פסוק א:וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
פסוק ב:עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף, מִקְשָׁה, גוש אחד ולא כהרכבה של חלקים שונים תַּעֲשֶׂה אֹתָם. וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא, לכינוס הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת, להודיע לחונים שעליהם לצאת ממקומם ולנסוע.
פסוק ג:וְתָקְעוּ, כאשר יתקעו בָּהֵן – וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.
פסוק ד:וְאִם בְּחצוצרה אַחַת יִתְקָעוּ – וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ הַנְּשִׂיאִים, רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל.
פסוק ה:וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה, כאשר תשמיעו קול שבור ומקוטע, לעומת התקיעה, שהיא קול רצוף – וְנָסְעוּ אז הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים קֵדְמָה, במזרח, דגל מחנה יהודה.
פסוק ו:וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה שֵׁנִית – וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים תֵּימָנָה, בדרום. אחר כך יצא המחנה המערבי, ולבסוף – דגל מחנה דן שבצפון. תְּרוּעָה יִתְקְעוּ לְמַסְעֵיהֶם. כל תרועה תודיע לאחד המחנות שעליו לצאת לדרך.
פסוק ז:וּבְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל תִּתְקְעוּ וְלֹא תָרִיעוּ. התקיעות שאין עמן תרועות קוראות לכינוס העם.
פסוק ח:לעומת חצוצרותיו של משה, שעליהן אמרו חכמים שהיו בעבורו ולדורו בלבד, בחצוצרות הכהנים ישתמשו לדורות – וּבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּחֲצֹצְרוֹת, וְהָיוּ לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם. כמובן, תקיעות אלה, שיישמעו גם בארץ נושבת, אינן מאותתות על סדרי מסע, אלא הן חלק מעבודת הקודש, כפי שיפורש בפסוקים הבאים.
פסוק ט:וְכִי תָבֹאוּ לערוך מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם – וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרוֹת, וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם, וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם. התרועה לא תישמע מחצוצרות צבאיות, אלא מן החצוצרות של בית המקדש. אין מדובר אפוא במחווה צבאית אלא בתרועה הבאה לעורר את העם ולהיזכר לפני ה', מעין תפילה וזעקה מועצמת.
פסוק י:וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם – וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם. קרבנות הציבור ילֻוו בתקיעת הכהנים בחצוצרות. וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. אלא ששם מדובר בסדר הקבוע, ואילו כאן מסופר כיצד התממש הדבר במסע הראשון, כשיצאו ממדבר סיני. כמו כן מפורט פה תפקידם של משפחות הלויים במסע.
פסוק יא:וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, אייר בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ – נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת.
פסוק יב:וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם מִמִּדְבַּר סִינָי, וַיִּשְׁכֹּן הֶעָנָן בְּמִדְבַּר פָּארָן. כיוון שהענן נדד הלאה, ישראל הלכו אחריו לכיוון מדבר פארן שבחצי-האי סיני.
פסוק יג:וַיִּסְעוּ בּפעם הרִאשֹׁנָה עַל פִּי ה', באמצעות הענן בְּיַד מֹשֶׁה, על ידי החצוצרות.
פסוק יד:וַיִּסַּע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי יְהוּדָה בָּרִאשֹׁנָה לְצִבְאֹתָם, וְעַל צְבָאוֹ מופקד ראש הדגל, נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב.
פסוק טו:וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי יִשָׂשכָר – נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר.
פסוק טז:וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי זְבוּלֻן – אֱלִיאָב בֶּן חֵלוֹן. שלושת השבטים הללו הרכיבו את דגל מחנה יהודה.
פסוק יז:בזמן שדגל מחנה יהודה התחיל ללכת – וְהוּרַד, פורק הַמִּשְׁכָּן, וְנָסְעוּ בְנֵי גֵרְשׁוֹן וּבְנֵי מְרָרִי שהם נֹשְׂאֵי הַמִּשְׁכָּן. בני גרשון נשאו בעיקר את חלקי הטקסטיל של המשכן, ובני מררי נשאו את הקרשים ואת שאר חלקי המבנה המוצקים.
פסוק יח:וְנָסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן לְצִבְאֹתָם, וְעַל צְבָאוֹ – אֱלִיצוּר בֶּן שְׁדֵיאוּר.
פסוק יט:וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי שִׁמְעוֹן – שְׁלֻמִיאֵל בֶּן צוּרִישַׁדָּי.
פסוק כ:וְעַל צְבָא מַטֵּה בְנֵי גָד – אֶלְיָסָף בֶּן דְּעוּאֵל. שלושת השבטים הללו הרכיבו את דגל מחנה ראובן.
פסוק כא:וְנָסְעוּ הַקְּהָתִים, נֹשְׂאֵי הַמִּקְדָּשׁ, כלי הקודש, וְהֵקִימוּ בני גרשון ומררי אֶת הַמִּשְׁכָּן עַד בֹּאָם.
פסוק כב:וְנָסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם, וְעַל צְבָאוֹ – אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד.
פסוק כג:וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי מְנַשֶּׁה – גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָהצוּר.
פסוק כד:וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי בִנְיָמִן – אֲבִידָן בֶּן גִּדְעוֹנִי. שלושת השבטים הללו הרכיבו את דגל מחנה אפרים.
פסוק כה:וְנָסַע אחריהם דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי דָן, מְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנֹת לְצִבְאֹתָם, וְעַל צְבָאוֹ – אֲחִיעֶזֶר בֶּן עַמִּישַׁדָּי.
פסוק כו:וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי אָשֵׁר – פַּגְעִיאֵל בֶּן עָכְרָן.
פסוק כז:וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי נַפְתָּלִי – אֲחִירַע בֶּן עֵינָן.
פסוק כח:אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְצִבְאֹתָם – וַיִּסָּעוּ.
פסוק כט:וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה. לא ברור אם חובב או רעואל היה שמו השני של יתרו חותן משה. ייתכן שחובב היה אחיה של צפורה שעמד אז בראש המשפחה, או שהוא הוא יתרו, אבי צפורה, ורעואל היה סבה: נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' "אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם". לְכָה, בוא גם אתה אִתָּנוּ, וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי ה' דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל. נבטיח גם לך חלק בארץ.
פסוק ל:וַיֹּאמֶר אֵלָיו חובב: לֹא אֵלֵךְ אתכם כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ. אירחתם אותי בכבוד במחנה שלכם, אך יש לי בית משלי.
פסוק לא:וַיֹּאמֶר משה: אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן, הואיל ויָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם. איני מבקש זאת רק כדי להיטיב עמך. בתור בן למדיָן, שלמרות שהיו לו יישובים קבועים, היה במהותו – לפי אחת ההשערות – נווד, תוכל לסייע לנו במסענו במדבר.
פסוק לב:וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ, וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ – וְהֵטַבְנוּ לָךְ. סופו של הסיפור לא כתוב כאן. ייתכן שהיו מבני משפחת חובב שחזרו לארצם, אך אחרים בוודאי המשיכו ללכת עם ישראל.
פסוק לג:וַיִּסְעוּ ישראל מֵהַר ה' דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, וַאֲרוֹן בְּרִית ה' נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה, מקום חניה. מלבד זאת, ישראל לא היו צריכים ליישר את הדרך ולמצוא לעצמם מסלול קל להליכה כי הארון הלך לפניהם והובילם בדרך הראויה.
פסוק לד:וַעֲנַן ה' עֲלֵיהֶם יוֹמָם בְּנָסְעָם מִן הַמַּחֲנֶה. הענן היה שורה על מחנה ישראל ומחפה עליהם במשך שעות היום במדבר, ובשעת המסע הוא נע עמם.
פסוק לה:וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן, כאשר ארון הברית היה יוצא למסע, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: קוּמָה, ה', וְיָפֻצוּ, ויתפזרו אֹיְבֶיךָ, אויבי ישראל. יציאת הארון ממקום חנייתו מאיימת על אויבי ישראל. וְיָנֻסוּ, ויברחו מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ. ארון הברית ובו לוחות העדות מגלם את נוכחותו של ה' בעולם.
פסוק לו:וּבְנֻחֹה, כאשר הארון נח במקום חנייה, יֹאמַר משה תפילה אחרת: שׁוּבָה, נוּח כאן, ה', בתוך רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל. השכן שכינתך ביניהם.
