בחדש בראש חדש כמו מחר חדש.השלישי לפי שנשבו ונשתחררו ונתגיירו, וכן שנו רבותינו הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו צריכות להמתין שלשה חדשים.ביום הזה שנסעו מרפידים בראש חדש סיון שהיה ביום שני בשבת היינו אליבא דרבנן, כיצד קים לן בפרק ר׳ עקיבא דבשבת היה מתן תורה לדברי הכל. ורבנן אמרי בששה בחדש נתנה, א״כ ר״ח סיון היה ביום שני בשבת ואייר דההיא שתא מלויי מליוהי. וא״ת א״כ מצינו שבעה שבועות ויום אחד מפסח לעצרת, אלא י״ל לא נצטוו על ספירה עד לאחר ביאה.ביום הזה באו מדבר סיני אמר רבי לוי משל לבן מלך שעמד מחליו אמר פדגוגו ילך לו לאסקולא אישקול״א בלע״ז פי׳ בית שמלמדים בו תינוקות.ויסעו מרפידים פרש״י נסיעתם מרפידים בתשובה אבל קודם נסיעתם מרפידים לא היו בתשובה, לקיים דברי רבותינו שנקרא שמה רפידים על שם שרפו ידיהם מן התורה.ויחנו במדבר מקום הפקר כל הרוצה לקבל יבא ויקבל.נגד ההר פרש״י למזרחו. אינו אומר בפרש״י במזרחו דאם כן היה משמע שעברו את ההר וחנו במזרחו, ואיך יתכן לומר שעברו את הר סיני קודם מתן תורה. אלא פרש״י למזרחו וה״ק ויחן שם ישראל נגד מזרחו של הר סיני, שהרי משנסעו מאיתם היו תמיד פניהם למזרח עד בואם אל ארץ מואב, כמו שפרש״י בפרשת מסעי. והוא שפרש״י כאן, וכל מקום שאתה מוצא נגד פנים למזרח, והכי איתא במכילתין נגד ההר למזרחו של הר. ועל מה שפרש״י נגד - פנים, חז״ק הרי כתיב מנגד סביב לאהל מועד יחנו.ומשה עלה ביום שני לחדש שהוא יום שלישי בשבת, ולא מעצמו עלה אלא ע״י שכבר ויקרא אליו ה׳ מן ההר לאמר כה תאמר ללמדך שלא עלה אלא ברשות. וי״מ מעצמו עלה לשאול מפי הקב״ה במה יעבדוהו לקיים מה שאמר לו בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה, והקב״ה אמר לו כה תאמר לבית יעקב אם שמוע תשמעו וגו׳ זאת תהיה עבודתי. ואעפי״כ מצינו במתן תורה ויעלו עולות ויזבחו זבחים וגו'.ותגיד לבנ״י פרש״י לזכרים דברים הקשים כגידים, וכדי לדרוש בו כן הוא מלא אבל לפי פשוטו ותגיד לבני ישראל קאי אאתם ראיתם אשר עשיתי וגו׳ שלשון אגדה לא תשמש לעולם ענין הבא אלא לשעבר.ואשא אתכם על כנפי נשרים פרש״י זה יום בואם לרעמסס. וא״ת הרי למעלה בפרשת בא פרש״י דהוא יום שבאו בו מרעמסס לסכות, אלא י״ל דואשא אתכם קאי אהא וקאי אהא.על כנפי נשרים בים. כעוף הפורח ונושא את גוזליו על גבי הנהר דרך פריחה.ושמרתם את בריתי היא ברית הדם אשר כרת את בנ״י כדכתיב בפרשת משפטים.סגלה מכל העמים שהרי בידי לגדל אתכם על כולם כי לי כל הארץ. ד״א כי לי כל הארץ אעפ״י שיש לי כל הארץ, אתם תהיו לי חביבים מכולם. כי במקום אעפ״י, כמו כי מנשה הבכור. כי קרוב הוא. [כי לי כל הארץ כל בריות הארץ].ואתם תהיו לי ממלכת כהנים מאחר שאני נותן לכם אהבתי ושלי כל הארץ.ויבא משה באותו יום ויקרא לזקני העם לבא עמו.וישב משה למחר ביום ג׳ לחדש שהוא יום רביעי בשבת, למחרת ביום ד׳ לחדש ואל משה אמר וגו׳ עד לא יעלה עמך. מיד ויאמר אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן וגו׳ כדי שישמעו ויאמינו בך שאתה שלוחי. אבל אם לא ישמעו יאמרו לאחר זמן בשלחי אותך אליהם לא נראה אליך ה׳ היינו וגם בך יאמינו לעולם בו ביום ד׳ לחדש בפרשת משפטים: ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה'. שאמר: הנה אנכי בא אליך בעב הענן וגו׳ עד, יאמינו לעולם. ואת כל המשפטים שנתנו במרה כדכתיב שם שם לו חק ומשפט, ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל אשר דבר ה׳ נעשה מיד כאן בפרשת יתרו ויגד משה את דברי העם אל ה'. שאמרו, כל הדברים אשר דבר ה׳ נעשה. כאן פרש״י תשובה על דבר זה שמעתי מהם וכו'. מהיכן פרש״י כן אלא מתוך תשובתו של הקב״ה שאמר כי ביום השלישי ירד ה', נמצאת למד שבקשו לשמוע מפיו ומתוך שכתוב לעיני כל העם, אתה למד שאמרו רצוננו לראות מלכנו. ובו ביום בעצמו ביום רביעי לחדש נאמר ויאמר ה׳ אל משה לך אל העם וקדשתם וגו׳ מאחר שאומר כך לך אל העם וקדשתם היום וגו׳ עד אל תגשו אל אשה, יום ד׳ ויום ה׳ לחדש שהוא יום ה׳ ויום ו׳ בשבת. וקדשתם שירחצו במים והראיה מוכבסו שמלותם כדכתיב ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ ובכך יהיו קדושים. דוגמא והיא מתקדשת מטומאתה ועל ידי כך יהיו נכונים וטהורים מאשה ילמד סתום מן המפורש.ויגד משה לעיל שייך לומר וישב לפי שהוא תשובת דברים למה ששאל מהם אם שמוע תשמעו וגו׳ אבל כאן נאמר ויגד לפי שהוא תחלת דברים, כמו שפרש״י שאמרו רצוננו לראות מלכנו, שכן כל לשון אגדה נופל על דבר שלא הוזכר לשומע.ליום השלישי הוא יום שבת יום מתן תורה שלישי ליום זה שהוא ד׳ לחדש וה׳ בשבת כי באותו יום שלשי ירד וגו'. לפי שלא פי׳ לך כאן זמן באזהרה זו פירשה להם במקום אחר לך אמור להם שובו לכם לאהליכם. וי״מ ויגד משה היינו וישב משה דלעיל, אבל אין סדר הימים מיושב אחר המקראות לא אליבא דרבנן ולא אליבא דר׳ יוסי.והגבלת את העם שומע אני למזרחו, לאותו רוח ששכינה באה כנגדם והוא מזרח, כדכתיב וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן וגו', ת״ל סביב.לאמר שהתרו זה בזה.לא תגע בו יד שלא יעלה איש להורידו מן ההר שהרי עולה שני מוזהר כעולה ראשון, אלא שליח ב״ד יעמוד ברגל ההר והעולה סקול יסקל באבנים אם הוא קרוב, או ירה יירה אם הוא רחוק. וא״ת למה עלייתו בהר חמורה מסקילתו הרי סקילתו מטמאה את מקומו, כלומר אם הקפיד הכתוב על בעלי חיים שלא יעלו בהר דין הוא שיקפיד יותר שלא ימיתו איש בהר לטמא את ההר. תשובה לדבר כיוצא בדבר זה מצינו בקדושה חמורה הוא אהל מועד שלא נכנס בו זר וכשהקריבו בו נדב ואביהוא קטורת זרה יצאה אש ותאכל אותם וימותו לפני ה׳ אע״פ שטמאו את מקומם. וגם בבית עולמים כשנכנס עוזיה בבית קדש הקדשים להקטיר קטרת הצרעת זרחה לו במצחו אע״פ שהיה עומד במקום קדושה חמורה. ד״א כי סקול יסקל באבנים או בברד או ירה יירה בחצי אש.. ולפרש״י היה לו לומר כי ירה יירה או סקול יסקל בלי דחיה. דדחיה קודמת לסקילה כדתנן התם אחד מן העדים דוחפו על מתניו אם מת בה יצא ואם לאו נוטל האבן ונותנה על לבו וכו'. אלא או דהכא פי׳ אשר, כמו והגישו אל הדלת או אל המזוזה דמתרגם בירושלמי ויקרביניה לות דשא דלות מזוזתא. וכן הפי׳ כי סקול יסקל אשר ירה יירה בתחלה.אם בהמה אם איש לא הזכיר עוף כי לא יוכלו לו כי מיד יעוף למעלה.במשך היבל האמת שהוא קרן איל אבל אינו שופר של מתן תורה, וזה במשך היובל היה לאחר שהוקם המשכן ואז תקע משה בשופר ונתן רשות לעם לעלות. רב סעדיה גאון. ד״א במשך היבל בפסוק השופר, כמו משך ידו את לוצצים. וסימן הוא לסלוק השכינה.וירד משה באותו יום עצמו שהוא ד׳ לחדש ויום ה׳ בשבת.ויקדש את העם מאותו יום עד יום ג׳ אע״ג שדי להם ברחיצת הערב, לפי שהם ערב רב נתן להם זמן רב.ויאמר אל העם באותו יום היו נכנים לצורך יום שלישי. ויום זה שיהיה מתן תורה ובאיזה ענין אל תגשו אל אשה מכאן עד לאחר מתן תורה.לשלשת ימים לפי פשוטו ליום השלישי ולא הוסיף משה יום אחד מדעתו. דוגמא ויאסף אותם אל משמר שלשת ימים ושם נאמר ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי, ואומר בעוד שלשת ימים וכתוב שם ביום השלישי יום הולדת את פרעה. לאחר שהיה יום ה׳ לחדש ויום ששי בשבת עשה מה שכ׳ בפ׳ משפטים וישכם בבקר וגו׳ עד שבטי ישראל.ויהי ביום השלישי יום שבת ומתן תורה היה ושלישי לאותו יום שהוא רביעי לחדש ויום ה׳ בשבת. הא לך פי׳ ששת הימים שמראש חדש סיון עד ו׳ בו שבו נתנה תורה על פי סדר המקראות אליבא דרבנן דסברי שבששה בסיון נתנה. ועתה אפרש לך שטת ר׳ יוסי דסבירא ליה שבשבעה בסיון נתנה התורה. ביום הזה בראש חדש סיון שהיה ביום ראשון בשבת דקים לן דראש חדש ניסן שבו יצאו ממצרים יום ה׳ בשבת היה, א״כ ר״ח סיון הסמוך לו איקלע ביום ראשון בשבת, בו ביום באו מדבר סיני ובאותו יום לא אמר להו ולא מידי מפני טורח הדרך. ומשה עלה ביום השני ויקרא אליו וגו׳ על הסדר עד כל אשר דבר ה׳ נעשה. למחר ביום השלישי וישב משה את דברי העם שאמרו כל אשר דבר ה׳ נעשה. ובו ביום נאמר הנה אנכי בא אליך וגו׳ עד יאמינו לעולם. למחר ביום רביעי ויגד משה את דברי העם וגו'. ובו ביום נאמר ואל משה אמר וגו'. שפי׳ למעלה וקדשתם היום ומחר יום ד׳ ויום ה׳ והיו נכונים ליום הג׳ ומחר הג׳ שלו יהיה יום ז׳ לחדש יום שבת שבו נתנה התורה לדברי הכל, כי באותו יום שלישי ירד וגו׳ על הסדר עד יעלו בהר וירד משה. באותו יום ויאמר אל העם באותו יום רביעי היו נכונים לשלשת ימים שהם שש עונות מעלות השחר של יום רביעי שבו היה עומד עד עלות השחר של יום שבת שהרי משה הוסיף מדעתו להיות פרושים יום אחד על מה שצוה לו הקב״ה, שהקב״ה אמר היום ומחר משמע יום רביעי ויום חמישי והוא הוסיף יום ששי. ולמ״ד דלשלשת יתירה היא כמו למ״ד דלכל חיל פרעה, לכל כליו תעשה נחשת. כלומר היו נכונים ופרושים שלשת ימים שלמים שהם שש עונות. כדפרש״י. ומה שפרש״י לשלשת ימים לסוף שלשת ימים הוא יום רביעי, היינו שבת שהוא נכנס לסוף יום שלישי ליום רביעי בשבת, והוא רביעי ליום ד׳ בשבת שהיה משה עומד בו.בהית הבקר פרש״י מלמד שהקדים על ידם וכו׳ פירוש בשבילם.ויחרד כל העם אינו לשון פחד אלא לשון שאון והנעה כמו והמצב חרדו וכל העם חרדו אחריו פי׳ שמעו את הקולות ועדיין היו על מטותם והרגישו ששכינה ממתנת להם על ההר לכך חרדו ונעו.ויוצא משה את העם י״מ לפי שהיו חרדים ויראים לצאת.ויתיצבו בתחתית ההר מפני פחד הקולות והברקים. כאן פרש״י שכפה עליהם הר כגיגית וא״ת הרי כבר אמרו נעשה ונשמע אלא י״ל תורה שבעל פה לא קבלו עדיין.משה ידבר להקב״ה ולא היה קולו נשמע לשום אדם רק להקב״ה אבל האלהים יעננו בקול בשביל קול השופר שהיה הולך וחזק מאד וצריך שיהיה קולו של הקב״ה נוצח את קול השופר להשמיע למשה.על הר סיני לא נתנה תורה בארץ ישראל שלא יהיה פתחון פה לאומות לומר לפי שלא נתנה בארצנו לא קבלנוה עלינו. ד״א אם נתנה תורה בארץ ישראל תהא קנאה בין השבטים זה אומר בחלקי נתנה וזה אומר בחלקי נתנה. וסין שבמקרא הוא סיני לאחר שנתנו עליו עשרת הדברות נקרא שמו סיני.[רד העד בעם רד התרה בעם]. [פן יהרסו לשון נענוע].וגם הכהנים הם השבעים זקנים שהיו בכורות.יתקדשו יהיו מזומנים וזהירין על כך, ולא יאמרו אנו משרתיו של מקום ובני ביתו. ד״א הכהנים השרים והשופטים.הנגשים אל ה' ללמד דינים, כדכתיב כי המשפט לאלהים הוא, גם הם יהיו זהירין על כך שלא יאמרו צריכין אנו ללמוד הלכות ודינים. ואין לומר כהנים ממש שהרי עדיין לא נתכהנו.[לא יוכל העם לעלת אין היכולת בידו].ויאמר אליו ה׳ לך רד וא״ת שלש אזהרות למה אלא הוא אמר לא יוכל העם לעלות, לעיל קאי דאמר פן יהרסו לראות כלומר לא יוכלו לעלות שהרי מוזהרים הם ועומדים כדכתיב לעיל השמרו לכם עלות בהר, ושולטים הם ברגליהם, אבל על זה שאמרת פן יהרסו לראות, אינן שולטים בעיניהם ויהא להם פתחון פה לומר רצוננו לראות את מלכנו, אמר לו יפה אמרת לך רד וגו׳ כלומר אין אני מענישם רק על העליה היינו דכתיב אל יהרסו לעלת.ואהרן עמך תוך הגבול ממש שהרי אתה עתיד לפרש להם מלא יהיה לך ואילך. ד״א לך רד שלא יאמרו הכהנים והעם, הרי אהרן בכלל כל האזהרות כשאר העם, עכשיו כשיראו אתה ואהרן עולים יאמרו שמותר לעלות בהר, לכך רד ואמור להם שלא נתן רשות רק לך ולאהרן.ויאמר אלהם שלא נתן רשות רק לו ולאהרן.
