירו אחר עמלק שנסתכלו בגדולתן של בני יתרו ואם כן מדוע לא פירש פה שהזכיר גדולתן של בני יתרו בעבור זה אבל הוצרך לפרש שספור גדולתן הוא על דרך התימה ושמא יש לומר שאם מפני שהיה תקוע אצל עמלק הזכירו את עמלק למה הזכיר גדולתו בלבד עד שהוצרך לפרש שגם הרעה שבאה לו שהוא הגלות שהגלו מלך אשור אין בזה היזק מאחר שיש לו תקוה שישוב למקומו עם שאר הגליות אלא על כרח' שלא הזכירם פה אלא על דרך התימה כדכתיב רש"י ז"ל:
אוי מי יחיה משומו אל מי יכול להחיו' את עצמו משומו את אלה שלא ישים עליו הגוזר את אלה. פי' מי יוכל להתקיי' באותו זמן מלהשים האל עליו את כל האמורים אחריו והם הבלבולים שיהיו בעולם שיקום סנחריב ויבלבל כל האומות וגם יבואו הכתיי' שהם הרומיים כמו שתרגם אנקלוס וסיען מרומאי בבירניו' גדולו' על אשור ויענוהו וגם יענו כל אותם היושבים בעבר הנהר:
