א וְדָוִ֥יד זָקֵ֖ן וְשָׂבַ֣ע יָמִ֑ים וַיַּמְלֵ֛ךְ אֶת־שְׁלֹמֹ֥ה בְנ֖וֹ עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ ב וַיֶּאֱסֹף֙ אֶת־כָּל־שָׂרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְהַכֹּהֲנִ֖ים וְהַלְוִיִּֽם׃ ג וַיִּסָּֽפְרוּ֙ הַלְוִיִּ֔ם מִבֶּ֛ן שְׁלֹשִׁ֥ים שָׁנָ֖ה וָמָ֑עְלָה וַיְהִ֨י מִסְפָּרָ֤ם לְגֻלְגְּלֹתָם֙ לִגְבָרִ֔ים שְׁלֹשִׁ֥ים וּשְׁמוֹנָ֖ה אָֽלֶף׃ ד מֵאֵ֗לֶּה לְנַצֵּ֙חַ֙ עַל־מְלֶ֣אכֶת בֵּית־יְהוָ֔ה עֶשְׂרִ֥ים וְאַרְבָּעָ֖ה אָ֑לֶף וְשֹׁטְרִ֥ים וְשֹׁפְטִ֖ים שֵׁ֥שֶׁת אֲלָפִֽים׃ ה וְאַרְבַּ֥עַת אֲלָפִ֖ים שֹׁעֲרִ֑ים וְאַרְבַּ֤עַת אֲלָפִים֙ מְהַֽלְלִ֣ים לַיהוָ֔ה בַּכֵּלִ֕ים אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי לְהַלֵּֽל׃ ו וַיֶּֽחָלְקֵ֥ם דָּוִ֖יד מַחְלְק֑וֹת לִבְנֵ֣י לֵוִ֔י לְגֵרְשׁ֖וֹן קְהָ֥ת וּמְרָרִֽי׃ ז לַגֵּרְשֻׁנִּ֖י לַעְדָּ֥ן וְשִׁמְעִֽי׃ ח בְּנֵ֣י לַעְדָּ֗ן הָרֹ֧אשׁ יְחִיאֵ֛ל וְזֵתָ֥ם וְיוֹאֵ֖ל שְׁלֹשָֽׁה׃ ט בְּנֵ֣י שִׁמְעִ֗י שלמות (שְׁלוֹמִ֧ית) וַחֲזִיאֵ֛ל וְהָרָ֖ן שְׁלֹשָׁ֑ה אֵ֛לֶּה רָאשֵׁ֥י הָאָב֖וֹת לְלַעְדָּֽן׃ י וּבְנֵ֣י שִׁמְעִ֔י יַ֣חַת זִינָ֔א וִיע֖וּשׁ וּבְרִיעָ֑ה אֵ֥לֶּה בְנֵי־שִׁמְעִ֖י אַרְבָּעָֽה׃ יא וַֽיְהִי־יַ֣חַת הָרֹ֔אשׁ וְזִיזָ֖ה הַשֵּׁנִ֑י וִיע֤וּשׁ וּבְרִיעָה֙ לֹֽא־הִרְבּ֣וּ בָנִ֔ים וַיִּֽהְיוּ֙ לְבֵ֣ית אָ֔ב לִפְקֻדָּ֖ה אֶחָֽת׃ יב בְּנֵ֣י קְהָ֗ת עַמְרָ֥ם יִצְהָ֛ר חֶבְר֥וֹן וְעֻזִּיאֵ֖ל אַרְבָּעָֽה׃ יג בְּנֵ֥י עַמְרָ֖ם אַהֲרֹ֣ן וּמֹשֶׁ֑ה וַיִּבָּדֵ֣ל אַהֲרֹ֡ן לְֽהַקְדִּישׁוֹ֩ קֹ֨דֶשׁ קָֽדָשִׁ֤ים הֽוּא־וּבָנָיו֙ עַד־עוֹלָ֔ם לְהַקְטִיר֩ לִפְנֵ֨י יְהוָ֧ה לְשָׁרְת֛וֹ וּלְבָרֵ֥ךְ בִּשְׁמ֖וֹ עַד־עוֹלָֽם׃ יד וּמֹשֶׁ֖ה אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֑ים בָּנָ֕יו יִקָּרְא֖וּ עַל־שֵׁ֥בֶט הַלֵּוִֽי׃ טו בְּנֵ֣י מֹשֶׁ֔ה גֵּרְשֹׁ֖ם וֶאֱלִיעֶֽזֶר׃ טז בְּנֵ֥י גֵרְשׁ֖וֹם שְׁבוּאֵ֥ל הָרֹֽאשׁ׃ יז וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵי־אֱלִיעֶ֖זֶר רְחַבְיָ֣ה הָרֹ֑אשׁ וְלֹא־הָיָ֤ה לֶאֱלִיעֶ֙זֶר֙ בָּנִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וּבְנֵ֥י רְחַבְיָ֖ה רָב֥וּ לְמָֽעְלָה׃ יח בְּנֵ֥י יִצְהָ֖ר שְׁלֹמִ֥ית הָרֹֽאשׁ׃ יט בְּנֵ֖י חֶבְר֑וֹן יְרִיָּ֤הוּ הָרֹאשׁ֙ אֲמַרְיָ֣ה הַשֵּׁנִ֔י יַחֲזִיאֵל֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י וִֽיקַמְעָ֖ם הָרְבִיעִֽי׃ כ בְּנֵ֖י עֻזִּיאֵ֑ל מִיכָ֣ה הָרֹ֔אשׁ וְיִשִּׁיָּ֖ה הַשֵּׁנִֽי׃ כא בְּנֵ֤י מְרָרִי֙ מַחְלִ֣י וּמוּשִׁ֔י בְּנֵ֥י מַחְלִ֖י אֶלְעָזָ֥ר וְקִֽישׁ׃ כב וַיָּ֙מָת֙ אֶלְעָזָ֔ר וְלֹא־הָ֥יוּ ל֛וֹ בָּנִ֖ים כִּ֣י אִם־בָּנ֑וֹת וַיִּשָּׂא֥וּם בְּנֵי־קִ֖ישׁ אֲחֵיהֶֽם׃ כג בְּנֵ֣י מוּשִׁ֗י מַחְלִ֥י וְעֵ֛דֶר וִירֵמ֖וֹת שְׁלֹשָֽׁה׃ כד אֵ֣לֶּה בְנֵֽי־לֵוִי֩ לְבֵ֨ית אֲבֹתֵיהֶ֜ם רָאשֵׁ֧י הָאָב֣וֹת לִפְקוּדֵיהֶ֗ם בְּמִסְפַּ֤ר שֵׁמוֹת֙ לְגֻלְגְּלֹתָ֔ם עֹשֵׂה֙ הַמְּלָאכָ֔ה לַעֲבֹדַ֖ת בֵּ֣ית יְהוָ֑ה מִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וָמָֽעְלָה׃ כה כִּ֚י אָמַ֣ר דָּוִ֔יד הֵנִ֛יחַ יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לְעַמּ֑וֹ וַיִּשְׁכֹּ֥ן בִּירוּשָׁלִַ֖ם עַד־לְעוֹלָֽם׃ כו וְגַ֖ם לַלְוִיִּ֑ם אֵין־לָשֵׂ֧את אֶת־הַמִּשְׁכָּ֛ן וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֖יו לַעֲבֹדָתֽוֹ׃ כז כִּ֣י בְדִבְרֵ֤י דָוִיד֙ הָאַ֣חֲרֹנִ֔ים הֵ֖מָּה מִסְפַּ֣ר בְּנֵי־לֵוִ֑י מִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וּלְמָֽעְלָה׃ כח כִּ֣י מַעֲמָדָ֞ם לְיַד־בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֗ן לַעֲבֹדַת֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה עַל־הַחֲצֵרוֹת֙ וְעַל־הַלְּשָׁכ֔וֹת וְעַֽל־טָהֳרַ֖ת לְכָל־קֹ֑דֶשׁ וּמַֽעֲשֵׂ֔ה עֲבֹדַ֖ת בֵּ֥ית הָאֱלֹהִֽים׃ כט וּלְלֶ֨חֶם הַֽמַּעֲרֶ֜כֶת וּלְסֹ֤לֶת לְמִנְחָה֙ וְלִרְקִיקֵ֣י הַמַּצּ֔וֹת וְלַֽמַּחֲבַ֖ת וְלַמֻּרְבָּ֑כֶת וּלְכָל־מְשׂוּרָ֖ה וּמִדָּֽה׃ ל וְלַעֲמֹד֙ בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֔קֶר לְהֹד֥וֹת וּלְהַלֵּ֖ל לַיהוָ֑ה וְכֵ֖ן לָעָֽרֶב׃ לא וּלְכֹ֨ל הַעֲל֤וֹת עֹלוֹת֙ לַיהוָ֔ה לַשַּׁבָּת֔וֹת לֶחֳדָשִׁ֖ים וְלַמֹּעֲדִ֑ים בְּמִסְפָּ֨ר כְּמִשְׁפָּ֧ט עֲלֵיהֶ֛ם תָּמִ֖יד לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ לב וְשָׁמְר֞וּ אֶת־מִשְׁמֶ֣רֶת אֹֽהֶל־מוֹעֵ֗ד וְאֵת֙ מִשְׁמֶ֣רֶת הַקֹּ֔דֶשׁ וּמִשְׁמֶ֕רֶת בְּנֵ֥י אַהֲרֹ֖ן אֲחֵיהֶ֑ם לַעֲבֹדַ֖ת בֵּ֥ית יְהוָֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מלבי"ם

מלבי"ם

פסוק א:
ודוד וכו' וימלך. שכבר המליך את שלמה כנזכר במלכים, ופה בא לספר מה שעשה דוד לפני מותו אחר שהמליך את שלמה והכין א"ע ללכת בדרך כל הארץ, שאז סדר משמרות כהונה ולויה, ואח"כ צוה את שלמה ונאסף על עמיו:
פסוק ג:
מבן שלשים שנה. שמאז יתחיל זמן עבודת הלוי כמ"ש בתורה (במדבר ד, ג):
פסוק ד:
מאלה. זה דברי דוד, כמו שסיים (בפסוק ה) אשר עשיתי, צוה איך יתחלקו לעבודתם:
פסוק ו:
ויחלקם. כמו ויחלקם:
פסוק ז:
לעדן. לדעת הרד"ק הוא לבני (הנזכר בתורה ולמעלה ו' ב'), ולפי דבריו פי' המפ' שיחיאל וזתם ויואל הם יחת זימה ויואח שהם למעלה (שם ה) בני לבני. וכל זה טעות, כי למעלה חושב מאב לבן, כמו שמוכח (שם כז - כח), והעקר שלעדן אינו לבני, רק א' מבני לבני שמשם התחיל הבית אב, ושמעי (הנזכר בפסוק ט) הוא שמעי בן יחת בן לבני, הנזכר למעלה (שם פסוק כז - כח), כמ"ש בפי' שם שיחת היה בן לבני. ובזה נבין איך נתפרדו מלבני שני בתי אבות לעדן בן לבני, ובני לעדן היו יחיאל, וזתם ויואל היו בני יחיאל כמו שמבואר לקמן (כו, כב), ובאמת נראה שם שיחיאל וזתם היו רחוקים כמה דורות מלבני, דהא היו בימי דוד ובני שמעי בן יחת היו שלומית וכו' והיה לו עוד בן ששמו זמה הנזכר למעלה שם, ולא היה לבית אב מיוחד, ובני שמעי שבפסוק י' הם בני שמעי בן גרשון:
פסוק יא:
ויהיו לבית אב. וא"כ היה מגרשון תשעה בתי אבות (ומה שכתב בפי' הגר"א ווילנער שלא נהיה לבית אב א' עד ימי עזרא, אינו נכון, כי פה מדבר מימי דוד):
פסוק יג:
בני עמרם. ר"ל ואין לחשב מבניו אל שבט הלוי רק משה לבדו, כי אהרן נבדל מן הלוים להיות קדש קדשים:
פסוק יז:
ולא היה לאליעזר. ומ"ש לקמן (כו, כה) לאליעזר רחביה בנו וישעיה בנו, פי' בנו של רחביה
פסוק יז:
רבו. בא כמשפט נחי ל"ה, ויל"פ שהוא מענין גדולה והתנשאות, כי מבואר לקמן ששלומית מבני רחביה ואחיו היו ממונים על כל אוצרות הקדשים שהקדישו לבהמ"ק, שהיו מטמונים גדולים והון עתק ולא ימסרו רק לאנשים גדולי המעלה מאד:
פסוק יט:
אמריה השני. השלשה האחרונים הם בני יריהו כמפורש לקמן כד, כג.
פסוק כב:
וימת אלעזר. ולפ"ז לא נמצא רק כ"ב משמרות, אבל דברי תורה עשירים במק"א, שלקמן (כד, כז) אמר בני מררי מחלי ומושי בני יעזיהו בנו, בני מררי ליעזיהו בנו ושוהם וזכור ועברי, ופי' שממחלי יצאו בני יעזיהו בנו, היינו בן בנו, והוא הנזכר למעלה (ו, י) בני מררי מחלי לבני בנו שמעי בנו עזה בנו שמעה בנו, ועוזה הוא יעזיהו המוזכר פה, ובני יעזיהו היו שוהם הוא שמעה הנזכר למעלה, ולשוהם היו שני בנים זכור ועברי, והם היו ראשי אבות אחר שמת אלעזר בלא בנים, והם השלימו הכ"ד משמרות, שהיו ט' משמרות מגרשון וט' מקהת וששה ממררי:
פסוק כד:
עושה המלאכה מבן עשרים. דוד הקדים להם זמן החנוך מבן עשרים, ובאר הטעם כי אמר דויד, שדוד פירש שמה שאמרה תורה שיהיה בן שלשים הוא רק במדבר, שהיה שם משא בכתף שצריך שיהיה בעל כח, ובן שלשים לכח, אבל אחר שהניח ה' לעמו וא"כ אין ללוים לשאת את המשכן, וא"צ שיהיה בן שלשים. וזה כפי תירוץ האחרון שכתב הכ"מ (פ"ג מה' כה"מ ה"ז) לישב דברי הרמב"ם שם, שמה שצריך שיהיה בן שלשים הוא רק בזמן שהיו נושאים בכתף, ולתירוץ הא' שכתב שהוא רק לעבודת השיר י"ל שהלוים הצעירים היה משתמש בהם לענינים אחרים כמו שית':
פסוק כז:
כי. בל תשאל הא למעלה (פסוק ג) אמר ויספרו הלוים מבן שלשים, ע"ז משיב שאח"ז צוה דוד לספרם מבן עשרים:
פסוק כח:
כי מעמדם. וע"י שהיה צריך עבודות רבות והלוים הגדולים מבן שלשים לא היו מספיקים, נתנו עבודות שאינם עקרים להפחותים מבן שלשים, והשיר והשוער וכדומה להלוים שהם מבן שלשים
פסוק כח:
ועל טהרת. לטהר את הטומאה שנמצאה בקדש, כמ"ש (לקמן דה"י ב' כט, טז) ויקבלו הלוים להוציא לנחל קדרון, ופי' על החצרות וטהרת כלי קדש של החצרות והלשכות, כי טומאה הנמצא במקדש מצוה בכהנים להוציאה, כמבואר בסוף עירובין:
פסוק כט:
וללחם המערכת. כמ"ש למעלה (ט, לב)
פסוק כט:
ולסלת למנחה. (שם כט)
פסוק כט:
ולמחבת ולמורבכת. (שם לא)
פסוק כט:
ולכל משורה ומדה. מדת הלח והיבש:
פסוק ל:
ולעמד בבקר. הוא השירה, וע"ז היה צריך לוים מבן שלשים ומעלה:
פסוק לא:
ולכל העלות. כי השיר היו אומרים בעת העלאת עולת צבור. וגם יל"פ שהיו משגיחים לבקר את הטלאים ועל ההפשט והנתוח: