ועתה הנני הולך לעמי עד וישב ישראל בשטי'. בעבור שאמר בלק לבלעם ועתה ברח לך אל מקומך. השיבו בלעם שהוא לא יברח כי הוא לא עשה פשע בארצו שיצטרך לברוח משם וגם לא היה צריך למתנותיו כי הוא ילך לעמו ולא יחסר לשם לו דבר. וזהו הנני הולך לעמי רוצה לומר לא בורח ולא הולך למקום עמי לא אצטרך שמה מתנותיך. ולפי שבלק חם לבו בקרבו מפחד ישראל פן ישחיתו ויכבשו את ארצו לכן בלעם כדי לנחמו ולתת לו שארית ותקוה ניבא לו נבואה אחרת מבלי מזבחות ולא עולות להיותה נבואה מאת האלהים. הודיע לו בה ענין ישראל בזמן מלך המשית וקבוץ הגליות העתיד להיות ומה יהיה למואב בימים ההם כי הבטיחו שעד הזמן ההוא לא יכבשו ישראל את ארצו ועל זה אמר לך איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים. והקשה בכתוב איך יקרא עצה מה שיהיה באחרית הימים. כי הנה כמו שאמר הפלוסוף בג' מספר המדות העצה לא תבוקש על מה שיעשה הזולת כי לא יתיעצו אנשי לצידימוניא איך יתנהגו ביניהם אנשי רומי אבל נקח עצה בדברים שהם בנו והם נפעלי'. ובעבור זה ארז"ל שהשיאו עצה להפקיר בנות מואב לישראל להכשילם בדבר פעור. והרמב"ן כתב שאמר לו אגיד לך העצה אשר יעץ השם ממה שיעשה העם הזה לעמך באחרית הימים ואין צורך לכל זה אבל פשט הכתוב הוא שהעצה היתה לבלק שילך לו ולא יחוש ולא יפחד מישראל לפי שמה שיעשה ישראל לעמו לא יהיה אלא באחרית הימים ושלום ואמת יהיה בימיו ואין עצה גדולה מזו להסיח דעתו מזה כי הרעה אשר יעשו היא לעתים רחוקים ודיה לצרה בשעתה גם כי הרעה ההיא תהיה אז מחוייבת כי ה' צבאות יעץ ומי יפר. וההשתדלות והחריצות נגדו הוא שקר וזהו לך איעצך רוצה לומר שתלך ואל תחוש מזה לפי שמה שיעשה העם הזה לעמיך יהיה באחרית הימים לא עתה והותרה בזה השאלה הכ"ג. וכדי לבאר זה הביא הנבואה הרביעית להיותה רחוקה מאד אמר שהיה שומע אמרי אל ויודע דעת עליון ורמז בזה שנבואתו פעמים הית' בשמיעת דברים מפורשים ועל זה אמר שומע אמרי אל ופעמים היתה התודעות מגיע לשכלו כמו שאמר במראה אליו אתודע ועל זה אמר ויודע דעת עליון. ופעמים היתה נבואתו ראיית צורות וכמו שאמר הרב בפמ"ד ובפמ"ה ח"ב ועל זה אמר ומחזה שדי יחזה כי שלשתם הם צורות השגותיו הנבואיית. ואמר נופל וגלוי עינים להגיד שהיה בזמן נבואותיו נופל נרדם ארצה אבל עכ"ז היה גלוי עינים כי אף שהיו החושים החיצוניים בטלים היו הפנימיים בשלמותם. ואמר ולהיותי גלוי עינים אראנו ולא עתה רוצה לומר אראה הדבר הזה אשר אגיד עם היות שאינו עתה במציאות. וכך אשורנו ואביט אותו אף על פי שאינו לזמן קרוב כי אם לימים רחוקים. ומה שאראה הוא שדרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת. ותמהתי מרש"י שפירש ומחץ פאתי מואב על דוד המלך ע"ה שעשה נקמה גדולה במואב ופירש וקרקר כל בני שת על מלך המשיח וכן פירשו הרמ"בם בסוף חבורו הגדול משנה תורה ונתנו אם כן הפסוק הזה לשעורים כל שכן שמזמן בלעם עד דוד לא היו אלא כארבע מאות שנה. ואיך יאמר על זה אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב וקראו באחרית הימים. והנה למעלה בנבואה השלישית דבר משאול ואגג ומנשיאות ישראל שהיה בימי דוד ולא קראו אחרית הימים ולא אמר בו שאר הלשונות שזכר בזה. ועוד כי הנה דוד המלך לא קרקר כל בני שת רק נצח את אויביו סביביו. אבל כל זה באמת נאמר על מלך המשיח שדמה אותו לכוכב השמימיי שזהרו וכבודו ומעלת מלכותו ומושלו בעולם כממשלת הכוכב על השפלי'. ומאשר אמר דרך כוכב מיעקב ולא אמר ביעקב בב"ית נראה לפרש שהמערכה השמימיית שהיתה מחייבת ברצון השם גלות על ישראל תסתלק ולא תורה עליו באותו זמן באותו אופן שהיתה כל זמן הגלות או שלא תתחייב עוד הוראתה וזהו דרך כוכב מיעקב רוצה לומר הלך ונסתלק הוראת הכוכב מיעקב וקם במקום שבזמן הגלות לא יהיה להם מלך ושר שיהיה לו שבט מלכות. הנה בימים ההם יקום מעצמו שבט מישור ומלכות מישראל. ואותו שבט שיקום מישראל הוא מלך המשיח ימחץ פאתי מואב וכאלו אמר לבלק הנה עתה לא יגיעך מישראל שום נזק אבל בימים ההם אותו שבט מישור שיקום בתוכם ימחץ כל הפאו' שבמואב והוא רמז לכבוש הכולל שיעשה בכל ארץ מואב. ואמר לבלק שיתנחם בזה כי לא תהיה הרעה ההיא על מואב בלבד אבל גם על כל בני שת וקרקר ויהרוס ויחרב מלשון מקרקר קיר ושוע אל ההר. ובני שת הם כלל בני אדם שבכל הישוב כי מכל בני אדם הראשון וזרעו לא נשאר מהמבול אלא נח ובניו שהיו בני שת וזרעו ויהיה ענין זה היעוד שבבא מלך המשיח יתקיים מ"ש הנביא עיני גבהות אדם שפל ושח רום אנשי' ונשגב ה' לבדו ביום ההוא ואמר והיה אדום ירשה רוצה לומר שיתקיים אז מ"ש עובדיה הנבי' וירשו בית יעקב את מורשהם והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש וירשו הנגב וכמו שאמר שם ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו כן אמר בלעם וירד מיעקב והאביד שריד מעיר. ר"ל שהממשלה והשולטנות תהיה לישראל תהיה מיעקב מלשון רדה בקרב אויביך שבארץ אדום וכבר ניבא ישעיהו על זה עצמו אמר כי עיר בצורה בדד נוה משולח ונעזב כמדבר. ואחר שניבא בלעם על מואב וזולתו לימות המשיח ראה עוד בנבואתו ענין עמלק שהיה בהר ההוא וניבא עליו ראשית גוים עמלק וניבא שהנכבד שבגוים עמלק. או יהיה ראשית גוים שהוא הראשון שהתחיל להלחם עם ישראל בצאתם ממצרים היה עמלק. וכבר התחילו לתת לו ישראל שכר לפעולתו אבל אח"ז יהיה חרבנו גדול וז"ש וגם הוא עדי אובד שעל ידי ישראל יהיה לאבדה החלטית. וכן ראה את הקני וניבא עליו איתן מושבך. והמפרשים חשבו שאמר על הקני שהם מבני חובב חותן משה שהיה יושב עם עמלק ושאמר בלעם כנגדו קומו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו וכן באיתן מושביך ושים בסלע קנך שהאיתן והסלע הוא ישראל. ואל תפחד שתגלה עם ישראל ביד מלך אשור כמו שישראל עתידין להגלות כי אם יהיה לבער קין שהוא הקני שילך בגלות עם ישראל לא יהיה גלותו לנצח אלא עד זמן מוגבל וזהו עד מה אשור תשבך רוצה לומר עד זמן מוגבל תהיה שבותך וגלותך. והפירוש הזה בלתי מתישב לפי שלא מצינו בספורי הגליות כלם שגלו בני חובב עם ישראל ביד מלך אשור ולא נמצא יעוד לקני כי אם לישראל. ועוד לדבריהם מה העצה אשר יעץ לקני להתישב עם ישראל אם יגלה עמה אל הגלות הארוך הזה ויותר ראוי היה שיסיר מעמלק ולא יתחבר עם ישראל אבל הנכון הוא שקני הנזכר כאן הוא אחד מעשרה עממים שנתן הקדוש ברוך הוא לאברהם מאותם ג' מלכיות שלא כבשו ישראל את הקני ואת הקניזי ואת הקדמוני וכן תרגם אנקלוס בקני הנזכר באברהם ובמקום הזה בשניהם תרגם בשוה שלמא' ואחז"ל באותם שלשה מלכיות שהם הם עמון ומואב ואדו' ולכן בלעם זכר בנבואתו זאת אדום ומואב ולפי שלא זכר עמון שהוא באמת הקני לכן ניבא עליו עתה בשם קני שמפני שהיה מתיש' במקומות חזקים מצודות סלעים משגבו. אמר עליו איתן מושבך ר"ל עם היות שבאיתן ומקום חזק מושבך כאשר תבא עליך הגזרה האלדית ויהי' לבער קין מן העולם ומן הארץ האם תחשוב שתנצל במקומות החזקים ההם עד כמה זמן תחשוב שיצטרך אשור להוליכך בשבי באמת בימים מועטי' יגלך וישבך מארצך ובזה ניבא שאומת אשור תגלה את הקני ותכבוש את ארצו. ואפשר לפרש שכל הנבואה הזאת היתה מיוחדת לישראל ולכן זכר עמלק ואדום ומואב שיפלו בידיו. וכן זכר הקני שהוא מכלל מתנת אברהם וישראל לא זכו לירש את ארצו בימי יהושע. ואמר אל תחשוב שמפני חוזק מקומות מושבך אשר אתה יושב בהם תנצל לימות המשיח. כי אם יהיה לבער קין רוצה לומר שכאשר יבא זמן לבאר באחרית הימים עד מה אשור כלו' עם ישראל שישוב מאשור ישבה אותך כי הנה בבא שעתו ימהר יחישה מעשהו. וקרא אשור ישראל אשר גלו שמה שעתיד זרעם לחזור ולכבוש את הארץ ועם היות שכבר נמחו מן העולם שמות האומות האלו וארצותם עמון ומואב ואדום ועמלק והקני לפי שסנחריב בלבל את העולם הנה הנבואות באו על הארצות ההמה כפי מה שנקבו בשמות בימים ההם. ועתה שהם בלתי ידועות אצלינו הארצות ההן הנה אין שכחה לפני כסא כבודו וכלם הם גלויות וידועות לפניו ודבריו חיים וקיימים. ואמנם אמרו באחרונה אוי מי יחיה משומו אל פירושו בלא ספק אוי מי יחיה באותם הימים שנבוכדנצר הרשע ישים עצמו אל באמרו אעלה על במתי עב אדמה לעליון ואחר זה לפי שבעבורו באו בני ישראל בגליות ונתגלגלו הדברים עד כי וצים מיד כתים. שצים הם ספינות יאמר בספינות או דוגיות או חבורות אנשים מבני כתים יענו כל בני אשור ויענו עבר שיכבשו כל ארץ העברים וכל מלכו' אשור ועכ"ז גם הוא כתי' באחרית הימים עדי אובד כי יהיו באבדון החלטי. והוא עצמו מה שאמר למעלה כמו שפירשתי והאביד שריד מעיר והותרה השאלה הכ"ד:
