פסוק ג:ובשמנה וכו׳. בעת שהיה בן שמנה שנים והיא לעת מלכו בתחלת מלכותו:
פסוק ד:וינתצו. אנשיו נתצו לפניו:
פסוק ד:הזובחים. של הזובחים להם למען לבזותם:
פסוק ה:כהנים. כהני עבודת כוכבים שכבר מתו:
פסוק ו:ובערי מנשה וכו׳. ואף שכבר גלו עשרת השבטים מ״מ מעט מהם נשארו בארצותם:
פסוק ו:בחרבותיהם. ר״ל נתן מצבותם מסביב בחרבותיהם של עצמם והם כלים העשויים לנתוץ בהם כמו ומגדלותיך יתוץ בחרבותיו (יחזק אל כ״ו):
פסוק ח:לטהר. ר״ל אשר גמר טהרת הארץ והבית אז שלח את שפן וכו׳:
פסוק ח:המזכיר. הממונה על ספר הזכרונות:
פסוק י:עושי המלאכה. הם האומנים הגדולים הממונים בבית ה׳ ונקראים בדרז״ל אדרכלין ומתחת ידם בונים האומנים הפועלים כפי מה שיורו אותם:
פסוק י:ויתנו אותו. והם יתנו אותו אל עושי המלאכה וכו׳ ר״ל הם ישלמו שכר הפועלים אשר יתקנו ויחזקו את הבית:
פסוק יא:ויתנו לדרשים. יפרש מי הם הפועלים ואומר לחרשים והם כורתי העצים בתמונה הנרצה:
פסוק יא:ולבונים. בוני הקירות:
פסוק יא:אבני מחצב. אבנים חצובים ביושר:
פסוק יא:למדברות. הם המקשרין את הבנין להיות הכל בחבור אחד:
פסוק יא:ולקרות. על תקרת המכסה:
פסוק יב:והאנשים. האומנים הפועלים:
פסוק יב:לנצח. לזרז על המלאכה ולנגוש אותם:
פסוק יב:כל מבין. כל מי שהיה בעל בינה בדבר השיר עמד בכלי שיר לשורר בעת הבנין:
פסוק יג:ועל הסבלים. גם העמיד ממונים על הסבלים והם נושאי המשאות לבנין:
פסוק יג:ומנצחים. העמיד נוגשים על כל עושי המלאכה לכל מין עבודה ועבודה:
פסוק יג:סופרים. לכתוב מספר הכסף הבאה בנדבה לקדש הבית:
פסוק יג:ושוטרים. הם הכופים לתת את הכסף מה שנדב כ״א:
פסוק יג:ושוערים. שומרים שערי המקדש ורואים את הבאים אל המלאכה:
פסוק יד:ובהוציאם וכו׳. לצורך הבנין:
פסוק יד:ביד משה. ר״ל מה שכתב משה בידו:
פסוק טו:ספר התורה מצאתי. יתכן שעל כי אחז שרף את התורה כמ״ש רז״ל לזה פחדו הכהנים פן ישלח ידו גם בספר התורה המונח מצד הארון אשר כתב משה מפי ה׳ ולקחו הס ״ת ההיא והטמינו מפניו ולאחר מותו חפשו אחריה ולא מצאוה וכאשר היה הכ״ג מחפש אחר הכסף המובא ואחר בדקי הבית מצאה וארז״ל שמצאה כשהיתה מגוללת בפרש׳ תוכחות והיה התחלת הדף יולך ה׳ אותך ואת מלכך וכו׳ ועל כי מאז חפשו אחריה ולא מצאוה אמר כמבשר ספר התורה ההיא מצאתיה בבית ה׳:
פסוק טו:ויתן וכו׳. ר״ל הראה לו הנמצא כתוב בתחילת הדף כי חשב את הדבר לאות ורמז להחריד את העם:
פסוק טז:כל אשר נתן. ר״ל דבר המוטל עליהם ונתון בידם:
פסוק יז:ויתיכו. התיכו את הכסף לעשות מטבעות להוציא בהוצאה:
פסוק יז:על יד המופקדים. הם האומנים הגדולים הקרוים אדרכלין והמה נתנו על יד עושי המלאכה הם האומנים הפועלים:
פסוק יח:ספר נתן לי. ר״ל נתן לו ספר הנאבד כשהיא מגוללת בדף הזה:
פסוק יח:ויקרא בו. בהדף ההוא:
פסוק יט:ויקרע וכו׳. בעבור החרדה כי גם הוא חשבו לאות וסימן:
פסוק כא:דרשו את ה׳. שאלו לנביאים עלי ועל העם הנמצא פה ועל כל יהודה בעבור דברי הספר הנמצא כתוב בה בתחלת הדף אשר מהנראה שהוא לאות אשר גדלה חמת ה׳ וכו׳:
פסוק כא:לעשות. אשר רוצה לעשות ככל הכתוב בתחלת הדף ההוא:
פסוק כב:ואשר המלך. ר״ל ושאר השרים אשר שלח המלך:
פסוק כב:אל חולדה. ארז״ל מפני שהנשים רחמניות הן הלכו אליה שהיא תתפלל בעדם, או יתכן אשר שאר הנביאים לא היו אז בירושלים:
פסוק כב:שומר הבגדים. של המלך:
פסוק כב:במשנה. בין שתי החומות שהיא משנה להעיר:
פסוק כב:כזאת. כדברי המלך:
פסוק כד:הנני מביא. ר״ל האות הזה לא במקרה בא כ״א מה׳ וכאלו אמר הנני מביא רעה וכו׳:
פסוק כו:ואל מלך יהודה. ר״ל דבר הנוגע אל המלך עצמו:
פסוק כו:הדברים אשר שמעת. ר״ל אף שהגזרה גזורה כאשר שמעת לא תהיה כליל עמהם:
פסוק כז:בשמעך את דבריו. ר״ל בעת השכלת בדברי האות הזה אשר היא מה׳:
פסוק כח:אל קברותיך. ולא תקבר בארץ העמים:
פסוק כח:בשלום. עם כי מת במלחמה מ״מ תחשב לו לשלום על כי לא ראה בהרעה הבאה על ישראל:
פסוק כח:וישיבו. חלקיה וחבריו:
פסוק ל:ספר הברית. ספור התוכחות הנאמרים בברית:
פסוק ל:הנמצא בית ה׳. וזהו על בי בהספר ההוא מצאו תוכחות מגולה בפתיחתה ואף היא כתובה בידי משה המקודשות ומפי ה׳ והמה סיבות עצומות להחריד את העם לשוב לה׳:
פסוק לא:על עמדו. על המקום המיוחד למלך לעמוד שם:
פסוק לא:את דברי הברית. דברי התורה הנתונה בברית:
פסוק לב:ויעמד. העמיד כולם בברית:
פסוק לב:ויעשו. מאז והלאה עשו כדברי התורה הנתונה בברית:
פסוק לג:ויעבד. העביד את כל הנמצא בישראל וחוזר ומפרש מהו העבודה ואמר לעבוד את ה׳:
