פסוק א:כבר עשרות שנים חיו בני ישראל במשטר מלוכני, ועל כן הבינו שאי-אפשר לחזור לאנרכיה שבתקופת השופטים. הם התכוונו אפוא להקים מלוכה חלופית בראשות ירבעם בן נבט. וַיָּבֹא רְחַבְעָם אל יְרוּשָׁלִַם, וַיַּקְהֵל לשם מלחמה אֶת־בֵּית יְהוּדָה וּבִנְיָמִן, מֵאָה וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף בָּחוּר עֹשֵׂה מִלְחָמָה, לְהִלָּחֵם עִם־יִשְׂרָאֵל כדי לְהָשִׁיב אֶת־הַמַּמְלָכָה לִרְחַבְעָם. הוא תכנן לדכא את המרד בכוח צבאי. אמנם שאר שבטי ישראל היו רבִּים יותר, ואולי עוצמתם הכלכלית הייתה גדולה יותר, שהרי נחלת שבט יהודה לא הייתה פורייה כשאר הנחלות, אבל לרשותו של רחבעם כבר עמד צבא מאורגן ומוכן.
פסוק ב:וַיְהִי דְּבַר־ה' אֶל־שְׁמַעְיָהוּ אִישׁ־הָאֱלֹהִים, נביא שאינו מוכר ממקומות אחרים, שבא כנראה מארץ יהודה, לֵאמֹר׃
פסוק ג:אֱמֹר אֶל־רְחַבְעָם בֶּן־שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶל כָּל־יִשְׂרָאֵל שבִּיהוּדָה וּבִנְיָמִן לֵאמֹר׃
פסוק ד:כֹּה אָמַר ה': לֹא־תַעֲלוּ וְלֹא־תִלָּחֲמוּ עִם־אֲחֵיכֶם. שׁוּבוּ, אנשי הצבא, אִישׁ לְבֵיתוֹ, כִּי מֵאִתִּי נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה. אל תנהגו במקרה זה כמו במרד רגיל, כי הדבר בא מאת ה'. וַיִּשְׁמְעוּ אֶת־דִּבְרֵי ה', וַיָּשֻׁבוּ מִלֶּכֶת אֶל־יָרָבְעָם למלחמה.
פסוק ה:וַיֵּשֶׁב רְחַבְעָם בִּירוּשָׁלִָם, וַיִּבֶן עָרִים בצורות לְמָצוֹר בִּיהוּדָה, כי מכאן ואילך תהיה ארץ יהודה נתונה במצב של אי-שלום מתמיד, ולעתים אפילו במלחמה ממשית, עם ממלכת ישראל המתהווה.
פסוק ו:וַיִּבֶן אֶת־בֵּית־לֶחֶם וְאֶת־עֵיטָם וְאֶת־תְּקוֹעַ
פסוק ז:וְאֶת־בֵּית־צוּר וְאֶת־שׂוֹכוֹ וְאֶת־עֲדֻלָּם
פסוק ח:וְאֶת־גַּת וְאֶת־מָרֵשָׁה וְאֶת־זִיף
פסוק ט:וְאֶת־אֲדוֹרַיִם וְאֶת־לָכִישׁ וְאֶת־עֲזֵקָה
פסוק י:וְאֶת־צָרְעָה, שבעבר הייתה שייכת לנחלת בני דן, אבל הם עזבו את מקומם ונדדו צפונה. וְאֶת־אַיָּלוֹן וְאֶת־חֶבְרוֹן אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וּבְבִנְיָמִן, כל אחת במקומה, בתור עָרֵי מְצֻרוֹת, בצורות.
פסוק יא:וַיְחַזֵּק אֶת־הַמְּצוּרוֹת, וַיִּתֵּן בָּהֶם נְגִידִים, מפקדים וְאֹצְרוֹת מַאֲכָל וְשֶׁמֶן וָיָיִן לשעת מצור.
פסוק יב:וּבְכָל־עִיר וָעִיר הוא שם צִנּוֹת, מגִנים גדולים וּרְמָחִים וַיְחַזְּקֵם לְהַרְבֵּה מְאֹד, וַיְהִי־לוֹ, אתו שבטי יְהוּדָה וּבִנְיָמִן, והוא ביצר את גבולותיהם.
פסוק יג:וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֲשֶׁר בְּכָל־יִשְׂרָאֵל הִתְיַצְּבוּ עָלָיו, הגיעו אליו מִכָּל־גְּבוּלָם,
פסוק יד:כִּי־עָזְבוּ הַלְוִיִּם אֶת־מִגְרְשֵׁיהֶם וַאֲחֻזָּתָם, וַיֵּלְכוּ לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִָם, כִּי־הִזְנִיחָם, העזיבם, הרחיקם יָרָבְעָם וּבָנָיו מִכַּהֵן לַה', ולמעשה לא הייתה להם פרנסה.
פסוק טו:וַיַּעֲמֶד־לוֹ כֹּהֲנִים לַבָּמוֹת וְלַשְּׂעִירִים, פולחן שדים וְלָעֲגָלִים אֲשֶׁר עָשָׂה. ממקומות אחרים עולה שירבעם לא עשה עבודה זרה ממש, והעגלים שיצר היו דמויות שניסו לבטא את ה' גואל ישראל. מכל מקום, הוא ביטל את תפקידם של הכהנים והלויים ואת מעמדם, ובמקומם מינה כל אדם שרוצה, מוכן ומסוגל לתפקיד ללא קשר לייחוסו.
פסוק טז:וְאַחֲרֵיהֶם – אחרי הלויים, אנשים נוספים מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, הַנֹּתְנִים אֶת־לְבָבָם לְבַקֵּשׁ אֶת־ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, בָּאוּ אל יְרוּשָׁלִַם לִזְבּוֹחַ לַה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם. בעקבות אמונתם ודתם של האנשים הללו שבאו משאר השבטים, הם המשיכו לראות עצמם קשורים למקדש בירושלים ולעבודת ה' הנהוגה שם.
פסוק יז:וַיְחַזְּקוּ אֶת־מַלְכוּת יְהוּדָה, וַיְאַמְּצוּ אֶת־רְחַבְעָם בֶּן־שְׁלֹמֹה לְשָׁנִים שָׁלוֹשׁ, כִּי הָלְכוּ בְּדֶרֶךְ דָּוִיד וּשְׁלֹמֹה לְשָׁנִים שָׁלוֹשׁ.
פסוק יח:וַיִּקַּח־לוֹ רְחַבְעָם אִשָּׁה, אֶת־מָחֲלַת בַּת־יְרִימוֹת בֶּן־דָּוִיד. לא ידוע על בן לדויד בשם זה, ואולי הוא נולד מאוחר יותר או שנזכר בשם אחר. ואת אֲבִיהַיִל בַּת־אֱלִיאָב בֶּן־יִשָׁי. רחבעם התחתן עם נשים מבית המלוכה. לחלופין אפשר שמדובר באותה אשה, שהתייחסה לבית ישי מאביה ומאמה.
פסוק יט:וַתֵּלֶד לוֹ אחת מהן בָּנִים, אֶת־יְעוּשׁ וְאֶת־שְׁמַרְיָה וְאֶת־זָהַם.
פסוק כ:וְאַחֲרֶיהָ לָקַח אשה נוספת, אֶת־מַעֲכָה בַּת־אַבְשָׁלוֹם, אף היא ממשפחתו, וַתֵּלֶד לוֹ אֶת־אֲבִיָּה וְאֶת־עַתַּי וְאֶת־זִיזָא וְאֶת־שְׁלֹמִית.
פסוק כא:וַיֶּאֱהַב רְחַבְעָם אֶת־מַעֲכָה בַת־אַבְשָׁלוֹם מִכָּל־נָשָׁיו וּפִילַגְשָׁיו, כִּי נָשִׁים שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה נָשָׂא, וּפִילַגְשִׁים היו לו שִׁשִּׁים, וַיּוֹלֶד עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה בָּנִים וְשִׁשִּׁים בָּנוֹת.
פסוק כב:כיוון שמעכה הייתה אשתו האהובה מכולן, וַיַּעֲמֵד לָרֹאשׁ, מינה לבכיר רְחַבְעָם אֶת־אֲבִיָּה בֶן־מַעֲכָה לְנָגִיד, להיות מושל בְּאֶחָיו, כִּי רצה לְהַמְלִיכוֹ. אולי אביה לא היה הגדול בשנים, אבל רחבעם החליט שהוא ימלא את מקומו ויירש את כיסאו.
פסוק כג:מאחר שכבר בגיל צעיר קיבל אביה כוח רב מאביו, וַיָּבֶן, הוא הבין את מעמדו, וַיִּפְרֹץ, התחזק והתפשט מִכָּל־בָּנָיו, באמצעות בניו הרבים לְכָל־אַרְצוֹת יְהוּדָה וּבִנְיָמִן, לְכֹל עָרֵי הַמְּצֻרוֹת, וַיִּתֵּן לָהֶם הַמָּזוֹן לָרֹב. גם הוא בנה או חיזק את הערים הבצורות במרץ, ומכיוון שלא היה מאופק ובשאפתנותו רצה עוצמה ומעמד – וַיִּשְׁאַל, ביקש לעצמו הֲמוֹן נָשִׁים.
