ובד' בסיון נאמרה לו שהרי כתיב אחר זה ויספר לעם ופי' רש"י בו ביום את כל דברי יי' מצות פרישה ומצות פרישה בד' בסיון היתה. כדאיתא בשבת פרק רבי עקיבא אליבא דכ"ע:
ונגש משה לבדו אל ה' אל הערפל. כדכתיב בפרשת יתרו ויעמוד העם מרחוק ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים:
את כל דברי יי' מצות פרישה והגבלה. תימא דבפרק ר' עקיבא אמרו בהדיא דלכ"ע בתלת' בירחא אמר להו מצות הגבלה ובד' בירחא עבוד פרישה ומדברי הרב משמע דתרוייהו בד' בירחא הוו וצ"ע:
ואת כל המשפטים ז' מצות שנצטוו בני נח ושבת וכבוד אב ואם ופרה אדומה ודינין שנתנו לו במרה. שלא יתכן לפרשם על המשפטים הכתובים למעלה שכתוב בהם ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם מפני שהם לא נאמרו רק אחר עשרת הדברות כדכתיב ויאמר יי' אל משה כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם ואחריו כתוב ואלה המשפטים וי"ו מוסיף על עניין ראשון גם אין שם לא דבור ולא אמירה ולא צווי כי אם הפסקה ואין ההפסקה משמשת רק ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה כדאיתא בת"כ והפרשה בזאת נאמרה קודם כשרת הדברות כדלעיל. והרמב"ן ז"ל טען ואמר ואינו נכון שיהיה על המשפטים שנצטוו בני נח ושנאמרו להם במרה שכבר שמעו וידעו אותם ולא יאמר ויספר אלא בחדשות אשר יגיד. ולא ידעתי מי הגיד לו זה כי הנה הרד"ק ז"ל כתב בשרש נגד עניין כלם עניין ספור אלא שעניין ההגדה יבא גם על החדשות ולא כן עניין הספור כי לא יבא אלא על הדבר שנעשה או נאמר:
ויכתוב משה מבראשית עד מתן תורה וכתב מצוות שנצטו במרה. בפרק הנזקין אליבא דרבי יוחנן דאמר רבי בנאה תורה מגלה מגלה נתנה ופי' רש"י דמתחלה נכתבה מגלת בראשית והדר מגלת נח והדר מגלת אברהם ולא כרבי שמעון ב"ל דאמר תורה חתומה נתנה שפרש"י גמו' ומסויימת ושלמה אי נמי אפילו אליבא דרבי שמעון ב"ל והא דקאמר חתומה נתנה אינו ר"ל שלא נכתבה עד לבסוף אלא שעל הסדר נכתבה דיש פרשיות שנאמרו תחלה לפני אותם הכתובים לפניהם ולא נכתבה עד שנאמרה לו אותה שכתובה לפניה ואז כתב זאת אחריה כדכתבו התוספות:
וישכם בבקר בה' בסיון. אף על פי שלא היה צריך לזה שכבר פירש ואל משה אמר בד' בסיון ופשיטא שיום המחרת הוא ה' בסיון מכל מקום כתב זה כדי להודיענו שעליית משה בהר עם נדב ואביהוא וע' מזקני ישראל לקבל את התורה היה ליום שאחריו שהוא ו' לסיון אליבא דרבנן דאמרי בששה בסיון נתנה התורה ולא כרבי יוסי דאמר בז' בו:
את נערי הבכורות שעדיין לא חטאו בעגל ועומדים בקדושתן ראשונה. דקדש לי כל בכור שלא נבחרו הכהנים והלוי' במקומ' עד לאחר שחטאו בעגל:
מלאך בא וחלקו. דאל"כ ה"ל למכתב תחלה שחלקו ואחר כך שלקח חציו:
ומכאן למדו' רבותינו שנכנסו אבותינו לברית במילה וטבילה והרצאת דמים שאין הזאה בלא טבילה. דבכריתות פ"ד מחוסרי כפרה תניא רבי אומר ככם כאבותיכם מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמי' אף הם לא יכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמי' ואמרו בשלמא מילה דכתיב כי מולים היו כל העם היוצאים ממצרים א"נ דכתיב ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמייך הרצאת דמים נמי דכתיב וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ויזבחו זבחים אלא טבילה מנ"ל דכתיב ויקח משה חצי הדם ויזרוק על העם ואין הזאה בלא טבילה:
ספר הברית מבראשית ועד מתן תורה ובמצות שנצטוו במרה. שהוא הנזכר למעלה במאמר ויכתוב משה את כל דברי יי' ולכן נכתב הברית בה"א הידיעה:
ויזרוק עניין הזאה מלשון וזרקתי עליכם מים טהורים. לא מלשון זריקה כמו וזרקו משה השמימה ובלשון חכמים הזורק מרשות לרשות:
ותרגומו וזרק על מדבחא לכפרא על עמא. שפירוש על העם. לפי זה הוא בעבור העם לא על העם ממש כמו שדרשו רז"ל:
נסתכלו והציצו ונתחייבו מיתה. פירוש שהיו מסתכלים בו הסתכלות לביי' כמו שכתוב אחר זה ויחזו את האלהים שהיו מסתכלין בו בלב והוא עצמו הנזכר גבי ויראו את האלהים אלא שחזר והזכירו כדי להסי' בו ויאכלו וישתו לומר שההסתכלו' ההיא היתה גסה כמו מתוך אכילה ושתיה וע"כ לומר שאותה הסתכלות לא היתה רק לביית לא חושיית שהרי אין העין שולטת אפילו בשדים שהם אוכלים ושותים כבני אדם ומתים כבני אדם אלא רואי' ואינם נראי' כמו שאמרו רבותינו ז"ל בחגיגה ובברכו' ובכמה מקומו' כ"ש בדברים הרוחנים ובן בנו של ק"ו בשכינה עצמה וא"ה נתחייבו מיתה מפני שנכנסו לפנים ממחיצתן ומכאן למדו רז"ל שאין לשאול מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור:
ויאמר יי' אל משה לאחר מתן תור'. שאז נכתבו הלוחות ולא נתנן בידו רק אחר המ' יום כמבואר בפרשת כי תשא ולא יתכן לומר קודם מתן תורה ואתנה לך את לוחות האבן:
והתורה והמצוה אשר כתבתי כל תרי"ג מצות בכלל עשרת הדברו' הם. דפי' אשר כתבתי לא יתכן לפרשו על ספר התורה מפני שכתיבת ספר התורה לא היתה ע"י הקב"ה אלא על ידי משה כדכתיב ויכתוב משה את השירה הזאת וכתיב ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר עד תמם ונחלקי רבותינו בפ' הנזקין אם כתבה מגלה או תורה חתומה גמורה ושלמה:
ואל הזקנים אמר בצאתו מן המחנה. דאל"כ היאך היו הזקנים כאן הרי לא יצא מן המחנה אלא משה ויהושע כדכתיב ויקם משה ויהושע משרתו ויעל משה לבדו אל ההר ויהושע נטה שם אהלו כדלעיל:
שבו לנו בזה התעכבו כאן עם שאר העם במחנה להיות נכונים לשפוט לכל איש ריבו. תקן בזה שהישיבה הזאת אינה כמשמעה אלא מלשון עכוב כמו ותשבו בקדש ימים רבים ושמלת בזה מורה על מקום לא על דבר רמוז ואמר עם שאר העם במחנה מפני שהמובן מזה הוא שישבו הם לבדם במקום מיוחד דומיא דשבו לכם פה עם החמור ואין הדבר כן שהרי לא יצאו הזקנים מתוך המחנה ואמר להיות נכונים לשפוט להודיע ההמתנה הזאת לזקנים על אי זה עניין היא כי בזולת זה כל ישראל משותפים בה:
מי בעל דברים מי שיש לו דין. תקן בזה שני ענינים האחד שצריך להוסיף מלת שהוא בעל דברים כאילו אמר מי שהוא בעל דברים והוא הנרמז במאמר מי שיש לו מפני שלולא זה נראה שהוא לשון שאלה מי הוא בעל דברים והשני שיהיה פירוש בעל דברי ריבות והוא אמרו שיש לו דין במקו' שיש לו דברים לא בעל לשון כמשמעו כי מה טעם יגש אליהם:
ויכסהו הענן להר. לא למשה מפני שאחריו מיד ויקרא אל משה לומר עשרת הדברות ולא יתכן לומר שהיה משה מכוסה כל הו' ימים שקודם הדברות שהרי כל אותן הששה ימים היה משה עולה ויורד בכל יום כמו שכתוב בפרשת יתרו אבל לדברי האומרים שויקרא אל משה ביום השביעי הוא לאחר עשרת הדברות בתחלת הארבעים יום יהיה פירוש ויכסהו הענן למשה שכל הנכנס למקום שכינה טעון פרישה ששה ימים ולכן פרש"י בתחלה ויכסהו הענן להר לדברי האומר ויקרא אל משה ביום הז' לומר עשרת הדברות ואח"כ פי' ויכסהו הענן למשה לדברי האומר ויקרא אל משה ביום הז' לאחר עשרת הדברות:
ויקרא אל משה ביום השביעי לומר עשרת הדברות. שאע"פ שתחלת הפרשה שהוא עלה אלי ההרה לאחר מתן תורה היה אליבא דכ"ע כדכתב רש"י לעיל מ"מ גבי ויקרא אל משה ביום הז' נחלקו בו רבותינו שיש אומרים שאלו ו' ימים שכסה הענן את ההר הן ו' ימים שמר"ח סיון וקראו בז' לומר עשרת הדברות ואח"כ ויעל אל ההר ויהי משה בהר ארבעים יום ומ' לילה לקבל הלוחות ואעפ"י שבתחלה כתב עלה אלי ההרה והיה שם לקבל הלוחות שהוא אחר מתן תורה חזר אחר זה וכתב על הסדר ואמר תחלה הספור של עשרת הדברות ואחר כך הספור של הלוחות ויש אומרים שכל הפרשה כלה מתחלת עלה אלי ההרה והיה שם עד סוף הפרשה אינו אלא ספור הלוחות:
