פסוק א:בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס דָּבָר נִגְלָה לְדָנִיֵּאל, אֲשֶׁר־נִקְרָא שְׁמוֹ בֵּלְטְאשַׁצַּר, ומלבד הדבר עצמו, גם אֱמֶת הַדָּבָר וְצָבָא גָדוֹל, פשר המראה והתקיימותו על פרטיו הרבים נגלו לו, וּבִין, הוא הבין אֶת־הַדָּבָר, וּבִינָה, והסבר ניתן לוֹ בַּמַּרְאֶה.
פסוק ב:וכאן עובר לגוף ראשון: בַּיָּמִים הָהֵם אֲנִי, דָנִיֵּאל, הָיִיתִי מִתְאַבֵּל שוב על החורבן וספיחיו שְׁלֹשָׁה שָׁבֻעִים יָמִים, שלושה שבועות.
פסוק ג:לא התאבלתי מתוך צום גמור, אלא לֶחֶם חֲמֻדוֹת, לחם משובח שחומדים אותו, לֹא אָכַלְתִּי, אלא לחם פשוט וזול, וּבָשָׂר וָיַיִן לֹא־בָא אֶל־פִּי, וְסוֹךְ לֹא־סָכְתִּי, לא משחתי את גופי בשמן עַד־מְלֹאת, ששלמו שְׁלֹשֶׁת שָׁבֻעִים יָמִים. במשך שלושה שבועות חייתי בתכלית הפשטות, בלי מעדנים ותענוג.
פסוק ד:וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, וַאֲנִי הָיִיתִי עַל יַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל, הוּא חִדָּקֶל, שאינו רחוק מהעיר בבל.
פסוק ה:וָאֶשָּׂא אֶת־עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה אִישׁ־אֶחָד לָבוּשׁ בַּדִּים, בגדי פשתן, וּמָתְנָיו חֲגֻרִים בּחגורת כֶתֶם אוּפָז, זהב מובחר,
פסוק ו:וּגְוִיָּתוֹ, גופו כְתַרְשִׁישׁ, התרשיש היא אבן יקרה וגם שם של ים, וּפָנָיו מאירות כְּמַרְאֵה בָרָק, וְעֵינָיו – כְּלַפִּידֵי אֵשׁ, וּזְרֹעֹתָיו וּמַרְגְּלֹתָיו, רגליו – כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל, מצוחצחת, וְקוֹל דְּבָרָיו – כְּקוֹל הָמוֹן, כקולם של אנשים רבים. זוהי דמות אדירה שכולה זוהרת.
פסוק ז:וְרָאִיתִי אֲנִי, דָנִיֵּאל, לְבַדִּי אֶת־הַמַּרְאָה, וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עִמִּי, אולי חנניה, מישאל ועזריה לֹא רָאוּ אֶת־הַמַּרְאָה, שהרי לא היה זה מראה לעיני בשר אלא התגלות נבואית, והיא לא הופנתה אליהם, אֲבָל חֲרָדָה גְדֹלָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם. אף על פי שלא יכלו לראות את הדבר בחדות ובבהירות כדניאל, בהיותם אנשים גדולים, הם הרגישו באופן עמום אימה, ולכן – וַיִּבְרְחוּ בְּהֵחָבֵא.
פסוק ח:וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי וָאֶרְאֶה אֶת־הַמַּרְאָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת, וְלֹא נִשְׁאַר־בִּי כֹּחַ לעמוד ולשאת את המראה, וְהוֹדִי, הדרי, מראה פני נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית, הושחת, וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ, החזקתי מעמד.
פסוק ט:וָאֶשְׁמַע אֶת־קוֹל דְּבָרָיו של האיש, וּכְשָׁמְעִי אֶת־קוֹל דְּבָרָיו וַאֲנִי הָיִיתִי נִרְדָּם, שוכב ללא הכרה עַל־פָּנַי, וּפָנַי אָרְצָה, כלפי הקרקע.
פסוק י:וְהִנֵּה בעודי שוכב על הארץ כדמות יָד נָגְעָה בִּי, וַתְּנִיעֵנִי, היא הרימה אותי לעמוד עַל־בִּרְכַּי וְכַפּוֹת יָדָי.
פסוק יא:וַיֹּאמֶר אֵלַי: דָּנִיֵּאל אִישׁ־חֲמֻדוֹת, האיש הנחמד, הנבחר, הָבֵן בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹבֵר אֵלֶיךָ וַעֲמֹד עַל־עָמְדֶךְ, על מקומך להקשיב לדברי כִּי עַתָּה שֻׁלַּחְתִּי אֵלֶיךָ. וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה עָמַדְתִּי מַרְעִיד. דניאל אכן הצליח לעמוד, אבל הוא רעד מהאימה הגדולה שבנוכחות המלאך.
פסוק יב:וַיֹּאמֶר אֵלַי האיש לבוש הבדים, שזוהה עם המלאך גבריאלֵלַי: אַל־תִּירָא, דָנִיֵּאל, כִּי מִן־הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר נָתַתָּ אֶת־לִבְּךָ לְהָבִין וּלְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֶיךָ, נִשְׁמְעוּ דְבָרֶיךָ לפני ה', וַאֲנִי בָאתִי בִּגלל דְבָרֶיךָ.
פסוק יג:וְשַׂר, המלאך, הכוח של מַלְכוּת פָּרַס עֹמֵד לְנֶגְדִּי, ואנחנו במאבק זה עם זה עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם כדי להגן על ישראל מפני שר מלכות פרס היוצא ופועל בעולם. וְהִנֵּה מִיכָאֵל אַחַד הַשָּׂרִים, המלאכים הָרִאשֹׁנִים במעלה בָּא לְעָזְרֵנִי, וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי במשך כל הימים שהיית מסוגף שָׁם, אֵצֶל מַלְכֵי פָרָס.
פסוק יד:וּבָאתִי עכשיו לַהֲבִינְךָ, להסביר לך אֵת אֲשֶׁר־יִקְרָה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, כִּי־עוֹד יהיה חָזוֹן לַיָּמִים הללו שיראה מה יקרה בהם.
פסוק טו:וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה נָתַתִּי, השפלתי פָנַי אַרְצָה וְנֶאֱלָמְתִּי. לא יכולתי לדבר או להגיב בכלל.
פסוק טז:וְהִנֵּה מישהו כִּדְמוּת בְּנֵי אָדָם נֹגֵעַ עַל־שְׂפָתָי, וָאֶפְתַּח בעקבות זאת את פִּי וָאֲדַבְּרָה וָאֹמְרָה, וכך אמרתי אֶל־הָעֹמֵד לְנֶגְדִּי: אֲדֹנִי, בַּמַּרְאָה, כבר בראותי אותך אני מרגיש כאילו נֶהֶפְכוּ צִירַי עָלַי, נעקרו אברי הפנימיים, וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ, החזקתי מעמד.
פסוק יז:וְהֵיךְ, איך יוּכַל עֶבֶד אֲדֹנִי זֶה, אוכל אני לְדַבֵּר עִם־אֲדֹנִי זֶה, אתך?! וַאֲנִי מֵעַתָּה לֹא־יַעֲמָד־בִּי כֹּחַ, וּנְשָׁמָה לֹא נִשְׁאֲרָה־בִי.
פסוק יח:וַיֹּסֶף וַיִּגַּע־בִּי הדמות הנראית כְּמַרְאֵה אָדָם וַיְחַזְּקֵנִי, הרגשתי שהוא מחזק אותי,
פסוק יט:וַיֹּאמֶר: אַל־תִּירָא, אִישׁ־חֲמֻדוֹת, שָׁלוֹם לָךְ, חֲזַק וַחֲזָק. וּכְדַבְּרוֹ עִמִּי הִתְחַזַּקְתִּי, וָאֹמְרָה: יְדַבֵּר אֲדֹנִי, כִּי חִזַּקְתָּנִי, וכעת אני מסוגל לשמוע.
פסוק כ:וַיֹּאמֶר: הֲיָדַעְתָּ לָמָּה־בָּאתִי אֵלֶיךָ? – על מנת לספר לך מה קורה ומה עתיד לקרות. וְעַתָּה אָשׁוּב לְהִלָּחֵם עִם־שַׂר פָּרָס. וכאשר אֲנִי יוֹצֵא ממלחמתי עם שר פרס, וְהִנֵּה שַׂר־יָוָן בָּא. לאחר ההתמודדות עם מלכות פרס, תשלוט בעולם מלכות יוון.
פסוק כא:אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת־הָרָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת, וְאֵין אף אֶחָד מִתְחַזֵּק עִמִּי, מסייע בידי להתגבר עַל־אֵלֶּה – השרים, כִּי אִם־מִיכָאֵל שַׂרְכֶם. מיכאל הוא אחד המלאכים הגדולים, וכשם שיש שרים למלכות פרס ולמלכות יוון, כך מיכאל הוא שר ישראל, והוא המייצג אותם. כשגבריאל ניסה לעזור לנביא, כביכול, להילחם נגד מלכי אומות העולם המשעבדים את ישראל, הגיע מיכאל לסייע בידו.
