פסוק א:וְדָוִיד זָקֵן וְשָׂבַע יָמִים, וַיַּמְלֵךְ אֶת־שְׁלֹמֹה בְנוֹ עַל־יִשְׂרָאֵל כמסופר בפירוט בספר מלכים.
פסוק ב:וַיֶּאֱסֹף אֶת־כָּל־שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם למפקד נוסף, שאינו כולל את כל ישראל. הספירה הזו נחוצה ולכן אין מגַנים אותה כלל.
פסוק ג:וַיִּסָּפְרוּ הַלְוִיִּם מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמָעְלָה, הגיל שבו הם מתחילים בעבודה, וַיְהִי מִסְפָּרָם לְגֻלְגְּלֹתָם, ספירה לפי ראש, לִגְבָרִים – שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנָה אָלֶף.
פסוק ד:מתוך אֵלֶּה לְנַצֵּחַ, לנהל, לפקח עַל־מְלֶאכֶת בֵּית־ה', לעסוק בצדדים הארגוניים של מלאכת המקדש – עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף. וְעוד שֹׁטְרִים וְשֹׁפְטִים – שֵׁשֶׁת אֲלָפִים,
פסוק ה:וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים שֹׁעֲרִים, וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים מְהַלְלִים לַה' בַּכֵּלִים אֲשֶׁר עָשִׂיתִי – זהו ציטוט מדברי דויד – לְהַלֵּל. מכאן שגם חלק מכלי הנגינה הוא כבר הכין מראש.
פסוק ו:וַיֶּחָלְקֵם דָּוִיד למַחְלְקוֹת, קבוצות מחולקות לפי בתי אב: לִבְנֵי לֵוִי בן יעקב היו שלוש מחלקות ראשיות – לְגֵרְשׁוֹן, קְהָת וּמְרָרִי.
פסוק ז:לַגֵּרְשֻׁנִּי – לַעְדָּן וְשִׁמְעִי.
פסוק ח:בְּנֵי לַעְדָּן: הָרֹאשׁ היה יְחִיאֵל, וְזֵתָם וְיוֹאֵל, סך הכול שְׁלֹשָׁה מנהיגים.
פסוק ט:בְּנֵי שִׁמְעִי: שְׁלֹמִית, כאן הוא שם של גבר, וַחֲזִיאֵל וְהָרָן – שְׁלֹשָׁה. אֵלֶּה רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְלַעְדָּן. מסתבר שחלק מבני שמעי נחשבו ראשי אבות לבני לעדן אחיו. לחלופין, מדובר בשמעי אחר שהיה מצאצי לעדן ולא שמעי בן גרשון.
פסוק י:וּבְנֵי שִׁמְעִי בן גרשון: יַחַת, זִינָא וִיעוּשׁ וּבְרִיעָה, אֵלֶּה בְנֵי־שִׁמְעִי – אַרְבָּעָה.
פסוק יא:וַיְהִי־יַחַת הָרֹאשׁ, וְזִיזָה הַשֵּׁנִי, וִיעוּשׁ וּבְרִיעָה לֹא־הִרְבּוּ בָנִים, ולכן – וַיִּהְיוּ לְבֵית אָב לִפְקֻדָּה אֶחָת. הם נחשבו לבית אב אחד מבחינת עבודתם.
פסוק יב:בְּנֵי קְהָת: עַמְרָם, יִצְהָר, חֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל – אַרְבָּעָה.
פסוק יג:בְּנֵי עַמְרָם: אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה. וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא־וּבָנָיו עַד־עוֹלָם, בתור כהנים לְהַקְטִיר לִפְנֵי ה', לְשָׁרְתוֹ בעבודות שעל המזבח ובתוך היכל המקדש, וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד־עוֹלָם. תפקידים אלו של בני אהרן הבדיל אותם משאר בני קהת.
פסוק יד:וּמֹשֶׁה אף שהיה אִישׁ הָאֱלֹהִים, בָּנָיו יִקָּרְאוּ עַל־שֵׁבֶט הַלֵּוִי, נחשבים לויים פשוטים.
פסוק טו:בְּנֵי מֹשֶׁה: גֵּרְשׁוֹם וֶאֱלִיעֶזֶר.
פסוק טז:בְּנֵי גֵרְשׁוֹם: שְׁבוּאֵל הָרֹאשׁ.
פסוק יז:וַיִּהְיוּ בְנֵי־אֱלִיעֶזֶר רְחַבְיָה הָרֹאשׁ, וְלֹא־הָיָה לֶאֱלִיעֶזֶר בָּנִים אֲחֵרִים ואולם בְנֵי רְחַבְיָה רָבוּ לְמָעְלָה מן הרגיל. בענף זה של בני משה היו ילדים רבים.
פסוק יח:בְּנֵי יִצְהָר: שְׁלֹמִית הָרֹאשׁ.
פסוק יט:בְּנֵי חֶבְרוֹן: יְרִיָּהוּ הָרֹאשׁ, אֲמַרְיָה הַשֵּׁנִי, יַחֲזִיאֵל הַשְּׁלִישִׁי וִיקַמְעָם הָרְבִיעִי.
פסוק כ:בְּנֵי עֻזִּיאֵל: מִיכָה הָרֹאשׁ וְיִשִּׁיָּה הַשֵּׁנִי.
פסוק כא:בְּנֵי מְרָרִי: מַחְלִי וּמוּשִׁי. בְּנֵי מַחְלִי: אֶלְעָזָר וְקִישׁ.
פסוק כב:וַיָּמָת אֶלְעָזָר, וְלֹא־הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם־בָּנוֹת, וַיִּשָּׂאוּם בְּנֵי־קִישׁ אֲחֵיהֶם. בני ובנות האחים התחתנו אלה עם אלה, וכך המשפחה נשארה מאוחדת.
פסוק כג:בְּנֵי מוּשִׁי: מַחְלִי וְעֵדֶר וִירֵמוֹת – שְׁלוֹשָׁה.
פסוק כד:אֵלֶּה בְנֵי־לֵוִי לְבֵית אֲבוֹתֵיהֶם, רָאשֵׁי הָאָבוֹת לִפְקוּדֵיהֶם, למניינם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת לְגֻלְגְּלֹתָם, כל מי שעֹשֵׂה את הַמְּלָאכָה לַעֲבֹדַת בֵּית ה' מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה. נראה שהיה מניין של בני עשרים ומעלה, שהתחילו כמתמחים או עוזרים בעבודות שונות, ומגיל שלושים הם נכנסו לעבודה ממש. גם בתורה נזכרים הלויים פעם כבני עשרים וחמש ופעם כבני שלושים, וגם שם הסבירו חכמים שזמן הביניים שימש להכנה. הם נכללו בתוך המחלקות השונות, אבל לא נחשבו לעובדים גמורים אלא רק למסייעים.
פסוק כה:כִּי אָמַר דָּוִיד: הֵנִיחַ ה' אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל לְעַמּוֹ, העם כבר אינו נודד ומיטלטל, וַיִּשְׁכֹּן בִּירוּשָׁלִַם עַד־לְעוֹלָם.
פסוק כו:וְגַם לַלְוִיִּם כבר אֵין מוטל לָשֵׂאת אֶת־הַמִּשְׁכָּן וְאֶת־כָּל־כֵּלָיו לַעֲבֹדָתוֹ כפי שהיה במדבר, שכן בירושלים יקום מקדש ה' לעולם.
פסוק כז:כִּי בְדִבְרֵי דָוִיד הָאַחֲרוֹנִים הוא תיקן: הֵמָּה, הם מִסְפַּר בְּנֵי־לֵוִי, אותם פקודים יהיו מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמָעְלָה ולא מבני שלושים כפי שהיה במדבר כשעבודת הלויים הייתה בנשיאת משא,
פסוק כח:כִּי מַעֲמָדָם לְיַד־בְּנֵי אַהֲרֹן לַעֲבֹדַת בֵּית ה' עַל־הַחֲצֵרוֹת וְעַל־הַלְּשָׁכוֹת וְעַל־טָהֳרַת לְכָל־קֹדֶשׁ וּמַעֲשֵׂה עֲבֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים. הלויים הם האחראים על שמירת הסדר והניקיון בחצרות ובלשכות ועל טהרת הקודש מטומאה. עליהם להשגיח שלא ייכנסו דברים בלתי טהורים או לסלק אותם אם יימצאו, והם מופקדים על סדרי העבודה במקדש.
פסוק כט:וּלְהכנת לֶחֶם הַמַּעֲרֶכֶת, לחם הפנים וּלְסֹלֶת לְמִנְחָה וְלִרְקִיקֵי הַמַּצּוֹת וְלַמַּחֲבַת וְלַמֻּרְבָּכֶת, מיני מנחות, וּלְכָל־מְשׂוּרָה, כלי למדידת נוזלים וּמִדָּה, כלי מדידה אחרים. הלויים ולא הכהנים הם שהכינו את המאכלים ואת הכלים וטרחו בשמירה.
פסוק ל:ועבודה נוספת שהייתה לחלק מהלויים – לַעֲמֹד בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר לְהֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַה', וְכֵן לָעָרֶב.
פסוק לא:וּמלבד השיר הקבוע בכל יום – לְכֹל זמן הַעֲלוֹת עֹלוֹת לַה', לַשַּׁבָּתוֹת, לֶחֳדָשִׁים וְלַמֹּעֲדִים, בְּמִסְפָּר כְּמִשְׁפָּט עֲלֵיהֶם תָּמִיד לִפְנֵי ה'.
פסוק לב:וְשָׁמְרוּ אֶת־מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל־מוֹעֵד וְאֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ, הכלים והקרבנות וּמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי אַהֲרֹן אֲחֵיהֶם, הלויים אחראים גם על צורכי הכהנים לַעֲבֹדַת בֵּית ה'. הלויים עוסקים בכל העבודות שאינן דורשות מעשה כהונה, ודואגים לאחזקת המקדש ולשמירת כל אשר בו.
