פסוק א:וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
פסוק ב:קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ, וְאֵת הַבְּגָדִים שעליהם ללבוש בשעת השירות, וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׁנֵי הָאֵילִים וְאֵת סַל הַמַּצּוֹת הנצרכים למינוי הכהנים. על כל הפריטים הללו ועל מעשיהם משה נצטווה מכבר, ועתה ניתנת לו פקודת הביצוע.
פסוק ג:וְאֵת כָּל הָעֵדָה הַקְהֵל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד על מנת שיעמדו ויראו. גם אם לא יהיו פעילים, הם ישתתפו בעניין ההקדשה, המכוננת את הקשר של הכהנים כלפי מעלה – כשלוחי ה', וכלפי מטה – כשלוחי ישראל.
פסוק ד:וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ. משה לקח את האנשים ואת הפריטים והורה לעדה להתקבץ. וַתִּקָּהֵל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.
פסוק ה:וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעֵדָה: זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשׂוֹת. הוא הדגיש באוזניהם שכל מעשיו הם חלק מטקס מקודש, ועליהם להתבונן במהלך הדברים.
פסוק ו:וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו וַיִּרְחַץ אֹתָם, ציווה עליהם לטבול בַּמָּיִם.
פסוק ז:וַיִּתֵּן עָלָיו – על אהרן אֶת הַכֻּתֹּנֶת וַיַּחְגֹּר אֹתוֹ בָּאַבְנֵט וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ אֶת הַמְּעִיל וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הָאֵפֹד וַיַּחְגֹּר אֹתוֹ בְּחֵשֶׁב, בחגורת הָאֵפֹד וַיֶּאְפֹּד, הלביש, הקיף וקישט לוֹ בּוֹ – באפוד הנתון מעל הבגדים האחרים.
פסוק ח:וַיָּשֶׂם עָלָיו אֶת הַחֹשֶׁן וַיִּתֵּן אֶל הַחֹשֶׁן אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים, הסוד הפנימי שבתוך החושן.
פסוק ט:וַיָּשֶׂם אֶת הַמִּצְנֶפֶת עַל רֹאשׁוֹ של אהרן וַיָּשֶׂם עַל הַמִּצְנֶפֶת אֶל מוּל פָּנָיו, על מצחו של אהרן אֵת צִיץ הַזָּהָב נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ, עטרתו של הכהן הגדול, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.
פסוק י:וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וַיִּמְשַׁח אֶת, מרח ממנו מעט על הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בּוֹ, וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם במשיחה זו.
פסוק יא:וַיַּז, היזה מִמֶּנּוּ, משמן המשחה עַל הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים, וַיִּמְשַׁח אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ לְקַדְּשָׁם, ובכך קידשם.
פסוק יב:וַיִּצֹק מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה עַל רֹאשׁ אַהֲרֹן, וַיִּמְשַׁח גם אֹתוֹ לְקַדְּשׁוֹ.
פסוק יג:וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת בְּנֵי אַהֲרֹן וַיַּלְבִּשֵׁם כֻּתֳּנֹת וַיַּחְגֹּר אֹתָם אַבְנֵט וַיַּחֲבֹשׁ לָהֶם מִגְבָּעוֹת, כובעים שאינם דומים למצנפת הכהן הגדול, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה. לאחר הקידוש הראשוני של המשכן והכהנים התחילה עבודת הקרבנות:
פסוק יד:וַיַּגֵּשׁ אֵת פַּר הַחַטָּאת. וַיִּסְמֹךְ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם, ככל מביא קרבן הסומך את שתי ידיו עַל רֹאשׁ פַּר הַחַטָּאת.
פסוק טו:וַיִּשְׁחָט משה וַיִּקַּח מֹשֶׁה, דווקא הוא, אֶת הַדָּם, וַיִּתֵּן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ שבחצר סָבִיב בְּאֶצְבָּעוֹ, וַיְחַטֵּא, עשה את מעשה החטאת, וגם: טיהר אֶת הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶת הַדָּם יָצַק אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ, וַיְקַדְּשֵׁהוּ לְכַפֵּר עָלָיו. בעבודה זו התקדשו והיטהרו הן המזבח והן הכהנים הסומכים על הקרבן. לפי שעה, משה רבנו הוא ששימש כהן.
פסוק טז:וַיִּקַּח אֶת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב וְאֵת יֹתֶרֶת הַכָּבֵד וְאֶת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת חֶלְבְּהֶן, וַיַּקְטֵר מֹשֶׁה הַמִּזְבֵּחָה.
פסוק יז:וְאֶת הַפָּר וְאֶת עֹרוֹ וְאֶת בְּשָׂרוֹ וְאֶת פִּרְשׁוֹ, הזבל שבמעיו שָׂרַף בָּאֵשׁ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, אף על פי שלא הוזה מדמו בתוך הקודש, כ'חטאות פנימיות' – כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.
פסוק יח:וַיַּקְרֵב אֵת אֵיל הָעֹלָה, וַיִּסְמְכוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו, מביאי הקרבן, אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הָאָיִל.
פסוק יט:ושוב – וַיִּשְׁחָט, וַיִּזְרֹק מֹשֶׁה אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב, כמצוות העולה.
פסוק כ:וְאֶת הָאַיִל נִתַּח לִנְתָחָיו, וַיַּקְטֵר מֹשֶׁה אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הַנְּתָחִים וְאֶת הַפָּדֶר.
פסוק כא:וְאֶת הַקֶּרֶב וְאֶת הַכְּרָעַיִם רָחַץ בַּמָּיִם, כפי שצריך לעשות בקרבן העולה, וַיַּקְטֵר מֹשֶׁה אֶת כָּל הָאַיִל הַמִּזְבֵּחָה. עֹלָה הוּא לְרֵיחַ נִיחֹחַ, אִשֶּׁה הוּא לַה', כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.
פסוק כב:וַיַּקְרֵב אֶת הָאַיִל הַשֵּׁנִי, אֵיל הַמִּלֻּאִים, האיל המיוחד לטקס מילוי ידיהם של הכהנים – מינוים למשרה וכניסתם לשירות. וַיִּסְמְכוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הָאָיִל.
פסוק כג:וַיִּשְׁחָט, וַיִּקַּח מֹשֶׁה מִדָּמוֹ וַיִּתֵּן עַל תְּנוּךְ, אחד מחלקי אֹזֶן אַהֲרֹן הַיְמָנִית. וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית של אהרן וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית.
פסוק כד:וַיַּקְרֵב גם אֶת בְּנֵי אַהֲרֹן. וַיִּתֵּן מֹשֶׁה מִן הַדָּם עַל תְּנוּךְ אָזְנָם הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדָם הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלָם הַיְמָנִית, וַיִּזְרֹק מֹשֶׁה אֶת הַדָּם שנותר בכלי, עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב.
פסוק כה:וַיִּקַּח אֶת הַחֵלֶב וְאֶת הָאַלְיָה, וְאֶת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב וְאֵת יֹתֶרֶת הַכָּבֵד, הסרעפת וְאֶת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת חֶלְבְּהֶן וְאֵת שׁוֹק הַיָּמִין, והביא את כל אלה אל המזבח.
פסוק כו:וּמִסַּל הַמַּצּוֹת אֲשֶׁר היה לִפְנֵי ה' לָקַח חַלַּת מַצָּה אַחַת וְחַלַּת לֶחֶם שֶׁמֶן אַחַת וְרָקִיק אֶחָד, וַיָּשֶׂם עַל הַחֲלָבִים וְעַל שׁוֹק הַיָּמִין.
פסוק כז:וַיִּתֵּן אֶת הַכֹּל – את הלחמים וחלקי הקרבן, עַל כַּפֵּי אַהֲרֹן וְעַל כַּפֵּי בָנָיו, וַיָּנֶף אֹתָם, את אהרן ובניו, או: את כפיהם ועליהן חלקי הקרבנות תְּנוּפָה לִפְנֵי ה'.
פסוק כח:וַיִּקַּח משֶׁה אֹתָם מֵעַל כַּפֵּיהֶם וַיַּקְטֵר הַמִּזְבֵּחָה עַל, אחרי הָעֹלָה, מִלֻּאִים הֵם לְרֵיחַ נִיחֹח,ַ אִשֶּׁה הוּא לַה'.
פסוק כט:וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הֶחָזֶה וַיְנִיפֵהוּ – גם אותו תְנוּפָה לִפְנֵי ה', מֵאֵיל הַמִּלֻּאִים לְמֹשֶׁה הָיָה החזה לְמָנָה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.
פסוק ל:וַיִּקַּח מֹשֶׁה מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמִן הַדָּם אֲשֶׁר ניתנו עַל הַמִּזְבֵּחַ, וַיַּז, היזה עַל אַהֲרֹן, עַל בְּגָדָיו וְעַל בָּנָיו וְעַל בִּגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ. וַיְקַדֵּשׁ קידוש נוסף אֶת אַהֲרֹן, אֶת בְּגָדָיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ.
פסוק לא:וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו: בַּשְּׁלוּ אֶת הַבָּשָׂר שנשאר מאיל המילואים ליד פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וְשָׁם תֹּאכְלוּ אֹתוֹ וְאֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר בְּסַל הַמִּלֻּאִים. אסור שקודשים אלו יצאו מתחום המקדש, כדין 'קודשי קודשים', כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי לֵאמֹר: אַהֲרֹן וּבָנָיו יֹאכְלֻהוּ.
פסוק לב:וְהַנּוֹתָר בַּבָּשָׂר וּבַלָּחֶם, אם יישאר מהבשר ומהלחם עד הבוקר שלמחרת – בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ.
פסוק לג:וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים עַד יוֹם מְלֹאת, השלמת יְמֵי מִלֻּאֵיכֶם, השתלמותכם לתפקיד, כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם, יסמיך אתכם לכהן.
פסוק לד:כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּיּוֹם הַזֶּה, אותן ההזאות והקרבנות צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם.
פסוק לה:וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים, במשך כל ימי ההכנה וּשְׁמַרְתֶּם כמשמר כבוד אֶת מִשְׁמֶרֶת ה', וְלֹא תָמוּתוּ, כִּי כֵן צֻוֵּיתִי. אין להניח שהם לא יישנו במשך שבוע, אלא שיחליפו משמרות כדרך השומרים.
פסוק לו:וַיַּעַשׂ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד מֹשֶׁה. מכל מקום הבנייה האינטנסיבית של המשכן, שהכול היו שותפים לה, ארכה כחצי שנה, אם כי ייתכן שהכנת המשכן וכליו הושלמה מהר יותר, והמתינו עד שתתקבל ההוראה לבנותו.
