תנ"ך על הפרק - בראשית יב - בכור שור

תנ"ך על הפרק

בראשית יב

12 / 929
היום

הפרק

יציאת אברם מחרן לארץ כנען, ירידת אברם מצרימה

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה׃וַאֲבָֽרֲכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָֽה׃וַיֵּ֣לֶךְ אַבְרָ֗ם כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה וַיֵּ֥לֶךְ אִתּ֖וֹ ל֑וֹט וְאַבְרָ֗ם בֶּן־חָמֵ֤שׁ שָׁנִים֙ וְשִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּצֵאת֖וֹ מֵחָרָֽן׃וַיִּקַּ֣ח אַבְרָם֩ אֶת־שָׂרַ֨י אִשְׁתּ֜וֹ וְאֶת־ל֣וֹט בֶּן־אָחִ֗יו וְאֶת־כָּל־רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֣ר רָכָ֔שׁוּ וְאֶת־הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂ֣וּ בְחָרָ֑ן וַיֵּצְא֗וּ לָלֶ֙כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן׃וַיַּעֲבֹ֤ר אַבְרָם֙ בָּאָ֔רֶץ עַ֚ד מְק֣וֹם שְׁכֶ֔ם עַ֖ד אֵל֣וֹן מוֹרֶ֑ה וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י אָ֥ז בָּאָֽרֶץ׃וַיֵּרָ֤א יְהוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וַיִּ֤בֶן שָׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ לַיהוָ֖ה הַנִּרְאֶ֥ה אֵלָֽיו׃וַיַּעְתֵּ֨ק מִשָּׁ֜ם הָהָ֗רָה מִקֶּ֛דֶם לְבֵֽית־אֵ֖ל וַיֵּ֣ט אָהֳלֹ֑ה בֵּֽית־אֵ֤ל מִיָּם֙ וְהָעַ֣י מִקֶּ֔דֶם וַיִּֽבֶן־שָׁ֤ם מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽיהוָ֔ה וַיִּקְרָ֖א בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃וַיִּסַּ֣ע אַבְרָ֔ם הָל֥וֹךְ וְנָס֖וֹעַ הַנֶּֽגְבָּה׃וַיְהִ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ וַיֵּ֨רֶד אַבְרָ֤ם מִצְרַ֙יְמָה֙ לָג֣וּר שָׁ֔ם כִּֽי־כָבֵ֥ד הָרָעָ֖ב בָּאָֽרֶץ׃וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר הִקְרִ֖יב לָב֣וֹא מִצְרָ֑יְמָה וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־שָׂרַ֣י אִשְׁתּ֔וֹ הִנֵּה־נָ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִשָּׁ֥ה יְפַת־מַרְאֶ֖ה אָֽתְּ׃וְהָיָ֗ה כִּֽי־יִרְא֤וּ אֹתָךְ֙ הַמִּצְרִ֔ים וְאָמְר֖וּ אִשְׁתּ֣וֹ זֹ֑את וְהָרְג֥וּ אֹתִ֖י וְאֹתָ֥ךְ יְחַיּֽוּ׃אִמְרִי־נָ֖א אֲחֹ֣תִי אָ֑תְּ לְמַ֙עַן֙ יִֽיטַב־לִ֣י בַעֲבוּרֵ֔ךְ וְחָיְתָ֥ה נַפְשִׁ֖י בִּגְלָלֵֽךְ׃וַיְהִ֕י כְּב֥וֹא אַבְרָ֖ם מִצְרָ֑יְמָה וַיִּרְא֤וּ הַמִּצְרִים֙ אֶת־הָ֣אִשָּׁ֔ה כִּֽי־יָפָ֥ה הִ֖וא מְאֹֽד׃וַיִּרְא֤וּ אֹתָהּ֙ שָׂרֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיְהַֽלְל֥וּ אֹתָ֖הּ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וַתֻּקַּ֥ח הָאִשָּׁ֖ה בֵּ֥ית פַּרְעֹֽה׃וּלְאַבְרָ֥ם הֵיטִ֖יב בַּעֲבוּרָ֑הּ וַֽיְהִי־ל֤וֹ צֹאן־וּבָקָר֙ וַחֲמֹרִ֔ים וַעֲבָדִים֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וַאֲתֹנֹ֖ת וּגְמַלִּֽים׃וַיְנַגַּ֨ע יְהוָ֧ה ׀ אֶת־פַּרְעֹ֛ה נְגָעִ֥ים גְּדֹלִ֖ים וְאֶת־בֵּית֑וֹ עַל־דְּבַ֥ר שָׂרַ֖י אֵ֥שֶׁת אַבְרָֽם׃וַיִּקְרָ֤א פַרְעֹה֙ לְאַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר מַה־זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לִּ֑י לָ֚מָּה לֹא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י כִּ֥י אִשְׁתְּךָ֖ הִֽוא׃לָמָ֤ה אָמַ֙רְתָּ֙ אֲחֹ֣תִי הִ֔וא וָאֶקַּ֥ח אֹתָ֛הּ לִ֖י לְאִשָּׁ֑ה וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֥ה אִשְׁתְּךָ֖ קַ֥ח וָלֵֽךְ׃וַיְצַ֥ו עָלָ֛יו פַּרְעֹ֖ה אֲנָשִׁ֑ים וַֽיְשַׁלְּח֥וּ אֹת֛וֹ וְאֶת־אִשְׁתּ֖וֹ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לֽוֹ׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
לך לך. רמז לו כי ק' שנים יחיה עדיין כמניין לך לך כי קע"ה חיה והוא הבן ע"ה בצאתו מחרן, ולפי הפשט תיקון לשון בעלמא ואינו משמש כלום כמו עשה לך תיבת עצי גופר, וכמו קח לך וכן הרבה שאינן אלא תיקון הלשון: מארצך וממולדתך. אע"פ שלא היה שם שכבר בא לחרן אמר לו סלק עצמך לגמרי משם שלא יהא עוד דעתך לחזור, ומבית אביך שעתה אתה שם ואל יחוס עיניך על ירושתך ולא על שאתה נכרי שם שלא יכירוך שם בני אדם כי אני אברכך ואתן לך הרבה מאד מירושתך: ואגדלה שמך. שיצא שמך וטבעך והיית נודע וניכר לכל: והיה ברכה. זהו כלל שתהא ברכה מצויה בכל אשר תעשה כמו והיית ברכה בקרב הארץ כלו' קיבוץ ברכה: ואברכה מברכיך. כלו' אהב אוהביך ואשנא משנאיך כלו' לא תתן ללבך לאמר אין לי קרוב וגואל בארץ ואם ישנאני אדם ויבקש לי רעה מי יעמד נגדו ואם יאהבני מי ישלם לו גמולו כי אדם שיש לו קרובים כולם אוהבים המכבדו והמהנהו, אני אהיה לך לאהוב ולגואל: ונברכו. שם המתברכים יהיו בך מתברכים שיאמרו להם מברכיהם היה כאברהם כמו בך יברך ישראל לאמר: ואברהם בן חמש שנים וגו'. מנה שנותיו של אברהם להודיעך שעדיין היה אביו חי ולא חש לאהבת אביו ולא לשום דבר אלא לרוץ אחר מצוותיו של הק': ואת כל רכושם וגו'. לימדך שבטח בהבטחתו של ק' ולא כאדם שאומר אלך עתה ומקצת אשר לי ואם יעשה לי מה שאמר טוב הדבר אשלח בשביל המותר ואם לאו אחזור אלא הכל הוליך עמו כי היה בטוח בהק' שהוא אומר ועושה: ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם וגו'. כי היה הולך וממתין שיבא דבר מאת הק' כמו שאמר אל הארץ אשר אראך ולא בא עד שבא למקום שכם כי הכנעני אז בארץ ולא היה מקום פנוי ראוי לדירה עד שם, ועוד היה רוצה הק' שיהא רואה כמה מתנה גדולה נתן לו הק' כשאמר לו לזרעך אתן את הארץ וגו': מקום שכם. עדיין לא היה שכם אלא לאחר זמן נבנה שכם במקום ההוא וכשבא המאמר ידע כי אז הראה המקום שהיה ראוי לו לדור: וירד מצרימה. שאין דרך שם רעב להיות מפני שנילוס הוא משקה את הארץ ואין חוששין לעצירת הגשמים: הנה נא ידעתי כי אשה וגו'. הנה נא ידעתי על כי אשה יפת מראה את כי כאשר יראו אותך המצרים וגו': אמרי נא אחותי את. ותעשי לי שתי טובות אחת שיטיבו לי מפני שאת קרובתי ועוד שתחיה נפשי בגללך אבל אם תאמר איני לא אשתו ולא קרובתו תהי שתחיה נפשי ולא יטיבו לי: ויראו אותה המצרים. האומה ושבחו אותה עד שבוא גם השרים לראותה והשרים הללו אותה אל פרעה ושלח ולקחה ולא בדק אחרי אלא ששמע מן שריו כי אמר להם אחותי היא ולכך לקה מיד כי לא היה ראוי שיבא אליו מאמר מאת הקב"ה: ותוקח האשה בית פרעה. כלו' לביתו הובאה ולא למטתו כי קפצו עליו מיד יסורין ונגעים עד שלא היה ראוי לא לה ולא לאחרת ולא הוצרך לפר' בו ולא קרב אליה: על דבר שרי. כלו' סמוך ללקיחתה באו היסורין עד שידעו אל נכון שבשבילה הונגע, וגם בשביל כך הוצרך לפרש באבימלך יותר בפירוש מפרעה לפי שמעשה באבימלך היה סמוך להורתו של יצחק שלא להוציא לעז על יצחק: וישלחו אותו. מאחר שהיה משלחו חוץ לארצו שאמר לו קח ולך היה ירא שמא בדרך יגזלו את אשר לו ונתן לו תיור:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך