א וְלִבְנֵ֥י אַהֲרֹ֖ן מַחְלְקוֹתָ֑ם בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֔ן נָדָב֙ וַאֲבִיה֔וּא אֶלְעָזָ֖ר וְאִיתָמָֽר׃ ב וַיָּ֨מָת נָדָ֤ב וַאֲבִיהוּא֙ לִפְנֵ֣י אֲבִיהֶ֔ם וּבָנִ֖ים לֹא־הָי֣וּ לָהֶ֑ם וַֽיְכַהֲנ֔וּ אֶלְעָזָ֖ר וְאִיתָמָֽר׃ ג וַיֶּֽחָלְקֵ֣ם דָּוִ֔יד וְצָדוֹק֙ מִן־בְּנֵ֣י אֶלְעָזָ֔ר וַאֲחִימֶ֖לֶךְ מִן־בְּנֵ֣י אִיתָמָ֑ר לִפְקֻדָּתָ֖ם בַּעֲבֹדָתָֽם׃ ד וַיִּמָּצְא֣וּ בְֽנֵי־אֶלְעָזָ֡ר רַבִּ֞ים לְרָאשֵׁ֧י הַגְּבָרִ֛ים מִן־בְּנֵ֥י אִיתָמָ֖ר וַֽיַּחְלְק֑וּם לִבְנֵ֨י אֶלְעָזָ֜ר רָאשִׁ֤ים לְבֵית־אָבוֹת֙ שִׁשָּׁ֣ה עָשָׂ֔ר וְלִבְנֵ֧י אִיתָמָ֛ר לְבֵ֥ית אֲבוֹתָ֖ם שְׁמוֹנָֽה׃ ה וַיַּחְלְק֥וּם בְּגוֹרָל֖וֹת אֵ֣לֶּה עִם־אֵ֑לֶּה כִּי־הָי֤וּ שָֽׂרֵי־קֹ֙דֶשׁ֙ וְשָׂרֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים מִבְּנֵ֥י אֶלְעָזָ֖ר וּבִבְנֵ֥י אִיתָמָֽר׃ ו וַֽיִּכְתְּבֵ֡ם שְֽׁמַֽעְיָה֩ בֶן־נְתַנְאֵ֨ל הַסּוֹפֵ֜ר מִן־הַלֵּוִ֗י לִפְנֵ֨י הַמֶּ֤לֶךְ וְהַשָּׂרִים֙ וְצָד֣וֹק הַכֹּהֵ֗ן וַאֲחִימֶ֙לֶךְ֙ בֶּן־אֶבְיָתָ֔ר וְרָאשֵׁי֙ הָֽאָב֔וֹת לַכֹּהֲנִ֖ים וְלַלְוִיִּ֑ם בֵּֽית־אָ֣ב אֶחָ֗ד אָחֻז֙ לְאֶלְעָזָ֔ר וְאָחֻ֥ז ׀ אָחֻ֖ז לְאִיתָמָֽר׃ ז וַיֵּצֵ֞א הַגּוֹרָ֤ל הָרִאשׁוֹן֙ לִיה֣וֹיָרִ֔יב לִֽידַעְיָ֖ה הַשֵּׁנִֽי׃ ח לְחָרִם֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י לִשְׂעֹרִ֖ים הָרְבִעִֽי׃ ט לְמַלְכִּיָּה֙ הַחֲמִישִׁ֔י לְמִיָּמִ֖ן הַשִּׁשִּֽׁי׃ י לְהַקּוֹץ֙ הַשְּׁבִעִ֔י לַאֲבִיָּ֖ה הַשְּׁמִינִֽי׃ יא לְיֵשׁ֙וּעַ֙ הַתְּשִׁעִ֔י לִשְׁכַנְיָ֖הוּ הָעֲשִׂרִֽי׃ יב לְאֶלְיָשִׁיב֙ עַשְׁתֵּ֣י עָשָׂ֔ר לְיָקִ֖ים שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר׃ יג לְחֻפָּה֙ שְׁלֹשָׁ֣ה עָשָׂ֔ר לְיֶֽשֶׁבְאָ֖ב אַרְבָּעָ֥ה עָשָֽׂר׃ יד לְבִלְגָּה֙ חֲמִשָּׁ֣ה עָשָׂ֔ר לְאִמֵּ֖ר שִׁשָּׁ֥ה עָשָֽׂר׃ טו לְחֵזִיר֙ שִׁבְעָ֣ה עָשָׂ֔ר לְהַפִּצֵּ֖ץ שְׁמוֹנָ֥ה עָשָֽׂר׃ טז לִֽפְתַחְיָה֙ תִּשְׁעָ֣ה עָשָׂ֔ר לִֽיחֶזְקֵ֖אל הָעֶשְׂרִֽים׃ יז לְיָכִין֙ אֶחָ֣ד וְעֶשְׂרִ֔ים לְגָמ֖וּל שְׁנַ֥יִם וְעֶשְׂרִֽים׃ יח לִדְלָיָ֙הוּ֙ שְׁלֹשָׁ֣ה וְעֶשְׂרִ֔ים לְמַֽעַזְיָ֖הוּ אַרְבָּעָ֥ה וְעֶשְׂרִֽים׃ יט אֵ֣לֶּה פְקֻדָּתָ֞ם לַעֲבֹדָתָ֗ם לָב֤וֹא לְבֵית־יְהוָה֙ כְּמִשְׁפָּטָ֔ם בְּיַ֖ד אַהֲרֹ֣ן אֲבִיהֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֣ר צִוָּ֔הוּ יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ כ וְלִבְנֵ֥י לֵוִ֖י הַנּוֹתָרִ֑ים לִבְנֵ֤י עַמְרָם֙ שֽׁוּבָאֵ֔ל לִבְנֵ֥י שׁוּבָאֵ֖ל יֶחְדְּיָֽהוּ׃ כא לִרְחַבְיָ֑הוּ לִבְנֵ֣י רְחַבְיָ֔הוּ הָרֹ֖אשׁ יִשִּׁיָּֽה׃ כב לַיִּצְהָרִ֣י שְׁלֹמ֔וֹת לִבְנֵ֥י שְׁלֹמ֖וֹת יָֽחַת׃ כג וּבְנָ֖י יְרִיָּ֑הוּ אֲמַרְיָ֙הוּ֙ הַשֵּׁנִ֔י יַחֲזִיאֵל֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י יְקַמְעָ֖ם הָרְבִיעִֽי׃ כד בְּנֵ֤י עֻזִּיאֵל֙ מִיכָ֔ה לִבְנֵ֥י מִיכָ֖ה שמור (שָׁמִֽיר׃) כה אֲחִ֤י מִיכָה֙ יִשִּׁיָּ֔ה לִבְנֵ֥י יִשִּׁיָּ֖ה זְכַרְיָֽהוּ׃ כו בְּנֵ֤י מְרָרִי֙ מַחְלִ֣י וּמוּשִׁ֔י בְּנֵ֖י יַעֲזִיָּ֥הֽוּ בְנֽוֹ׃ כז בְּנֵ֖י מְרָרִ֑י לְיַֽעֲזִיָּ֣הֽוּ בְנ֔וֹ וְשֹׁ֥הַם וְזַכּ֖וּר וְעִבְרִֽי׃ כח לְמַחְלִי֙ אֶלְעָזָ֔ר וְלֹא־הָ֥יָה ל֖וֹ בָּנִֽים׃ כט לְקִ֖ישׁ בְּנֵי־קִ֥ישׁ יְרַחְמְאֵֽל׃ ל וּבְנֵ֣י מוּשִׁ֔י מַחְלִ֥י וְעֵ֖דֶר וִירִימ֑וֹת אֵ֛לֶּה בְּנֵ֥י הַלְוִיִּ֖ם לְבֵ֥ית אֲבֹתֵיהֶֽם׃ לא וַיַּפִּילוּ֩ גַם־הֵ֨ם גּוֹרָל֜וֹת לְעֻמַּ֣ת ׀ אֲחֵיהֶ֣ם בְּנֵֽי־אַהֲרֹ֗ן לִפְנֵ֨י דָוִ֤יד הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְצָד֣וֹק וַאֲחִימֶ֔לֶךְ וְרָאשֵׁי֙ הָֽאָב֔וֹת לַכֹּהֲנִ֖ים וְלַלְוִיִּ֑ם אָב֣וֹת הָרֹ֔אשׁ לְעֻמַּ֖ת אָחִ֥יו הַקָּטָֽן׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
וְלִבְנֵי אַהֲרֹן היו מַחְלְקוֹתָם כדלהלן: שוב פותחים בראשית השושלת הידועה. בְּנֵי אַהֲרֹן: נָדָב וַאֲבִיהוּא, אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר.
פסוק ב:
וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּ לִפְנֵי, בחיי אֲבִיהֶם, וּבָנִים לֹא־הָיוּ לָהֶם. ייתכן שהלשון מרמזת שהיו להם בנות, שאולי התחתנו עם בני האחים. אך גם אם לא, אין זה המקרה היחיד שרשימה במקרא מזכירה בנים שמתו בלא ילדים. וַיְכַהֲנוּ, נשארו לשמש ככהנים אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר.
פסוק ג:
וַיֶּחָלְקֵם דָּוִיד וְצָדוֹק שהיה מִן־בְּנֵי אֶלְעָזָר וַאֲחִימֶלֶךְ שהיה מִן־בְּנֵי אִיתָמָר, לִפְקֻדָּתָם בַּעֲבֹדָתָם. דויד ושני הכהנים החשובים חילקו את כל הכהנים כדי לקבוע את סדרי עבודתם. נראה כי מינויו של צדוק לכהן ראשי היה חדש יחסית, ואילו בית איתמר, שגם עלי הכהן נמנה עליו, החזיק אז בכהונה הגדולה.
פסוק ד:
וַיִּמָּצְאוּ במפקד הכהנים בְנֵי־אֶלְעָזָר רַבִּים לְרָאשֵׁי הַגְּבָרִים יותר מִן־בְּנֵי אִיתָמָר. וַיַּחְלְקוּם לִבְנֵי אֶלְעָזָר רָאשִׁים לְבֵית־אָבוֹת שִׁשָּׁה עָשָׂר, וְלִבְנֵי אִיתָמָר לְבֵית אֲבוֹתָם שְׁמוֹנָה. דויד חילק את העבודה במתכונת קבועה של עשרים וארבע מחלקות, שיש ביניהן קשר לאורכה של השנה. כמה פרטים של העבודה נעשים משבת לשבת; ואם מוציאים מן החשבון את הרגלים, שבהם כל הכהנים עובדים יחד במרבית העבודות, הרי שעשרים וארבעה משמרות בני שבועיים מכסים פחות או יותר את מספר השבועות שיש בשנה שלמה, אם כל משמר מגיע אל המקדש פעמיים בשנה.
פסוק ה:
וַיַּחְלְקוּם – את סדר המשמרות בְּגוֹרָלוֹת אֵלֶּה עִם־אֵלֶּה, כִּי־הָיוּ שָׂרֵי־קֹדֶשׁ וְשָׂרֵי הָאֱלֹהִים מִבְּנֵי אֶלְעָזָר וּבִבְנֵי אִיתָמָר. כיוון שהיו אנשים גדולים וחשובים בשתי המשפחות, נעשתה החלוקה בגורלות ולא לפי העדפה כלשהי. עם זאת, מסתבר שלאחר זמן לקחו בני אלעזר כמעט את כל הבכורה במקדש.
פסוק ו:
וַיִּכְתְּבֵם שְׁמַעְיָה בֶן־נְתַנְאֵל הַסּוֹפֵר שמוצאו מִן השבט הַלֵּוִי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים וְצָדוֹק הַכֹּהֵן וַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן־אֶבְיָתָר וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם, בֵּית־אָב אֶחָד אָחֻז, לקוח לְאֶלְעָזָר, וכנגדו אָחֻז אָחֻז, חלק מהלקוח, כלומר חצי מבתי אבות שהופרשו לאלעזר הופרשו לְאִיתָמָר.
פסוק ז:
כאן מובאת הרשימה של עשרים וארבעה משמרות הכהונה: וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל הָרִאשׁוֹן לִיהוֹיָרִיב, שהיה המשמר הראשון בחלוקת סדרי העבודות במשך שנים רבות, ולִידַעְיָה – הגורל הַשֵּׁנִי,
פסוק ח:
לְחָרִםהַשְּׁלִישִׁי, לִשְׂעֹרִיםהָרְבִעִי,
פסוק ט:
לְמַלְכִּיָּההַחֲמִישִׁי, לְמִיָּמִןהַשִּׁשִּׁי,
פסוק י:
לְהַקּוֹץהַשְּׁבִעִי, לַאֲבִיָּההַשְּׁמִינִי,
פסוק יא:
לְיֵשׁוּעַהַתְּשִׁעִי, לִשְׁכַנְיָהוּהָעֲשִׂרִי,
פסוק יב:
לְאֶלְיָשִׁיבעַשְׁתֵּי עָשָׂר, האחד-עשר, לְיָקִיםשְׁנֵים עָשָׂר,
פסוק יג:
לְחֻפָּהשְׁלֹשָׁה עָשָׂר, לְיֶשֶׁבְאָבאַרְבָּעָה עָשָׂר,
פסוק יד:
לְבִלְגָּהחֲמִשָּׁה עָשָׂר, לְאִמֵּרשִׁשָּׁה עָשָׂר,
פסוק טו:
לְחֵזִירשִׁבְעָה עָשָׂר, לְהַפִּצֵּץשְׁמוֹנָה עָשָׂר,
פסוק טז:
לִפְתַחְיָהתִּשְׁעָה עָשָׂר, לִיחֶזְקֵאלהָעֶשְׂרִים,
פסוק יז:
לְיָכִיןאֶחָד וְעֶשְׂרִים, לְגָמוּלשְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים,
פסוק יח:
לִדְלָיָהוּשְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים, לְמַעַזְיָהוּאַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים.
פסוק יט:
אֵלֶּה סדרי פְקֻדָּתָם, תפקיד הכהנים לַעֲבֹדָתָם לָבוֹא לְבֵית־ה' כְּמִשְׁפָּטָם, בְּיַד, בגלל אַהֲרֹן אֲבִיהֶם. הכהנים בני אהרן ממשיכים את אביהם ובאים במקומו, כַּאֲשֶׁר, כפי שצִוָּהוּ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
פסוק כ:
וְלִבְנֵי לֵוִי הַנּוֹתָרִים, מלבד אלו שנמנו לעיל: לִבְנֵי עַמְרָם: שׁוּבָאֵל. לִבְנֵי שׁוּבָאֵל: יֶחְדְּיָהוּ.
פסוק כא:
לִרְחַבְיָהוּ: לִבְנֵי רְחַבְיָהוּ היה הָרֹאשׁ אדם בשם יִשִּׁיָּה.
פסוק כב:
למשפחת היִּצְהָרִי: שְׁלֹמוֹת. לִבְנֵי שְׁלֹמוֹת: יָחַת.
פסוק כג:
וּבְנָי יְרִיָּהוּ: אֲמַרְיָהוּ הַשֵּׁנִי, יַחֲזִיאֵל הַשְּׁלִישִׁי, יְקַמְעָם הָרְבִיעִי.
פסוק כד:
בְּנֵי עֻזִּיאֵל: מִיכָה. לִבְנֵי מִיכָה: שָׁמִיר.
פסוק כה:
אֲחִי מִיכָה היה יִשִּׁיָּה. לִבְנֵי יִשִּׁיָּה: זְכַרְיָהוּ.
פסוק כו:
בְּנֵי מְרָרִי: מַחְלִי וּמוּשִׁי. בְּנֵי יַעֲזִיָּהוּ, שהיה גם הוא מצאצאי מררי: בְּנוֹ.
פסוק כז:
בְּנֵי מְרָרִי שלְיַעֲזִיָּהוּ: בְנוֹ וְשֹׁהַם וְזַכּוּר וְעִבְרִי.
פסוק כח:
לְמַחְלִיאֶלְעָזָר, וְלֹא־הָיָה לוֹ בָּנִים. כאמור, אפשר שהיו לו רק בנות, ובני אחיו לקחו אותן לנשים.
פסוק כט:
לְקִישׁ: בְּנֵי־קִישׁ, ועמד בראשם יְרַחְמְאֵל.
פסוק ל:
וּבְנֵי מוּשִׁי: מַחְלִי וְעֵדֶר וִירִימוֹת. אֵלֶּה בְּנֵי הַלְוִיִּם לְבֵית אֲבֹתֵיהֶם.
פסוק לא:
וַיַּפִּילוּ גַם־הֵם גּוֹרָלוֹת לעשרים וארבעה משמרות לְעֻמַּת, כנגד אֲחֵיהֶם בְּנֵי־אַהֲרֹן, הגורלות הופלו לִפְנֵי דָוִיד הַמֶּלֶךְ וְצָדוֹק וַאֲחִימֶלֶךְ וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם. נראה שלכל משמר כהנים היה צמוד משמר לויים, והם היו באים לעבודת המקדש יחד ממקומות מגוריהם. אָבוֹת שהיה הָרֹאשׁ הופל בגורל לְעֻמַּת, כמו אָחִיו הַקָּטָן. לא הייתה העדפה למשמר החשוב על פני הקטן.