תנ"ך על הפרק - בראשית יב - חזקוני

תנ"ך על הפרק

בראשית יב

12 / 929
היום

הפרק

יציאת אברם מחרן לארץ כנען, ירידת אברם מצרימה

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה׃וַאֲבָֽרֲכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָֽה׃וַיֵּ֣לֶךְ אַבְרָ֗ם כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה וַיֵּ֥לֶךְ אִתּ֖וֹ ל֑וֹט וְאַבְרָ֗ם בֶּן־חָמֵ֤שׁ שָׁנִים֙ וְשִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּצֵאת֖וֹ מֵחָרָֽן׃וַיִּקַּ֣ח אַבְרָם֩ אֶת־שָׂרַ֨י אִשְׁתּ֜וֹ וְאֶת־ל֣וֹט בֶּן־אָחִ֗יו וְאֶת־כָּל־רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֣ר רָכָ֔שׁוּ וְאֶת־הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂ֣וּ בְחָרָ֑ן וַיֵּצְא֗וּ לָלֶ֙כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן׃וַיַּעֲבֹ֤ר אַבְרָם֙ בָּאָ֔רֶץ עַ֚ד מְק֣וֹם שְׁכֶ֔ם עַ֖ד אֵל֣וֹן מוֹרֶ֑ה וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י אָ֥ז בָּאָֽרֶץ׃וַיֵּרָ֤א יְהוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וַיִּ֤בֶן שָׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ לַיהוָ֖ה הַנִּרְאֶ֥ה אֵלָֽיו׃וַיַּעְתֵּ֨ק מִשָּׁ֜ם הָהָ֗רָה מִקֶּ֛דֶם לְבֵֽית־אֵ֖ל וַיֵּ֣ט אָהֳלֹ֑ה בֵּֽית־אֵ֤ל מִיָּם֙ וְהָעַ֣י מִקֶּ֔דֶם וַיִּֽבֶן־שָׁ֤ם מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽיהוָ֔ה וַיִּקְרָ֖א בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃וַיִּסַּ֣ע אַבְרָ֔ם הָל֥וֹךְ וְנָס֖וֹעַ הַנֶּֽגְבָּה׃וַיְהִ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ וַיֵּ֨רֶד אַבְרָ֤ם מִצְרַ֙יְמָה֙ לָג֣וּר שָׁ֔ם כִּֽי־כָבֵ֥ד הָרָעָ֖ב בָּאָֽרֶץ׃וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר הִקְרִ֖יב לָב֣וֹא מִצְרָ֑יְמָה וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־שָׂרַ֣י אִשְׁתּ֔וֹ הִנֵּה־נָ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִשָּׁ֥ה יְפַת־מַרְאֶ֖ה אָֽתְּ׃וְהָיָ֗ה כִּֽי־יִרְא֤וּ אֹתָךְ֙ הַמִּצְרִ֔ים וְאָמְר֖וּ אִשְׁתּ֣וֹ זֹ֑את וְהָרְג֥וּ אֹתִ֖י וְאֹתָ֥ךְ יְחַיּֽוּ׃אִמְרִי־נָ֖א אֲחֹ֣תִי אָ֑תְּ לְמַ֙עַן֙ יִֽיטַב־לִ֣י בַעֲבוּרֵ֔ךְ וְחָיְתָ֥ה נַפְשִׁ֖י בִּגְלָלֵֽךְ׃וַיְהִ֕י כְּב֥וֹא אַבְרָ֖ם מִצְרָ֑יְמָה וַיִּרְא֤וּ הַמִּצְרִים֙ אֶת־הָ֣אִשָּׁ֔ה כִּֽי־יָפָ֥ה הִ֖וא מְאֹֽד׃וַיִּרְא֤וּ אֹתָהּ֙ שָׂרֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיְהַֽלְל֥וּ אֹתָ֖הּ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וַתֻּקַּ֥ח הָאִשָּׁ֖ה בֵּ֥ית פַּרְעֹֽה׃וּלְאַבְרָ֥ם הֵיטִ֖יב בַּעֲבוּרָ֑הּ וַֽיְהִי־ל֤וֹ צֹאן־וּבָקָר֙ וַחֲמֹרִ֔ים וַעֲבָדִים֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וַאֲתֹנֹ֖ת וּגְמַלִּֽים׃וַיְנַגַּ֨ע יְהוָ֧ה ׀ אֶת־פַּרְעֹ֛ה נְגָעִ֥ים גְּדֹלִ֖ים וְאֶת־בֵּית֑וֹ עַל־דְּבַ֥ר שָׂרַ֖י אֵ֥שֶׁת אַבְרָֽם׃וַיִּקְרָ֤א פַרְעֹה֙ לְאַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר מַה־זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לִּ֑י לָ֚מָּה לֹא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י כִּ֥י אִשְׁתְּךָ֖ הִֽוא׃לָמָ֤ה אָמַ֙רְתָּ֙ אֲחֹ֣תִי הִ֔וא וָאֶקַּ֥ח אֹתָ֛הּ לִ֖י לְאִשָּׁ֑ה וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֥ה אִשְׁתְּךָ֖ קַ֥ח וָלֵֽךְ׃וַיְצַ֥ו עָלָ֛יו פַּרְעֹ֖ה אֲנָשִׁ֑ים וַֽיְשַׁלְּח֥וּ אֹת֛וֹ וְאֶת־אִשְׁתּ֖וֹ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לֽוֹ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

ויאמר ה׳‎ אל אברם לך לך א״‎י או״‎ט די״‎ט בלע״‎ז, פירוש בעוד שהיה תרח באור כשדים. ד״‎א מארצך מחרן שאתה דר שם כדכתיב לעיל ויבאו עד חרן וישבו שם.וממולדתך שלא תאמר אשוב אל ארץ מולדתי אשוב אל בית אבי בשביל ירושתי שהרי אברכך יותר מכדי ירושתך. כאן פרש״‎י וכאן אי אתה זוכה לבנים הוא שאמרו רבותינו שלשה דברים מבטלים את הגזרה שינוי מקום וקריאת שם וכו'אל הארץ וגו׳‎ לפי שהיה מזרעו של שם שנפלה הארץ לחלקו כמו שפרש״‎י. הוליכו הקב״‎ה להתהלך בה.ואעשך לגוי גדול אעפ״‎י שאשתך עקרה כדכתיב לעיל ותהי שרי עקרה. ד״‎א ואשימך אין כתיב אלא ואעשך לומר ממה שאני עושה אותך בריה חדשה אתה פרה ורבה. שבתחילה היה אברהם חסר ה׳‎ דברים עינים, אזנים וראש הגויה כמו שאמרו רבותינו. והוסיף לו הקב״‎ה אות ה״‎א בשמו כנגד חמשה ענינים שנשלם בם.ואגדלה שמך באות אחד למנין רמ״‎ח נמצא שם שלם וגוף שלם.והיה ברכה ברכה תהיה מצויה בכל אשר תעשה, דוגמא ״‎בימים ההם אשים את ירושלים ברכה בקרב הארץ״‎ (זכריה יב,ג ישעיה יט,כד).ואברכה מברכיך אל תחשוב בלבך לומר אין לי קרוב וגואל בארץ כי אני אוהבך אאהב, ומשנאיך אשנא.ואברכה מברכיך ומקללך אאר וא״‎ת במקום אחר מצינו שקדמה קללה לברכה כדכתיב אורריך ארור, לפי שהצדיקים תחלתן יסורין וסופן שלוה. אלא י״‎ל קרא פתח בברכה ברישא כדכתיב והיה ברכה ואיידי דקאי בברכה נקט נמי ואברכה מברכיך והדר נקט ומקללך אאר. ומקללך. לשון יחיד ללמדך שמברכין מרובין על המקללים. [ומקללך אאר אברהם ידוע היה שהוא אהוב ולא יקללוהו רבים כתוב לשונו בל׳‎ יחיד]. ונברכו משקל רפה, לשון ״‎מברכך ומרכיב״‎ (שביעית ב,ו), כלומר בך יתערבו משפחות שרי הארץ ולא תחשב כנכרי וגר ביניהם ולפיכך כתב כאן משפחת האדמה.וילך אתו לוט לפי שהרן אביו מת באור כשדים בגלל אברהם אחיו כמו שאמרו רבותינו היה לו לוט כבן בית.ואברם בן חמש ושבעים שנה מנה הכתוב שנותיו ללמד שעדיין אביו קיים.בצאתו מחרן פעם שניה כדאיתא בסדר עולם חזר לחרן ועשה שם חמש שנים כדכתיב ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן.ואת לוט בן אחיו לוט אחיה של שרה היה כדכתיב ואת לוט בן הרן, וכתיב בהרן אבי מלכה ואבי יסכה ואמרו רבותינו יסכה זו שרה. ואת הנפש אשר עשו. אמרי׳‎ בשמעתא דתנא דבי אליהו כאן מתחיל מתן תורה, והתרגום ראיה.עד מקום שכם. שהרי באותו הפרק לא היתה שם עיר בנויה רק המקום.עד אלון מורה. פרש״‎י הראהו הר גריזים והר עיבל כדאמר בפ׳‎ ראה אצל אלוני מורה, ואלון מורה ואלוני ממרא חד הוא.והכנעני אז בארץ. פרש״‎י שהיה הולך וכובש ארץ ישראל מזרעו של שם לפי שחם אביו גדול שנתים משם דודו. עוד פרש״‎י בחלקו של שם עצמו נפלה הארץ כשחלק נח. חז״‎ק שהרי בפרשת שלח ובפרשת עקב פרש״‎י שחם בנה חברון לבנו כנען א״‎כ משמע שארץ כנען נפלה לחלקו של חם, אלא יש לומר לשם שפירש רש״‎י כאן שהיה כובש את א״‎י מזרעו של שם שמא היינו במקצת הארץ ולא בכולה במצר צפוני מזרחי ועלה לחלקו של שם ובאותו חלק היתה ירושלים וארץ בני כנען היתה מתפשטת לצד מצרים אחיהם לדרומו של עולם ובה היתה חברון אבל לפי לשון התלמוד שבמסכת כתובות ניחא אפשר אדם בונה בית לבנו קטן ואח״‎כ לבנו גדול וכו'. דלא בחם מיירי כלל אלא בנח וכך פי׳‎ אפשר דנח בנה חברון לשם בנו הקטן והדר בנה צוען לחם בנו הגדול ממנו בתמיה, אלא מאי בודאי בנה צוען לחם בנו ברישא והדר בנה חברון לשם בנו הקטן ממנו דחם גדול היה משם שתי שנים כדאיתא בפרק בן סורר ומורה. והא דקחשיב שם ברישא דרך חשיבותא קא חשיב. והשתא ניחא שפיר דחברון לחלקו של שם נפלה.והכנעני אז בארץ שהיה הולך וכובש את א״‎י מזרעו של שם בחזקה. והכנעני אז בארץ על שם העתיד נכתב כשהיו ישראל מוחזקים בקרקע לכך נופל בו לשון אז כלומר אז בימי אברהם היה הכנעני בארץ, וכן לפנינו והכנעני והפרזי אז יושב בארץ .[אתן את הארץ הזאת לשון זכר גבי נקבה].ויעתק משם. נסתלק משם לשון ״‎המעתיק הרים״‎ (איוב ט,ה) מסלקן ממקומן.מקדם לבית אל. ממזרחו לצד מערב.[וירד אברם מצרימה לפי הפשט תלה הכתוב כל ביאות האחרים עליו לפי שכולן תלויים בו].כאשר הקריב. מחנה שלו, דוגמת ״‎ופרעה הקריב״‎.הנה נא ידעתי. פרש״‎י ודומה לו ״‎סורו נא״‎ דגבי לוט. כלומר שני ״‎נא״‎ אלו אינן כשאר ״‎נא״‎ שבמקרא שפירוש לשון בקשה, ושני ״‎נא״‎ אלו פי׳‎ לשון עכשיו.כי אשה יפת מראה את. קאי אבתריה, כלומר הנה נא ידעתי על כי אשה יפת מראה את.והיה כי יראו אתך המצרים, והרגו אתי ואתך יחיו שהן מוזהרין על אשת איש מודבק באשתו ולא באשת חבירו. וא״‎ת הלא כך הם מוזהרים על שפיכות דמים כשיצאו מן התיבה אלא י״‎ל שטופי זמה הם וירבו לחטוא ברציחה עם ניאוף. ד״‎א ניחא להם לחטוא פעם אחת בשפיכות דמים מלהיות חוטאים תדיר באשת איש. ד״‎א והרגו אתי פן אזעק למלך על אשר לקחו אותך.אמרי נא אחתי את דעתו של אברהם היה אם ישאלו עליה אם היא נשואה הוא ישיב להם בעלה הלך למרחוק ולא ימצאו לה תקנה להרוג בעלה ויניחוה.ויהי כבוא אברם מצרימה לפי הפשט תלה הכתוב כל ביאות האחרים עליו לפי שכולן תלויין בו. וכן כתיב לעיל וירד אברם מצרימה אעפ״‎י שלוט עמו.ולאברם היטיב בעבורה חז״‎ק עיין פרש״‎י שהזכיר הכתוב ולא פירש עליו שום דבר.וינגע ה׳‎ את פרעה מה שלא פירש הכתוב מכותיו של פרעה כמו שפירש מכותיו של אבימלך לפי שבסמוך לענינו של אבימלך כתיב וה׳‎ פקד את שרה ולפיכך פי׳‎ שהמכות באו עליו בשביל שהחזיק בה כדי שלא יוכלו לומר, אבימלך הוליד את יצחק אבל ענינו של פרעה קודם לפקידת שרה לפיכך לא חש להזכיר המכות. וא״‎ת למה לקה הרי אברהם אמר אחותי היא שנאמר למה אמרת אחותי היא, יש לפרש על דבר שרי אשת אברם על דבורה אשת אברם אני. ועוד דאין התראה לבן נח כדאמרי׳‎ לקמן גבי אבימלך.וינגע ה׳‎ את פרעה פרש״‎י במכת ראתן לקה שהתשמיש קשה לו. מדה כנגד מדה וכן גבי אבימלך כי עצור עצר ה׳‎ בעד כל רחם לבית אבימלך. תני ר׳‎ לוי בשם ר׳‎ אב״‎י שמענו בפרעה שלקה בצרעת ואבימלך נעצר מנין ליתן האמור של זה בזה תלמוד לומר על דבר לג״‎ש.למה אמרת אחותי היא. ולהלן נאמר ״‎אחי הוא״‎, על ידי שעכשיו ילדה היתה ומתוך צניעות תולה דבורה באברהם, אבל באבימלך גדולה היתה ומדברת בעצמה, כתיב ״‎והיא גם היא אמרה אחי הוא״‎.

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך