אֲנִי דָנִיֵּאל הָיִיתִי מִתְאַבֵּל שְׁלֹשָׁה שָׁבֻעִים יָמִים

נאמר בפסוק ב':

בַּיָּמִ֖ים הָהֵ֑ם אֲנִ֤י דָֽנִיֵּאל֙ הָיִ֣יתִי מִתְאַבֵּ֔ל שְׁלֹשָׁ֥ה שָׁבֻעִ֖ים יָמִֽים׃
(דניאל י ב)

מה הייתה סיבת התענית של דניאל? - בניין ירושלים שמתעכב על-ידי כורש מלך פרס; שבתחילה כורש כותב לכל ישראל: "מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱ-לֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת בֵּית ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱ-לֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם"(עזרא א ב). 

עם ישראל מתרפה במלאכתו, הזקנים בוכים על הבנייה במקום לשמוח על הבשורה, צרי יהודה ובנימין מקבלים אומץ ומעיזים לקטרג על ציווי המלך, וכורש מוציא צו הקפאה. על כך התאבל דניאל שלושה שבועות (רש"י דניאל י). שלושת השבועות נשמעים בשמים.

צערו של דניאל, תפילתו ותעניתו עשו רושם גדול בעולמות העליונים, ומשמים שלחו אליו את המלאך גבריאל (בראשית רבה כא ה): "וָאֶשָּׂ֤א אֶת־עֵינַי֙ וָאֵ֔רֶא וְהִנֵּ֥ה אִישׁ־אֶחָ֖ד לָב֣וּשׁ בַּדִּ֑ים וּמָתְנָ֥יו חֲגֻרִ֖ים בְּכֶ֥תֶם אוּפָֽז: וּגְוִיָּת֣וֹ כְתַרְשִׁ֗ישׁ וּפָנָ֞יו כְּמַרְאֵ֤ה בָרָק֙ וְעֵינָיו֙ כְּלַפִּ֣ידֵי אֵ֔שׁ וּזְרֹֽעֹתָיו֙ וּמַרְגְּלֹתָ֔יו כְּעֵ֖ין נְחֹ֣שֶׁת קָלָ֑ל וְק֥וֹל דְּבָרָ֖יו כְּק֥וֹל הָמֽוֹן"(דניאל י ה-ו).

המלאך בא לחזק את דניאל שלא ייחלש מצערו ויתייאש, "וַיֹּ֜אמֶר אַל־תִּירָ֧א אִישׁ־חֲמֻד֛וֹת שָׁל֥וֹם לָ֖ךְ חֲזַ֣ק וַחֲזָ֑ק וּֽבְדַבְּר֤וֹ עִמִּי֙ הִתְחַזַּ֔קְתִּי, וָאֹ֥מְרָ֛ה יְדַבֵּ֥ר אֲדֹנִ֖י כִּ֥י חִזַּקְתָּֽנִי"(דניאל י יט). גם אם יעברו כמה שנים, נבואת הגאולה תתקיים במלואה וייבנה בית המקדש. על כן חֲזַ֣ק וַחֲזָ֑ק!

מלחמה בשמים בשלושת השבועות 

המלאך גבריאל מספר לו: "וַיֹּ֣אמֶר אֵלַי֘ אַל־תִּירָ֣א דָנִיֵּאל֒ כִּ֣י מִן־הַיּ֣וֹם הָרִאשׁ֗וֹן אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧תָּ אֶֽת־לִבְּךָ֛ לְהָבִ֧ין וּלְהִתְעַנּ֛וֹת לִפְנֵ֥י אֱלֹהֶ֖יךָ נִשְׁמְע֣וּ דְבָרֶ֑יךָ וַאֲנִי־בָ֖אתִי בִּדְבָרֶֽיךָ"(דניאל י יב). התפילה והתענית פתחו את שערי השמים ודבריך נשמעו לפני הקב"ה, והם שנתנו לנו כוח גדול להילחם בשבילכם עם שר צבא פרס, שמנסה לעצור את הגאולה. "וְשַׂ֣ר מַלְכ֣וּת פָּרַ֗ס עֹמֵ֤ד לְנֶגְדִּי֙ עֶשְׂרִ֣ים וְאֶחָ֣ד י֔וֹם, וְהִנֵּ֣ה מִֽיכָאֵ֗ל אַחַ֛ד הַשָּׂרִ֥ים הָרִאשֹׁנִ֖ים בָּ֣א לְעָזְרֵ֑נִי"(דניאל י יג).

תקנה לדורות

בתלמוד ירושלמי (מובא בטור) כתוב כי אנו מצטערים על החורבן במשך שלושה שבועות "כנגד שְׁלֹשָׁה שָׁבֻעִים שהתענה דניאל". כנגד תפילתו ותעניתו זו של דניאל, תיקנו חכמים את שלושת השבועות שבין י"ז בתמוז לתשעה באב, לתפילה ותענית למי שיכול. כי גם בימינו צריכה דרישת ציון תפילה ומאמץ גדול. ואי אפשר שלא להזכיר כאן את הצהרת בלפור, שכללה בתחילה את כל עבר הירדן המזרחי, ולבסוף חזרה בה ממשלת בריטניה וצמצמה בספר הלבן את ההבטחה לעבר הירדן המערבי בלבד, ואחר כך צמצמה לגבולות החלוקה.

גם בימינו, כמו בימי דניאל, צריך לא לפחד. ולהתפלל ולבקש על קיום ההבטחה הא-להית. ולדעת כי תפילתנו עם תפילת כל אחינו בני ישראל תעשה בשמים את הרושם הדרוש כשם שפעלה תפילת דניאל, וייתנו כוח למלאכי עליון אלה להכניע את כוחות הסטרא אחרא הנאחזים במקום הקודש ומנסים להרחיק אותנו מבניין בית המקדש שייבנה במהרה בימינו אמן.