תנ"ך על הפרק - במדבר כד - טור הארוך

תנ"ך על הפרק

במדבר כד

141 / 929
היום

הפרק

בלעם מברך את ישראל פעם נוספת ומנבא על ישראל והאומות

וַיַּ֣רְא בִּלְעָ֗ם כִּ֣י ט֞וֹב בְּעֵינֵ֤י יְהוָה֙ לְבָרֵ֣ךְ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹא־הָלַ֥ךְ כְּפַֽעַם־בְּפַ֖עַם לִקְרַ֣את נְחָשִׁ֑ים וַיָּ֥שֶׁת אֶל־הַמִּדְבָּ֖ר פָּנָֽיו׃וַיִּשָּׂ֨א בִלְעָ֜ם אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל שֹׁכֵ֖ן לִשְׁבָטָ֑יו וַתְּהִ֥י עָלָ֖יו ר֥וּחַ אֱלֹהִֽים׃וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן׃נְאֻ֕ם שֹׁמֵ֖עַ אִמְרֵי־אֵ֑ל אֲשֶׁ֨ר מַחֲזֵ֤ה שַׁדַּי֙ יֶֽחֱזֶ֔ה נֹפֵ֖ל וּגְל֥וּי עֵינָֽיִם׃מַה־טֹּ֥בוּ אֹהָלֶ֖יךָ יַעֲקֹ֑ב מִשְׁכְּנֹתֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל׃כִּנְחָלִ֣ים נִטָּ֔יוּ כְּגַנֹּ֖ת עֲלֵ֣י נָהָ֑ר כַּאֲהָלִים֙ נָטַ֣ע יְהוָ֔ה כַּאֲרָזִ֖ים עֲלֵי־מָֽיִם׃יִֽזַּל־מַ֙יִם֙ מִדָּ֣לְיָ֔ו וְזַרְע֖וֹ בְּמַ֣יִם רַבִּ֑ים וְיָרֹ֤ם מֵֽאֲגַג֙ מַלְכּ֔וֹ וְתִנַּשֵּׂ֖א מַלְכֻתֽוֹ׃אֵ֚ל מוֹצִיא֣וֹ מִמִּצְרַ֔יִם כְּתוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם ל֑וֹ יֹאכַ֞ל גּוֹיִ֣ם צָרָ֗יו וְעַצְמֹתֵיהֶ֛ם יְגָרֵ֖ם וְחִצָּ֥יו יִמְחָֽץ׃כָּרַ֨ע שָׁכַ֧ב כַּאֲרִ֛י וּכְלָבִ֖יא מִ֣י יְקִימֶ֑נּוּ מְבָרֲכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ וְאֹרְרֶ֖יךָ אָרֽוּר׃וַיִּֽחַר־אַ֤ף בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיִּסְפֹּ֖ק אֶת־כַּפָּ֑יו וַיֹּ֨אמֶר בָּלָ֜ק אֶל־בִּלְעָ֗ם לָקֹ֤ב אֹֽיְבַי֙ קְרָאתִ֔יךָ וְהִנֵּה֙ בֵּרַ֣כְתָּ בָרֵ֔ךְ זֶ֖ה שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִֽים׃וְעַתָּ֖ה בְּרַח־לְךָ֣ אֶל־מְקוֹמֶ֑ךָ אָמַ֙רְתִּי֙ כַּבֵּ֣ד אֲכַבֶּדְךָ֔ וְהִנֵּ֛ה מְנָעֲךָ֥ יְהוָ֖ה מִכָּבֽוֹד׃וַיֹּ֥אמֶר בִּלְעָ֖ם אֶל־בָּלָ֑ק הֲלֹ֗א גַּ֧ם אֶל־מַלְאָכֶ֛יךָ אֲשֶׁר־שָׁלַ֥חְתָּ אֵלַ֖י דִּבַּ֥רְתִּי לֵאמֹֽר׃אִם־יִתֶּן־לִ֨י בָלָ֜ק מְלֹ֣א בֵיתוֹ֮ כֶּ֣סֶף וְזָהָב֒ לֹ֣א אוּכַ֗ל לַעֲבֹר֙ אֶת־פִּ֣י יְהוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת טוֹבָ֛ה א֥וֹ רָעָ֖ה מִלִּבִּ֑י אֲשֶׁר־יְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר׃וְעַתָּ֕ה הִנְנִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לְעַמִּ֑י לְכָה֙ אִיעָ֣צְךָ֔ אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֜ה הָעָ֥ם הַזֶּ֛ה לְעַמְּךָ֖ בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים׃וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן׃נְאֻ֗ם שֹׁמֵ֙עַ֙ אִמְרֵי־אֵ֔ל וְיֹדֵ֖עַ דַּ֣עַת עֶלְי֑וֹן מַחֲזֵ֤ה שַׁדַּי֙ יֶֽחֱזֶ֔ה נֹפֵ֖ל וּגְל֥וּי עֵינָֽיִם׃אֶרְאֶ֙נּוּ֙ וְלֹ֣א עַתָּ֔ה אֲשׁוּרֶ֖נּוּ וְלֹ֣א קָר֑וֹב דָּרַ֨ךְ כּוֹכָ֜ב מִֽיַּעֲקֹ֗ב וְקָ֥ם שֵׁ֙בֶט֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל וּמָחַץ֙ פַּאֲתֵ֣י מוֹאָ֔ב וְקַרְקַ֖ר כָּל־בְּנֵי־שֵֽׁת׃וְהָיָ֨ה אֱד֜וֹם יְרֵשָׁ֗ה וְהָיָ֧ה יְרֵשָׁ֛ה שֵׂעִ֖יר אֹיְבָ֑יו וְיִשְׂרָאֵ֖ל עֹ֥שֶׂה חָֽיִל׃וְיֵ֖רְדְּ מִֽיַּעֲקֹ֑ב וְהֶֽאֱבִ֥יד שָׂרִ֖יד מֵעִֽיר׃וַיַּרְא֙ אֶת־עֲמָלֵ֔ק וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר רֵאשִׁ֤ית גּוֹיִם֙ עֲמָלֵ֔ק וְאַחֲרִית֖וֹ עֲדֵ֥י אֹבֵֽד׃וַיַּרְא֙ אֶת־הַקֵּינִ֔י וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר אֵיתָן֙ מֽוֹשָׁבֶ֔ךָ וְשִׂ֥ים בַּסֶּ֖לַע קִנֶּֽךָ׃כִּ֥י אִם־יִהְיֶ֖ה לְבָ֣עֵֽר קָ֑יִן עַד־מָ֖ה אַשּׁ֥וּר תִּשְׁבֶּֽךָּ׃וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר א֕וֹי מִ֥י יִחְיֶ֖ה מִשֻּׂמ֥וֹ אֵֽל׃וְצִים֙ מִיַּ֣ד כִּתִּ֔ים וְעִנּ֥וּ אַשּׁ֖וּר וְעִנּוּ־עֵ֑בֶר וְגַם־ה֖וּא עֲדֵ֥י אֹבֵֽד׃וַיָּ֣קָם בִּלְעָ֔ם וַיֵּ֖לֶךְ וַיָּ֣שָׁב לִמְקֹמ֑וֹ וְגַם־בָּלָ֖ק הָלַ֥ךְ לְדַרְכּֽוֹ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים. כתב הרמב"ן כי בפעמים הראשונים היה מנחש ורוצה לקללם כנחש והיה השם בא אליו במקרה לא בכוונתו לנבואה ולא במעלתו שהגיעה אליה וכאשר נאמר לו כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל להרע להם הניח הנחשים ולא הלך לקראתם אבל שם פניו אל המדבר אשר ישראל שם שיראה אותם ויכון להם נפשו שיחול עליו הדבור מאת השם כאשר עשה עמו פעמים וכן היה לו על כן אמר לו: ותהי עליו רוח אלקים. כי עתה היתה עליו יד ה' כאשר היא לנביאים כאשר אמר מי יתן את כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם ועל כן קרא עצמו: שומע אמרי אל. כי נביא הוא. ואמר: אשר מחזה שדי יחזה. כי ראה אתה באספקלריא כנביאים הראשונים שנאמר בהם וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי או במדרגה למטה מהם כי מחזה שדי איננו שדי: וירם מאגג מלכו. פרש"י מלך עמלק הוא וקרא שמו טרם הולידו. וכתב הרמב"ן ויתכן שהיה כל מלך בעמלק נקרא אגג כי מלך הראשון נקרא כן ונקראו בניו היושבים על כסאו כשמו כי רחוק הוא שיקרא הנביא שם הרשע בשמו בטרם נוצר בבטן: ועתה ברח לך אל מקומך. ולא אמר לו לקללם יותר בשביל שאמר לו אורריך ארור וגם בשביל שאמר לו יאכל צריו שכלל כל צריו הקמים עליו שיאכלם ויאבדם כי מתחלה לא אמר לו אלא על מלכי כנען אבל כיון שאמר לו על כל צריו שיאבדם ידע שלא יוכל להם: לכה איעצך. פי' הרמב"ן לפי שרצה לומר פורענות אומתו כדכתיב ומחץ פאתי מואב לכך אמר לו לכה איעצך כלומר אומר לך לצד אחד דרך עצה שלא ישמעו אחרים. פרש"י לכה איעצך ועוד אומר לך אשר יעשה וגו'. והנכון בעיני שאמר לו אגיד לך העצה אשר יעץ ה' שיעשה העם הזה לעמך באחרית הימים כמו זאת העצה היעוצה על כל הארץ ואמר איעצך כי השומע העצה נקרא נועץ. והנבואה הזאת לימות המשיח כי כל נבואותיו מוסיפות בעתידות מתחלה אמר שהם חלק השם ונחלתו ובשנייה הוסיף לו כובשם הארץ והרגם מלכיה ובשלישית ראה שבתם בארץ פרו ורבו על הארץ והעמידם מלך ינצח את אגג ותנשא עוד המלכות שראה דוד מתנשא עד למעלה ועתה בנבואה זאת הוסיף לראות ימות המשיח ולכך הרחיק הענין מאד ואמר אראנו ולא עתה וגו' שזאת עצת ה' שיעץ להיות באחרית הימים והוסיף עתה לקרוא עצמו יודע דעת עליון כאומ' יודע אני דעת פלוני פי' מה בלבו אפי' הדברים שלא יגיד על פיו וזה רמז לימות המשיח כענין שנאמר כי יום נקם בלבי ואמרו ליבא לפומא לא גלי. ואמר כאן וישא משלו ויאמר ולא הזכיר שהיתה זאת הנבואה כאשר הזכיר בשלשה פעמים הראשונים כי כיון שאמר נאום שומע אמרי אל ידוע כי היתה על יד ה' כאשר היה בשלישית: דרך כוכב. בעבור כי המשיח יקבץ ישראל מקצה הארץ עד קצה הארץ המשילו לכוכב הדורך ברקיע מקצה השמים. אמר שהוא רואה לזמן רחוק שידרוך כוכב מקצה השמים ויקום ממנו שבט ימשול: ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת. בן אדם שהוא אבי כל האומות. והזכיר פאתי מואב להודיע לבלק כי עמו לא יפול ביד ישראל עתה אבל באחרית הימים לא ינצל מיד השבט המושל. ופי' פאתי מואב לומר כי זה השבט יקרקר כל בני שת ולא ינצל מואב מידו אע"פ שהם קצוצי פאה ואין להם שם באומות ולא ילחמו בישראל: והיה אדום ירשה. נבא על מפלת אדום שביד המשיח תהיה כי גלותינו היום ביד (רומי) שהוא מאדום והזכיר אדום כי הוא החולק על מלכותינו ובו נאמר ולאום מלאום יאמץ: והאביד שריד מעיר. פי' מכל עיר שלא ישאיר שם שריד בשום עיר בעולם כי מתחלה אמר וקרקר כל בני שת ועתה אומר שלא ישאיר שריד ופליט. ור' אברהם פי' כל זאת הנבואה בדוד. וי"מ כל בני שת פי' בני לוט ובעבור שהזכיר פאתי (מואב) נבא גם על בני לוט והוא מגזירת חשופי שת וי"מ מגזרת כי השתות יהרסון ופירושו שיהרוס כל המדינות: וירא את עמלק. פרש"י נסתכל בפורענותו של עמלק וכו'. והרמב"ן פי' יתכן שהוא כפשוטו שהיה בראש הפעור הנשקף על פני הישימון והביט כנגד עמלק היושב בהר ההוא ואמר כי הוא ראשית גוים עתה פי' נחשב ראש העמים כי גבורים היו ואנשי חיל למלחמה שאלמלא כן לא עלה בלבו להלחם בישראל ולא הוצרך משה לבחור אנשים ולתפלה ולנשיאות כפיו לחולשתו ובנה מזבח וקרא לו ה' ניסי וחשבה לנס גדול ולכן אמר כי הוא ראשית העמים ואחריתו יאבד יותר מכולם כמו שנאמר כי מחה אמחה זכר עמלק: וירא את הקני. שראה גם כן את ארצם כי עם עמלק היה יושב וישא משלו ויאמר להם בדרך עצה איתן מושבך וגו' כלומר שים מושבך איתן ובסלע שים קנך שתסור ותרד מתוך עמלק פן תספה עמו ותשים בסלע איתן מושבך עם ישראל כמו שנאמר ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה וגו' את העם. ואמר: כי אם יהיה לבער קין. כלומר אל תפחד בבואך בישראל כי אם תהיה לבער עמהם כי כאשר יגלו ישראל יבערו את הארץ מיושב: עד מה אשור תשבך. כלומר עד מתי יאריך הזמן שאשור תשבך ודאי לא יאריך לעולם כי תגאל מידו עם ישראל ואם תהיה עם עמלק תהיה אחריתך עדי אובד. ונשא משלו על אשור שיבוא גם עתו ואין מי שינצל מיום ה' הגדול והנורא על כל העמים שיבוא: וצים מיד כתים. והם רומיים: וענו אשור. הנזכר. וענו עבר. שהם ישראל לומר שיענו המגלים והגולים: וגם הוא. עם כתיים יהיה עדי אובד בסוף. והנה השלים דבריו באובדן כתיים כי הם החיה הרביעית שתכרת ביד המשיח וזה דבר מפורסם מדברי רבותינו כי החיה הרביעית שראה דניאל הוא רומי (אשר) הגלתנו והיא אשר תאבד ביד המשיח במהרה בימינו. ואע"ג דכתיב בני יון אלישע ותרשיש וגו' אלמא שכתים המה בני יון והם החיה השלישית כך היה הענין ובני יון אלישע ותרשיש שלא היו רבים ונתייחסו על שם יון אביהם והם מלכות שלישית וכתים היה לגוי עצום ויחשב מלכות רביעית והיא שתחשב מלכותה עד מלך המשיח ותפול בידו. ור' אברהם פי' ראשית גוים שנלחם תחלה בישראל אחריתו עדי אובד בימי שאול שהמית מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק. ושים בסלע קנך אפי' אם תשים בסלע קנך לא יצילך כי תהיה לבער קין עד מה אשור תשבך לא יעזבך כי אם היית לבער ואשור לשון נקבה ופי' מחנה אשור וכאשר הזכיר שאשור ישבה הקני אמר גם עת יבא שיענה אשור ועבר עמו פי' העברים ששבה אשור כי הקנים היו יושבים עם ישראל. ויש אומ' שפירושו כמו ופגשו שם ציים שדמה אשור לציים שישום אדם מראותם. וטעם אוי מי יחיה משמו אל על מלך אשור ששם נפשו כמו אל או טעמו מי יחיה מהגזירות ששם אל בעולם על ידי מלך אשור כי מלך אשור נצח כל הגוים:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך