מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, מושיען של ישראל, אדון הנביאים, איש האלהים.
שמו
הכתוב אומר:
וַיִּגְדַּ֣ל הַיֶּ֗לֶד וַתְּבִאֵ֨הוּ֙ לְבַת־פַּרְעֹ֔ה וַֽיְהִי־לָ֖הּ לְבֵ֑ן וַתִּקְרָ֤א שְׁמוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה וַתֹּ֕אמֶר כִּ֥י מִן־הַמַּ֖יִם מְשִׁיתִֽהוּ׃
מי קרא את שמו מֹשֶׁה?
מהפסוק הנ"ל לא כל כך ברור מי קרא למֹשֶׁה בשם זה, ובאמת יש כמה דעות במפרשים:
הסכמת הקב"ה לשם מֹשֶׁה:
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: חַיֶּיךָ, מִכָּל שֵׁמוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ לְךָ אֵינִי קוֹרֵא אוֹתְךָ אֶלָּא בַּשֵּׁם שֶׁקְּרָאַתְךָ בּתְיָה בַת פַּרְעֹה.
למה לא נקרא משוי?
א. היה ראוי לקרות אותו משוי שנמשה מן המים, אלא קראתו משה, אמרה הוא משה את עצמו, כלומר זכותו גרמה לו להנצל.
ב. דבר אחר, על שם ישראל שהוא משה אותם והוציאם ממצרים, שנאמר והוצא את עמי בני ישראל ממצרים, לכך נקרא שמו משה, שהוא משה אחרים.
ג. ואל תתמה בעבור ש[שמו ]איננו משוי, כי השמות אינם נשמרים כמו הפעלים.
שמותיו הנוספים
אבי
על שהיה אב בתורה אב בחכמה אב בנביאות.
[אבי]גדור
[אבי]זנוח
על שהזניח עוונותיהם של ישראל, ובפרט עֲבוֹדָה זָרָה.
חבר
א. משום שחיבר את ישראל לאביהם שבשמים.
ב. שֶׁהֶעֱבִיר הַפֻּרְעָנִיּוּת מִלָּבוֹא בָּעוֹלָם.
טוב
לעת תולדתו היה מציאות טוב גמור, ולא כמו שאר נבראים שאין מעלתם הטוב הגמור. בעל מדות טובות.
טוֹבִיָּ-ה
היה משותף בשמו שם יָּ-ה כי הטוב של משה ענין אלקי. בעל מדות טובות, והפנה אותם לעבודת ה'.
יקותיאל
ירד
א. על שם המן שירד לישראל בימיו של משה.
ב. שֶׁהוֹרִיד אֶת הַשְּׁכִינָה מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה.
ג. שֶׁהוֹרִיד אֶת הַתּוֹרָה מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה.
מוניוס
ושמו בלשון מצרים היה מוניוס, וכן כתוב בספר עבודת האדמה הנעתק מלשון מצרים אל לשון קדרים, [ו]גם ככה בספרי חכמי יון. אולי למדה בת פרעה לשונינו או שאלה[ ממי שיודע עברית].
[אבי]סוכו
ב. שֶׁהָיָה אֲבִיהֶן שֶׁל נְבִיאִים שֶׁסּוֹכִים בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ ובלשון לועזית מסויימת קוראים לְנָבִיא סַכְיָא.
שְׁמַעְיָה
אדון הנביאים
וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה אֶל־יְ-הוָ֖ה לֵאמֹֽר - כל זמן שיחפוץ רוח הקודש לובשתו ונבואה שורה עליו, ואינו צריך לכוון דעתו ולהזדמן לה, שהרי הוא מכוון ומזומן ועומד כמלאכי השרת. לפיכך מתנבא בכל עת.
כַּֽאֲשֶׁ֛ר יְדַבֵּ֥ר אִ֖ישׁ אֶל־רֵעֵ֑הוּ - כמו שאין אדם נבהל לשמוע דברי חברו, כך היה כוח בדעתו של משה רבנו להבין דברי הנבואה; והוא עומד על עומדו שלם.
וּתְמֻנַ֥ת יְהוָ֖ה יַבִּ֑יט - הציור ההוא היה משיגו כולו ובבירור, כמי שרואה באספקלריא מצוחצחת ומאירה שאין עיכוב לראייתו.
וּמַרְאֶה֙ וְלֹ֣א בְחִידֹ֔ת - הידיעות היו מגיעות לו בבירורם ולא על ידי חידות.
אֲנִ֨י אַֽעֲבִ֤יר כָּל־טוּבִי֙ עַל־פָּנֶ֔יךָ - משה זכה שיגלו לו כל סדרי הבריאה, וניתן לו רשות לחקור את הכל ולחפש הכל, ונמסרו בידו כל המפתחות שנמסרו לבן אדם מעולם.
הכרה במעלת נבואתו של משה רבנו נמנית ע"י הרמב"ם בין י"ג עיקרי האמונה היהודית.
איש האלהים
משה רבינו הוא הקדום מבין עשרת האישים המכונים 'איש האלהים'.
כהן גדול
לפי דעה בחז"ל שימש כל תקופת המדבר בכהונה גדולה, ויתפרש 'איש האלהים' - איש מיוחד המקריב לה'.
מתיר נדרו של הקב"ה
לאחר שחטאו ישראל בעגל, יצא חרון אף מאת האלקים וביקש להביא רעה על שונאיהם של ישראל. משה התייצב לסנגר על ישראל וכביכול התיר את נדרו של אלקים.
יותר מאיש, פחות מה' וצבאותיו
ביחס לכלל האנושות משה רבנו במדרגה גבוהה כאלהים, אך ביחס להקב"ה וצבאותיו הוא עדיין איש.
נמנע מאכילה כמלאכים
למרות שהוא איש, בשר ודם, בעלותו לשמים הסתדר משה ללא לחם ומים כמו הרוחניים.
בגוף גשמי אך עסקיו רוחניים
משה האיש התקיים בתוך גוף גשמי, אך מחשבת לבו והשכלת מוחו היו עסוקים בקודש, בא-להים בלבד.
עומד על הר סיני ומשוחח עם רבונו של עולם
רגליו של משה עומדות בהר סיני וכולו בתוך השמים. צופה ומביט כל מה שיש בשמים, ואלקים מדבר עמו כאדם המדבר עם חברו.
חיבוריו
כתב את התורה, ספר איוב, כמה ממזמורי תהילים.
ר' יְהוּדָה בסוטה יב.; רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעָאי בויקרא רבה פרשה א אות ג
ספרי דברים וזאת הברכה שמב; ויתר התשעה הם: אלקנה, שמואל, דוד, שְׁמַעְיָה, עדוא, אליהו, אלישע, מִיכָיְהוּ ואמוץ.
לדעת 'יש אומרים' זבחים קב.; שמות רבה פרשה לא פסקא א; ויקרא רבה פרשה יא פסקא ו
מה מתנות כהונה שמות רבה פרשה לא פסקא א; ואמנם יצאו נגדו יתר המפרשים אך אפשר למצוא סמך לדבריו מגרסא נוספת במדרש: '...ומשה איש האלהים אבל בניו...' המופיעה בפסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא יד וכן במדרש תהילים צט.
דברים רבה פרשה יא פסקא ד; תנחומא וזאת הברכה א; מדרש תהילים מזמור צ
דברים רבה פרשה יא פסקא ד; תנחומא וזאת הברכה א; מדרש תהילים מזמור צ
דברי ר' יהושע בן קרחה בפרקי דר' אליעזר פרק [מא] (מ) אשר מובאים ע"י המהרז"ו בביאורו לדברים רבה פרשה יא פסקא ד