פסוק א:אֵלֶּה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הוא יעקב: רְאוּבֵן, שִׁמְעוֹן, לֵוִי וִיהוּדָה, יִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן. אלה בני לאה לפי סדר הולדתם.
פסוק ב:דָּן, יוֹסֵף וּבִנְיָמִן, נַפְתָּלִי, גָּד וְאָשֵׁר, אף על פי שנפתלי, גד ואשר נולדו לפני שנולדו יוסף ובנימין, הם נזכרו אחריהם משום שיוסף ובנימין היו בני רחל, האשה האהובה.
פסוק ג:בְּנֵי יְהוּדָה: עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה. שְׁלוֹשָׁה אלה נוֹלַד לוֹ מִבַּת־שׁוּעַ הַכְּנַעֲנִית. וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה', וַיְמִיתֵהוּ. וכך אירע גם לאונן בנו השני.
פסוק ד:וְתָמָר כַּלָּתוֹ של יהודה יָלְדָה לּוֹ אֶת־פֶּרֶץ וְאֶת־זָרַח, והסיפור מסופר בפירוט בספר בראשית. כָּל־בְּנֵי יְהוּדָה חֲמִשָּׁה. חמשת הבנים האלה לא חיו יחד, ובלשון חכמים: לא היו בעולם אחד. שני הראשונים שמתו כנראה לא השאירו אחריהם תולדות, ואף על פי כן שמותיהם ועובדת מותם חוזרים ומופיעים ברשימות היחס של יהודה.
פסוק ה:בְּנֵי פֶרֶץ: חֶצְרוֹן וְחָמוּל.
פסוק ו:וּבְנֵי זֶרַח: זִמְרִי וְאֵיתָן וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וָדָרַע, כֻּלָּם חֲמִשָּׁה. איתן והימן הם שמות משוררים הנזכרים בספרנו ובספר תהלים, ואף שאין ודאות שמדובר באותם אנשים, בהחלט ייתכן שאיתן האזרחי והימן האזרחי שמופיעים בתהלים הם מבני זרח. שניהם בצד עם כלכֹּל ודרע, שנקרא גם דרדע, נזכרים כאנשים שהיו מפורסמים בחכמתם.
פסוק ז:וּבְנֵי כַּרְמִי, שלא נזכר כאן מיהו, אבל שמו ידוע מספר יהושע כאחד מבני זרח, בנו היה עָכָר. בספר יהושע הוא נקרא עכן, וכנראה כונה בשם זה מפני שהיה עוֹכֵר, מזהם יִשְׂרָאֵל, על אֲשֶׁר מָעַל בַּחֵרֶם שעשו על יריחו, ובגלל חטאו נגרמה מפלה לישראל.
פסוק ח:וּבְנֵי, בנו או אחד מבניו של אֵיתָן שמבני זרח היה עֲזַרְיָה.
פסוק ט:לאחר שהוזכרו כמה מצאצאיו של זרח, שמבחינת החשיבות ההיסטורית הגדולה לא היו החלק הדומיננטי של שבט יהודה, חוזרת הרשימה לעסוק בבני פרץ. וּבְנֵי חֶצְרוֹן אֲשֶׁר נוֹלַד, נולדו לוֹ אֶת־יְרַחְמְאֵל וְאֶת־רָם וְאֶת־כְּלוּבָי.
פסוק י:וְרָם הוֹלִיד אֶת־עַמִּינָדָב, וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת־נַחְשׁוֹן, שהיה נְשִׂיא בְּנֵי יְהוּדָה הידוע בזמן יציאת מצרים.
פסוק יא:וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת־שַׂלְמָא, וְשַׂלְמָא הוֹלִיד אֶת־בֹּעַז, שהיה כבר מבאי הארץ ומיושביה.
פסוק יב:וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת־עוֹבֵד, כמסופר במגילת רות, וְעוֹבֵד הוֹלִיד אֶת־יִשָׁי.
פסוק יג:וְאִישַׁי, הוא כתיב אחר לישי, הוֹלִיד אֶת־בְּכֹרוֹ – אֶת־אֱלִיאָב, וַאֲבִינָדָב היה בנו הַשֵּׁנִי, וְשִׁמְעָא – הַשְּׁלִשִׁי. בניו של שמעא נזכרים בכמה מקומות בספר שמואל.
פסוק יד:נְתַנְאֵל – הָרְבִיעִי, רַדַּי – הַחֲמִישִׁי,
פסוק טו:אֹצֶם – הַשִּׁשִּׁי, דָּוִיד היה הבן הַשְּׁבִעִי, גם אם לא האחרון.
פסוק טז:וְאַחְיֹתֵיהֶם של בני ישי היו צְרוּיָה וַאֲבִיגָיִל, וּבְנֵי צְרוּיָה, שנקראו על שם אמם משום כבודו של דויד, היו אַבְשַׁי, או אבישי וְיוֹאָב וַעֲשָׂה־אֵל – שְׁלֹשָׁה. בני צרויה היו בין גיבוריו של ספר שמואל, והם נספחו לדויד בהיותם בני אחותו.
פסוק יז:וַאֲבִיגַיִל יָלְדָה אֶת־עֲמָשָׂא, וַאֲבִי עֲמָשָׂא היה איש שנקרא יֶתֶר הַיִּשְׁמְעֵאלִי.
פסוק יח:וְכָלֵב בֶּן־חֶצְרוֹן בן פרץ בן יהודה הוֹלִיד אֶת־עֲזוּבָה אִשָּׁה. מהתואר אִשָּׁה, וגם מהאמור בפסוק הבא, משתמע שעזובה הייתה אשתו של כלב, ונראה שאין הכוונה שהוא הוליד אותה אלא שהוליד ממנה. וְכן הוליד ילדים אֶת, מאשתו השנייה, יְרִיעוֹת. וְאֵלֶּה בָנֶיהָ: יֵשֶׁר וְשׁוֹבָב וְאַרְדּוֹן.
פסוק יט:וַתָּמָת עֲזוּבָה, וַיִּקַּח־לוֹ כָלֵב אשה אחרת, אֶת־אֶפְרָת. גם עליה לא ידוע דבר, ומסורת חכמים זיהתה אותה עם מרים אחותו של משה. וַתֵּלֶד לוֹ אֶת־חוּר. חור הופיע בתורה כאיש מסתורי שהיה קרוב מאוד למשה רבנו וליווה אותו עד מעמד הר סיני. משה סמך עליו באופן מלא והעניק לו סמכות, אולי מכיוון שהיה בן אחותו.
פסוק כ:וְחוּר הוֹלִיד אֶת־אוּרִי, וְאוּרִי הוֹלִיד אֶת־בְּצַלְאֵל, שהיה האדריכל הראשי של המשכן, ולכן יש מקום להזכירו גם במקום שאחרים אינם נזכרים.
פסוק כא:וְאַחַר שכבר היו לו כמה בנים בָּא חֶצְרוֹן אביו של כלב אֶל־בַּת־מָכִיר בן מנשה, שהיה אֲבִי גִלְעָד. גלעד היה בנו של מכיר ומשפחתו כה חשובה ומיוחדת, שחבל ארץ שלם נקרא על שמה. מכיר אפוא היה הראש והאדון של ארץ גלעד, וְהוּא לְקָחָהּ. חצרון נשא אותה בהיותו אלמן, או שהייתה אשה נוספת על נשותיו הראשונות, וְהוּא אז בֶּן־שִׁשִּׁים שָׁנָה, וַתֵּלֶד לוֹ אֶת־שְׂגוּב.
פסוק כב:וּשְׂגוּב הוֹלִיד אֶת־יָאִיר, וַיְהִי־לוֹ עֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד. בספר במדבר נזכר שיאיר כבש חלק מהגלעד, אך לא ברור מהיכן בא. מהרשימה המופיעה כאן מתברר שמבחינת ייחוסו הרשמי לבית אבותיו בא משבט יהודה, אבל מצד אמו הוא מבני מכיר. כאשר מכיר לקח את הגלעד, נלווה אליו יאיר וגם הוא כבש שטח מסוים בגלעד. על כן נקרא המקום על שמו 'חוות יאיר', אבל מסתבר שהאזור שכן על גבול ממלכה זרה –
פסוק כג:וַיִּקַּח גְּשׁוּר־וַאֲרָם, הממלכות שבצפון-מזרח ארץ ישראל, אֶת־חַוֹּת יָאִיר מֵאִתָּם. חוות יאיר לא נשארו זמן רב בתחום שלטונם של ישראל, ונכבשו על ידי העמים מסביב, שלקחו גם אֶת־קְנָת וְאֶת־בְּנוֹתֶיהָ, הערים הסמוכות לה, שהיו שִׁשִּׁים עִיר. כָּל־אֵלֶּה בְּנֵי מָכִיר אֲבִי־גִלְעָד. אין זו רשימת יוחסין שלמה של בני מכיר אלא פרטים מקוטעים המובאים כאן רק מפני שמכיר היה חותנו של חצרון.
פסוק כד:וְאַחַר מוֹת־חֶצְרוֹן בְּכָלֵב, בא כלב אֶפְרָתָה, אל אפרת, אשתו. לחלופין יתפרש הפסוק: חצרון מת ביישוב אפרתה הסמוך לבית-לחם, שהיה שייך לכלב. ואולי כלב הוא שקרא למקום על שם אשתו אפרת. וְאֵשֶׁת חֶצְרוֹן אֲבִיָּה, וַתֵּלֶד לוֹ אֶת־אַשְׁחוּר אֲבִי תְקוֹעַ.
פסוק כה:רשימות היוחסין הבאות נלוות לרשימה הקודמת: וַיִּהְיוּ בְנֵי־יְרַחְמְאֵל שהיה בְּכוֹר חֶצְרוֹן: הַבְּכוֹר נקרא רָם, כפי שנקרא גם בנו של חצרון. כמו כמה שמות, גם שם זה חוזר ומופיע באותה משפחה. וּבוּנָה וָאֹרֶן וָאֹצֶם, אֲחִיָּה. כל אלה בניו של ירחמאל, מאשה אחת מן הסתם.
פסוק כו:וַתְּהִי אִשָּׁה אַחֶרֶת לִירַחְמְאֵל וּשְׁמָהּ עֲטָרָה, הִיא אֵם אוֹנָם.
פסוק כז:וַיִּהְיוּ בְנֵי־רָם בְּכוֹר יְרַחְמְאֵל: מַעַץ וְיָמִין וָעֵקֶר.
פסוק כח:וַיִּהְיוּ בְנֵי־אוֹנָם, בנו האחר של ירחמאל: שַׁמַּי וְיָדָע. וּבְנֵי שַׁמַּי: נָדָב וַאֲבִישׁוּר.
פסוק כט:וְשֵׁם אֵשֶׁת אֲבִישׁוּר אֲבִיהָיִל, וַתֵּלֶד לוֹ אֶת־אַחְבָּן וְאֶת־מוֹלִיד.
פסוק ל:וּבְנֵי נָדָב בן שמַי היו סֶלֶד וְאַפָּיִם, וַיָּמָת סֶלֶד בלֹא בָנִים. לא ידוע אם היו לו צאצאים כלשהם, ועל כל פנים לא היו בנים שישאירו רשימת יוחסין על שמו.
פסוק לא:וּבְנֵי אַפַּיִם, בנו האחר של נדב: יִשְׁעִי. וּבְנֵי יִשְׁעִי: שֵׁשָׁן. וּבְנֵי שֵׁשָׁן: אַחְלָי.
פסוק לב:וּבְנֵי יָדָע אֲחִי שַׁמַּי שנזכר קודם: יֶתֶר וְיוֹנָתָן. וַיָּמָת יֶתֶר בלֹא בָנִים.
פסוק לג:וּבְנֵי יוֹנָתָן: פֶּלֶת וְזָזָא. כל אֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי יְרַחְמְאֵל.
פסוק לד:וְלֹא־הָיָה לְשֵׁשָׁן בָּנִים כִּי אִם־בָּנוֹת. אחלי, שהוזכר קודם, מת בעודו צעיר בחיי אביו, או שנולד מאוחר יותר. וּלְשֵׁשָׁן עֶבֶד מִצְרִי וּשְׁמוֹ יַרְחָע.
פסוק לה:וַיִּתֵּן שֵׁשָׁן אֶת־בִּתּוֹ לְיַרְחָע עַבְדּוֹ לְאִשָּׁה, וַתֵּלֶד לוֹ אֶת־עַתָּי. אין לדעת כיצד התרחש מעשה חריג זה. אולי ירחע השתלב יפה בבית אדוניו ומצא חן בעיניו, ואז התגייר ומעבידו השיא לו את בתו.
פסוק לו:וְעַתַּי הוֹלִיד אֶת־נָתָן, וְנָתָן הוֹלִיד אֶת־זָבָד,
פסוק לז:וְזָבָד הוֹלִיד אֶת־אֶפְלָל, וְאֶפְלָל הוֹלִיד אֶת־עוֹבֵד,
פסוק לח:וְעוֹבֵד הֹלִיד אֶת־יֵהוּא, וְיֵהוּא הֹלִיד אֶת־עֲזַרְיָה,
פסוק לט:וַעֲזַרְיָה הֹלִיד אֶת־חָלֶץ, וְחֶלֶץ הֹלִיד אֶת־אֶלְעָשָׂה,
פסוק מ:וְאֶלְעָשָׂה הֹלִיד אֶת־סִסְמָי, וְסִסְמַי הֹלִיד אֶת־שַׁלּוּם,
פסוק מא:וְשַׁלּוּם הוֹלִיד אֶת־יְקַמְיָה, וִיקַמְיָה הֹלִיד אֶת־אֱלִישָׁמָע. לא ברור מדוע נזכרת הרשימה הזו, ולא ידוע גם מי היה אלישמע, שהוא האחרון בשושלת ואולי גולת הכותרת שלה. היו שזיהו אותו עם סבו של ישמעאל בן נתניה שהרג את גדליה בן אחיקם, אם כי מגוף הכתובים אין לדעת אם מדובר באותו אדם.
פסוק מב:וּבְנֵי כָלֵב אֲחִי יְרַחְמְאֵל בכור חצרון: מֵישָׁע בְּכֹרוֹ, הוּא אֲבִי זִיף, שהיה גם שם מקום בארץ יהודה. ייתכן שהמקום נתיישב על ידי זיף או מישע. וּבְנֵי זיף מָרֵשָׁה אֲבִי חֶבְרוֹן.
פסוק מג:וּבְנֵי חֶבְרוֹן: קֹרַח וְתַפֻּחַ וְרֶקֶם וָשָׁמַע.
פסוק מד:וְשֶׁמַע הוֹלִיד אֶת־רַחַם אֲבִי יָרְקְעָם, וְרֶקֶם הוֹלִיד אֶת־שַׁמָּי.
פסוק מה:וּבֶן־שַׁמַּי נקרא מָעוֹן, וּמָעוֹן היה אֲבִי היישוב בֵית־צוּר.
פסוק מו:וְעֵיפָה פִּילֶגֶשׁ כָּלֵב יָלְדָה אֶת־חָרָן וְאֶת־מוֹצָא וְאֶת־גָּזֵז, וְחָרָן הֹלִיד אֶת גָּזֵז, שהוא בן נוסף במשפחה באותו שם.
פסוק מז:וּבְנֵי יָהְדָּי, שלא הוזכר קודם אבל בוודאי שייך לרשימה: רֶגֶם וְיוֹתָם וְגֵישָׁן וָפֶלֶט וְעֵיפָה וָשָׁעַף.
פסוק מח:פִּילֶגֶשׁ כָּלֵב נקראה מַעֲכָה, וממנה הוא יָלַד את שֶׁבֶר וְאֶת־תִּרְחֲנָה.
פסוק מט:וַתֵּלֶד את שַׁעַף אֲבִי מַדְמַנָּה ואֶת־שְׁוָא אֲבִי מַכְבֵּנָה וַאֲבִי גִבְעָא. וּבַת־כָּלֵב נקראה עַכְסָה.
פסוק נ:אֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי כָלֵב בֶּן־חוּר, שהיה כאמור בנו של כלב בן חצרון, והיה בְּכוֹר לאמו אֶפְרָתָה: שׁוֹבָל אֲבִי, מושל, או: מייסד קִרְיַת יְעָרִים.
פסוק נא:אחריו שַׂלְמָא, שאולי הוא אביו של בֹּעז, שהוזכר לעיל, שהיה אֲבִי בֵית־לָחֶם וחָרֵף אֲבִי בֵית־גָּדֵר.
פסוק נב:וַיִּהְיוּ בָנִים לְשׁוֹבָל אֲבִי קִרְיַת יְעָרִים, ושמותיהם: הָרֹאֶה וה חֲצִי הַמְּנֻחוֹת. חלק מהשמות שקראו לאנשים היו בעלי משמעות מובנת וחלקם נבעו ממעשים, מזיכרונות ואפילו מדברי חלומות, כך שקשה לשער את משמעותם. לחלופין: מבני שובל היה המושל על חצי המקום שנקרא מנוחות.
פסוק נג:וּמִשְׁפְּחוֹת קִרְיַת יְעָרִים היו הַיִּתְרִי וְהַפּוּתִי וְהַשֻּׁמָתִי וְהַמִּשְׁרָעִי. ממשפחות אֵלֶּה יָצְאוּ הַצָּרְעָתִי וְהָאֶשְׁתָּאֻלִי, יושבי צרעה ואשתאול. שתי ערים אלה מופיעות בנחלת שבט דן, אבל מכיוון שהשבטים היו קרובים זה לזה וגם התערבו זה בזה, אפשר שהאנשים התייחסו דווקא לשבט יהודה.
פסוק נד:בְּנֵי שַׂלְמָא היו יושבי בֵּית לֶחֶם וּנְטוֹפָתִי, יושבי נטופה, וכן ישבו בעַטְרוֹת בֵּית יוֹאָב. וַחֲצִי השני של הַמָּנַחְתִּי היו הַצָּרְעִי, קשורים לצרעה.
פסוק נה:בצד רשימת משפחות יהודה ויישוביהם, מצוינות משפחות נוספות ששכנו באותו חבל ארץ. וּמִשְׁפְּחוֹת של סוֹפְרִים, מעתיקי ספרי תורה, או גם חכמים ובקיאים יֹשְׁבֵי המקום שנקרא יַעְבֵּץ. ייתכן שהמקום נוסד על ידי אדם ששמו יעבץ, שייחוסו אינו ברור, ושמא נקרא על שמו. אותן משפחות נקראו תִּרְעָתִים, שִׁמְעָתִים, שׂוּכָתִים, הֵמָּה הַקִּינִים, אולי מבני הקיני, ממשפחות יתרו חותן משה, הַבָּאִים מֵחַמַּת – שֵׁם אדם שהיה אֲבִי בֵית־רֵכָב. בני רכב היו שבט שחי לעצמו וניהל אורח חיים לא רגיל.
