סולת יהיה קרבנו האומר הרי עלי מנחה סתם מביא מנחת סולת שהיא הראשונה שבמנחות ונקמצת כשהיא סלת כמו שמפורש בענין לפי שנאמרו כאן חמש מיני מנחות וכולן אפויות קודם קמיצה חוץ מזו לכך קרויה מנח' סלת שכן שנינו במנחות בפרק הרי עלי עשרון האומר הרי עלי מנחה יביא איזו שירצה ר' יהודה אומר יביא מנחת הסלת שהיא המיוחד' שבמנחות תנא הואיל ופתח בה הכתוב תחלה פי' שהיא הראשונה שבמנחות וא"ת אי הכי האומר הרי עלי עולה סתם יביא בן בקר הואיל ופתח בו הכתוב תחלה אלמה תנן האומר הרי עלי עולה יביא כבש רבי אלעזר אומר תור או בן יונה ולא פליג ר' יהודה כבר תרצו זה בגמ' מאי שהיא המיוחדת שבמנחות דקאמר דלית ליה שם לווי פירו' שנקראת מנחה סתם ושאר המנחו' יש להם שם לווי מנחת מחבת מנחת מרחשת מנח' מאפ' והדר פריך בגמרא והא בבריתא תנא הואיל ופתח בה הכתוב תחלה ומשני ה"ק אי זו היא מנחה המיוחדת זו שפתח בה הכתוב תחלה ופריך פשיטא מנחת הסלת היא דהא בהדיא קתני יביא מנחת הסלת ומשני סימנא בעלמא פירוש שלא תטעה ותשכח אי זו היא מנחת סלת אמר ר' יהוד' יביא מנחת סלת וזה הסימן יהיה בידך זו שפתח בה הכתוב תחלה ומה שפי' הרב קרא דונפש כי תקריב קרבן מנחה ליי' סלת יהיה קרבנו כשיתנדב סתם שיאמר שיקריב קרבן מנחה ליי' אז סלת יהיה קרבנו שהיה המנחה הראשונה הוא בשום דאל"כ ה"ל למימר ונפש כי תקריב קרבן מנח' ליי' אם סולת יהיה קרבנו ואח"כ וכי תקרי' קרבן מנחה מאפה תנור ואח"כ ואם מנחה על המחבת ואח"כ ואם מנחת מרחשת כמו גבי קרבן עולה שאמר אדם כי יקריב מכם קרבן ליי' אם עולה קרבנו מן הבקר ואחר כך ואם מן הצאן קרבנו ואחר כך ואם מן העוף עולה קרבנו לא שיאמר דרך פסוק שכל מי שידור שיקריב קרבן מנח' ליי' שיהא קרבנו סלת וזהו הטעם שדרשו בפרש' יולדת דמדכתיב אשה כי תזריע וילדה זכר דרך פסק ולא אמר אשה כי תזריע אם זכר תלד ואחר כך ואם נקבה תלד ש"מ דהכי קאמר שכשהאשה מזרעת תחלה יולדת זכר ומה שכת' רש"י שהיא הראשונה שבמנחות אינו רוצה לומר לפי שהיא הראשונה שבמנחות דא"כ האומר הרי עלי עולה סתם יביא בן בקר כדלעיל אלא ה"ק מביא מנחת סלת ואי זו היא הנקראת מנחת סלת זו היא הראשונה שבמנחות לא משאר הד' מנחות שגם הם מסלת לפי שאינה קרויה מנחת סלת רק הראשונה שבמנחות ונתן טעם למה נקראת הראשונה מנח' סלת יותר משאר המנחות ואמר מפני שהיא נקמצ' כשהיא סולת וכל שאר המנחות הד' שהן מנחת חלות ומנחת רקיקין ומנחת מחבת ומנחת מרחשת כולן אינן נקמצות רק אח' אפייתן כדלקמן ואע"פ שאין הלכה כר' יהוד' אלא כחכמים שאמרו מביא מאיזה שירצ' אעפ"כ פי' המקרא הזה על דעתו להיותו קרוב לפשוטו של מקרא וכבר פירשנו פעמים רבות שהרב לא יכוין בפי' החמש אלא זה כמו שגלה דעתו בפסוק וישמעו את קול יי' אלהים מתהלך בגן:
סלת אין סולת רק מן החטים שנ' סלת חטים. ובת"כ אמרו סלת מה סלת האמורה להלן במנחת המלואים הוא מן החטים אף כאן מן החטים:
ואין מנחה פחותה מעשרון שנאמר ועשרון סולת למנחה עשרון לכל מנחה. אבל במנחות בפרק שתי מדות מפיק ליה מקרא דלמנחה ולוג שמן דכתיב במצורע דהוה סגי למכתב ועשרון סלת אח' בלול בשמן מאי למנחה מכאן למתנדב מנחה סתם שלא יפחות מדבר הטעון לוג ומאי ניהו עשרון דמנחת עשרון טעון לוג דכתי' עשרון בלול ולוג שמן למד על עשרון שטעון לוג שמן ומזה דקדק הרב לפרש מייתורא דלמנחה דכתיב בפרשת התמיד ועשירית האיפ' סלת למנחה עשרון לכל מנחה שלא יפחות מעשרון ונ"ל שצריך לגרוס ועשירי' האיפ' סלת למנחה במקום ועשרון סלת למנחה כי אין בשום מקום ועשרון סלת למנחה אבל לא ידעתי למה הניח הרב הפסוק של מצורע שדרשו ממנו בהדיא מכאן למתנדב מנחה סתם שלא יפחות מדב' הטעון לוג ומאי ניהו עשרון והביא הפסוק של פרשת תמיד שלא דרשו בו בשום מקום שאילו היו דורשים בו לא היו נדחקי' בגמ' לומר ואיד' תרתי שמעת מינה אלא הוה להו למימר ואידך מקרא דועשירית האיפה סלת למנחה נפקא ולפיכך הייתי רוצה לומר שהפסוק שהביא הרב ועשרון סלת למנחה הוא הפסוק של מצורע שדרשו בו רז"ל והרב קצר אותו בלשונו וכתב ועשרון סלת למנחה במקום ועשרון סלת אחד בלול בשמן למנח' כדי שידביק מלת ועשרון עם מלת למנחה לדרוש ממנו עשרו' לכל מנח' אך קשה שרז"ל לא דרשו כן אלא מלמנחה ומלוג שמן שלא יפחו' שום מנחה מדבר הטעון לוג שמן ומאי ניהו עשרון:
ויצק עליה שמן על כלם ונתן עליה לבונה על מקצת' מניח קומץ לבונה עליה לצד אחד ומה ראית לומר כן שאין רבוי אחר רבוי בתורה אלא למעט. בת"כ פי' כל עליה רבויא הוא כלומר על כולה ולא על מקצתה ולפיכך דרשו מרוביא דעליה קמא שיתן השמן על הסולת כולה ויבללנו עמה ומרבויא דעליה בתרא דהוה ליה רבוי אחר רבוי ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט דרשו בו שמניח הלבונה על מקצתה ואינה טעונה על כולה שאין צריך לבללה אלא מניחה על הסלת במקום אחד ובשעת הקטרת הקומץ מלקטה משם ומקטירה עם הקומץ והא דקאמר מניח קומץ לבונה עליה מפיק לה מההוא דתניא בתורת כהנים ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה אינו יודע כמה הרי אני דן טעונה קמיצה וטעונה לבונה מה קמיצה מלא קומץ אף לבונה מלא קומץ:
דבר אחר שמן על כולה מפני שהוא נבלל עמה ונקמץ עמה כמו שנ' מסלת' ומשמנ' ולבונה על מקצתה שאינה לא נבללת עמה ולא נקמצת עמה שנא' על כל לבונתה שלאחר שקמץ מלקט את הלבונה כולה ומקטירה. פי' השמן שהיא נבלל עם הסלת כדכתיב סלת בלולה בשמן וגם נקמץ עמה כדכתיב וקמץ משם מלא קמצו מסלתה ומשמנה צריך שיתן אותו על כולה ולא על מקצתה אבל הלבונה שאינה לא נבללת עמה שהרי לא מצינו בשום מקו' שתהא הלבונה בלולה בסלת ולא נקמצת עמה כדכתיב וקמץ משום מלא קמצו מסלתה ומשמנה על כל לבונת' דמשמע שאין הלבונה בכלל הקמוצה מה צריך שיתן אותה על כולה די שיתננה על מקצתה ולאחר הקמיצה מלקט אותה כולה ומקטירה כדכתיב על כל לבונתה כדאיתא בסוטה פרק היה מביא:
ויצק ונתן והביאה מלמד שיציקה ובלילה כשרין ביד הכהנים וקמץ מקמיצה ואילך מצות כהונה. בת"כ מה ששנו יציקה ובלילה כשרין בזר והכתוב לא הזכיר כאן אלא יציקה והשמיטו נתינת הלבונה וההבאה שהוזכרו בכתוב הוא מפני שהבלילה קודמת ליציקה כדתנן בפר' אלו מנחות הנקמצות כל המנחות הנעשות בכ"ש טעונות שלש מתנות שמן יציקה ובלילה ומתן שמן בכלי קודם לעשייתו ותניא כיצד הוא עושה נותן מתן שמן בכלי קודם לעשייתה ונותנ' פי' את הסלת ונותן עליה שמן ובוללה ולשה ואופה ופותתה ויוצק עליה שמן וקימץ ר' אומר חלות שנא' חלות בלולות בשמן כיצד הוא עושה נותן מתן שמן קודם לעשיית' ונותנה ולשה ואופ' ופותת' ונותן עליה שמן ובוללה וחוז' ונותן עליה שמן וקימץ פי' בתחלה נות' שמן בכלי ואח"כ נותן עליו הסלת ובולל הסולת בו ואח"כ לשה חלו' ואופה ופותתה ואח"כ נותן שמן ואח"כ נותן שמן אחר על הסלת כדי לקיי' מצות יציקה ואח"כ קומץ הרי לך בפירו' שהבלילה קודם ליציק' ושהבלילה לחו' והיציקה לחוד והכתו' מעיד על זה דכתי' במנח' מחב' סלת בלולה בשמן מצה תהי' פתו' אותה פתי' ויצקת עליה שמן ומאחר שהודיע הכתו' היציקה שהיא כשרה בזר כל שכן הבלילה הקודמת לה כן נתינת הלבונה והבאת המנחה לכהן נמי אין צריך להזכירן מפני שאמרו והביאה אל הכהן משמע דאיהו לאו כהן הוא כדאיתא בסוטה פר' היה מביא סדר מנחו' כיצד מביא מנח' מתוך ביתו בקלתות של כסף ושל ונותנ' לתוך כלי שרת ומקדש בכלי שרת ונותן עליה שמנה ולבונתה ומוליכה אצל כהן הרי לך כפירוש שלא היציקה והבלילה בלבד כשרה בזר אלא אף נתינת הלבונה והבאתה אל הכהן ואף על פי ששנינו כל המנחות הנעשים בכלי טעונות שלשה מתנות שמן ומשמע דוקא הנעשים בכלי טעונות שלש מתנות אבל מנחת סלת שאינה נעשת בכלי אינה טעונה אלא היציקה המפורשת בה בלבד יש לומר דהאי הנעשו' בכלי דקאמר' אינו אלא למעט מנחת מאפה תנור בלבד שכך אמרו בגמרא בהדיא כל המנחות הנעשות בכלי למעוטי מאי אמר רב פפא למעוטי מנחת מאפה תנור ועוד אפילו את"ל דממעט נמי למנחת הסלת ה"מ למתן שמן בכלי שכן אינה צריכה כלי אבל מבלילה ויציקה לא ומה שאמרו מקמיצה ואילך מצות כהונה אינו רוצה לומר שמצות כהונה מתחלת מהקמיצה שהרי גם ההגשה הקודמת לקמיצה כדכתיב והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח ואחר כך והרים הכהן את אזכרתה שהיא הקמיצה אינה אלא ע"י הכהן כדכתיב והקריבה אל הכהן והדר והגישה הרי שהכהן הוא מגישה אל המזבח לקרן מערבית דרומית ואחר כך קומץ אבל מה שאמרו מקמיצה ואילך מצות כהונה כבר פי' הרמב"ן ז"ל מקמיצה זו אמורה בפסוק הזה ואילך מצות כהונה ולא בדברים האמורים כאן קודם הקמיצה שהרי בפרשה זו לא הזכיר אלא יציקה ונתינת לבונה והבאה אל הכהן וקמיצה ולא הוזכר' פה הגשה אל המזבח נמצא שכל האמורין כאן קודם קמיצה שהן יציקה ובלילה והבאה כלן כשרין בזר ונכון הוא:
וקמץ משם ממקום שרגלי הזר עומדות ללמדך שהקמיצה כשרה בכל מקום בעזרה אף בי"א אמה של מקום דריסת רגלי ישראל כדתניא בתורת כהנים וקמץ משם ממקום שרגלי הזר עומדות ומייתי לה נמי בזבחים פרק קדשי קדשים ופרק קמא דמנחות והתם מפרש הגמרא לא נצרכה אלא להכשיר כל העזרה דסד"א הואיל ועולה קדש קדשים ומנחה קדש קדשים מה עולה טעונה צפון אף מנחה טעונה צפון או כיון דכתיב והקריבה הכהן והגישה מקום הגשתה שם תהא קמיצתה קמ"ל משם ממקום שרגלי הזר עומדת ללמד שאינה טעונה ירך המזבח אלא אף במקום דריסת רגלי ישראל בעזרה כשרה וכל שכן במקום דריסת רגלי הכהנים ומה שכתב רש"י שמקום דריסת רגלי ישראל הוא י"א אמה משנה שנויה היא במסכת מדות בפרק שני עזרת ישראל היתה אורך קל"ה אמה על רוחב י"א אמה וכן עזרת הכהנים היתה אורך קל"ה אמה על רוחב י"א אמה שנינו עוד שם בפרק חמישי ומייתי לה בפ"ק דיומא כל העזרה היתה אורך קפ"ז על רוחב קל"ה מן המזרח למערב קפ"ז מקום דריסת רגלי ישראל י"א מקום דריסת רגלי הכהנים י"א מזבח ל"ב בין האולם ולמזבח כ"ב היכל מאה וי"א אחורי בית הכפרת נמצא אורך עזרת ישראל ואורך עזרת הכהנים היה משוך בכל רחב כל העזרה ורחבם היה משוך בארכו אם כן מקום דריסת רגלי ישראל לא היה מפתח העזרה ולפנים רק י"א אמה ומשם ולפנים עד י"א אמה מקום דריסת רגלי הכהנים ומשם ולפנים מיד היה המזבח כזה %:
מלא קומצו יכול מבורץ ומבצבץ ויוצא לכל צד ת"ל במקום אחר והרים ממנו בקומצו אין לך כשר אלא שבתוך הקומץ אי בקומצו יכול חסר ת"ל מלא קומצו הא כיצד חופה שלש אצבעותיו על פס ידו זה קומץ במשמע לשון העברי'. בת"כ ופירוש מבורץ גדוש וזהו שפרש"י מבורץ שמבצבץ ויוצא מכל צד מחמת יתרותו וכן שנינו במנחות פ"ק הקומץ החסר והיתר פסול אי זהו יתר כל שקומצו מבורץ וחסר כל שקומצו בראשי אצבעותיו ופי' בראשי אצבעותיו שלא הגיע הסלת לתוך פס ידו אלא תופס בראשי אצבעותיו הג' עם הגודל שהוא דבר מועט כיצד הוא עושה פושט אצבעותיו על פס ידו ובגמרא אמרו חופה שלש אצבעותיו עד שמגיע על פס ידו וקומץ ובשתי האצבעות הנשארות שהן הגודל והזרת היה משוה שהיה מוחק באצבע קטנה מלמטה ובגודל מלמעלה שלא יהא הקומץ מבורץ והמחיקה הזאת אינה צריכה אלא במנחת מחבת ובמנחת מרחשת שקמיצתן אחר הפתיתה והפתיתין אם אינו מוחקן יצאו מכאן ומכאן משני צידי הקומץ אבל במנחת הסולת א"צ מחיקה שמאליו הוא נופל כל מה שהוא יוצא מכאן ומכאן וזהו ששנו בת"כ ובמחבת ובמרחשת מוחק באצבעותיו מלמעלה ומלמטה:
לבונתה והקטיר אף הלבונה בהקטרה דסד"א דהקטרה אינה אלא לקומץ בלבד אבל לבונה שאינה בכלל הקמיצה דפירוש על כל לבונתה לבד כל לבונתה כדפרש"י דומיא דעל עולת התמיד דכתיבא במוספי המועדים שבפרשת פנחס שפירושה מלבד עולת התמיד כדפרש"י קמ"ל לבונתה והקטיר סמך ההקטרה ללבונה ללמד שאף על פי שאינה בכלל הקמיצה היא בהקטרה:
מלא קמצו מסלתה ומשמנה הא אם קמץ ועלה בידו גרגיר מלח או קורט לבונה פסול. בתורת כהנים וכן שנינו בפרק קמא דמנחות ומסיים בה מפני שאמרו הקומץ היתר והחסר פסול אי זהו יתר שקומצו מבורץ וחסר שקומצו בראשי אצבעותיו פירוש מכיון שהקומץ החסר פסול ש"מ שאם עלה לתוך קומצו חוץ מסלתה ומשמנה כגון גרגיר מלח או קורט לבונה שנמצא שהקומץ חסר סלת כשעו' מקום המלח או הלבונה פסול ושם אמרו דאי תנא מלח הוה אמינא משום דלא איקבע בהדי מנחה מעיקרא שאין המלח נתון בה אלא בראש המזבח כדתניא בפרק הקומץ רבה בג' מקומות המלח נתון בלשכת המלח ועל גבי הכבש ובראש המזבח בלשכת המלח ששם מולחין לעורות הקדשים ועל גבי הכבש ששם מולחים את האברים ובראש המזבח ששם מולחין הקומץ והלבונה כו' אבל לבונה דאקבע בהדי מנחה מעיקרא שהמתנדב מנתה מביא עמה קומץ של לבונה אימא תתכשר קמ"ל ואם תאמר אי הכי לתני לבונה וכ"ש מלח איכא למימר זו ואף זו קתני וא"ת מאי ארייא מפני שאמרו בקומץ היתר והחסר פסול תיפוק לי משום חציצה דההוא גרגיר מלח או קורט דלבונה חוצץ בין ידיו לקמח או בין קמח לקמח כבר תרצו בגמרא אמר ר' ירמיה מן הצד דאין שם חציצה אלא חסרון:
לאהרן ולבניו כ"ג נוטל חלק בראש שלא במחלוקת וההדיוט במחלוקת. בת"כ ובפ"ק דיומא שנינו כהן גדול מקריב חלק בראש ונוטל חלק בראש ות"ר כיצד מקריב חלק בראש אומר עולה זו אני מקריב מנחה זו אני מקריב כיצד נוטל חלק בראש אומר חטאת זו אני אוכל אשם זה אני אוכל ופי' הרמב"ם בפי' המשנה במסכ' יומא ענינו שיקריב הוא ראשון לכל המקריבים ויקריב אי זה קרבן שירצה וכמו כן יאכל מן הקרבנות הנאכלות אי זה שיעור שירצה פי' לא שיקח לפי השיעור הנופל בחלקו על פי המחלוקת שחולקים המשמרה של כהנים ביניהם ויקח חלקו בראש פירוש מאיזו מנה שירצה וכן פרש"י ביומא ונוטל חלק מחלוקת אכילת קדשים בראש המנה היפה שיבחר לו פי' בראש קודם שיעשו החלוק ביניהם כי הוא אינו מכלל המחלוקת שביניהם דהכי משמע מקרא דלאהרן ולבניו לאהרן תחלה ואחר כך לבניו והמחויב מזה הוא שיקח הכ"ג שלא במחלוקת ובניו ההדיוטות במחלוקת דאס"ד שגם הכהן גדול נוטל במחלוקת מאי לאהרן תחלה ואחר כך לבניו דקאמר הרי חלקו נוטל מ"ל בתחלה מ"ל בסוף ואין סברא לומר בעבור שיטול המנה היפה הנבחרת לו לבד שזה אפילו כשלא יטול בראש וגם נוטל חלקו כאחד מהם אי אפשר שלא יתנו לו מעצמם מהמנה היותר יפה לפי כבודו וקדושתו:
קדש קדשים הוא להם מאשי יי' אין להם חלק בה אלא לאחר מתנת האישים. בת"כ והכי פירושא שהנותרת מן המנחה אינה חלק לאהרן ולבניו שיזכה באכילתה אלא לאחר שיוקטר הקומץ של אותה מנחה לגבוה ונהיה אשה ליי' ופליגי בה בסוטה בפרק היה מביא רבי חנינא ורבי יוחנן דאיתמר הקומץ מאימתי מתיר שירים באכילה רבי חנינא אמר משתשלוט בו האור רבי יוחנן אמר משתצת האור ברובו אבל קודם שתשלוט בו האור למר או קודם שתצת האור ברובו למר אף על פי שהרים קומצו ממנה אין הנותרת נתרת לכהנים ואף על פי שמקטירין הקומץ אף על פי שאין שיריים כגון אם נטמאו או אבדו אליבא דרבי אליעזר דתנן בפרק הקומץ רבה נטמאו שיריה נשרפו שיריה אבדו שיריה כמדת רבי אליעזר כשרה אם נטמא הקומץ או אבד אין שיריה נתרין באכילה כדתניא בתורת כהנים והקטיר הקומץ אף על פי שאין שירים נטמא הקומץ או אבד יכול יאכלו הכהנים בשירים ת"ל והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו קדש קדשים הוא מאשי יי' אין להם אלא לאחר מתנות האישים:
וכי תקריב כו' שאמר הרי עלי מנחה מאפה תנור. בת"כ שאם לא פי' אלא שאמר סתם הרי עלי מנחה מביא מנחת סלת כדלעיל:
ולמד הכתוב שיביא או חלות או רקיקין. כדתניא בת"כ אמר רבי יהודה מניין לאומר הרי עלי מנחת מאפה לא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין תלמוד לומר קרבן קרבן אחד הוא מביא ואינו מביא חלות ורקיקין אר"ש וכי נאמר קרבן קרבן שני פעמים והלא לא נאמר אלא קרבן אחד ונאמר בו חלות ורקיקין מעתה רצה להביא חלות יביא רקיקין יביא מחצה חלות מחצה רקיקין יביא פירו' רבי יהודה ס"ל דהא דכתיב חלות מצות ורקיקי מצות פירוש או חלות לבדו או רקיקין לבדו והוי"ו של ורקיקי הוא במקום או כי מצאנו וי"ו במקום או בכמה מקומות וראייתו מדכתיב וכי תקריב קרבן משמע קרבן אחד או חלות או רקיקין דאל"כ וכי תקריב קרבנות מאפה תנור מיבעי ליה דהא כל מין ומין מהחלות והרקיקין קרבן בפני עצמו הוא ורבי שמעון פליג עליה ואמר א"כ לימא קרא קרבן קרבן ב"פ וכי תקריב מנחה מאפה תנור קרבן סלת תלות מצות בלולות בשמן וקרבן רקיקי מצות משוחים בשמן השתא דכתיב קרבן פעם אחת ונאמר בו חלות ורקיקין מעתה רצה חלות מביא רצה רקיקין מביא רצה מביא מחצה חלות ומחצה רקיקין ובשלהי כל המנחות באות מצה אמרו בגמ' שפיר קאמ"ל ר' שמעון דמדכתיב קרבן אחד אחלו' ורקיקין ש"מ דמצי לאיתויי מחצה חלות ומחצה רקיקין דתרוייהו קרבן אחד הוו ומהדר אמר לך ר' יהודה כיון דכתיב בשמן בשמן שני פעמים כמאן דכתיב קרבן קרבן דמי ופרש"י דבשמן קמא הפסיק העניין לומר שאין שניהם באים כאחד ור' שמעון אמר לך אי לאו בשמן בשמן ה"א דוקא מחצה חלות ומחצה רקיקין אבל חלות לחודייהו ורקיקין לחודייהו לא קמ"ל:
החלות בלולות והרקיקין משוחים. פי' דוקא בלולות ודוקא משוחים ושוב אין לשאול מה בין אין לאלו עד שנחלקו בהם חכמים אבל מהא דכתיבא בקרא חלות בלולות ורקיקין משוחים אין ראיה דה"א היינו בלולות היינו משוחים אלא דלגבי חלות שייך בלילה ולגבי רקיקין שייך משיחה לפיכך פירש רש"י שהחלות בבלילה ולא במשיחה והרקיקין במשיחה ולא בבלילה ומה בין בלילה למשיחה הבלילה בעודן סלת והמשיחה אחר אפייתן וכן שנינו בת"כ ומייתי בפרק ואלו מנחות חלות בלולות ואין רקיקין בלולין רקיקין משוחין ואין חלות משוחות וא"ת ותהא בלילה טעונה ברקיקין מק"ו ומה חלות שאין טעונות משיחה טעונות בלילה רקיקין שהן טעונין משיחה אינו דין שיהו טעונין בלילה אי נמי תהא משיחה טעונה בחלות מק"ו ומה רקיקין שאין טעונין בלילה טעונין משיחה חלות שטעונות בלילה אינו דין שטעונות משיחה כבר תרצו בזה בת"כ עליך אמר קרא חלות בלילות ורקיקין משוחים לומר לך חלות בלולות ואין רקיקין בלולין רקיקין משוחים ואין חלות משוחות דאל"כ למה שינה הכתוב וכתב בחלות בלילה וברקיקין משיחה וא"ת דילמא הא דכתיב בחלות בלילה וברקיקין משיחה אינו אלא למצוה אבל לא לעכובא דהא דרשינן ק"ו כבר תרצו בזה בפ' ואלו מנחות אמר רבה לא לשתמיט קרא דלכתוב חלות משוחות ורקיקין בלולים אלא עכ"ל דלעכובא הוא חלות בבלילה ולא במשיחה ורקיקין במשיחה ולא בבלילה אך יש לתמוה אמאי לא תני להו בפ"ק דחולין בהדי הנך דקתני הכשר בשחיטה פסול במליקה כי היכי דתני הכשר בתורין פסול בבני יונה וההפ' והכשר בפרה פסול בעגלה וההפך והכשר בכהנים פסול בלוים וההפך והטהור בכלי חרס טמא בכל הכלים וההפך והטהור בכלי עץ טמא בכלי מתכת וההפך והחייב בשקדים המרים פטור במתוקים וההפך ליתני נמי הכשר בחלות פסול ברקיקין והכשר ברקיקין פסול בחלות ושמא י"ל תנא ושייר אף על גב דאיכא למימר מאי שייר דהאי שייר:
וי"א מושחן כמין כ"י ושאר השמן נאכל בפני עצמו לכהנים. כדתנן ואלו המנחות באות מצה הרקיקים משוחין כיצד כמין כ"י ושאר השמן נאכל לכהנים ותניא בת"כ רבי אליעזר בן יעקב אומר מושך את הרקיקין כמין כ"י שאי' רבוי אחר רבוי אלא למעט ותניא בפרק אלו מנחות רקיקים הבאין בפני עצמן מביא לוג שמן ומושחן עד שיכלה השמן שבלוג רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון מושחן כמין כ"י ושאר השמן נאכל לכהנים ופי' אין רבוי אחר רבוי הוא משמן שמן שני פעמים שבשמ' רבוייא הוא שיהא כלו בשמן ובאו שני רבויין למעט שלא ימשחם על פני כולן אלא כמין כ"י דהיינו כ"י יונית וכך פירשוהו בגמרא בפרק אלו מנחות מאי כמין כ"י אמר רב כהנא כמין כ"י יונית ופרש"י כעין ט' כהפרשת גודל מאצבע:
מה תלמוד לומר בשמן בשמן שני פעמים להכשיר שמן שני ושלישי היוצא מן הזתים ואין צריך שמן ראשון אלא למנורה שנאמר בו זך. בת"כ והכי פירושא מדהוה ליה למכתב חלות מצות בלולות ורקיקי מצות משוחים בשמן וכתב בשמן בשמן שני פעמים להכשיר השני והשלישי כו' כדתנן במנחות בפרק כל הקרבנות שלשה זתים ובהן שלשה שמנים הזית הראשון מגרגרו בראש הזית וכותש ונותן לתוך הסל וזהו ראשון טען בקורה זהו שני חזר וטען זהו שלישי הראשון למנורה והשאר למנחות ופרש"י ג' זתים שלשה פעמים מלקטים את הזתים לפי שאין מתבשלין בבת אחת ובהם שלשה שמנים שבכל פעם יש ג' מיני שמן הזית הראשון כלומר הפעם הראשונה של לקוט מגרגרו בראש הזית פירו' נוטל ומלקט הגרגרים שבראש הזית שהן מתבשלים תחלה לפי שהחמה מקדר' עליהן ומבשלתן וכותש ונותן לתוך הסל ומסתנן השמן ויוצא והכלי תחת הסל והשמן הנופל בו בלתי שום טעינה על הסל הוא השמן הראשון של הפעם הראשונה של לקוט הראשון שהוא למנורה דבעינן שמן זית זך והשאר למנחות דלא כתיב בהו זך ומה ששנו מת"ל בשמן בשמן להכשיר שני ושלישי למנחות קשיא לי טובא חדא דבשמ' בשמן שני פעמים מיצרך צריכי להו כדי להפסיק בין חלות לרקיקין לומר שאין שניהם באין כאחת ואמר רבי שמעון שלא תאמר דוקא מחצה חלות ומחצה רקיקין אבל הני לחודייהו והני לחודייהו לא כדלעיל ועוד בלאו קרא דבשמן בשמן שני פעמים תיפוק לי מקרא דלמאור דתניא בפרק כל הקרבנות יכול יהא כתוש פסול למנחות ת"ל ועשרון עשרון סלת כתית רביעית ההין א"כ מת"ל למאור להכשיר שני למנחות ופרש"י יכול יהא כתוש פסול במנחות הואיל וכתיב כתית למאור ולא למנחות תלמוד לומר כתית רביעית ההין א"כ דאף למנחות כשר מת"ל למאור לומר לך למאור יהא כתוש אבל למנחות אפי' טחון ברחים כשר. ושמא י"ל דר' יהודה ור"ש לית להו לא דת"ק דרבי אליעזר בן יעקב דדריש קרא דבשמן בשמן שני פעמים להכשיר שני ושלישי במנחות ולא דרבי אליעזר בן יעקב דדריש קרא דבשמן בשמן שני פעמים לאין רבוי אחר רבוי אלא למעט לומר שאינו מושח את הרקיקין אלא כמין כ"י ומלמאור נמי לא קשיא דאיכא למימר דההוא להכשיר שני ושלישי במנחת נסכים הוא דאתא שהרי לא נכתב כתית כדי שלא תאמר למאור לפסול כתית אלא במנחת נסכים אבל במנחות לעצמן אימא דומיא דמאור מה שמן דמאור ראשון אין שני לא אף שמן דמנחות ראשון אין שני לא ת"ל בשמן בשמן להכשיר שני ושלישי אף במנחות שהן לעצמן:
ושנינו במנחות כל המנחות האפויות לפני קמיצתן ונקמצות ע"י פתיתה כולן באות עשר חלות והאמור בה רקיקין באין עשר רקיקין. פירוש כל המנחות הד' של חלות ורקיקין ומחבת ומרחשת הנקמצות לאחר אפייתן לאפוקי מנחת הסלת שנקמצת קודם אפייתן בעזרה סלת כלן באות עשר עשר חלות וכן האמור בה רקיקין כגון מנחת מאפה תנור ומנחת תודה באין עשר רקיקים ובפרק אלו מנחות גמרי לה מלחמי תודה מה להלן עשר עשר מכל מין אף בשאר מנחות עשר עשר מכל מין ולחמי תודה בהדיא כתיב בהו והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה ליי ואמרינן בפרק התודה נאמר כאן תרומה ליי' ונאמר בתרומת מעשר תרומה ליי' מה להלן אחד מעשרה אף כאן אחד מעשרה למדנו שכל מין ומין מהחלות והרקיקין והרבוכין והחמץ דכתיבי במנחת תודה כולן באין עשר עשר שאם היו פחות מעשר או יותר מעשר אי אפשר שיהיה עשירית כל מין אלא פרוס והתורה אמרה אחד מכל קרבן שלא יטול פרוס כדתניא בפרק התודה ואם תאמר אדגמרי מלחמי תודה לגמור מלחם הפנים דכתיב ביה ואפית אותה שתים עשרה חלות מה להלן י"ב אף כאן י"ב כבר תרצו בגמרא מסתברא מלחמי תודה הוה לן למילף שכן יחיד מתנדב שמן ונפסל בלינה ושלא בשבת ושלא בטומאה ואף על גב דאיכא למימר נילף מלחם הפנים שכן הקדש ולבונה ומצה ועצם מכל מקום הנך נפישן אבל מחביתי כהן גדול דהוו י"ב מג"ש דחוק חוק מלחם הפנים ליכא למילף דהדיוט מהדיוט עדיף טפי כמו שתרצו בפרק ואלו מנחות אבל מה שאמר כל המנחות האפויות לפני קמיצתן ונקמצות על ידי פתיתה דהיינו הד' מנחות בלבד ולא מנחת הסלת קשיא דהא בפרק אלו מנחות אינו כמו שבת"כ אלא כל המנחות באות עשר עשר חוץ מלחם הפנים וחביתי כ"ג שהן באות שתים עשרה דמשמע שכל הה' מנחות הן בכלל זה אף מנחת הסלת וכן פרש"י שם ומנחת הסלת נמי אע"ג דקודם אפייה נקמצת אפילו הכי עשר חלות קא עבדי לה ולא ידעתי מהיכן בא זה כי אי אפשר לומר שטעות נפל בספרי רש"י שבפירוש החומש שהרי גם הסמ"ג הביא לשון רש"י בעינו בלתי שום שינוי כלל גם אי אפשר לומר שנוסח המשנה שבפרק אלו מנחות היתה כל המנחות האפויות לפני קמיצתן כמו שכתבה רש"י בפירוש החומש וכמו שכתבה הסמ"ג שהרי רש"י בעצמו פירש שם ומנחת הסלת נמי אף על גב דקודם אפייה היא נקמצת אפי' הכי עשר חלות קעבדי לה. ושמא י"ל שאע"פ שנוסח המשנה היא כל המנחות סתם אפילו הכי הוסיף רש"י לומר כל המנחות האפויות לפני קמיצתן לא כדי למעט מנחת הסלת אלא שלא נחשוב שפי' כל המנחות באות עשר עשר הוא לאחר קמיצתן לפיכך הוצרך לפרש כל המנחות האפויות בעודן לפני קמיצתן שהרי הן נקמצות על ידי פתיתה הן באות עשר עשר שנמצא שהן לאחר קמיצתן ט' ט' ולפיכך פי' ואמר שמנחת הסלת נמי אע"ג דקודם אפייה היא נקמצת והיה ראוי שלא יהיו החלות שנעשות ממנה לאחר הקמיצה אלא ט' חלות בלבד אפ"ה עשר מצות קא עבדי לה דהא מתני' סתמא קתני כל המנחות באות עשר עשר ל"ש אותן שנקמצות לאחר עשייתן ל"ש אותן שנקמצות קודם עשייתן שאע"פ שאין צורך שיהיו החלות שנעשו לאחר הקמיצה אלא תשע בלבד כשאר כל המנחות לאחר קמיצתן מ"מ כדי שלא לשנות עשייתן שיהיו קצתן עשר וקצתן תשע עשו שיהיו כלן עשר עשר:
ואם מנחה על המחבת שאמר הרי עלי מנחת מחבת. שאם לא פירש כן אלא שאמר סתם הרי עלי מנחה מביא מנחת סלת כדלעיל:
וכלי הוא שיש במקדש שאופין בו מנחה זו על האור בשמן והכלי אינו עמוק אלא צף ומעשה המנח' שבתוכו קשה שמתוך שהיא צפה האור שורף את השמן. מה שאמר וכלי הוא שיש במקדש אתיא כבית הלל ולא כבית שמאי דאמרי מספקא להו לרבנן אי על שם כלים נקראו מחבת ומרחשת אי על שם מעשיהן ומה שאמר והכלי אינו עמוק אלא צף כו' אתיא אליבא דרבי חנינא בן גמליאל כדתנן בפרק כל המנחות באות מצה מה בין מחבת למרחשת שהמרחשת יש לה כסוי והמחבת אין לה כסוי דברי רבי אליעזר ור' יוסי הגלילי רבי חנינא בן גמליאל אומר מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשין ומחבת צפה ומעשיה קשין ופרש"י רוחשי' שהכלי עמוק וכל השמן מקובץ במקום אחד וכשמניח אדם אצבעו על המנחה נע ונד השמן בתוכה דפי' מרחשת מלשון רמש דמתרגמי' ריחשה צפה שאינה עמוקה אלא שוליה צפין אצל אוגניה ומתפזר השמן באוגני הכלי ל"א שאמצעית קרקעיתה שהוא המקום שמניח בו אח המנחה היה נקפל מלמטה למעלה ובולע כעין כלי זכוכית שלנו שהיה גבוה כעין תל באמצעותו כשהיו נותנין המנחה על אותו המקום הגבוה היתה נראת כאילו היא צפה והכי נמי משמע מלישנ' דקרא דכתיב יכל נעשה במרחשת ועל מחבת משמע עליה ולא בתוכה דאין לה תוך ומפני שאין לה תוך והשמן מפוזר ואינו מקובץ במקום אחד האור שורף את השמן המועט שתחת הבצק ונעשת קשה וזהו שאמר ומעשי המנחה שבתוכה קשין:
וכלן טעונות מתנות שמן יציקה ובלילה ונותן שמן לכלי קודם לעשייתה. כדתניא בת"כ קרבנך קרבנך לג"ש מה קרבנך האמור כאן טעון יציקה ובלילה אף קרבנך האמור למטה טעון יציקה ובלילה ומה קרבנך האמור למטה טעון מתן שמן בכלי קודם לעשייתה אף קרבנך האמור כאן טעון מתן שמן בכלי קודם לעשייתה פירוש במחבת מפורשין יציקה ובלילה ולא במרחשת ובמרחשת מפורש מתן שמן בכלי קודם לעשייתה כדכתיב סלת בשמן תעשה ודרשו רז"ל בת"כ מלמד שהיה טעונה מתן שמן בכלי קודם לעשייתה דהכי משמע מקרא דסלת בשמן מעיקרא שמן והדר סלת ולא במחבת ומגזירה שוה דקרבנך קרבנך ילפינן ליתן את האמור של זה בזה והאמור של זה בזה:
סלת בלולה בשמן מלמד שבוללן בעודן סלת. בת"כ וכן שנינו בפרק ואלו מנחות חלות בוללן דברי רבי וחכ"א סלת ות"ר סלת בלולה בשמן מלמד שנבללת סלת רבי אומר חלות שנאמר חלות בלולות מר דייק מסלת ומר דייק מחלות אמרו לו והלא לחמי תודה נאמר בהן חלות בלולות וא"א לבוללן אלא סלת ומפרש בגמרא מאי היא פי' מאי מלתייהו דרבנן דאמרי א"א לבוללן אלא סלת אמר ר' שמואל בר יצחק רביעית שמן היא היאך מתחלקת לכמה חלות טעונות בלילה ורקיקין משיחה ופרש"י רביעית שמן היא דאמרינן בפרק שתי מדות חצי לוג שמן חוצהו חציו לחלות ולרקיקין וחציו לרבוכה וחלות ורקיקין של תודה עשרים הוי ולאחר אפייתן יבשות הן ובולעות שמן יתר מחמת האור ורביעית שמן לא ספקי כולהו הלכך בעל כרחין לא הוה בוללן אלא סלת הכי נמי הכא אף על גב דכתיב חלות בלולות בשמן סלת בוללן:
פתות אותה פתים לרבות כל המנחות הנאפות קודם קמיצה לפתיתה. פירש לאו מפתות אותה פתים הוא דקא מרבה כל המנחות דהכא ליכא רבוייא אלא מסיפיה דקרא דכתיב מנחה היא הוא דקא דייק לה דמנחה היא קרא יתירא היא לרבות כל מנחה מלמד שכלן צריכות פתיתה ואף על גב דקרא דויצקת עליה שמן מפסיק בין מנחה לפתים אפילו הכי דריש הכי משום דמנחה אכוליה קרא קאי כדפרש"י והכי תניא בהדיא בת"כ ומייתי לה בפרק אלו מנתות פתות אותה פתים מנחה לרבות כל המנחות לפתיתה יכול אף שתי הלחם ולחם הפנים ת"ל אותם מה ראית לרבות כל המנחות ולהוציא שתי הלחם ולחם הפנים אחר שריבה הכתוב והדר ומיעט מה אלו מיוחדות שיש מהן לאישים יצאו שתי הלחם ולחם הפנים שאין מהם לאישים ואמר לרבות כל המנחות הנאפות קודם קמיצה כדי למעט מנחת הסלת שנאפת אחר קמיצה משום דפתיתה אינה אלא לקמיצה וכבר קדמה לה הקמיצה בעודה סלת ואין צורך לפתיתה:
ויצקת עליה שמן מנתה הוא לרבות כל המנחות ליציקה יכול אף מנחת מאפה כן ת"ל עליה אוציא את החלות ולא אוציא את הרקיקין ת"ל היא. בת"כ ומייתי לה בפרק אלו מנחות דאע"ג דכל המנחות טעונות שלש מתנות שמן יציקה ובלילה ומתן שמן בכלי קודם לעשייתן מנחה מאפה תנור לא היתה בה יציקה אלא מתן שמן בכלי קודם לעשייתה ובלילה בחלות בתודה סלת ומשיחה ברקיקין אחר אפייתן וזהו ששנינו כל המנחות הנעשות בכלי טעונות שלש מתנות שמן ופירשו בגמרא למעוטי מאי אמר רב פפא למעוטי מאפה תנור ומה שמעטו ביציקה מנחת מאפה תנור ובפתיתה שתי הלחם ולחם הפנים כבר פירשו בגמרא משום דיציקה יש בה שני מעוטין עליה והיא ופתיתה אין בה אלא מיעוטא חדא דאותה לפיכך מעטו מהיציקה הדבר שצריך שני מיעוטין ואי זו זו זו מנחת מאפה תנור שיש בה שני מינים חלות ורקיקין וצריכה שני מיעוטין חד למעוטי חלות וחד למעוטי רקיקין ומהפתיתה שיש בה מיעוטא חדא מעטו שתי הלחם ולחם הפנים שאינן צריכין אלא מיעוטא חדא:
מאלה מאחד מן המינים הללו. פי' שאין המנחה טעונה הגשה למזבח אלא כשהוא אחד מאלה המינים הנזכרים שהם מנחת הסולת והמחבת והמרחשת ומנחת מאפה שהן חלות ורקיקין שכל אלה מיוחדות שיש מהן לאישים או מן הדומה לאלו כגון מנחת חוטא יצאו שתי הלחם ולחם הפנים שאין מהן לאישים כדתניא בת"כ ומייתי לה בפרק כל המנחות באות מצה ר"ש אומר והבאת את המנחה לרבות שאר מנחות להגשה יכול אף שתי הלחם ולחם הפנים ת"ל מאלה מה ראית לרבות שאר מנחות ולהוציא שתי הלחם ולחם הפנים אחר שריבה הכתוב ומיעט מה אלו מיוחדות שיש מהן לאישים יצאו שתי הלחם ולחם הפנים שאין מהם לאישים ופרש"י מאלה משמע מיעוטא כלומר אין טעון הגשה אלא הדומה לאלה:
והקריבה בעליה אל הכהן והגישה הכהן אל המזבח. לא שהמקריב הוא המגיש כמו כן מוהקריבה והגישה דא"כ מאי והקריבה אל הכהן כהן בהקרבה מאי עבידתיה:
והגישה אל המזבח מגישה לקרן מערבית דרומית של מזבח. כדתניא בת"כ בפרשת צו ובזבחים פרק קדשי הקדשים הקרב אותה בני אהרן לפני ה' אל המזבח לפני ה' יכול במערב ת"ל אל פני המזבח אי אל פני המזבח יכול בדרום ת"ל לפני ה' הא כיצד מגישה לקרן מערבית דרומית כנגד חודה של קרן פי' יכול כיון דכתיב לפני ה' תהא טעונה הגשה במערבו של מזבח שהוא כלפי פתח ההיכל דהיינו לפני ה' ת"ל אל פני המזבח דהיינו בדרומו של מזבח שהכבש שם ומקום פתח הבית הוא פני הבית וכן שנינו בת"כ על ירך המזבח צפונה שהירך בצפון והיכן הן פניו לדרום ותנן נמי בזבחים בפרק קדשי קדשים חטאת העוף היתה עשייתה על קרן דרומית מערבית בכל מקום היתה כשרה אלא זה היה מקומה וג' דברים היתה אותה הקרן משמשת מלמטה וג' מלמעלה מלמטה חטאת העוף וההגשות ושירי הדם כו' ופרש"י ההגשות הן הגשות של מנחות קודם קמיצתן כדכתיב והגישה ובסוטה פרק היה מביא סדר מנחות כיצד אדם מביא מנחה מתוך ביתו כו' עד ומוליכה אצל כהן וכהן מוליכה אצל מזבח ומגישה בקרן דרומית מערבית כנגד חודה של קרן ודיו:
את אזכרתה היא הקומץ. כדכתיב לעיל מיניה והרי' הכהן מן המנתה וכתיב בתריה את אזכרתה והקטיר המזבחה ואי זו זו זו הקומץ וזה ששנינו בתורת כהנים במנחת הסלת ר"ש אומר נאמר כאן אזכרה ונאמר להלן פי' במנחת מרחשת אזכרה מה אזכרה האמורה להלן מלא קומץ אף כאן מלא קומץ אבל בנוסחא אחרת מצאתי נאמר כאן אזכרה ונאמר להלן אזכרה מה אזכרה האמורה כאן קומץ אף אזכרה האמורה להלן קומץ ופירשו בה רבינו הלל ורבינו ישעיה הראשון ונאמר להלן בפרשת אמור אל הכהנים ונתת על המערכת לבונה זכה והיתה ללחם לאזכרה וגמיר מאזכרה דלגבי מנחת הסלת דהך לבונה דיהיב על המערכת שעורה מלא הקומץ ואין זו נוסחא נכונה דאם כן גבי שתי הלחם בעי למתני לה כדי לפרש אותה האזכרה שהיא סתומה לא במנחת הסלת שהוא מפורשת ועוד שבשתי הלחם שנו בהדיא נאמר כאן אזכרה ונאמר להלן אזכרה מה להלן אף כאן ולמה שנאה עוד כאן ועוד אם האזכרה הכתובה כאן מפורשת לא היה חולק ת"ק דר' שמעון ואומר אזכרה נזכרים בה נזכרים בקומצה נזכרים בלבונתה אלא עכ"ל שאינה מפורשת ולכן חלק רבי שמעון על ת"ק ואמר נאמר כאן אזכרתה ונאמר כו' מה להלן במנחת מרחשת קומץ מדכתיב לעיל והרים הכהן מן המנחה וכתיב בתריה את אזכרתה והקטיר אף כאן קומץ אף על פי שהמובן מן הכתוב פה אין פי' אזכרתה הקומץ שכבר אמר וקמץ והקטיר וכיון שכן איך ילמוד שתי הלחם מזו בגזירה שוה מה כאן קומץ אף להלן קומץ:
וכל דבש כל מתיקת פרי קרוי דבש. שהרי אחר כל שאור וכל דבש לא תקטירו צוה שנקריב מהם בקרבן ראשית שהוא קרבן שתי הלתם של עצרת שהיא המנחה הראשונה שהובאה מן החדש שמנחת העומר אף על פי שהיא מן החדש אינה כשאר כל המנחות שזו באה מן השעורים ושאר כל מנחות חוץ מן הסוט' באות מן החטין ומן הבכורים שהן ראשית הפירות ואמר קרבן ראשית תקריבו אותם ליי' שפירושו אף על פי שהזהרתיך כל שאור וכל דבש לא תקטירו אשה ליי' אני מצוך שתקריב אותם בקרבן ראשית השאור בקרבן עצרת שנא' חמץ תאפנה והדבש בבכורים שהם בכורי תאנים ותמרים ואלו לא היה הדבש נאמר אלא על דבש דבורי' מהו זה שאמר אחר כל שאור וכל דבש לא תקטירו קרבן ראשית תקריבו אותם והלא אין בקרבן ראשית דבש דבורים אלא שאור בלבד לפיכך צריכין אנו לומר שכל מתיקת הפירות קרויה דבש דהשתא איכא דבש במנחת הבכורים שהוא מתיקת התאנים והתמרים וזה שפרש"י אחר זה קרבן ראשית מה יש לך להביא מן השאור ומן הדבש כו' עד בכורי תאני' ותמרים:
שהובטחו המים התחתונים ליקרב במזבח במלח. פי' ע"י המלח נקרבים המים במזבח שהרי המלח מים נקרשי' הוא ונסוך המים דנקט אינו שייך כאן אלא לתשלום המדרש בלבד:
על כל קרבנך על עולת בהמה ועוף ואימורי כל הקדשים כלן. בפרק הקומץ רבה באם אינו ענין לקרבן מנחה דהא לעיל מיניה כתיב וכל קרבן מנחתך במלח תמלח תנהו לעולת בהמה ועוף ואמורי כל הקדשים:
ואם תקריב הרי אם משמש בלשון כי שהרי אין זה רשו' כו' וכן אם יהיה היובל. פי' הרי אם משמש בלשון כאשר שכן פי' שם בפסוק ואם מזבח אבנים ואם משמש בלשון כאשר וכן ואם תקריב מנחת בכורים ומה שכתב פה הרי אם משמש בלשון כי שהיא מלה משמשת בד' לשונות אי דילמא אלא דהא ולא ידענו אי זה מד' לשונו' הוא משמש פה הוא מפני שמלת אם אינה משמש בלשון כאשר אלא באמצעות מלת כי מאחר שמלת כי במקום אם שהוא א' מהד' לשונות הנה גם מלת אם משמשת בלשון כי ואחר שמלת כי משמשת בלשון אשר כמו כי יבא אלי העם וכן כי זה משה האיש שכלן נדרשין במקום אשר כדפרש"י בשלהי גיטין הנה גם מלת אם משמשת בלשון כאשר ורש"י ז"ל לא כיון פה רק להעתיק מלת אם למלת כי להשיב הפרטי כללי שאז יוכל לפרשו לחובה וזהו שאמר אחר זה שהרי אין זה רשות ומה שאמר וכן אם יהיה היובל ובמכילתא לא אמר ר' ישמעאל שהם חובה ולא רשות אלא ג' בלבד אם מזבח אבני' אם כסף תלוה ואם תקריב מנחת בכורי' והביאו רש"י ז"ל בפסוק ואם מזבח אבני' הוא מפני שסובר שפירוש אם יהיה היובל הוא כרבי יהודה שאמר מכאן שעתיד היובל להפסק והביאו גם רש"י בפרשת מסעי על פי מדרשו של ר' יהודה ופה פי' אותו לחובה ואמר שהוא במקום כאשר מפני שהוא עומד פה במלת ואם תקריב שהיא במקום כאשר ופיר' גם אותו כמוהו כדי שלא יצטרך למדרשו של ר' יהודה שהוא רחוק מדרך הפשט שירמוז על הפסקו בזמן החרבן או שמא הוא סובר כר"ש כמו שחלק על דברי ר' יהודה בת"כ על מלת ואם תקריב שר' יהודה אומר עתידה מנחת בכורים לפסוק ולחזור וכן הוא אומר ואם יהיה היובל עתיד היובל לפסוק ולחזור רבי שמעון אומר ואם תקריב זו מנחה באה חובה אי יכול נדבה כשהוא אומר והבאתם את עומר כו' למד שאינה באה אלא חובה אם כן למה נאמר ואם לומר אם מביאים אתם אותה לרצון מעלה אני עליכם כאילו נדבה הבאתם אותה כך הוא חולק ג"כ על פסוק ואם יהיה היובל ולפיכך פי' רש"י הפסוק של ואם יהיה היובל פה כדברי רש"י ובפרשת אלה מסעי כדברי רבי יהודה כמנהגו בכמה מקומות ואף על פי שיש לטעון על שפירש מלת ואם תקריב בלשון כאשר שאינו לא כרבי יהודה ולא כר"ש לא כרבי יהודה דהא אמר עתידה מנחת בכורים לפסוק ולחזור ומלת ואם תלוה כשאר כל אם שבמקרא ולא כרב שמעון דהא אמר אם כן למה נאמר ואם לומר אם מביאים אתם אותה לרצון כו' אלמא לדידיה נמי תלויה היא שמא י"ל שרש"י ז"ל פי' המלה לפי פשוטו של מקרא והדרש כדברי רבי שמעון כי כן דרכו תמיד בפי' החומש שימשיך דברי רבותינו על פי פשוטו של מקרא כדי ליישב דבר דבור על אופניו:
מנחת בכורים במנחת העומר הכתוב מדבר. בת"כ ולא ידעתי מהיכן למדו לומר כן אם בעבור שפירשו הכתוב מנחת בכורים שפירושו המבוכרת שבתבואות וכתוב בעומר גם כן ראשית קצירכם דילמא במנחת שתי הלחם של עצרת הכתוב מדבר שגם היא נקראת בכורים כדכתיב לחם בכורים ליי' שפירושו ראשון לכל המנחות הבאות מן החדש ושמא י"ל שמפני שהית' קבלה בידם רב מפי רב עד משה רבינו ע"ה מפי הגבורה שהעומר בא מן השעורים כך היו נוהגי' בבית שני מפי חגי זכריה ומלאכי כמו שכתב הרמב"ם והסמ"ג ומצאו שכתוב כאן בפרש' הזאת אביב קלוי באש וקבלו ג"ש דאביב אביב כתיב הכא אביב וכתיב התם כי השעורה אביב מה להלן שעורים אף כאן שעורים כדתניא בת"כ ומייתי לה בפרק ר' ישמעאל דנו מכאן ואמרו שפרשת ואם תקריב מנחת בכורים אביב קלוי באש במנחת העומר הכתוב מדבר הבא מן השעורים ולכן רש"י ז"ל אחר שכתב במנחת העומר הכתוב מדבר כתב שהיא באה אביב בשעת בשול התבואה ומן השעורים היא באה נאמר כאן אביב כו' שפירושו תדע שבמנחת העומר הכתוב מדבר שהרי יש בזו הפרשה שני סימנין מורי' על זה האחד שבאה אביב שפירושו בשעת בשול התבואה דהיינו בתחלת הקציר והשני שהיה באה מן השעורי' מג"ש דאביב אביב ושני הסימנין הללו אינן כי אם במנחת העומר לפי הקבלה:
כרמל בעוד הכר מלא. שכרמל מלה מורכבת מכר וממלא:
